- פרשת שבוע ותנ"ך
- בהר
- פרשת שבוע ותנ"ך
- בחוקותי
פרשת בחקותי שנקראת גם פרשת התוכחה שבה ברכות וקללות, היא למעשה הברית שהקב"ה כרת עמנו בחורב, כפי שנאמר פרק כו פסוק ט: וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם:
ובמדרש תנחומא (ורשא) פרשת נצבים סימן ג: "לעברך בברית ה' א-להיך וגו' שלש כריתות כרת הקדוש ברוך הוא כשיצאו ממצרים, אחת כשעמדו לפני הר סיני, ואחת בחורב, ואחת כאן, ולמה כרת הקדוש ברוך הוא עמהן כאן מפני שאותו הברית שכרת עמהן בסיני בטלוה ואמרו אלה אלהיך לפיכך חזר וכרת עמהן בחורב וקבע עליה קללה למי שחוזר בדבריו".
הברית שבפרשה היא הברית בחורב לאחר שעברו על ברית סיני כשחטאו בעגל. ובערבות מואב חזר וכרת עמם ברית, וזה בפרשת התוכחה בכי תבוא, ונראה שזה בא לאחר חטא המרגלים.
נראה שהצורך לחזור ולחדש את הברית זה רק מבחינתנו, אבל מבחינת הקב"ה הברית שכרת עמנו לא תופר בכל מצב שהוא. וכך נאמר בהמשך המדרש תנחומא הנ"ל:
ושמא תאמר כל הטורח הזה למה, לא מפני שאני צריך לכם אלא מה אעשה לכם שכבר נשבעתי לאבותיכם שלא אשנה בכם ובניכם עד עולם לכך נאמר למען הקים אותך היום לו לעם והא יהיה לך לאלהים כאשר דבר לך וכאשר נשבע לאבותיך, ואמר (שיר /השירים/ ז) מלך אסור ברהטים, ואין אסור אלא שבועה שנאמר (במדבר ל) ואסרה אסר על נפשה, לפיכך אינו יכול לעבור שבועתו, ובן /וכן/ אתה מוצא כשבקשו לפרוק עול שבועתו בימי יחזקאל מה כתיב שם (יחזקאל כ) באו אנשים מזקני ישראל לדרוש את ה', א"ל בן כהן הקונה את העבד מהו שאוכל בתרומה, א"ל אוכל, א"ל אם חזר כהן ומכרו לישראל לא יצא מרשותו, א"ל הן, א"ל אף אנו כבר יצאנו מרשותו, נהיה ככל האומות, א"ל יחזקאל לישראל והעולה על רוחכם היו לא תהיה וגו' ואומ' חי אני נאם אדני ה' אם לא ביד חזקה וגו' (שם /יחזקאל כ'/), א"ל כל זמן שלא מכרו ברשותו הוא ואתם לא נמכרתם בדמים שנאמר (ישעיה נב) כי כה אמר ה' חנם נמכרתם וגו', למען הקים אותך וגו' שלא אחזור בדבר שנשבעתי לאבותיכם".
ולהלן נראה בפרשה זו איך מבחינת הקב"ה הברית בכל מצב לא תופר, ואת משמעותן הפנימית של הקללות.
רש"י : והקימתי את בריתי אתכם - ברית חדשה, לא כברית הראשונה שהפרתם אותה, אלא ברית חדשה שלא תופר, שנאמר (ירמיה לא ל) וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית הראשונה:
הקב"ה אינו מפר בריתו עמנו בכל מצב
את אי הסימטריה בין מה שישראל חטאו ובין מה שהקב"ה גומל להם אפשר ללמוד מהפסוקים הבאים: פסוק טו: וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתַי לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי:
ולעומת זאת, פסוק מד: וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיהֶם: 1
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יא עמוד א: "במתניתא תנא: לא מאסתים - בימי כשדים, שהעמדתי להם דניאל חנניה מישאל ועזריה, ולא געלתים - בימי יוונים, שהעמדתי להם שמעון הצדיק, וחשמונאי ובניו, ומתתיה כהן גדול, לכלותם - בימי המן, שהעמדתי להם מרדכי ואסתר, להפר בריתי אתם, - בימי פרסיים, שהעמדתי להם של בית רבי וחכמי דורות, כי אני ה' א-להיהם - לעתיד לבוא, שאין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם".
ואין הדבר מובן מאליו, שכן לפי ההלכה בשולחן ערוך יורה דעה הלכות שבועות סימן רלו סעיף ו: "שנים שנשבעו לעשות דבר אחד, ועבר אחד מהם על השבועה, השני פטור ואינו צריך התרה. לפיכך איש ואשה שנשתדכו זה לזה וקבלו חרם לינשא לזמן קבוע, מי שיעכב והעביר המועד אסור לינשא לאחר, והלה מותר ואינו צריך התרה. וגם המעכב עצמו מותר בלא התרה לאחר שנשא שכנגדו".
ולפי זה לכאורה לאחר שהפרנו ברית הקב"ה כביכול אינו מחוייב לנו ואעפ"כ לא הפר בריתו עמנו.
האם הקללות מרובות על הברכות
וכך כותב אבן עזרא ויקרא (פרשת בחקותי) פרק כו פסוק יג: "וריקי מוח אמרו, כי הקללות רבות מהברכות, ולא אמרו אמת. רק נאמרו הברכות כלל, ונאמרו בקללות פרטים לירא ולהפחיד השומעים. והמסתכל היטיב יתברר לו דברי:"
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ראה סימן ד: "כיצד הקללות שבתורת כהנים שלשים פסוקים חסר אחד והברכות י"א, אמר רבי שמואל מי שמביט בהן מוצא הברכות יתרות על הקללות כיצד ברכות פתח באל"ף אם בחקתי תלכו וסיים בתי"ו ואולך אתכם קוממיות שהברכות באות עליהם מאל"ף ועד תי"ו, והקללות פתח בוא"ו ואם לא תשמעו וסיים בה"א ביד משה בין וא"ו וה"א אין כלום", ונוסף ביאור במדרש רבה פרשה לה: "חישבתי קללות מן ויו ועד הי. ולא עוד אלא שהן הפוכות, הא כיצד, א' ר' אבון אם זכיתם הרי אני הופך לכם קללות לברכות, אימתי כשתשמרו את תורתי, אם בחקותי תלכו"
וכך בפרשת אחרי מות פרק טז פסוק טז: וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם: ופירש רש"י : השכן אתם בתוך טמאתם - אף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם:
רש"י דברים (פרשת נצבים) פרק כט פסוק יב: "ומדרש אגדה למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות, לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים, חוץ ממ"ט שבתורת כהנים, הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו, התחיל משה לפייסם אתם נצבים היום, הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלייה והרי אתם קיימים לפניו:"
בפרשה שלנו יש מ"ט קללות ובפרשת כי תבוא פעמים מ"ט קללות, המספר הזה חסר את מספר החמישים משום שהוא שורש כל מ"ט הקללות, ובו אין קללה כי פנימיות כל הקללות היא אהבת ה' לעמו ישראל. ובהמשך דברינו נראה כיצד מצאו חז"ל את הברכה שבקללות.
הברכה שבתוך הקללה
א. פסוק לא – לב: וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם: וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ:
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כח עמוד א: משנה. ועוד אמר רבי יהודה: בית הכנסת שחרב אין מספידין בתוכו, ואין מפשילין בתוכו חבלים, ואין פורשין לתוכו מצודות, ואין שוטחין על גגו פירות, ואין עושין אותו קפנדריא, שנאמר והשמותי את מקדשיכם - קדושתן אף כשהן שוממין. עלו בו עשבים - לא יתלוש, מפני עגמת נפש.
וכך גם בית המקדש שחרב, השכינה לא זזה ממנו ובקדושתו עומד גם בחורבנו (עיין רמב"ם הלכות בית הבחירה, שהעולה למקום הקדוש חייב כרת, וגם לפי הראב"ד שאינו חייב כרת משמע שאסור לעלות בלא טהרה).
ב. רש"י : "והשמתי אני את הארץ - זו מדה טובה לישראל שלא ימצאו האויבים נחת רוח בארצם, שתהא שוממה מיושביה:"
ויש תוספת הסבר ברמב"ן פסוק טז: "וכן מה שאמר בכאן (בפסוק לב) ושממו עליה אויביכם, היא בשורה טובה מבשרת בכל הגליות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו, וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו , כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה, כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם:"
הרמב"ן מוסיף שהמציאות הזאת היא ראיה שארץ ישראל נתנה לעם ישראל. הרמב"ן עלה לארץ וראה אותה בחורבנה, הגיע לירושלים ולא מצא בה מנין יהודים, ומה נאמר אנו שרואים בחוש איך ארץ ישראל הייתה חרבה עד ימינו וכיום עד כמה היא פורחת.
וכך נראה להסביר את המובא בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צח עמוד א: "ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו'." היינו שאם ארץ ישראל נותנת פירותיה סימן שישראל שבו לארצה, והגיע זמן גאולתנו.
ג. פסוק לג: וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם. רש"י: ואתכם אזרה בגוים - זו מדה קשה, שבשעה שבני מדינה גולים למקום אחד רואים זה את זה ומתנחמין, וישראל נזרו כבמזרה, כאדם הזורה שעורים בנפה ואין אחת מהן דבוקה בחברתה:
אולם חז"ל מצאו בפסוק זה גם נחמה. תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף י עמוד ב: מסופר שם על אדם שנקרא קטיעה בר שלום (על שם שחזר בתשובה והתגייר), ששמע את הקיסר שונא ישראל שאומר לחשובי עמו שהוא רוצה להשמיד את ישראל כי הם כנמק בגוף שצריך לקטוע אותו. אמר לו קטיעה בר שלום: לא תצליח בגלל שכתיב: "כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם", ופירש שאין זה רק בגלל שהם מפוזרים בארבע רוחות השמים, אלא שהם נחוצים לעולם כרוחות השמים ואי אפשר בלעדיהם.
נמצא שהפיזור של ישראל הציל אותם בגזרות הקשות שבאו עליהם פעם בארץ זו ופעם באחרת.
ד. פסוק מ – מא: וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי וְאַף אֲשֶׁר הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי: אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם:
נשאלת השאלה מדוע אחרי שהם מתוודים הקב"ה ממשיך ללכת אתם בקרי? הרמב"ן עונה על כך: "והנה אחר "והתודו את עונם" (בפסוק מ) היה ראוי שיאמר "וזכרתי את בריתי יעקוב" (פסוק מב), כי מה טעם "והבאתי אותם בארץ אויביהם" עכשיו במקום הזה, ואין עתה הזמן שיגלה אותם ויביאם בארץ אויביהם. ופירש רבי אברהם, אף אני כן עשיתי עמהם ויסרתים להביאם בארץ אויביהם להכניע לבבם הערל. והזכיר זה בכאן, כי התודו את עונם בעבור שאני המסבב להם, כי גם בשעת קלקלתם נתכוונתי בהם שיעשו תשובה ויתודו:
ועל דעתי ירמוז כי אחר הוידוי ילך עמם בקרי ויביא אותם עוד בארץ אויביהם עד שיכנע לבבם הערל. והוא רמז שהביאם אל הארץ ולא נכבשה לפניהם אבל היו להם צרים ואויבים שם, כמו שנאמר ויאמרו צרינו (נחמיה ד ה), ויהי כאשר שמעו אויבינו (שם פסוק ט). והארץ ביד העמים היתה, כמו שאמר עזרא בתפלתו (שם ט לו לז), הנה אנחנו היום עבדים, והארץ אשר נתת לאבותינו לאכול את פריה ואת טובה הנה אנחנו עבדים עליה, ותבואתה מרבה למלכים אשר נתת עלינו בחטאתינו, ועל גויתינו מושלים ובבהמתנו כרצונם, ובצרה גדולה אנחנו:"
הרמב"ן מפרש שיביא אותם ל"ארץ אויביהם" היינו לארץ ישראל, שבזמן עזרא ונחמיה הייתה נתונה לשליטת אויבים. ואם כן לאחר הווידוי תתחיל הגאולה שיביאם לארץ, אולם היא תהיה קמעא קמעא. 2
חז"ל עונים על כך באופן נוסף בספרא בחוקותי פרשה ב תחילת פרק ח אות ה: "והבאתי אותם בארץ אויביהם זו מדה טובה לישראל שלא יהו ישראל אומרים הואיל וגלינו לבין א"ה נעשה כמעשיהם, אני איני מניחם אלא אני מעמיד נביאיי עליהם ומחזרין אותם למוטב תחת כנפיי, מנין והעולה על רוחכם היה לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים וכמשפחות האדמה, אלא חי אני נאם ה' אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם, על כורחכם שלא בטובתכם ממליך אני מלכותי עליכם".
כיצד יש להבין את הקללות למדנו מרבי שמעון בר יוחאי
מובא בתלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף ט עמוד א-ב: שרבי יונתן בן עסמיי ורבי יהודה בן גרים נפרדו מרשב"י, ומתוך הערכה אליהם שלח את בנו רבי אלעזר להתברך מפיהם, אמר לבנו: "בני אדם הללו אנשים של צורה הם", לך אליהם ויברכו אותך.
מובא שם שהם אמרו לו דברים שנשמעים כקללות בלשון משל וחידה:
א. יהא רעוא דתזרע ולא תחצד, והוא הבין שלא יצמח זרעו, או שלא יזכה לקצרו.
ב. תעייל ולא תיפוק. והוא הבין שיביא סחורה ולא יצליח למוכרה,
ג. תיפוק ולא תעייל והבין שיוציא סחורה במקום אחר ולא יצליח להביאנה.
ד. ליחרוב ביתך, והבין שזה כפשוטו.
ה. וליתוב אושפיזך ואורחך ישבו ויגורו במקומך.
ו. לבלבל פתורך - יהיה מבולבל שולחנך.
ז. ולא תחזי שתא חדתא. לא תראה את השנה החדשה.
והבין שקללוהו שלא יזכה לראות שנה הבאה.
ולכן, בשובו לאביו אמר לו: לא די שלא ברכו אותי אלא שציערו אותי. אמר ליה אביו: מאי אמרו לך? ציטט לו כל דבריהם דלעיל. אמר לו הנך כולהו - ברכתא נינהו!
ומשל הם, וזה פתרונו:
"תזרע ולא תחצד" - תוליד בנים ולא ימותו בימיך.
"תעייל ולא תיפוק" - תעייל כלתא, שדרכה לילך אל הבעל, והוא במקום אביו, ולא לימותו בנך, דליפקון, שבמיתת הבן יוצאת הכלה לשוב לבית אביה.
"תיפוק ולא תעייל" - תוליד בנתא היוצאות מביתך בנשואיהם ולא ימותו גוברייהו וליהדרו לותך, אליך.
לפי שבמיתת הבעל חוזרות הנשים לאביהן, וברכוהו שינשאו ולא ישובו אליו באלמנותם.
"ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך" - דהאי עלמא אושפיזך, וההיא עלמא - העולם הבא הוא ביתא.
דכתיב "קרבם בתימו לעולם". ודרשינן: אל תקרי קרבם אלא קברם. וברכוהו שלא ימות וישב בביתו הוא קברו, אלא יאריך ימים וישב כאורח בעולם הזה.
"לבלבל פתורך" בריבוי בני ובנתא המבלבלים את השולחן.
"ולא תחזי שתא חדתא" - דלא תמות אינתך שלא תמות אשתך, ולא תנסב אינתא אחריתי, ולא תצטרך לקחת אשה חדשה, ולקיים בה את המצוה לשמח את האשה החדשה בשנה הראשונה, הכתובה אצל הנושא אשה חדשה.
נשאלת השאלה מדוע היו צריכים לברך את רבי אלעזר בצורה כזאת הפוכה שנראת כקללות?
נראה שבאו ללמד אותו כיצד להסתכל על דברים שקורים במבט חיובי, מתוך אמונה שכל מה שהקב"ה עושה לנו לטובה. דוק ותשכח.
אהבת ה' לישראל כאהבת חתן לכלה גם בזמן הגלות
ואולי המהפך הזה בתפיסת המחשבה של רבי אלעזר הביאה אותו לדרוש את הפסוק "לא מאסתים ולא געלתים לכלותם" ולראות את אהבת ה' אותנו גם בזמן הגלות, גם כאשר המצב הרוחני שלנו אינו טוב, וכך בזוהר - ויקרא פרשת בחקותי מאמר לא אות נז:
(תרגום הסולם) אמר ר' חייא וכו': "אר"ח, אני שמעתי דבר חדש. שאמר ר' אלעזר, לא מאסתים ולא געלתים לכלתם, לא הכיתים ולא הרגתים לכלותם, היה צריך לומר. ומשיב, אלא, לא מאסתים ולא געלתים, פירושו, כי מי ששונא לאחר, הוא מאוס לפניו, ומגועל הוא בגעול לפניו, אבל כאן, לא מאסתים ולא געלתים, מהו הטעם. הוא משום שאהובת נפשי ביניהם, דהיינו השכינה, שבשבילה כולם אהובים אצלי. ז"ש לכלתם. לכלתם כתוב חסר ו', לרמז על השכינה שנקראת כלה, ולכלותם, כמו בשביל הכלה, שבשביל הכלה, לא מאסתים ולא געלתים, משום שהיא אהובת נפשי, ואהובה שלי אצלם. (משל למה הדבר דומה) לבר נש דרחים וכו': בדומה לאדם שאוהב אשה, והיתה דרה בשוק של בורסקי. דהיינו של מעבדי עורות, שריחם רע. אם היא לא היתה שם, לא היה נכנס שם לעולם, כיון שהיא שם, השוק של בורסקי דומה בעיניו כשוק של מוכרי בשמים, שכל הריחות הטובים שבעולם נמצאים שמה".
(רבי אלעזר שהיה קנאי יותר מאביו כמבואר בשבת לג עמוד ב, וכך אפשר להבין את פליאתו למראה האיש המכוער, תענית דף כ עמוד א-ב, נראה שמכוער היה בעיני ר"א כיון שלא עסק בתורה, והמהפך שעבר רבי אלעזר הביא אותו להעריך גם בני אדם שאינם גדלים בתורה, ויש להם מידות טובות אחרות, וזה בא לידי ביטוי גם בדרשה הנ"ל).
^ 1.פסוק יא: וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם: רש"י "ונתתי משכני - זה בית המקדש: ולא תגעל נפשי - אין רוחי קצה בכם... והתהלכתי בתוככם - אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם, ולא תהיו מזדעזעים ממני. יכול לא תיראו ממני, תלמוד לומר והייתי לכם לא-להים:"
רמב"ן : "ולא ידעתי מה הטעם בזה שיאמר הקדוש ברוך הוא כי בשמרנו כל המצות ועשותנו רצונו לא ימאס אותנו בגעול נפשו, וכן בעברנו על בריתו ועשותנו נאצות גדולות אמר (להלן פסוק מד) לא מאסתים ולא געלתים, ואמר הנביא בשעת הקללה (ירמיה יד יט) המאוס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך: אבל הענין סוד מסתרי התורה, אמר שיתן משכנו בתוכנו והנפש אשר ממנה יבא המשכן לא תגעל אותנו ככלי שמגעילין אותו ברותחין". נראה שהחידוש הוא שהקב"ה יהיה קרוב אלינו עד כדי כך שיטייל עמנו בשווה, ולמדרגה גדולה זו צריך ומר שלא תגעל נפשו מאתנו, שיהיה חיבור רוחני וגשמי.
^ 2.כמו כן בתוכחה שבפרשת כי תבוא ישראל מתוודים ואעפ"כ הקב"ה אומר שיסתר פים מאתנו. הרמב"ן עונה על כך דברים (פרשת וילך) פרק לא פסוק יז: "וטעם ואמר ביום ההוא הלא על כי אין א-להי בקרבי - איננו וידוי גמור כענין והתודו את עונם, אבל הוא הרהור וחרטה, שיתחרטו על מעלם ויכירו כי אשמים הם. וטעם ואנכי הסתר אסתיר פני - פעם אחרת, כי בעבור שהרהרו ישראל בלבם כי חטאו לאלהים ועל כי אין אלהיהם בקרבם מצאום הרעות האלה, היה ראוי לרוב חסדי השם שיעזרם ויצילם שכבר כפרו בע"ז, וכענין שאמר (ירמיה ב לה) הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי:
ולכך אמר, כי על כל הרעה הגדולה שעשו לבטוח בע"ז יסתיר עוד פנים מהם, לא כמסתר פנים הראשון שהסתיר פני רחמיו ומצאום רעות רבות וצרות, רק שיהיו בהסתר פני הגאולה, ויעמדו בהבטחת פני רחמיו (ויקרא כו מד) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים וגו' עד שיוסיפו על החרטה הנזכרת וידוי גמור ותשובה שלימה, כמו שנזכר למעלה (ל ב) ושבת עד ה' אלהיך וגו':"
היינו שלאחר הוידוי הסתר הפנים כבר לא יהיה כמו בגלות אלא כבזמן הגאולה.
איך ללמוד גמרא?
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
האם מותר לפנות למקובלים?
איך ללמוד אמונה?
מי אתה עם ישראל?
למה אנחנו ממש דומים לשמן?
למה ללמוד גמרא?
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מתנות בחינם
