ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- דרכי לימוד
- לימודי קבלה
התשובה שאליה מגיע רבי חיים אומנם נטועה בדברי חז"ל, אך דורשת עיון והעמקה מחודשים מתקופה לתקופה – בהתאם למאורעות השונים המתגלגלים כל הזמן. עם זאת, נראה כי ככל שהזמן עובר, התשובה הזו הופכת להיות ברורה ורלוונטית יותר ויותר, ועם פרוץ "מלחמות היהודים" סביב הרפורמה המשפטית - אפילו קריטית.
לימוד חוכמת האמת – הפתרון לגלות
"ואתנה את פניי לחקור ולדעת מה זה ועל מה נתארך קיצנו וגלותנו ומדוע לא בא בן ישי. ומצאתי און לי ואנינה בקרבי וליבי דווי. ממאמר אחד הובא בספר התיקונים תיקון ל' דף ע"ז ע"ב" (הקדמה לשער ההקדמות, רבי חיים ויטאל).
למרות שרבי חיים ויטאל מוצא את הפתרון לאריכות זמן הגלות בספר תיקוני הזוהר, התשובה הזאת ממלאת אותו צער. הפתרון הוא לא אחר מאשר חסרון העסק והלימוד בסתרי ורזי התורה: "הנה נתבאר במדרש הזה כי עוון אדם הראשון בעץ הדעת טוב ורע הוא שלא בחר להתעסק בעץ החיים שהיא חוכמת הקבלה וזהו עצמו עוון הערב רב... ולכן נשברו הלוחות הראשונות... וגרם איבוד החורבן בית ראשון ושני וגלות האחרון המר והארוך אשר אנו בעוונותינו הרבים, עד דיתובון בני ישראל בתיובתא וביקשו את ה' אלוקיהם להכירו וליודעו ברזי תורה ויזכו לעסוק בחוכמת האמת... וכמו שכתוב בפרשת נשא ברעיא מהימנא ד' קכ"ד ע"ב וז"ל 'ובגין דעתידים ישראל למיטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזוהר יפקון ביה מן גלותא'" (שם).
התשובה הזו אינה פשוטה כל כך בראי המציאות, וזה מה שגורם צער גדול לרבי חיים ויטאל. 'השטח' בתקופתו מדבר אחרת לגמרי. רוב תלמידי החכמים אינם קרובים בשום צורה ללימוד זה של חוכמת האמת. לשמחתנו, בדור האחרון המציאות השתנתה מהקצה אל הקצה, והנהירה ללימוד חוכמת האמת בבתי המדרשות השונים, היא כבר עובדה נוכחת ושכיחה.
דברי חז"ל הללו הם תופעה רווחת בספרות חז"ל והקדמונים, ולמרות זאת צריך להעמיק ולהבין: איך דווקא הלימוד בסתרי התורה יכול הוא לקדם ולהביא את הגאולה העתידה? האם יש משהו מעבר לתפיסה מיסטית שיכול להסביר את הקביעה הזו?
ובכן, התקופה האחרונה ממש, עם המאבק המתפתח בציבוריות הישראלית שהגיע לשיאו, יצר בין שאר תופעות הלוואי שלו גם תופעה משמחת: דברים אלו שהיו נראים לעיתים כמדרש פליאה הפכו מובנים להפליא.
ניתן לנתח את המאבק הציבורי המתחולל היום ככזה שיסודו רעיוני. אפשר לומר כי בעומקו המאבק עוסק בעיקר בשאלת הזהות, או מדויק יותר - בבסיס לכל שאלת זהות שתהיה. והשאלה היסודית היא: האם יש זהות ציבורית כללית אחת? האם ישנה זהות כללית לאנושות או לאומה שהאנשים הפרטיים ניזונים ממנה; או שכל זהות היא לעולם פרטית, והציבוריות איננה אלא מעין חברת ביטוח שנועדה לממש את רווחת הפרט, מה שנקרא בעגה "המקצועית" – זכויות הפרט? רק לאחר שפותרים את השאלה היסודית הזו, ניתן לפגוש את השאלה המוכרת יותר בציבור: גם אם נטען שישנה זהות ציבורית כללית שהפרטים משתלבים בתוכה – מה היא הזהות הכללית הזאת? האם אפשר לטעון כי היא יהודית או דווקא אנושית־כללית?
בטווח הזה שבין שני צירי שאלה אלו נמצאים הקטבים שנאבקים על ההגמוניה הציבורית, אך כדי להבין את משמעות המאבק נצא לטיול היסטוריוסופי קצר.
עידן הדה־קונסטרוקציה
התפיסה השלטת בשמאל הכללי והישראלי נולדה כנראה, גם אם לא מתוך מודעות, על ברכי גדול הפילוסופים המודרניים – עמנואל קאנט (סטיבן היקס, לחשוף את הפוסט־מודרניזם, עמ' 40). קאנט עמד בתקופתו לפני שוקת שבורה. הוא ראה את הדת עומדת ומתערערת מפני עידן התבונה והנאורות. השכל והתבונה תפסו את מקום האמונה. תופעות שונות שהוסברו בעבר בנימוק ניסי ועל ידי תפיסות דתיות, הוסברו באופן מדעי ולוגי. האמונה עמדה מיותמת.
קאנט, שלא היה יכול לסבול מציאות זו, ערער בעבודתו המקיפה את הקשר שבין הנאומנה לפנומנה, כלומר בין המציאות (הדבר כשלעצמו) לבין האופן שבו אנחנו קולטים אותה (התופעות). "כל מה שאנו מסתכלים בו בחלל או בזמן, אינם אלא תופעות דהיינו דימויים בלבד, שבאופן שבו אנו מדמים אותם, אין להם קיום מבוסס כשהוא לעצמו מחוץ למחשבותינו" (ע. קאנט, ביקורת התבונה הטהורה, עמ' 436). משכך המדע, שבנוי על התבוננות במציאות, איבד מתוקפו, וההתקפה על הנאורות התבונית סומנה כהצלחה מסחררת.
מערעור זה, כבר הייתה הדרך קצרה להגל לטעון כי לא רק שאי אפשר להכיר את המציאות, אלא שלמעשה אין שום הכרח שמחוץ לשכלנו יש כזו בכלל, עד שאפשר לטעון כי המציאות היא יצירה סובייקטיבית לחלוטין. הדרך לומר כי האמת היא תמיד יחסית לזמן ולמקום כבר נסללה (היקס, שם, עמ' 63). ערעור תחושת המציאות, הקיום והאמת הוביל בהמשך הדורות ליצירת התפיסות הפוסט־מודרניות שבסיסן דחיית התבונה הקשורה בטבורה בסיבתיות ("סיבתיות היא אמונה טפילה" – לודוויג ויטגנשטיין, מאמר לוגי פילוסופי עמ' 45) ותוצאתן הסופית פירוק עולם הערכים האנושי הבסיסי ביותר.
נורמות וערכים שהיו מוסכמים על הציבור התרבותי כולו, מתוך תפיסה כי השכל על הבסיסים הלוגיים שבו הוא הגורם המשותף האנושי, הצליחו בעבר ליצור רקמה אנושית פועמת אחת, גם אם זו נחלקה באופן טבעי לאומות ולקבוצות שונות. כל זה אבד בעידן הדה־קונסטרוקציה. אין הסכמות כלליות על דבר, כיוון שאין דרך אפילו לדון ביחד.
אך כל זה לא נשאר רק בתחום השכל הקר, הוא נישא על פני רוחות גם לתחומים הנפשיים. כשאין אמת בסיסית, מציאות אחת אחידה לכל בני האנוש, אין שניים אוחזים בטלית אחת, וממילא קיימת רק הפרטיות עם בדידותה הנוראה. כל פרט כשלעצמו, עם מחשבותיו ודמיונותיו, עם מוסרו והגיונותיו, בלי שום אפשרות לעגן זאת במציאות משותפת לאחר. כשהעולם מתפורר לרסיסי רסיסים שכאלו, נשארה דת אחת בלבד – דת זכויות האדם הפרטי.
כנגד תופעה נוראה ומרירה זו, הקדימה התורה תרופה למכה – לימוד חוכמת האמת.
חוכמת האמת הכללית האחת
חוכמת האמת כשמה כן היא – מורה על האמת. האמת מטבע עצמה מוגדרת כמציאות שאיננה תלויה בדבר, בסובייקט, בפרט כזה או אחר. כל אחד יכול לאחוז בה, כל תפיסה יכולה לבדוק את עצמה ביחס אליה. משכך, האמת היא המציאות הכללית ביותר. חוכמת האמת, תורת הקבלה, טוענת לכתר האמת, משום שהיא לא באה מהיגיון אנושי שלקח את תורתו ממבט על המציאות או מהסקת מסקנות – יהיו לוגיות ככל שיהיו. היא תורה שנולדה מתוך מסורת של נבואה. ממקור האמת – מאת הבורא יתברך. כאן כבר אי אפשר לטעון כנגד החוכמה ולומר כי היא לא משקפת את המציאות עצמה. יוצר המציאות, אביה ומולידה הוא זה שהעביר את המידע על אודותיה.
חוכמה זו גם קרויה חוכמה פנימית, משום שהיא מזהה בים הפרטים הסותרים, הרצונות המנוגדים והבריות המשונות, קו אחיד פנימי שמוליך את כולם לעבר מגמה אחידה אחת – כללית, לא רק לאדם; לא רק לאומה או אפילו לאנושות, אלא לבריות כולן. "כל חוכמת האמת הוא כמעט נתייסד רק ע"ז לגלות את כל שורשי המציאות כולו איך שהם תלויים ומושרשים באור רצונו יתברך שמו" (בעל הלשם, מכתב ב לרנ"צ הלוי). "חוכמת האמת מלמדת אותנו את האחדות העולמית, את הצד של השיווי שיש למצא בהוויה כולה, עד למעלה למעלה..." (אורות הקודש חלק ב עמ' שצג האחדות והשווי ב).
חוכמת הקבלה משיבה אל האדם את האמון במציאות, את האמון בקיומה וביכולת לזהות אותה. לא עוד בדידות פרטית, אדם לאדם זאב. חוכמה זו לא נזקקת כל כך להוכחה, משום שטבע האמת שהוא גלוי וניכר – "ניכרים דברי אמת" (סוטה ט ב). משום כך, אין תרופה יותר טובה לפירור המציאות; איבוד הכוח התבוני; הריסת אדני המוסר והפיכת היחד האנושי לבודד כל כך מאשר לימוד תורה של אמת, לימוד חוכמת הקבלה. כיוון שתשובה טובה נכנסת אל הלב בייחוד אם היא באה בעקבות שאלה חזקה, ובימינו הפוסט־מודרנה הביאה את השאלות הקיומיות עד הקצה; מובן לגמרי ובאופן מוחשי ביותר מדוע דווקא החוכמה הפנימית היא זו שתביא לגאולת הלבבות ולבניין המקדש.
מתוך העיתון ב'שבע'
הכותב הוא ר"מ בישיבת מעלות וראש תוכנית 'רבנן דאגדתא'
הרב מרדכי אליהו על מה שוחחו הרב אליהו והרב כדורי?
וידאו נדיר ביותר! מפגש בין הרב מרדכי אליהו לרב יצחק כדורי זצ"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
