ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- במדבר
איך נראו הדגלים?
מה היו האותות שסומנו על הדגלים של השבטים, האם אות מלשון סימן, שלכל שבט היה סימן מיוחד בדגל שלו, או אות מלשון אותיות, שבכל דגל סומנו אותיות שונות?
רש"י מפרש אות מלשון סימן: "באותות", כל דגל יהיה לו אות, מפה צבועה תלויה בו, צבעו של זה לא כצבעו של זה, צבע כל אחד כגוון אבנו הקבועה בחושן, ומתוך כך יכיר כל אחד את דגלו.
רבי יוסף חיים מבגדאד המפורסם בשם ספרו "הבן איש חי", מביא בספרו אדרת אליהו (במדבר ו) פירוש אחר, שהאותות היו אותיות, ובכל דגל סומנו אותיות שונות: "איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאוהל מועד יחנו". יובן בסייעתא דשמיא לפרש, והוא דידוע דעל הדגלים היו כתובים אותיות שמות אבותינו הקדושים זכותם יגן עלינו אמן, כזה הסדר, והוא דעל דגל יהודה היה כתוב א"יי אותיות ראשונות של האבות זכותם יגן עלינו אמן, ועל דגל ראובן היה כתוב בצ"ע אותיות שניות, ועל דגל אפרים היה כתוב רח"ק אותיות שלישיות, ועל דגל מחנה דן שהוא מאסף כל המחנות היה כתוב אותיות הנשארים והם המ"קב, וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בזה עיין שם.
והנה יש לתת טעם שנכתבו אותיות האבות על הדגלים, מלבד דיש לתת כמה טעמים לזה, הנה אפשר נמי לתת טעם. והוא, דאותיות האבות הנזכרים לעיל הם י"ג אותיות כמספר אחד, לרמוז שכל ישראל צריכים לתפוס מדת האחדות ולהיות כולם כאיש אחד, ובזה יתרומם דגלם וקרנם למעלה, כי כשישראל הם באחדות אחד אזי אפילו אם הם חוטאין לא יגלם השם יתברך מעל שולחנו וימסרם ביד אויב, וכמו שאמר הפסוק "חבור עצבים אפרים הנח לו", אבל כשהם בפירוד תכף נענשים וגולים מעל שולחנו של מקום, ויהיו נעשים גרים בארץ אויביהם, ולכן בית שני נחרב בעון שנאת חנם שהיא מכת הפירוד, ונמצא שעיקר הגבהת דגלם וקרנם למעלה הוא על ידי האחדות, וזהו שנאמר "איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל", כלומר מה שצויתי להיות איש על דגלו באותות לבית אבותם, שיכתבו על הדגלים אותיות האבות, וזהו באותות לבית אבותם, הוא להורות להם שכן יחנו בני ישראל, שצריכים בני ישראל להיות חונים ויושבים זה עם זה באחדות, ולכן צויתי שיכתבו אותיות האבות שהם רומזים אל האחדות שהם י"ג אותיות כמנין אחד, ואז בזה על ידי שהם באחדות אחד אז אפילו שהם מנגד, כלומר שהם נעשו נגדיים, ואינם הולכים בדרך הישרה אשר צוה השם יתברך כראוי להם, אלא הם הולכים מנגד לדרך הטוב והישר, אזי אפילו הכי לא אענשם כל כך באופן שיהיו גולים מעל שולחני, אלא סביב לאהל מועד יחנו, הוא המשכן ובית המקדש שיבנה אחר כך, כלומר שתמיד יהיו על שולחנו של מקום ולא יהיו גולים מארצם, כי "חבור עצבים אפרים הנח לו", שהקדוש ברוך הוא יאריך אפו להם יותר מדאי עד שישובו בתשובה ולא יגלם.
הבן איש חי מסביר שהאותיות על דגלי השבטים היו מורכבות משמות האבות הקדושים, שבסך הכולל שלהם יש שלוש עשרה אותיות כמנין "אחד", על מנת להורות לבני ישראל להיות תמיד באחדות, כי האחדות כל כך חשובה עד כדי כך שבזכותה, לא ייענשו כל כך ולא יגלו מארץ ישראל גם אם אינם הולכים בדרך הישרה.
מעלת האחדות
רעיון בסיסי זה בזכות חשיבותה ומעלתה העצומה של האחדות מובא במקורות רבים בדברי חכמינו זכרונם לברכה. להלן דברי המדרש (בראשית רבה לח, ו): רבי אומר גדול השלום, שאפילו ישראל עובדים עבודת כוכבים ושלום ביניהם, אמר המקום כביכול איני יכול לשלוט בהן, כיון ששלום ביניהם, שנאמר (הושע ד, יז) "חבור עצבים אפרים הנח לו", אבל משנחלקו מה הוא אומר (הושע י, ב) "חלק לבם עתה יאשמו". הא למדת גדול השלום ושנואה המחלוקת.
תמיהה גדולה
ובאמת שרעיון זה תמוה ביותר, חכמינו זכרונם לברכה שנו במשנה במסכת סנהדרין (ח, ה): "פיזור לרשעים הנאה להן והנאה לעולם... כינוס לרשעים רע להן ורע לעולם". הרשעים עוסקים ברשע, עובדים עבודה זרה, כך שהאחדות ביניהם הוא דבר שלילי ביותר, גם להם וגם לעולם, אם כן, מדוע אומר המקום כביכול איני יכול לשלוט בהן, ומאריך להם אפו ואינו מעניש אותם מיד, אדרבה, חטא ציבורי, שנעשה כשיטה וכדרך חיים, הוא גרוע יותר מחטא של אדם יחיד, ויש בזה חילול גדול לשמו של הקדוש ברוך הוא, וכי מה בכך ששלום ביניהם, הלא השלום גם הוא מגוייס על מנת להרשיע?
התועלת הגדולה בשלום ואחדות אפילו אצל עובדי עבודה זרה
בחסדי שמים מצאתי מרגלית יקרה להסביר רעיון חשוב זה של חכמינו זכרונם לברכה. רבי שלמה אפרים מלונטשיץ בעל ה"כלי יקר" על התורה, מביע תמיהה זו בספרו "עוללות אפרים" (חלק ב, עמוד א, מאמר כג), הוא מבאר את הדברים באריכות ובכמה דרכים, אביא כאן חלק מדבריו: ...מצינו לרבותינו זכרונם לברכה שאמרו, שישראל בזמן ששלום ביניהם אפילו הם עובדים עבודה זרה, הנח לו, שנאמר "חבור עצבים אפרים הנח לו". אמנם כשחלק לבם, אין הקדוש ברוך הוא ממתין להם, שנאמר "חלק לבם עתה יאשמו". ויש לכל משכיל ליתן לבו למאמר זה שהוא קושי ההבנה שהעדר השלום יהיה חמור מעבודה זרה...
ונראה לפרש... שעובדי עבודה זרה בזמן ששלום ביניהם, אי אפשר שלא ישאו ויתנו בדבר, אם העבודה ההיא יש בה ממש או אם הבל היא מעשה תעתועים, ובזמן שהם בהסכמה אחת, ונושאים ונותנים בדבר, בלי ספק שמתוך הויכוח והמשא ומתן שבין העובדים יגיעו לעומקה של עבודה זו, ויתברר להם ששוא עבוד אלהים אחרים בלתי לה' לבדו, כי הויכוח שבין אנשים שהשלום מתווך ביניהם, הוא שהאחד נותן לבו לדברי חבירו, ואם יראה לו שדבריו טובים ונכוחים אזי יודה לו והוא שומע לדבריו, ומתוך ויכוח כזה יתברר האמת, והוא בעצם מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות ה, יז), כל מחלוקת שהיא לשם שמים כמחלוקת הלל ושמאי סופה להתקיים. אף על פי שהם חלוקים בדבר, מכל מקום הם מתאחדים במה שיש לכולם תכלית אחת לברר האמת על פי רצון אביהם שבשמים, ואם כן מחלוקת זו היא בעצם השלום, ולכך אמרו מחלוקת לשם שמים ולא אמרו לשם ה'. ושמים אלו מה טיבם לכאן, אלא לפי שמצינו ששינה הקדוש ברוך הוא שם רקיע לשם שמים, לפי ששם רקיע מורה על עצם המחלוקת, כמו שאמרו (בראשית רבה ד, ו), מפני מה לא נאמר כי טוב בשני, מפני שבו נבראת מחלוקת... והוא הרקיע שהבדיל בין מים למים, וכמו שנאמר, "פוטר מים ראשית מדון" (משלי יז, יד). כי במה שפטר והבדיל הקדוש ברוך הוא בין מים למים במעשה בראשית, זה היה ראשית והתחלת כל מדון ומחלוקת שבעולם. אמנם שם שמים מורה אדרבה על עצם השלום, כי שמים נוטריקון אש מים שהשלימו ביניהם, כמו שנאמר (איוב כה, ב) "עושה שלום במרומיו", והורה בזה שמחלוקת זו היא בעצם השלום וקיום העולם, כדמסיק שם, אמר רב טביומי ומה המחלוקת שהוא לקיומו של עולם לא נאמר בו כי טוב, מחלוקת שהיא לערבובו של עולם לא כל שכן?! לכך אמרו שמחלוקת הלל ושמאי דומה למחלוקת השמים, לפיכך סופה להתקיים, רוצה לומר, סופן להתקיים באהבתם כאשר היו לפנים מאשר תכלית שניהם אחד הוא, כמו שלמדו רבותינו זכרונם לברכה מהפסוק "את והב בסופה" (במדבר כא, יד).
לפיכך אמר אפילו בזמן שישראל עובדין עבודה זרה ושלום ביניהם הקדוש ברוך הוא האריך להם אפו, כדי שישאו ויתנו בדבר, וסופם להתברר כי שקר תרמיתם, והיא תהלתו של הקדוש ברוך הוא כשהמה מעצמם יתבוננו בינה שהבל נחלו, זהו שנאמר (ישעיהו מח, ט) "למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך".
אמנם בזמן שעובדים עבודה זרה וחלק לבם זה מזה, אזי עתה יאשמו תכף ומיד, כי אף אם ישאו ויתנו בדבר, לא יתברר האמת מתוך משא ומתן שבין המתוכחים כשהם מתנגדים, שדעת כל אחד לסתור דברי חבירו, אף על פי שרואה דבריו נכוחים אין שומע לו, שאין כוונתו כי אם לקנטר חבירו. הלא מטעם זה אסרו רבותינו זכרונם לברכה להושיב בדין שני תלמידי חכמים שהם שונאים זה לזה, לפי שדעת כל אחד לסתור דברי חבירו אף על פי שיודע שדבריו בלתי צודקים הוא מתעקש וחולק על כל פנים לאמור שהאמת אתו. ובויכוח כזה נתגנו חכמי חוץ לארץ, כמו שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין כד.), חובלים אלו תלמידי חכמים שבחוץ לארץ שמחבלין זה לזה בהלכה, נועם אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל שמנעימים זה לזה בהלכה כו', והוא בדרך שנתבאר למעלה, שישיבת ישראל בארץ הקדושה היתה תלויה במידת השלום, והמופת על זה, שהכתוב הולך ומשבח תלמידי חכמים שבארץ ישראל שהיו מנעימים זה לזה בהלכה, וסיבת הגלותם לבבל היה כשקלקלו דרכם, ותזנח משלום נפשם, שהרי בבבל היו מחבלין זה לזה כאמור. והאמת יורה דרכו, שהמשא ומתן שהוא דרך קנטור לא יתברר מתוכו האמת לעולם, כי אין דברי שלום ואמת יוצאין מתוך המריבה ופירוד הלבבות, לכך אמר חלק לבם עתה יאשמו.
גודל מעלת האחדות
התורה הקדושה מגלה לנו בפרשה זו את גודל מעלת האחדות. "איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאוהל מועד יחנו", כאשר נשים לב, לדגלים שלנו, לאותיות של שמות האבות הקדושים המסמלות את אחדותינו, ונחיה יחד באהבה ובאחדות, הרי שהקדוש ברוך הוא יאריך אפו, לא יעניש אותנו מיד על חטאינו, ולא יגלה אותנו שוב מארץ ישראל, כי במצב זה של אחדות, אנו נגיע בסופו של דבר אל האמת אל דרך התורה, וזה מה יוביל את כל עם ישראל לשוב אל חיקו של אביהם שבשמים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
