בר כוכבא וגיוס לומדי תורה לצבאו | הרב מרדכי הוכמן | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

שבת ומועדים
ל"ג בעומר
שיעורים נוספים

קטגוריה משנית

הלכה מחשבה ומוסר
ארץ אגדה
בר כוכבא

8492

9 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

וזו לשון הירושלמי במסכת תענית (פ"ד ה"ה) כשהיא מתורגמת ומבוארת:

"רבי שמעון בן יוחי היה אומר: עקיבה רבי היה דורש 'דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב' (במדבר כד, יז) - 'דרך כוזבא מיעקב'. רבי עקיבה כאשר היה רואה את בר כוזבה היה אומר: זה הוא מלך המשיח. אמר לו רבי יוחנן בן תורתא 'עקיבה יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא'.
... אמר רבי יוחנן: שמונים אלף זוג של תוקעי קרנות רומאיים היו מקיפים את העיר ביתר וכל אחד ואחד היה ממונה על כמה חיילות, והיה שם (בתוך ביתר) בן כוזבה והיה לו מאתים אלף חיילים מטיפי אצבע (מקוטעי אצבע 1 ) שלחו חכמים ואמרו לו: עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומים?! אמר להם: וכי היאך אפשר לבודקן (כלומר, לבדוק את אומץ ליבם)? אמרו לו: כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארז מן לבנון לא יהיה נכתב בצבאות שלך. והיו לו מאתים אלף כך ומאתים אלף כך."

על פי הירושלמי.
רשב"י - ר' שמעון בר יוחאי מסר לנו כי רבי עקיבא רבו, היה סבור ש"בר כוזבא" שהנהיג את המרד ברומאים (וידוע בכנויו "בר כוכבא") הוא "מלך המשיח". חיילי בר כוכבא חלקם היו "קטועי אצבע, כלומר שהיו נבדקים על ידי כך אם הם אבירי לב שיחתכו אצבע בשיניהם" (קרבן העדה). וחלקם היו חיילים שעקרו ארז מן הלבנון תוך כדי רכיבה על סוס.

אולם האפשרות שאדם ידהר על סוס ותוך כדי דהירתו יצליח לעקור ארז מן הלבנון נראית מופרכת; כיצד יתכן שמאתיים אלף איש הצליחו לעשות זאת?

האמנם רבי עקיבא רבו של רבי שמעון?
כדי לברר את השאלה הזו, צריך לברר את שאר הפרטים שבירושלמי שלפנינו.

מהירושלמי משמע שרבי שמעון (בר יוחאי) היה תלמידו של רבי עקיבא. וכן משמע גם בירושלמי במסכת סנהדרין (פ"א ה"ב) המתאר שרבי שמעון נסמך על ידי רבי עקיבא 2 , וזו לשונו:

"ורבי עקיבה (מינה) את רבי מאיר ואת רבי שמעון. אמר (רבי עקיבא): ישב רבי מאיר תחילה, נתכרכמו פני רבי שמעון, אמר לו רבי עקיבה (לרבי שמעון): דייך שאני ובוראך מכירין כוחך."

והמשמעות הזו עולה גם מן הבבלי במקומות רבים 3 . אלא שבספר "תורת הקנה" בחלק "ספר הפליאה" כתוב שרבי שמעון בר יוחאי לא היה תלמיד ממש של רבי עקיבא, וזו לשונו (ד"ה והא לך תחלת האמוראים, עמוד תק"ג בהוצאת נזר שרגא תשנ"ז):

"סתם משנה רבי מאיר, סתם ברייתא רבי נחמיה, סתם ספרא רבי יהודה, סתם ספרי רבי שמעון בר יוחאי, וכולהו (וכולם) תלמידי רבי עקיבא הם (סנהדרין דף פו, א). והם איפלוגי אליבא דר"ע (נחלקו על פי שיטת רבי עקיבא) ואת רבי עקיבא לא ראו. למה- כי לא היו עמו בדורו, אלא פליגי (נחלקו) בדבריו על דעתו".

כדברי "ספר הפליאה" מובא גם בפרוש מחזור ויטרי למסכת אבות בסדר מקבלי התורה ולומדיה (נמצא במשניות דפוס וילנא). 4 וגם הרמב"ם (ביד החזקה) 5 והר"ש מקינון ב"ספר הכריתות" 6 סבורים שאין לקבל את דברי הירושלמי האלו ואת דברי הבבלי האלו כפשוטם. ואמנם הרמב"ם והר"ש מקינון סבורים שרבי מאיר קיבל מרבי עקיבא, אך לגבי רבי שמעון ורבי יוסי ורבי יהודה דעת הרמב"ם והר"ש מקינון שווה להם, וגם הם סבורים שלא היו תלמידים ממש של רבי עקיבא. 7

אותם גדולי עולם סבורים שהמעשים שבהם מתוארים רבי שמעון ורבי יוסי ורבי יהודה כתלמידיו של רבי עקיבא אינם כפשוטם. ואין זה ברור שרק אותם גדולי עולם סברו כך, שהרי ספריהם היו מצויים אצל רבים מגדולי ישראל, ואע"פ כן כמעט ולא מצאנו מי שהקשה - שדבריהם סותרים את דברי הירושלמי והבבלי.

אנו בדורנו שרחוקים לגמרי מאותם דורות ומהבנת כלל המעשים שמסופרים בדברי חז"ל, וודאי שצריכים להתייחס לדברי חז"ל כפשוטם. אלא שאם מצאנו כמה מגדולי החכמים הראשונים אשר "מתעלמים" ממעשים שמפורש בם להיפך מדבריהם, נוכל לומר שהם סבורים שהמעשים הללו באו לשמש כלימוד זכות ותפילה, ולא כדי לספר את קורות הדורות.

לדעת גדולי עולם אלו כאשר בירושלמי שלפנינו רבי שמעון קורא לרבי עקיבא "רבי", אין מדובר בתיאור היסטורי ובקשרים רגילים שבין רב ותלמיד אלא שכוונת רבי שמעון לבוא ולהכריע בין התנאים שנחלקו מהי השקפת עולמו של רבי עקיבא. וכאשר הירושלמי מתאר שרבי עקיבא אומר על רשב"י "דייך שאני ובוראך מכירין כוחך" כוונת הירושלמי לומר שרבי שמעון בר יוחאי הוא זה שירד לעומק דעתו של רבי עקיבא.

לאחר שהתברר לנו שהתיאור הזה שבירושלמי הוא תיאור רעיוני. נוכל לומר שגם שאר האירועים המתוארים בירושלמי שם אינם תיאורים היסטוריים אלא תיאורים רעיוניים. והאירועים המתוארים שם הם סמלים שקשורים לתורתו של רבי עקיבא, ומתוך העיון בסמלים האלו נוכל להבין את כוונת הירושלמי.

הבנת הסמלים שתלמידיו של רבי עקיבא משתמשים בהם כאשר הם דנים בהשקפתו עלולה להיות קשה למי שההיכרות שלו עם השפה הזו תהיה רק באמצעות המאמר הנוכחי, ועדיף לקרוא תחילה את המאמרים שכבר פורסמו עד עתה ב"ארץ אגדה". אך בכל אופן נזכיר בקצרה את מה שכבר התפרסם.

מטיפי אצבע
האצבע היא סמל בתורתו של רבי עקיבא.
רבי עקיבא סבור שאדם מישראל צריך לעמול בתורה. ולשיטתו, איבריו של אדם מישראל נועדו לעזור לו בלימוד התורה וכן מצאנו במסכת ברכות (דף סב, א):

"מפני מה אין מקנחין בימין אלא בשמאל? ... רבי אליעזר אומר: מפני שאוכל בה ... רבי עקיבא אומר: מפני שמראה בה טעמי תורה."

לשיטת רבי עקיבא מי שיצא מבית המדרש כדי לאחוז חרב בידו ולהילחם ברומאים נמשל למי שנקטעה אצבעו ולבעל מום. שהרי אצבעו שנבראה כדי להראות בה טעמי תורה אינה ממלאת את תפקידה. (ובהסבר שיטת רבי עקיבא ראה ביתר אריכות במאמרים הקודמים "דייסה שנאכלת באצבע טעימה יותר" ו"נחום איש גם זו והמצורע של הישיבה")

כאשר הירושלמי מספר שחכמי ישראל אמרו לבר כוכבא: "עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומים?!", כוונתו לומר שקבוצה מחכמי ישראל התלוננה בפני בר כוכבא על כך שהוא מגייס לצבאו בחורים לומדי תורה. לשיטתם לומדי התורה צריכים לאחוז בידם חרב רוחנית ולא חרב גשמית 8 , ולשיטתם, מי שיצא מהישיבה לאחוז חרב של ברזל נחשב למי שנקטעה אצבעו.

עוקר ארז מן לבנון - כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן
בר כוכבא, קיבל את דברי חכמי ישראל ושלח להם: "וכי היאך אפשר לבודקן?"

בר כוכבא אינו חוזר בו משיטתו שכדי להשיב את החרות הישראלית לכבודה, וכדי להשיב את הגיס הרומאי לאחור צריך להקים צבא ישראלי. אלא שהוא שואל היאך אפשר לדעת מי הוא לומד תורה שלגביו יציאה מבית המדרש נחשבת כאילו קטעו את אצבעו, ומי אינו כזה - ולגביו אחיזת חרב גשמית היא כבוד.

חכמי ישראל ענו לו: "כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארז מן לבנון לא יהיה נכתב בצבאות שלך".

כפי שכבר נאמר בתחילת המאמר - האפשרות שאדם ידהר על סוס ותוך כדי דהירתו יצליח לעקור ארז מן הלבנון נראית מופרכת. אלא שה"סוס" וה"ארז" הם סמלים בשיטתו של רבי עקיבא.

ה"ארז" מוזכר בתהילים (צב), וזו לשונו:

"מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת: ... צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה: שְׁתוּלִים בְּבֵית ה' בְּחַצְרוֹת אֱ-לֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ: ..."

ה"ארז" וה"תמר" מסמלים את לומדי התורה שהם שתולים בבית ה' ואינם עמלים במלאכות, וגם ימות החול דומים אצלם לשבת. במאמר "רבי עקיבא והדקל" התבאר כיצד ה"תמר" ("דקל") משמש כסמל בתורתו של ר' עקיבא. ובמאמרים הבאים נבאר בעזהשי"ת את מקומות נוספים שבהם ה"ארז" מופיע בתור סמל בתורתו של ר' עקיבא.

רוכב על סוסו
הסוס מסמל בתורתו של רבי עקיבא את מי שרודף אחר השגת העושר והממון. וכן מרומז במדרש בויקרא רבה (וילנא לה, ו), וזו לשונו כשהיא מתורגמת:

"אמר רבי עקיבא: יאה ה"עניות" לבתו של יעקב (לעם ישראל) כרצועה אדומה בראש סוס לבן."

דברי רבי עקיבא תמוהים. האומנם העניות היא נוי?! והרי מובא במשנה (נדרים ט, י): "בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן"! וכי נעלמו מרבי עקיבא דברים נוקבים ופשוטים אלו?!

אלא שה"עניות" אליה מתכוון רבי עקיבא היא העניות שמזכיר דויד משיח ה' לבנו שלמה:

"וְהִנֵּה בְעָנְיִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית ה' זָהָב כִּכָּרִים מֵאָה אֶלֶף וְכֶסֶף אֶלֶף אֲלָפִים כִּכָּרִים וְלַנְּחֹשֶׁת וְלַבַּרְזֶל אֵין מִשְׁקָל כִּי לָרֹב הָיָה וְעֵצִים וַאֲבָנִים הֲכִינוֹתִי וַעֲלֵיהֶם תּוֹסִיף". (דברי הימים א כב, יד)

הכמות העצומה של הכסף והזהב והנחושת והברזל וכו' שדויד המלך הכין אינה מתיישבת עם ה"עניות" שהוא מייחס לעצמו. אלא שה"עני" מסמל את מי שחסרים לו דברים רבים. ודויד המלך חש את החוסר באמצעים הגשמיים שעם ישראל זקוק להם לגאולתו, ולכן הוא עסק במלחמות ובעמל הגשמי כדי להשיגם.

והקישוט לסוס שמוזכר בדברי רבי עקיבא על ה"עניות" מרמז לשיר השירים (א, ט-יא):

"לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי: נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים: תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף:"

שיר השירים מזכיר את הזהב והכסף כקישוטים הראויים לסוס, ואילו רבי עקיבא מדבר על רצועה אדומה. אך כוונתו של רבי עקיבא היא ככוונת שיר השירים. הרצועה האדומה והזהב שניהם מסמלים את מידת הדין 9 , ובמאמר הזה רבי עקיבא רואה דבר טוב במידת הדין שמצריכה לעמול במלאכות.

המשיח ה"עני"
הסוס המקושט שמסמל את ה"עניות", כלומר את המאמצים להשגת העושר, שולח אותנו לתיאורו של מלך-המשיח בנבואת זכריה (ט, ט):

"גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר...".

בפסיקתא רבתי (פרשה לד) מבואר שמדובר בשני צדדים בעם ישראל שמייצגים את המשיח. בקבוצה של "רוכב על חמור" שהם מי שעמלים בתורה ומנותקים מן החומריות 10 , ובקבוצה של "עני" שמסמלת את הצד שעוסק במלאכות ומשיג את האמצעים הגשמיים שדרושים לגאולת עם ישראל. וראה במה שהתבאר באריכות במאמר "החורבה של נחום איש גם זו".

בתורתו של רבי עקיבא הצד של העשיר ("עני") ש"רוכב על סוס" הוא הניגוד לתלמיד חכם שהוא "ארז" ב"לבנון" (ב"בית המדרש"). ולפי הסמלים האלו מתבאר לנו שחכמי ישראל יעצו לרבי עקיבא שיגייס לצבאו רק את מי שעקר את עצמו מבית המדרש ויצא לעמול במלאכות ובאומנויות השונות. ה"ארז" שנעקר מה"לבנון" הוא מי שעקר את עצמו מבית המדרש ויצא "לרכוב על הסוס", כלומר להשיג את העושר שעם ישראל זקוק לו לגאולתו. אולם מי ש"תורתו אומנותו" וכאשר מוציאים אותו מבית המדרש הוא חש כאילו קטעו את אצבעו - צריך להישאר בבית המדרש.

והיו לו מאתים אלף כך ומאתים אלף כך
הירושלמי ממשיך ומתאר שבצבאו של בר כוכבא היו מאתים אלף "קטועי אצבע" ומאתים אלף "עוקרי ארזים".

האם בר כוכבא לא קיבל את הצעת חכמים? הם הוא המשיך לגייס בגיוס חובה את כולם?

נראה שניתן לבאר זאת לפי דברי ספר הפליאה שאמר שהתנאים רבי יוסי ורבי יהודה ורבי שמעון נחלקו מהי שיטתו של רבי עקיבא.

במאמר "להתחבא בבית הכסא" התבאר שרבי יוסי ורבי יהודה נחלקו בשיטת רבי עקיבא. ורבי יוסי סבור שלדעת רבי עקיבא גם תלמיד חכם צריך לעמול במלאכות באצבעותיו.
ולפי שיטתו רבי עקיבא סבור שכדי להגיע לימות המשיח שבהם נעמול בתורה בלבד צריך לעבור תקופה של עמל במלאכות. ורבי עקיבא רוצה שנעבור תקופה זו אלא שהוא אינו רוצה שנתענג עליה. ולכן הוא מתאר את הצורך בהשגת העשירות כ"עניות". רבי יוסי סבור שרבי עקיבא רצה שלומדי התורה יתגייסו לצבאו של בר כוכבא, אלא שהוא רצה שלא יתענגו על התקופה הזו שאינם שוהים בבית המדרש, אלא שיחושו כאילו קטעו את אצבעם.

והמחלוקות שבין רבי יוסי ורבי יהודה לא החלו בזמנם, אלא תלמידי רבי עקיבא עצמם חלקו מה היא דעת רבם.

חלק מהתלמידים אמרו שרבי עקיבא סבור שמי ש"תורתו אומנותו" אסור לו להתגייס לצבאו של בר כוכבא ורק מי שעקר את עצמו מבית המדרש יתגייס לצבא. וחלק מהתלמידים אמרו שרבי עקיבא סבור שגם תלמיד חכם צריך להכריח את עצמו להתגייס לצבאו של בר כוכבא, והוא צריך לעשות זאת למרות שהוא חש כאילו קטעו את אצבעו.
והירושלמי מסיים ש"והיו לו מאתים אלף כך, ומאתים אלף כך."

לפי מה שהתבאר במאמר, הירושלמי נראה כמתאר עובדות היסטוריות, אולם לאחר העיון בדבריו מתבאר שהוא מדבר בשפה של סמלים, והוא מרמז על מחלוקות בין חכמי ישראל כיצד להתייחס לשאלת ההתגייסות לצבאו של בר כוכבא.

במאמרים הבאים נדון בעזהשי"ת במשמעות הנוספת של הסמלים שמוזכרים כאן.

^ 1 איכה רבה (וילנא) פרשה ב ד"ה ד בלע ה'
^ 2 וזו לשון הבבלי במסכת יבמות (דף סב, ב): "שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם עד שבא ר' עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם, ר' מאיר ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה".
^ 3 וראה גם במסכת סנהדרין (דף פו, א), ובמסכת יבמות (דף סב, ב) ובמקומות נוספים.
^ 4 דברי "ספר הפליאה" הוקשו מאוד לרב החיד"א, והוא כתב בספרו "שם הגדולים" (חלק ספרים קונטרס אחרון מערכת ת אות ב, ב) שדברים אלו נכתבו על ידי תלמיד טועה, – "כי ביבמות דף ס"ב ע"ב מבואר שהיו תלמידיו ממש ואחר שמתו כ"ד אלף (תלמידים) היה העולם שמם עד ששנאה להם כמבואר שם...".
אולם המגיה לפרוש מחזור ויטרי הביא את דברי החיד"א וכתב שקשה לומר שדברי תלמיד טועה נכתבו בסגנון אחד גם ב"ספר הפליאה" וגם ב"פירוש למחזור ויטרי".
^ 5 ואמנם הרמב"ם קיבל מתחילה את דברי הירושלמי שר' שמעון נסמך על ידי ר' עקיבא כפשוטם, וכתב בהקדמתו למשנה (ד"ה הפרק החמישי), שר' שמעון בן יוחאי היה תלמיד מובהק של ר' עקיבא. אלא שאחר כך ביד החזקה חזר בו וכתב שר' שמעון קיבל רק מר' ישמעאל.
^ 6 ספר הכריתות, חלק רביעי, ימות עולם, שער א
^ 7 והרמב"ם אינו מונה את ר' יוסי ור' יהודה ור' נחמיה כתלמידי ר' עקיבא כבר בהקדמתו לפרוש המשניות!!
^ 8 וכמובא בספר תהילים (מה, ג-ד): "יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ עַל כֵּן בֵּרַכְךָ אֱ-לֹהִים לְעוֹלָם: חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ:". וכפי שביאר שם רש"י: "חגור חרבך על ירך - להלחם מלחמתה של תורה והוא הודך והוא הדרך".
^ 9 וראה בפירוש הר"י דמן עכו לספר יצירה: " 'מצפון זהב יאתה' ...וזה שאמר 'ויתן לו מזהב שבא', הוא מדת הדין הטובה". וראה בספר הפליאה (ד"ה הה' נק' גבורה וכאן נשלמים ה') "וכל אדום מורה דין".
^ 10 שהרוכב נבדל מן אשר רוכב עליו ומתעלה עליו ... שזה מורה שהוא רוכב על החמרית, מתנשא עליו ורוכב עליו לפי שהוא נבדל מן החומר." (גבורות השם - פרק כט)

הרב מרדכי הוכמן

עורך מדור אגדה במכון ארץ חמדה.

פלגש בגבעה ופסל מיכה
אשת שאול - והמחוללות
כסלו תשע"ג
הראיה המיוחדת של משה
הבור שמשה הושלך לתוכו
י"ט אייר תשס"ט
יהושע
הצליעה של לוי
ניסן תשס"ז
ר' עקיבא ויהושע
רבי יוחנן הנפח
תשע"ז

שיעורים נוספים

14 דק'
רשב"י
רשב"י ור' אלעזר- יראת שמיים בנגלה ובנסתר
מתוך מסיבת ל"ג בעומר תשע"ו בישיבת בית אל
הרב עידו יעקובי | י"ח אייר (ל"ג בעומר) תשע"ו
4 דק'
שיעורים נוספים
"דין הוא מלכא משיחא"
הרב אביחי קצין | ל"ג בעומר תשס"ט
שיעורים נוספים
ל"ג בעומר
הרב דוב בערל ויין זצ"ל | תשע"א
29 דק'
רשב"י
תיקוני זוהר - תיקון שישה עשר
הרב שבתי סבתו | י"ח אייר תשפ"ו

שיעורים נוספים

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

המתח שבין רועי הבקר והצאן
המתמטיקה של רועי הבקר והצאן
הרב מרדכי הוכמן | שבט תשס"ח
מגילת רות
תורה של חסד במגילת רות
הרב שמעון קליין | תשנ"ז
ספר שופטים
סוד השערות
פרק ט"ז
הרב אלחנן בן נון | סיוון תשס"ט
ספר תהילים
תהלים פרק יב
רבנים שונים

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

רביבים
חובת לימוד כל יסודות התורה
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
נח
מגדולת הבריאה לעבודת הלב
הרב חיים בן שושן | ד' חשוון תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת נח תשפז
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב ש. יוסף וייצן
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
הרב אורי שרקי
הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל
הרב אליהו ברין
הרב מרדכי גרינברג
הרב דוד חי הכהן
הרב הלל גפן
הרב ינון גרוסברג

43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז
30 דק'
אורות ישראל ותחייתו
תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
הרב משה גנץ | ד' חשוון תשפ"ז
נח
מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
הרב חיים בן שושן | ד' חשוון תשפ"ז
עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו
44 דק'
עין אי"ה - הרב משה גנץ
שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
הרב משה גנץ | ה' חשוון תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – נח
עלון מספר 622
עלון מספר 622
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
46 דק'
נח
משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
רביבים
חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
נח
מאמר נח פז
הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
47 דק'
תפילות, קידוש וסעודות
הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
הרב משה בר ציון | ב' חשוון תשפ"ז
39 דק'
בבא מציעא
מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' חשוון תשפ"ז
1:04
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת נח תשפז – בחירות על פי ההלכה
הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ז
38 דק'
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ג' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
הרב יצחק חי זאגא | תשרי תשפ"ז
25 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ו
הרב אלי סטפנסקי | ג' חשוון תשפ"ז
34 דק'
מידות הראי"ה
תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
הרב ש. יוסף וייצן | א' חשוון תשפ"ז