ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בהעלותך
המציאות בשטח, החורבן והשואה הנוראה שפקדה את יהודי אירופה, (שלא הקשיבו להדרכת הגאון מוילנא לפני מאתיים וחמישים שנה, ולהדרכתו של הראי"ה קוק לפני מאה שנים), כמו גם הצלחתה המדהימה של מדינת ישראל, מכריזים כי דרך הגאולה המתאימה לדורנו, היא הדרך של ההתערותא דלתתא. לא יתכן, משום בחינה, כי מדינת ישראל היא יצירה, ח"ו, של ה"סיטרא אחרא" – מעשה שטן, כמו שטענו מתנגדיה הקיצונים של התנועה הציונית. אם דברינו נכוחים, ננסה לעיין בדברי הנביאים ולמצוא לכך מקור. לפני כן, עלינו להסביר מדוע הנביא ישעיהו נשלח להדריך את העם בכיוון של גאולה בידי שמים, גאולה בהתערותא דלעילא.
נסביר בתחילה את הרקע לנבואות ישעיהו בימי עוזיהו. הצרעת שפרחה במצחו של המלך ורעידת האדמה שפקדה את ירושלים וארץ ישראל באותו זמן, זעזעו את כולם. מפעלו האדיר של עוזיהו התמוטט. הניצחונות הצבאיים של עוזיהו, הצלחותיו החקלאיות והתעשיות הביטחוניות שבנה, גרמו לכל העולם לעמוד נפעמים מול האימפריה שבנה. הצלחותיו גרמו לנפילתו כדברי הכתוב: "... וַיֵּלֶךְ שְׁמוֹ עַד לְבוֹא מִצְרַיִם כִּי הֶחֱזִיק עַד לְמָעְלָה:... וַיֵּצֵא שְׁמוֹ עַד לְמֵרָחוֹק כִּי הִפְלִיא לְהֵעָזֵר עַד כִּי חָזָק: וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית...". עוזיהו היה יכול להיות המלך המשיח (עיינו בספרי צפנת ישעיהו עמודים 160-165). בעקבות כישלונו, הגאולה נדחתה (בשלב ראשון) לימי חזקיהו. המחיר שעם ישראל נדרש לשלם כדי למנוע חזרה על טעותו של עוזיהו, היה לוותר על פסיקת הרמב"ם (שנים רבות אחרי), שלא תהיה רלוונטית בגאולה של ימי חזקיהו. ואלה דברי הרמב"ם: "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ... ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים, אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים, במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל מיד בני עשו, ושם הוא אומר אראנו ולא עתה זה דוד, אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח, דרך כוכב מיעקב זה דוד, וקם שבט מישראל זה מלך המשיח, ומחץ פאתי מואב זה דוד, ...וקרקר כל בני שת זה המלך המשיח ... ואם יעמוד מלך מבית דוד... וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו..." (רמב"ם הלכות מלכים פרק יא הלכה א והלכה ד).
לאחר כישלונו של עוזיהו, חזקיהו המשיח יהיה מלך הוגה בתורה, שכלי מלחמתו העיקרי יהיה "שֵׁבֶט פִּיו", ויכולתו הניסית תבוא לידי ביטוי ביכולת של : "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְקֹוָק", כמבואר בנבואת ישעיהו (פרק יא פסוקים ג – ד). אף על פי כן גם בימיו תתקיים הנבואה אודות השלום העולמי וביטול המלחמות: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְקֹוָק בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם: וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְקֹוָק אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְקֹוָק מִירוּשָׁלִָם:.... וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (שם פרק ב פסוקים ב – ד).
אחרי כישלונו של עוזיהו אין מקום לגאולה בידי אדם. הכל, מתחילה ועד סוף, יהיה נס גלוי ולא בהליך טבעי.
מיכה הנביא, בן דורו של הנביא ישעיהו חוזר, לכאורה, על נבואת קודמו מילה במילה: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִהְיֶה הַר בֵּית יְקֹוָק נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא הוּא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ עָלָיו עַמִּים:....וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה" (מיכה ד פסוקים א – ג) וזה קשה. חז"ל הרי קבעו: "ואין שני נביאים מתנבאין בסיגנון אחד" (סנהדרין דף פט ע"א), הא כיצד?! התשובה נמצאת בסוף הפרק הקודם הצמוד לנבואה זו, שם נאמר: "לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר" (מיכה ג פסוק יב). ישעיהו ניבא על חזקיהו שיהיה המלך המשיח, אחרי שירושלים ובית המקדש ינצלו בדרך נס מצבא אשור האדיר. מיכה ניבא לעתיד לבוא, לגאולה שיקדם לה חורבן הבית. לא מדובר בשתי נבואות זהות, אלא בשתי נבואות מנוגדות. הדימיון נוצר רק בגלל ההפרדה (שמקורה אינו יהודי) בין פרק ג' לפרק ד' בספר מיכה. לכן, אחרי החורבן חוזר המלך המשיח לצורתו הטבעית: מלך שמנצח באמצעות צבאו את כל אויביו, כמו שמתואר בפרשת בלעם בתורה (כמו שהרמב"ם מצטט) ובספר תהילים: "וְיֵרְדְּ מִיָּם עַד יָם וּמִנָּהָר עַד אַפְסֵי אָרֶץ: לְפָנָיו יִכְרְעוּ צִיִּים וְאֹיְבָיו עָפָר יְלַחֵכוּ" (תהלים פרק עב פסוקים ח – ט).
עכשיו מובן למה בהמשך נבואת מיכה מופיעים הפסוקים (גם מהם הרמב"ם מצטט): "וְהֵמָּה (העמים) לֹא יָדְעוּ מַחְשְׁבוֹת יְקֹוָק וְלֹא הֵבִינוּ עֲצָתוֹ כִּי קִבְּצָם כֶּעָמִיר גֹּרְנָה: קוּמִי וָדוֹשִׁי בַת צִיּוֹן כִּי קַרְנֵךְ אָשִׂים בַּרְזֶל וּפַרְסֹתַיִךְ אָשִׂים נְחוּשָׁה וַהֲדִקּוֹת עַמִּים רַבִּים וְהַחֲרַמְתִּי לַיקֹוָק בִּצְעָם וְחֵילָם לַאֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ"
(שם פרק ד פסוקים יב – יג).
האתחלתא דגאולה של דורנו בוודאי מתחוללת לאחר חורבן הבית והחורבן הנורא של גלות אירופה. לכן, מן הראוי שתהיה באתערותא דלתתא. התהליך יהיה מלווה בניצחונות צבאיים מרשימים.
אנו קוראים מכאן לגדולי הדור לשקול את החלפת ההפטרה הנקראת ביום טוב שני של גלויות, להפטרה שתכלול את נבואת מיכה. הקריאה תתחיל בפסוק האחרון של פרק ג' ותמשיך עד פרק ה' פסוק ז. בשבוע הבא נסביר ביתר שאת את התאמתם של פסוקים אלה לדורנו.
בינתיים נמשיך ונזכיר לכולם (כן! לכולנו!), גם אחרי ימי ספירת העומר,
כי נהיגת כבוד זה בזה, מקרבת את האיחוד המיוחל של כנסת ישראל וקודשא בריך הוא ואת גאולתנו השלמה בב"א.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
