ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- אמונה וחסידות
- לימודי אמונה
הביטוי השגור כיום לעזיבת התורה והמצוות הוא "לצאת בשאלה". ביטוי זה בטעות יסודו, משום שה"תשובה" מהביטוי ההופכי - לחזור בתשובה - אין פירושה מענה לשאלה, אלא שיבה למקור. ובכל זאת יש כאן מסר סמוי: מי שהחליט לעזוב את האמונה, לא רק נותר ללא תשובה לקושיותיו, אלא הוא חופשי לשאול כל מה שיעלה בדעתו. זאת בניגוד לאדם הדתי, הכלוא כביכול בסד התשובות שאליו הוא מחויב, ללא חשיבה חופשית אמיתית. האם זה באמת כך?
הקושיה והסטארט־אפ
בסרטון שמתאר את פלאי אומת הסטארט־אפ הישראלית מופיע ריאיון עם נשיא מכון ויצמן לשעבר, פרופ' דניאל זייפמן, שבו הוא מסביר כי דווקא ההצלחה המדעית שלנו נטועה עמוק בתרבות היהודית. וכך הוא אומר (בזמן שצילומים מבית מדרש מוקרנים על המסך): "מאפשרים לנו לשאול שאלות, מאפשרים לנו להתדיין. זה דבר מאוד ייחודי בדת היהודית... עבור מדענים רבים, מה שמפורסם בכתבי העת הוא לבטח האמת; עבור המדענים הישראלים, מה שפורסם הוא משהו שיש עדיין לשאול לגביו שאלות".
כל מי שלמד דף גמרא בחייו יודע שכולו בנוי משאלות על כל פרט ותג בכל נושא ועניין. זה מוטבע עמוק כל כך במסורת היהודית, עד שהפתגם העממי אומר שיהודי טוב עונה תמיד בשאלה. "אדם" בגימטריה "מה". בתפיסה היהודית, האדם השלם הוא האדם השואל. ללא שאלה אין בירור אמיתי, ואין פתיחות לשינוי ולהתקדמות.
לא מדובר רק על שאלות בתוך היהדות פנימה. רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי משבח את הטלת הספק של עם ישראל במשה רבנו בתחילת דרכו: "וחכמי בני ישראל שעמדו כנגדו וחקרו את מעשיו... כך נהג עַמו כלפיו לא מתוך בורות, כי אם בחוכמתם מחשש מפני התחבולות" (כוזרי א, מט). לדבריו, קשיות העורף והחוצפה של עמנו אינם רק חיסרון, אלא גם יתרון המאפשר להם להגיע לאמת באופן שלם יותר (עיינו שמות רבה מב, ט).
למרות זאת, לא תמיד יסוד יהודי זה מצליח לקבל ביטוי בשטח. לעיתים שואלי השאלות הקשות מצטיירים בפני המורים כקנטרנים, בעוד התלמידים המהנהנים בהסכמה נתפסים כמוצלחים יותר.
אך האמת הפוכה - האתגר הגדול שלנו בחג הפסח, שבו התבססה אמונתנו, הוא לעורר לשאלות את הילד שאינו יודע לשאול.
אז מה עניתי לאותו תלמיד שהרגיש כופר בגלל שאלותיו וספקותיו?
אמרתי לו: למה אתה מנסה להדחיק את המחשבות? כל ספק שצף אצלך הוא רק פתח לאמונה מעמיקה יותר. הוא הופתע מאוד מהתגובה שלי, אבל שיתף פעולה.
ביקשתי שיספר לי בהרחבה את כל הספקות, בלי להשמיט שום ספק שעולה לו. אמרתי לו שהוא לא צריך לפחד מהם, אלא לראות בהם קולות שדורשים ממנו התבגרות בתחום האמוני: מה שפעל עד כה רק מכוח האינרציה, מבקש כעת להיות מחובר לרבדים עמוקים בנפש, שדורשים הזדהות וחיבור.
היה מדהים לראות איך עצם האפשרות לשאול את השאלות ללא חשש, ולא לראות בהן איום קיומי על אמונתו, הרגיעה אותו והכניסה את הספקות לפרופורציה.
המקרה הזה, ומקרים נוספים שדומים לו, לימדו אותי שעל אף אווירת הפתיחות הגדולה בחברה הדתית כיום, בתחום של שאלות באמונה יש עדיין חשש גדול מצד הצעירים, ולעיתים הם חווים אותן כרעידת אדמה שמערערת את עולמם הדתי.
בירור האמת וביטחון עצמי
חשיבות השאלות נובעת מכך שרק על ידי שאלות וקושיות יתבררו הדברים כראוי, וכזעקת רבי יוחנן לאחר פטירת ריש לקיש – את הדעה שלי אני כבר יודע, אני רוצה חברותא שתקשה עליי ותחדד אותי, ולא שתגיד לי שאני צודק! (על פי בבא מציעא פד, א).
על ידי העיסוק בשאלות, התלמידים גם רואים שאין נושא שהמורים חוששים לעסוק בו, וזה כשלעצמו נוסך בהם ביטחון. כדבריו הנפלאים והחריפים של המהר"ל (בסוף באר הגולה): " אף אם הדברים הם נגד אמונתו ודתו, אין לומר אליו 'אל תדבר ותסתום דברי פיך' , שאם כן לא יהיה בירור הדת. ואדרבה, דבר כמו זה אומרים: 'תדבר ככל חפצך וכל אשר אתה רוצה וחפץ לומר, ולא תאמר אם היה אפשר לי לדבר הייתי מדבר יותר', כי אם עושה זה שסותם את פיו שלא ידבר - זה הוא מורה על חולשת הדת ".
אני מניח שחלק מהקוראים תוהים: האם שאלות שכליות הן באמת מה שגורם לילדינו לעזוב את הדרך? ראשית, במחקר שנערך עבור החמ"ד לפני כמה שנים, התברר שישנם אחוזים לא מבוטלים שטוענים כי השאלות היו גורם משמעותי בעזיבתם (במיוחד גברים - כ־30%!). בנושא זה יעסוק אחד הפאנלים בכנס 'בין עולמות' בנושא הדתל"שים, שיתקיים השבוע.
אך אני טוען טענה אחרת: שאלה אינה בהכרח מכוונת למישור רציונלי. כל שאלה מבטאת קושי ופער, והיא הדרך שלנו ללב התלמיד. אם הוא שואל, סימן שזה מעניין אותו ומשמעותי לו. אם יש סדק, זה אומר שיש לנו היכן להיכנס. אכן, לעיתים השאלה החיצונית מסתירה מישור אחר וסמוי, אך גם אותו נוכל לגלות דווקא דרך השיח שיתעורר בעקבות השאלה.
כשהעטיפה מתפוררת
המחקר שהזכרנו גילה שהגיל הממוצע שבו עוזבים הדתל"שים את עולם המצוות הוא בסביבות 20-19. כלומר, זמן קצר לאחר סיום המסגרת הדתית הפורמלית המחייבת. משמעות הדבר היא שבית הספר היה מעין שומר חיצוני לשמירת המצוות, אך זאת בלי שהצליח לחדור לליבם של התלמידים. ממילא, עם סיום המסגרת, ירדה "העטיפה החיצונית" מבחינתם.
אנו חשים שיש כאן כשל חינוכי, משום שכל מטרתו של החינוך היא להצליח לחבר את לב הבן או התלמיד לערכים הנלמדים. וכביאור רש"י על הפסוק הפותח את פרשתנו: "בהעלותך את הנרות" (ולא נאמר "בהדליקך") - ללמדך שיש להדליק את הנר עד שתהא השלהבת עולה מאליה. כך גם הדלקת נשמת הילד צריכה להיות באופן שהחום והאור ייתפסו בנשמת הילד עצמו, ולא יישארו חיצוניים לו (על פי הרב נבנצל). רק כך, כאשר החינוך יהיה על פי דרכו - "גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי כב, ו, ועיינו בהקדמת חובת התלמידים).
יש דרכים רבות וחשובות לחיבור האמונה והמצוות ללב ילדינו ותלמידינו. אחת החשובות והנגישות לנו היא עידודם לגשת ולשאול ככל אשר יחפצו.
עלינו לשוב למקור - ליסודות תפיסת היהדות, ובכך לחזור לשאלה שתסייע לצמצם את היציאה בשאלה: תנו מקום ולגיטימציה לשאלות של הילדים והתלמידים. אל תיבהלו מהן ואל תתייחסו אליהן כתירוץ לתאוותיהם. אחרת הן עלולות לפורר אותם מבפנים ולהתפרץ כשכבר יהיה מאוחר מדי. התעסקו ברצינות גם בנושאים שצפים מכל עבר בשיח הציבורי ובאינטרנט. אל תתעלמו מהם. העלאת שאלות אינה רק בדיעבד, היא מה שמאפשר לנו להבין ולהסביר את התכנים של היהדות באופן עמוק ומדויק יותר לדורנו. כך נזכה להעמיד תלמידים הרבה על רגליהם שלהם, והם יאירו מבפנים כשלהבת העולה מאליה.
הכותב הוא ראש 'מכון עולמות – לדעת להאמין'
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
