ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- הלכות שבת
- הכנות לשבת, כניסתה ויציאתה
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
הגמרא בשבת אומרת (בדף לד ע"א):
"שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה עשרתן ערבתן הדליקו את הנר".
סמוך לזמן הדלקת הנרות ישאל הבעל את אשתו אם סיימה את כל ההכנות לשבת, ויאמר זאת בניחותא ובלשון רכה. היום בארץ צריך לומר "עשרתם" כי כשקונים ירקות ופירות, ויש לברר אם הם מעושרים או לא.
פעם לימדתי הלכות תרומות ומעשרות בבית הכנסת 'מנחת יהודה', והביאו שק של שקדים כדי שאמחיש באופן מעשי את סדר ההפרשה, והסברתי את ההלכות כיד ה' הטובה עליי. והנה בא אחד ממשתתפי השיעור ואמר לי שלא הסברתי טוב, וכי הוא לא הבין את הדברים. אמרתי בליבי, אולי הסברתי בקיצור כדרך שמסבירים לתלמידי חכמים, אך רוב הנוכחים הם 'בעלי בתים', ושוב חזרתי וביארתי בהרחבה את ההלכות. והנה שוב בא אותו אדם ואמר שלא הבין כלל, ושוב הסברתי כיד ה' הטובה עלי, וכך נשנה המעשה בשלישית. אמרתי לאותו אדם: לך ותשאל את אשתך כיצד מעשרים, שהרי בכל ערב שבת שואלין את הנשים "עישרתן עירבתן" וכו', משמע שהאשה בקיאה בזה יותר ממך.
אם אינו בקיא בסדר ההפרשה, או שהשעה דחוקה ואין לו זמן לומר את כל נוסח ההפרשה, וכגון בערב שבת, יטול שיעור כלשהוא לתרומה, ולמעשר ראשון ולמעשר שני או עני, ויאמר: "הריני מפריש על דעת מה שכתוב בסידור 'קול אליהו' (בעמוד תתק"ח - 908), או 'הריני מפריש על דעת מה שכתוב בלוח של תרומות ומעשרות', ובזה יוצא ידי חובה.
אופן ההפרשה
אופן הפרשת תרומות ומעשרות הוא כך: בזמן שבית המקדש היה קיים היו מפרישים 2% לכהן - וזה נקרא תרומה גדולה, וזה קדוש, כך שנשאר לו 98%. אחר כך היו מפרישים עשרה אחוזים ממה שנשאר ונותנים ללוי, וזה נקרא מעשר ראשון, והוא חולין, כך שנשאר לו 88% מהתבואה. הלוי מפריש עשרה אחוזים מהמעשר הראשון ונותן לכהן וזה נקרא תרומת מעשר.
אחרי כן צריכים להפריש עוד עשרה אחוז בשנות אבד"ה למעשר שני ועולים לאוכלו בירושלים, וכיום פודים אותו על פרוטה, ובשנות ג' ו' לשמיטה נותנים אותם לעני. כך שבסופו של דבר נשאר לו בערך 78% מסך התבואה שהיתה לו בתחילה. מעשר ללוי וגם מעשר לעני גם כיום יש לנותנו להם, ויכול לעשות אתם הסכם, ויתייעץ עם חכם כיצד עושים.
שמא יפול האדם ברוחו ויראה עצמו "נפסד" מהמעשרות, על זה מבטיח הקב"ה שמהמעשר לא יכול לצאת הפסד, אלא אדרבא "וברכתיך" - ברכה מרובה מובטחת למי שמעשר.
עשר תעשר בשביל שתתעשר
חוץ ממעשר בפירות, יש מעשר כספים. אם אדם רוצה שממונו ישמר יעשר ממנו ויחלק לעניים. וכדברי הגמרא (תענית דף ט' ע"א) "עשר תעשר בשביל שתתעשר", ואומר הקב"ה "ובחנוני נא בזאת" (מלאכי ג, י).
בעל הבא"ח מביא מעשה, באדם אחד שבא לבית הכנסת ושמע את הרב דורש: "עשר תעשר בשביל שתתעשר". הלך אותו אדם והחל לתת מעשר כספים, והעשיר. שבת אחרת דרש הרב: "אוקירו לנשייכו (כבדו את נשותיכם) כי היכי דתתעתרו (כדי שתתעשרו - ב"מ נט ע"א) - אם אדם מכבד את אשתו וקונה לה בגדים נאים בחגים וכדו' ומדבר אליה בנחת ובשמחה, יזכה לעושר. בא אותו אדם לרב ואמר לו: מדוע לא הקדמת לומר סגולה זו, לפני הסגולה של מעשר כספים ? אמר לו הרב: כתוב (תהלים קיב) "הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד". מה שאתה קונה לאשתך ומכבד אותה - זה דבר טוב בעולם הזה, אבל המעשר שאתה נותן, נזקף לזכותך בשמים, ועל זה נאמר "וצדקתו עומדת לעד".
עזרה לאשה בהכנות לשבת
מצוה רבה על כל אחד מישראל להכין בעצמו צרכי שבת, וכך כותב מרן בשו"ע:
"ואפילו יש לו כמה עבדים לשמשו ישתדל להכין בעצמו שום דבר לצרכי שבת כדי לכבדו, כי רב חסדא היה מחתך הירק דק דק, ורבה ורב יוסף היו מבקעין עצים, ור' זירא היה מדליק האש, ורב נחמן היה מתקן הבית ומכניס כלים הצריכים לשבת ומפנה כלי החול. ומהם ילמד כל אדם, ולא יאמר לא אפגום כבודי, כי זה הוא כבודו שמכבד השבת" (שו"ע סי' ר"נ סעי' א').
כמו כן, מובא בגמרא שהיה רב נחמן בר יצחק "מכתף ועייל מכתף ונפיק" - היה נכנס ויוצא להביא דברים לכבוד שבת, וכל זה בכדי לזכות במצות הכנה לשבת שהיא גדולה וחשובה לאין ערוך (עיין שבת קיט ע"א. ועיין בביאור הלכה סי' ר"נ ד"ה ישתדל בסופו).
ולא יאמר אדם שאין זה מכבודו לכבד את השבת, אלא ילמד מאותם אמוראים המובאים בגמרא שמעלתו של כל אחד היתה לאין ערוך ושיעור, גדולי ומאורי העולם, ואף על פי כן לא חסו על כבודם והכינו בעצמם את ההכנות שלהם לשבת. ובפרט בימות החורף שהימים קצרים ושבת נכנסת מוקדם, צריך לאזור חיל ולעזור לאשה, ולא יאמר שזה ביטול תורה, אלא אדרבה מצוה גדולה לעזור ולסייע לאשה כדי שיגמרו את כל המלאכות לפני שבת.
הדלקת נרות
הדלקת נרות בבגדים נאים
בעל הבא"ח כתב בספרו "חוקי הנשים" שישנן נשים שמדליקות נרות שבת כשסינר מלוכלך עליהן, ואין זה מכובד. ועל כן טוב שהאשה תתרחץ ותחליף את בגדיה לפני הדלקת הנרות כדי שתקבל שבת בכבוד (בא"ח ש"ש נח, ט').
יש שנוהגים לכבות את כל האורות בבית בשעה שהאשה מדליקה נרות, ואח"כ הם מדליקים שוב את האור, וטעמם הוא, כדי שהחשמל יהיה תוספת לנר, אך אין אנו נוהגים כן.
ואין לברך על הדלקת אור החשמל, כי אין הדבר בידו שהרי יכולה להיות תקלה במערכת החשמל והוא יכבה, ואינו יוצא ידי חובת הדלקת נר שבת באור זה, אלא ידליק שני נרות. ועל כן יניח את נרות השבת במקום הסעודה, שאם יפסק החשמל יישארו לו נרות דלוקים. ולא יקח נרות דקים אלא גדולים כדי שיספיקו להאיר עד סוף הסעודה.
הדלקה בשמן זית זך - מצוה מן המובחר
ומצוה מן המובחר להדליק בשמן זית זך. והגמרא אומרת (שבת דף כ"ג ע"ב):
"אמר רב הונא הרגיל בנר שבת הוין לי בנים תלמידי חכמים".
ועוד אומרת הגמרא שם:
"רב הונא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפתחא דרבי אבין נגרא, חזא דהוה רגיל בשרגי טובא (רב הונא היה רגיל לעבור על פתחו של רבי אבין וראה שהיה רגיל להדליק הרבה נרות) אמר תרי גברי רברבי נפקי מהכא (אמר שני ת"ח גדולים עתידים לצאת מבית זה) נפקי מינייהו (ואכן יצאו מבית זה) רב אידי בר אבין ורב חייא בר אבין. רב חסדא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפיתחא דבי נשא דרב שיזבי, חזא דהוה רגיל בשרגי טובא אמר גברא רבא נפק מהכא, נפק מינייהו רב שיזבי".
אורחים
לעיתים מתארחים כמה זוגות אצל משפחה אחת, או הכלה והבת מתארחות אצל האמא או החמות, או שמתארחים בבית מלון - כיצד ינהגו בהדלקת נרות שבת? כתב השו"ע וז"ל (רסג ס"ח):
"ב' או ג' בעלי בתים אוכלים במקום אחד - י"א שכל אחד מברך על מנורה שלו, ויש מגמגם בדבר. ונכון ליזהר בספק ברכות ולא יברך אלא אחד. הגה, אבל אנו אין נוהגין כן".
ולמעשה, לדעת הספרדים - אם כולם מדליקים באותו מקום, האשה שמדלקת תחילה תברך, ושאר הנשים ידליקו בלי ברכה. ואם רוצות לברך תדלקנה בחדר אחר שמשתמשים בו. ולדעת האשכנזים - יכולות כל הנשים להדליק ולברך באותו המקום, כי זה תוספת אורה.
אשה שיש לה תינוק, או אם יש חולה ל"ע בבית - טוב שישאירו אור במטבח או באחד החדרים שידלוק כל הלילה, כדי שאם יצטרכו דבר מה באמצע הלילה יהיה אור, ואין לך שלום בית גדול מזה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
