ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חמץ, מצה וכשרות לפסח
- התבוננות אמונית
לאחר מספר שבועות, החליט הכומר לערוך ביקור פתע בבית המומר, ולוודא שכספו לא הושקע לריק.
הנוצרים הקתולים האדוקים נוהגים לא לאכול דג ביום שישי, ולכן הכומר בחר לבקר בבית המומר בשישי בערב, כשהיהודים אוכלים סעודת ליל שבת, ולבדוק את תפריט ארוחת הערב של המומר...
הוא פרץ את דלת הבית בפתאומיות, והנה מולו יושב היהודי ואוכל... דג... (אם זה היה 'גפילטע פיש' או 'חריימה', אני משאיר לכם לבחור).
כשפצח הכומר בסדרת שאגות, ענה לו היהודי בנחת: "תירגע! עשיתי בדיוק כמוך! זה לא דג, זה בשר"!
כשתהה הכומר על ההסבר המוזר, הרחיב היהודי: "אני מאוד אוהב דגים, ולכן לאחר המרת הדת, היה לי קשה מאוד לוותר על המנהג היהודי לאכול דגים בליל שבת. חשבתי רבות כיצד לפתור את הבעיה, ובסוף עלה לי רעיון.
הרי אני יהודי, ואתה הפכת אותי לנוצרי, כשזרקת עלי מעט מים, ואמרת – אתה לא יהודי, אתה נוצרי! החלטתי פשוט לחקות אותך. לקחתי דג, זרקתי עליו מעט מים, ואמרתי – אתה לא דג, אתה בשר, והנה לך בשר משובח...".
צחוק, צחוק.
וכמובן, זה מגוחך לחשוב שבעזרת מעט מים, דג הופך לבשר, אבל לכאורה אפשר לשאול את אותה שאלה עלינו היהודים.
בערב פסח, אנו מבטלים את החמץ ואומרים: זה לא חמץ, זה עפר הארץ. ונשאלת השאלה - הכיצד באמירת המשפט – "כל חמירא... ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא, (כל חמץ... יתבטל ויהיה כעפר הארץ), החמץ הופך לעפר?
אכן, הראשונים התחבטו בשאלה –כיצד הביטול מועיל מבחינה הלכתית?
מספר תשובות נאמרו בדבר. למשל – תוספות עונה שהביטול הוא למעשה הפקר, וכיוון שהאיסור הוא להחזיק חמץ בבעלותינו, הרי שמרגע שאנו מפקירים את החמץ, החמץ מפסיק להיות בבעלותינו, ואיננו עוברים עליו.
אחרים הקשו על תוספות, שלפי דבריו זו פעולת הפקר, ואם כן למה חכמים השתמשו בלשון 'ביטול' ולא בלשון הפקר, וכך מצאנו הסברים נוספים בראשונים.
רש"י (פסחים ד:) הולך בגישה ייחודית. הוא מדקדק מכך שהתורה שינתה בלשונה בציווי לבער את החמץ, והשתמשה במילים "תשביתו שאור", במקום 'תבערו שאור', ובכך באה ללמדנו שצריך להשבית ולא לבער, "והשבתה (של ה)לב היא השבתה".
כלומר לדעת רש"י, ברור שהחמץ לא הופך בפועל לעפר, אבל הציווי אינו לבער את החמץ פיזית, אלא שמבחינת הלב של האדם, אין כאן חמץ. ואם מבחינת הלב, אין כאן משהו חשוב, אלא מבחינתו יש כאן דבר לא חשוב ומבוטל השווה בערכו לעפר הארץ, זה מספיק.
עניין זה מלמד נקודה יסודית על עבודת ה' בימים של ערב פסח.
היום אנו רגילים שימי ערב פסח הם ימי עבודה קשה, בהם אנו שקועים בניקיון וצחצוח הבית. אך מצאנו בגמרא, שמהתורה מקיימים את מצוות ביעור החמץ בביטול בלבד, ורק מדברי חכמים עלינו לבדוק ולהוציא את החמץ פיזית מהבית.
נמצא, שלדעת רש"י עיקר עבודת ה' בימים אלה היא עובדת הביטול, כלומר עבודת ניקיון הלב, ויצירת מחשבות טובות, הנקיות מהחמץ הגשמי והרוחני.
וכמאמר השיר הידוע – 'מחשבות טובות! דיבורים טובים'!
הרי כידוע, עניין עבודת ה' בפסח, הוא 'פה – סח', עבודת הפה והדיבור, שמצווה להרבות ולספר בפה את סיפור יציאת מצריים.
כלומר, מתוך העבודה של ערב פסח, שעיקרה 'מחשבות טובות', זוכים בליל הסדר לדבר 'דיבורים טובים'.
ויהי רצון, שנזכה מתוך המחשבות הטובות והדיבורים הטובים, להגיע לכלל 'מעשים טובים', שזוהי עבודת המקדש שדבר ה' מתגלה בבניין פיזי ובקרבנו פה בעולמנו, שנזכה להקריב קרבן פסח ולעלות למקדש ברננה עוד השנה!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
