ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- נושאים שונים
כי אין מספיק יהודים בארץ
השבתי: כי אין מספיק יהודים בארץ ישראל בכלל וביהודה ובשומרון בפרט, כפי שנאמר בתורה: "ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם, והיה אשר תותירו מהם לשיכים בעיניכם ולצנינים בצידיכם, וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה" (במדבר לג, נה). יש חושבים שהבעיה היא חיצונית. אם לא יהיו אויבים בארץ, ייגמרו הצרות. ואולם מהתורה למדנו שהמציאות הפוכה: אם לא יהיו אויבים, מתוך השממה עלולות לעלות צרות גדולות יותר. לא נעים להודות, המאבק באויב מחשל ומאחד את ישראל, ומי יודע לאילו משברים ומלחמות אחים היינו נקלעים בלעדיו. במילים אחרות, כל עוד אין מספיק יהודים ליישב את כל הארץ, לאורכה ולרוחבה, עד שלא יישארו מקומות שוממים, ה' דואג שבדרך הטבע יישארו בארץ אויבים. וכפי שנאמר: "לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חיית השדה. מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ" (שמות כג, כז-לא).
אחרי שעם ישראל יתרבה ויתעצם, גשמית ורוחנית - יסתלקו האויבים. מן הסתם יהיו מהם שיצטרפו אלינו ובכך יהפכו מאויבים לאוהבים. ומן הסתם יהיו שיילחמו ויובסו, ויהיו שיעדיפו להגר לארץ אחרת.
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
713 - גמילות חסד וגילוי שכינה
714 - התשובה לאויבינו – ילודה ועלייה
715 - מנהגי תשעת הימים
טען עוד
גבולות ארץ ישראל הם מנהר מצרים ועד נהר פרת. ואולם בפועל, בפרשת מסעי, כאשר ה' ציווה את ישראל לנחול את הארץ וליישבה, הוא ציווה לכבוש רק את עבר הירדן המערבי. מכיוון שמצוות יישוב הארץ צריכה להתקיים לפי יכולתו של עם ישראל. ומכיוון שמספרם של ישראל לא הספיק כדי ליישב את כל ארץ ישראל, המצווה הייתה לכבוש תחילה את החלק המקודש יותר, עבר הירדן המערבי. ורק לאחר שיתרבו, יוכלו להתרחב בהדרגה לעבר הירדן המזרחי ולכל שטחי ארץ ישראל המובטחת (רמב"ן במדבר כא, כא; מלבי"ם שם).
עבר הירדן המזרחי
לכן מתחילה לא התכוונו ישראל לכבוש את ארץ סיחון ועוג, ורק לאחר שאלו לא נענו להצעת השלום ויצאו נגד ישראל למלחמה, עם ישראל כבש את ארצם. ועדיין לא הייתה כוונה להתיישב שם, ולכן כאשר בני ראובן וגד ביקשו לנחול את עבר הירדן, משה רבנו הקפיד עליהם מאוד, אך בדיעבד נענה לבקשתם לאחר שהבטיחו להיות חלוצים בכיבוש עיקר הארץ. בפועל חסרו יהודים לנחול את עבר הירדן המערבי, ונותרו מובלעות ריבוניות של גויים, שעשו צרות גדולות לישראל במשך כארבע מאות שנה, כמסופר בספר שופטים.
ערך ריבויים של ישראל
חומש במדבר נקרא חומש הפקודים, על שם המפקדים של יוצאי הצבא בישראל. למרבה הצער, במשך ארבעים שנות המדבר, בני ישראל לא התרבו, מספרם נשאר כבתחילה, כשישים ריבוא. במצרים, במשך 210 שנים התרבו משבעים נפש לשישים ריבוא יוצאי צבא, ואילו היו ממשיכים לקיים את מצוות פרו ורבו היו מתרבים במדבר יותר מפי שניים. כלומר חטא המרגלים הוביל לייאוש מחזון יישוב הארץ, וגם מהרצון לפרות ולרבות. וכפי שנאמר תמיד בתורה, ברכת הריבוי וירושת הארץ קשורות ותלויות זו בזו.
השפעת חטא המרגלים על דורנו
לפני כמאה ועשרים שנה, בעת הקמת התנועה הציונית, מנה העם היהודי כאחד עשר מיליון נפש. הערבים שהתגוררו בגבולות ארץ ישראל התנ"כיים, כולל לבנון, סוריה ועירק, מנו מעט יותר מחמישה מיליון איש. בשני עברי הירדן גרו מעט יותר מחצי מיליון ערבים. הייתה אז הזדמנות לעם היהודי לחזור לארץ וליישבה לאורכה ולרוחבה, ולפרות ולרבות בה. ואולם רוב עמנו החליט להישאר בגולה, וסבל מצרות שהלכו וגברו במהפכה הקומוניסטית, עד שהגיעו לשיאן בשואה. בה בעת הייאוש מתקומת העם בארצו הוביל להפסקת הריבוי ולהתבוללות.
כתוצאה מכך, בכל העולם ישנם כיום כחמישה עשר מיליון יהודים מוצהרים, ובארץ - כשבעה מיליון יהודים. לעומת זאת הערבים שבסביבות ארץ ישראל זכו ליהנות מפירות המהפכה התעשייתית, הרחבת ייצור המזון ושיפור הרפואה, והם מונים יותר מ־80 מיליון איש.
אשרי היהודים שבחרו לעלות לארץ ישראל וליישבה. בהם נמשכת החיוניות, הם נוחלים את הארץ ומתרבים, והם עתידו של העם כולו.
מחלוקות - חרבות בלב האומה
מחלוקת קורח ועדתו היא אחת התוצאות החמורות של חטא המרגלים, שכן היא מופיעה מייד אחריו. הקשר לארץ ישראל מאחד את העם, והבגידה בה מביאה למחלוקות, שאף הן נוטלות את החיוניות מהעם וגורמות להפסקת הריבוי.
כך אנו מוצאים בעת החדשה שהשותפות ביישוב הארץ יצרה איחוד בין כל הפלגים, דתיים וחילונים, שמאל וימין, ספרדים ואשכנזים, חסידים ומתנגדים, ואף הרפורמים המעטים שתמכו ביישוב הארץ היו מאוחדים עם כלל הציונים, כולל הדתיים. אף שליישוב הארץ עצמו התלוו מחלוקות עצומות, בסופו של דבר האחדות גברה. בחוץ לארץ לעומת זאת המחלוקות יצרו קרעים שהובילו לייאוש ולהאצת ההתבוללות.
הדוגמה הקשה מהונגריה
ביהדות הונגריה התקיימה המחלוקת הקשה והעמוקה ביותר. בעקבות חוק שוויון זכויות ליהודים, בשנת תר"ל (1870) אירע הפילוג הקשה בין האורתודוקסים לנאולוגים. האורתודוקסים ראו בחוק השוויון סכנה וניסו להתמודד עימה, ואילו הנאולוגים ראו בחוק דבר מבורך שיאפשר את הרחבת האמנציפציה (מתן זכויות שוות ליהודים).
רבים משווים את הנאולוגים לקונסרבטיבים שעמדתם עמדת ביניים, בין האורתודוקסים לרפורמים, אולם אין זה מדויק. המשותף לנאולוגים היה שהם דגלו בפתיחות רבה למודרנה ורצו שהקהילה היהודית תכלול את החילונים והדתיים כאחד, כך שתחת השם נאולוגים היו גם מעט דתיים מודרניים לצד קהילות שדמו לקהילות קונסרבטיביות ורפורמיות. הנאולוגים החלו להתגבש כציבור בשנת תק"צ (1830), ובעת הפילוג, ארבעים שנה מאוחר יותר, שיעורם כבר היה קרוב למחצית מיהודי הונגריה.
תוצאת הפילוג בהונגריה - התבוללות נוראה
על פי המתועד, במשך המאה ה־19 (תק"ס-תר"ס) התנצרו בהונגריה 10,056 יהודים. קצב ההתנצרות גבר עם השנים, ובעשור שסביב שנת תר"ס (תרנ"ו-תרס"ז, 1896–1907) התנצרו 5,148 יהודים (מספר המתגיירים היה כחמישית ממספר המתנצרים).
בשנים תרע"ט-תש"א (1919–1941) מספר המתנצרים הלך וגדל, וסך הכול בעשרים ושתיים שנים תועדו 36,648 מתנצרים.
בו בזמן גם שיעור נישואי התערובת בין יהודים לנוכרים בהונגריה הלך וגדל. בשנת תרנ"ה (1895), שיעור נישואי התערובת עמד על כשלושה אחוזים, וכארבעים שנה לאחר מכן – על כ־12 אחוזים.
קשה להעריך מספרית את ההפסד שנגרם לאוכלוסייה היהודית מנישואי התערובת, אולם ניתן ללמוד על כך מהמפקד של הנאצים ימ"ש בשנת תש"א (1941). מספר הנוצרים שנרשמו כ'יהודים גזעיים' לפי חוקי היהודים היה 89,640, כחמישית מכלל האוכלוסייה היהודית. מספר זה הורכב משלוש קבוצות עיקריות: מומרים, צאצאיהם, וצאצאיהם של נישואי תערובת שנרשמו כנוצרים.
היו עוד מתנצרים רבים שהיגרו למערב. ניתן להעריך שמספרם גבוה לפחות כמספרם של הנשארים בהונגריה, שכן מי שעבר לדת אחרת היגר בקלות רבה יותר לארץ אחרת. אומנם גם יהודים שנשארו בזהותם היגרו, אבל אחרי הכול ניתן להעריך שעד השואה, קרוב למחצית מיהודי הונגריה התבוללו.
הונגריה לעומת גליציה וגרמניה
קשה שלא להבחין בהבדל העצום בין שיעור ההתבוללות בהונגריה, שבה הונהגה הפרדת הקהילות במלוא חריפותה, לבין שיעורה בגליציה הסמוכה אליה, שבה הקהילה היהודית, למרות המחלוקות, שמרה על אחדותה. מבחינת המודרנה לא היה ביניהן הבדל של ממש, שתיהן היו חלק מהאימפריה האוסטרו־הונגרית, אולם לעומת הונגריה, שיעור נישואי התערובת בגליציה היה פחות מעשירית, ושיעור המתנצרים – כרבע.
לא זו בלבד, אלא שאף ביחס לגרמניה, תהליך ההתנצרות בהונגריה היה מהיר יותר. אומנם נישואי התערובת בגרמניה הגיעו לקראת השואה ל־28 אחוזים, ואילו בהונגריה ל־12 אחוזים, אולם בגרמניה החילון התחיל כשלושה דורות לפני כן, כך שאם משווים את שיעור נישואי התערובת בהונגריה לשיעור שהיה בגרמניה בשלב התואם לפי רמת החילון, כשלושים-ארבעים שנה קודם לכן, נמצא ששיעור נישואי התערובת בהונגריה היה גבוה מאשר בגרמניה.
הפירוד גרם להתבוללות גם במשפחות דתיות
ניתן לשער שרובם הניכר של ההתנצרויות ונישואי התערובת היו מקרב הקהילה הנאולוגית, אולם ברור שגם מבין הקהילות האורתודוקסיות היה שיעור ההתנצרות ונישואי התערובת גבוה באופן ניכר לעומת שיעורו בקהילות היהודיות האורתודוקסיות המקבילות באירופה. מוכרחים לומר שפילוג הקהילות פגע בחוסן היהודי וגרם לאסון ההתנצרות ולנישואי תערובת בשיעורים גבוהים במיוחד.
חרבות בלב האומה
וזה מה שהיה רגיל מורנו ורבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל ללמד בשם הנצי"ב מוולאזין, שאמר על הפרדת קהילות הדתיים והרפורמים: "עצה זו קשה כחרבות לגוף האומה וקיומה". וכן היה מצטט את רבה של לבוב, בירת גליציה המזרחית, הרב אריה לייב ברוידא, שהתנגד להפרדת הקהילות ואמר "כי אין זה תיקון הדת, רק קלקול היותר גדול להדת לעשות פירוד בין הדבקים קהילות עדת ישורון".
הרצל
השבוע בכ' בתמוז חל יום פטירתו של אחד מגדולי היהודים שיצאו מהונגריה. מי יודע, אולי דווקא מתוך הקרע הנורא, שברגישותו הרבה הוא חש בו היטב, בתחילה נטה להתייאש מעתידה של היהדות. ואחר כך, כאשר חזר לזהותו היהודית, התגבשה בליבו ההבנה המוחלטת שהצלתו של העם היהודי תלויה בהקמת מדינה בארץ ישראל. בכך תיקן את חטא המרגלים ואיחד את העם, וייסד את התנועה הציונית שעל ידה נעשתה ישועה לעם היהודי בדורות האחרונים.
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
