ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- חיי שרה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל
מתנות מאברהם אבינו
"וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנו בְּעודֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם"
וקדם הוא כמובן המזרח. בני המזרח דהיום הינם במובן מעומעם בניו של אברהם אבינו, חורגיו של עם ישראל.
אכן, אברהם מרחיק את בני הפילגשים מעל יצחק בנו כי הוא כבר מכיר את הקרבה המזיקה של זרים לשורש נשמתו ונשמת יצחק היורש מסוגו של ישמעאל, אך הוא עושה זאת בליווי מתנות, תוך כדי צריבת קיומו של יצחק בתודעתם שהרי נשלחו מזרחה 'בעודנו חי'. ומעניין הדבר, שאנטישמיות בחומרה שהכירה היהדות מידיהן של הנצרות והאיסלאם לאורך אלפי שנים היא לא טעמה מבני המזרח - מן 'המזרוחניקים'... אולי זה עקב יחס זה, אך על כך בהמשך.
דבר זה מתחבר ישירות לעובדה שבחלקים נרחבים באלילות המזרחית יש מקום של כבוד לגדול שבישויות הרוחניות - ל'בראהמה', הרוחני המופשט (הגם שבתיאוריו במזרח דבקו דמיונות מיתולוגיים), זה שאין הם עובדים מרוב גדלו אלא לאלו שתחתיו. קרבת שם זה לשמו של אברהם מיותרת כמעט להוכחה.
פרשייה קטנה זו מעוררת אותנו לכמה עניינים.
ה'מזרחניקים'
מידת 'שמאל דוחה' נהג אברהם בשילוח בני הפילגשים מעליו, אם כי היתה בכך גם מידת ימין מקרבת.
שילוחם 'ניסר' מעל אברהם תורות זרות לנשמתו ממה שנחל בבית אביו העכו"ם.
מה נתן להם אברהם? מסבירים חז"ל במסכת סנהדרין (צ"א א') שהמתנות היו שמות של טומאה. מהם שמות? שמות היינו כוחות רוחניים, שכיון ש'זה לעומת זה עשה א-לקים' יש בכל דבר ודבר בעולם פנים וחוץ, פרי וקליפה, וכך גם ברוחניים. כפי שבידינו שמות קדושים שאינם נמחקים, כן יש לעומתם מן 'הצד האחר', כדברי הזוהר - 'מה אגוז אית ליה קליפה דסחרא וחפיא על מוחא, ומוחא לגו, אוף הכי בכל מלה דקודשא, קדושה לגו, וסטרא אחרא לבר, ורזא דא (חבקוק א ד) רשע מכתיר את הצדיק, ועל דא אקרי אגוז' (זוהר חלק ב דף רלג/ב), ואת החיצוניות שסביב הקדושה מסר אברהם לבני הפילגשים ('שערי צדק', לרבי יוסף ג'יקטיליה - מחבר 'שערי אורה', - שער ראשון).
כוחות אלו לא היו 'של אברהם', לא היו עצמיים לו, שהרי רק פסוק קודם כתוב "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק" - ממילא לא היו אלה הדברים העצמיים שלו אלא אלו שבאו לו בירושה רוחנית מסביבתו התרבותית, מבית אביו. (רבינו המהר"ל, גור אריה)
ממילא מובן מהו האוצר הרוחני שיש במזרח, מדוע הנהירה לשם, כיצד אנשים, וביניהם מאמיני תורת משה מדווחים ש'יש שם משהו'. המשהו הזה הוא 'רשימו דקדושה', שריד של רושם מן המקור שאיננו. יש שם משהו - ואין שם משהו.
אם בנצרות העבודה הזרה נוגעת בא-לוקות ומגשימה אותה, העבודה הזרה שיש במזרח אינה מכוונת אל הא-לוקות, שכאמור עבורם היא 'מעל ומעבר' אלא זו אליליות של כוחות, אותם הם עובדים בהקרבת קרבנות מן החי ומן הצומח ובזימור מזמורים עתיקים יותר או פחות בעת עבודתם. דבר זה מתחבר לבחינת ה'ימין מקרבת' של אברהם בשלחו אותם.
אכן, הם רחוקים, אכן, הם אליליים, אבל נקודה מסויימת יש בתורות המזרח שמונעת מהם הגשמה אלילית גסה כבנצרות: אין כמעט במזרח מגע עם תיאולוגיה, היינו אין להם עסק מהותי ועמוק, רציני ושיטתי עם סוגיות היסוד של כל דת סוגיות הסובבות סביב יחסי שלושת מרכיבי המשולש הדתי א-ל - עולם - אדם, שהרי החידוש של בודהא, קונפוציוס ושאר 'היושבים ראשונה במזרח' הוא לימוד אורחות חיים, דרכי התנהגות, שיטות ריכוז, נשימה, אכילה ורפואה - ופחות, הרבה פחות, עיסוק בשאלה מה מקור העולם ולאן זורמת ההיסטוריה. ודאי וודאי שאין שם טענה ל'תורה מן השמים', מה שנותן ל'מזרוחניקים' נקודת עדיפות על בניו האחרים של אברהם, ישמעאל ועשיו, שהרעו והמרו רבות לבני אברהם, ליורשיו החוקיים, ממשיכיו, מקדשי שם אלוקיו - 'עַם אֱלהֵי אַבְרָהָם' (תהילים פרק מז)
ובכל זאת - בחוץ
כפי שמסביר רבינו יהודה הלוי בספר הכוזרי (מאמר ב' י"ד), אברהם אבינו מצטרף לתהליך הברירה הטבעית שארץ ישראל עושה לחורגיה:
קין גורש ממנה, אינו שייך לה, כדבריו: 'הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה' ושת קיבלה לירושה כממשיכו של הבל ההרוג הראשון. כך גם בין בניו של אברהם, כדברי ריה"ל 'על הארץ ההיא נפלה הקנאה בין יצחק ובין ישמעאל ולסוף נדחה ישמעאל בהיותו כקליפה', וכך גם בין יעקב ועשיו, 'על הארץ ההיא נפלה הקנאה בין יעקב ובין עשו בדבר הבכורה והברכה ולסוף נדחה עשו, על אף גבורתו מפני יעקב' - ארץ ישראל עושה מלאכת בורר כלפי יושביה, מלאכה שסופה התייחדות הארץ רק עם בניה האמיתיים.
מרחק זה של ארצות המזרח מותיר אם כן את צאצאי אברהם אלו רחוקים דיים על מנת שלא לזהם את היהדות במגעם האלילי, אך קרובים דיים על מנת שלא ליפול אל שנאת ישראל ואל המרידה המכוונת, המגושמת של עשיו בא-לוקיו ושל הישמעאלים בצאצאי יצחק.
לכן יש אולי תקוה שהתעוררותו הכלכלית של המזרח יחד עם הרוחניות שיש בו לספק למערב המנוער מכל לחלוחית של רוח, יחברו יחד לעת גאולתם של ישראל לזכור את מקור מחצבתם, בחינת
"מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלו יִתֵּן לְפָנָיו גּויִם וּמְלָכִים..." (ישעיה פרק מ"א) - "אמר הקב"ה עד מתי יהיה העולם מתנהג באפלה תבא אורה. ויאמר אלהים יהי אור. זה אברהם שנאמר מי העיר ממזרח צדק", (ילקוט שמעוני בראשית - פרק א - רמז ד)
וכדברי הנביא:
"שִׁמְעוּ אֵלַי רדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי ה' הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּור נֻקַּרְתֶּם: הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחולֶלְכֶם כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ: כִּי נִחַם ה' צִיּון נִחַם כָּל חָרְבתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה' שָׂשׂון וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּודָה וְקול זִמְרָה: הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי וּלְאוּמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ כִּי תורָה מֵאִתִּי תֵצֵא וּמִשְׁפָּטִי לְאור עַמִּים אַרְגִּיעַ: קָרוב צִדְקִי יָצָא יִשְׁעִי וּזְרעַי עַמִּים יִשְׁפּטוּ אֵלַי אִיִּים יְקַוּוּ וְאֶל זְרעִי יְיַחֵלוּן: (ישעיהו פרק נא)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
