ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- פדיון שבויים
אולם קבעו חכמים הלכה, שאסור לשלם על פדיון שבויים מחיר מופקע, כמבואר במשנה: "אין פודים את השבויים יתר על כדי דמיהם, מפני תיקון העולם" (גיטין מה, א). כדי שלא ליצור תמריץ לשודדים לתפוס עוד ועוד שבויים משלנו, לאחר שידעו שאנו מוכנים לשלם בעבורם כל מחיר. וכן נפסק בשולחן ערוך (יורה דעה רנב, ד).
אומנם כאשר החוטפים מאיימים לרצוח את השבוי נחלקו הפוסקים, ויש אומרים שהואיל ומדובר בפיקוח נפש קרוב ומוחשי, מותר ומצווה לשלם תמורתו כל סכום (ראו פתחי תשובה יורה דעה רנב, ד). על פי זה יש טוענים שגם את החטופים בשבי חמאס צריך לפדות בכל מחיר, הואיל והם נמצאים בסבל נורא ובסכנת נפשות קרובה ומוחשית.
אולם טענתם מוטעית. כל הדיון הוא על תשלום כספי מופקע לשודדים, אבל לו היה מדובר בתביעות מול כלל הציבור היהודי שבאותו אזור, כגון שיתפנו מארצם, או שיפסיקו לעסוק במסחר ובחקלאות, הרי שכבר אין מדובר בתביעה של שודדים אלא של אויבים שמכריזים מלחמה נגד הקהילה היהודית כולה. וכפי שהורו חכמים, שאם האויבים באו לשדוד אפילו קש ותבן בלבד מעיירה שעל הגבול, מסכנים חיים כדי לצאת נגדם למלחמה, משום שאם ניכנע להם בדבר קטן הם ימשיכו להילחם בנו ויסכנו את נפשם של יהודים רבים (עירובין מה, א; שולחן ערוך אורח חיים שכט, ו).
קל וחומר כאשר מדובר באויב שמטרתו המוצהרת להשמיד את מדינת ישראל, שכל תשלום מופרז תמורת חטופים שלנו הוא כניעה שמסכנת את חיי כל היהודים בסיכון רב־מערכתי: א) רבים מהמחבלים המשוחררים יחזרו לרצוח יהודים. ב) עסקה כזאת תעודד ניסיונות נוספים בעתיד לתפוס עוד שבויים תמורת מחיר כבד מנשוא. ג) האויב יראה בזה ניצחון, ובעקבות זאת המורל שלו יעלה, והמלחמה תתארך ותגבה קורבנות רבים. ד) בעקבות הוויתורים שבעסקאות הקודמות, האויב כבר אינו מסתפק בשחרור של מספר מחבלים גבוה כנגד כל חטוף, אלא תובע הישגים מדיניים וביטחוניים של הפסקת לחימה ונסיגה וכדומה. במצב כזה הסיכון חמור יותר, שכן כל שטח שנסוג ממנו יהפוך לשטח שממנו יתארגנו לרצוח יהודים ולפגוע במדינת ישראל.
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
732 - הניצוץ האלוקי בקרב הדתות השונות
733 - פדיון שבויים
734 - מנהג אמירת סליחות
טען עוד
שאלה: אחר כל הטענות הצודקות הללו, כיצד ניתן להבין את עמדתם של אישים רבים, בהם מומחים למדיניות וביטחון, שתומכים בעסקה במחיר מופקע מאוד, ואף זאת תמורת החזרת רק חלק מהשבויים?
תשובה: אנשים אלה מאמינים שאי אפשר לנצח את האויב, כי אי אפשר לנצח רעיונות, וגם לא מוצדק לעשות זאת, מפני שיש לערבים תביעות לאומיות צודקות נגד מדינת ישראל. לדעתם, אם נהיה מוכנים לסגת מיהודה ושומרון ומזרח ירושלים, ונעניק לערבים אזרחי ישראל מעמד לאומי במדינת ישראל, נשיג ביטחון ושלום.
למי שמאמין בכך, אין כל כך ויתור בנסיגה מאזורים אסטרטגיים ברצועת עזה, כמו גם בשחרור המוני מחבלים, שכן ממילא אין אפשרות לנצח את האויב, ובדרך להשגת שלום נצטרך לעשות זאת. למי שמאמין בכך, כל סירוב לקבלת העסקה של החמאס הוא הפקרה של החטופים בשביל מטרות שווא.
המדיניות הראויה
אולם עמדתם אינה מוצדקת מבחינה מוסרית, מפני שהארץ הזאת שלנו, ומעולם לא היו לערבים זכויות לאומיות בארץ ישראל. ואף את ההצעות הנדיבות שנציגי העם היהודי הציעו להם הם דחו, ובכך איבדו את זכותם הלאומית. גם מבחינה ביטחונית אין אפשרות להשיג שלום על ידי נסיגה וויתורים. כך שהעיקרון המוסרי, הייעוד הלאומי והמציאות תובעים מאיתנו להכריע את חמאס. אם חס ושלום לא נצליח בכך, מצבנו יורע והסכנות יתגברו.
למזלנו הטוב, זו עמדת רוב הציבור היהודי. כך גם הצהירו במשך חודשים ראשי מערכת הביטחון, שהם ינצחו את מחבלי החמאס עד שתעמוד בפניהם בחירה בין שתי אפשרויות בלבד: למות או להיכנע. לצערנו למרות גבורת החיילים, בהיעדר אסטרטגיה ראויה, הם לא הצליחו במשימתם. היה ראוי שיתפטרו, שכן אחת משתיים, או שנכשלו במשימתם או ששיקרו לציבור. בכל אופן, גם אם אינם מסוגלים לנצח ואינם מוכנים להתפטר, לכל הפחות שלא יציעו עסקאות של כניעה שיסכנו את כלל הציבור.
העסקה המסוכנת
אף שרוב הציבור משוכנע שצריך לנצח את חמאס, לא ברור שהוא מבין שאם תתבצע עסקה לשחרור חטופים במחיר מופקע לא ננצח במלחמה, ובכך נסכן נפשות רבות לאין ערוך ממה שנציל. אין מדובר בהשערה אלא בניסיון העבר. בתהליך הדרגתי מדינת ישראל נכנעה והסכימה לשחרר חטופים במחיר שהלך ועלה. תחילה הייתה עסקת ג'יבריל בשנת תשמ"ה, 1985, שבה שוחררו 1,151 מחבלים תמורת שלושה חיילי צה"ל. המשוחררים הללו הובילו את האינתיפאדה הראשונה שפרצה פחות משלוש שנים לאחר העסקה, והובילה לפחות לפי עשרה הרוגים.
בשנת תשס"ד, 2004, נחתמה עסקה עם חיזבאללה, ובה שוחררו אלחנן טננבוים ועוד שלוש גופות של חיילים תמורת 450 מחבלים, בהם שייח' עובייד ומוסטפא דיראני. בעקבות זאת, חיזבאללה כמובן ניסה לחטוף עוד חיילים. שנתיים אחר כך הצליח, ובעקבות זאת פרצה מלחמת לבנון השנייה, שבה נהרגו 121 חיילים ו־44 אזרחים.
תהליך ההתדרדרות נמשך, והגיע לשיא בעסקה לשחרור גלעד שליט, בתשע"ב. באוקטובר 2011 שוחרר גלעד שליט תמורת 1,027 מחבלים. ראש הממשלה בנימין נתניהו ועוד 26 שרים תמכו בעסקה, שלושה התנגדו: אביגדור ליברמן, משה יעלון ועוזי לנדאו.
מחבלים אלו הובילו כמה מערכות טרור נגד ישראל, ובתוך כך הקימו מפלצת טרור שלא היה כדוגמתה, והובילו למלחמה האחרונה, שבה נהרגו עד כה יותר מ־1,500 אזרחים וחיילים.
האם אפשר להצדיק את ההפגנות האלימות למען החטופים?
שאלה: יש הטוענים שלמשפחות החטופים מותר הכול, גם לתבוע בפומבי להיכנע לכל דרישות החמאס, גם להטיח דברים קשים בממשלה ובכל מי שאינו מסכים להם. האם יש בטענה זו אמת?
תשובה: מי שמאמין בעמדת השמאל המדיני, מובן שיתבע לשחרר את החטופים תמורת מחבלים רבים ונסיגה משטחים ברצועת עזה. אבל אין לו היתר מוסרי להטיח דברים קשים ולנסות למרר את חייהם של מי שחושבים שעסקאות כאלה מסכנות חיי אדם. קל וחומר כאשר אנחנו נמצאים במלחמה, ודיבורים אלה מסכנים חיי אדם, שכן הם יוצרים פילוג ופוגעים ברוח הגבורה של חיילינו, בני משפחותיהם וכלל הציבור. ולא פחות חמור, הם מעודדים את האויב להעלות את מחיר השבויים שהוא מוכן לשחרר, ולהתעקש להשאיר בידו עוד שבויים, וליזום בעתיד מלחמה נוספת.
גם בני משפחות חטופים צריכים לכבד את הציבור הגדול שאינו מוכן לקבל עסקאות כניעה. אפשר לדון אותם לכף זכות כאשר הם מדמיינים את מה שקורה ליקירי לבבם בשבי, ודעתם נטרפת עליהם מרוב ייסורים, ומתוך כאב הם אומרים דברים קשים. אבל כאשר אנשים פוליטיים וכלי תקשורת מוטים פוליטית מנצלים את צערם כדי להטיח עלבונות בציבור רחב ובנציגיו, ציבור שרבים מבניו מחרפים נפשם על הגנת העם והארץ, כבר מדובר בחטא חמור שאי אפשר ללמד עליו זכות. ראוי לציין למופת את משפחות החטופים שמצליחות להתעלות מעל צערן האיום, ולהתחשב גם במצב הכללי ולחוש אחווה עם המשפחות השכולות ועם המשפחות שבניהן מחרפים את נפשם למען ישראל בחזית.
המצב טרגי
מצבנו טרגי, המחלוקת בין הימין לשמאל עמוקה, ונוגעת לשאלות של חיים ומוסר. מתלווה לכך חוסר אמון של רוב תומכי השמאל ומקצת תומכי הימין בממשלה הנבחרת, כמו חוסר אמון של רבים מתומכי הימין ומקצת השמאל בהנהגה הביטחונית. במציאות כזאת צריך לשקוד עד כמה שאפשר על חיזוק הזהות היהודית ועל הערכים המשותפים, ובכלל זה גם כבוד, רגישות והבנה ליריבים פוליטיים.
הפרשת חלה שחזרה והתערבה בבצק
שאלה: הפרשנו חלה ובטעות מישהו החזיר אותה לבצק. מה הדין של הבצק?
תשובה: ראשית יש להסביר שה"חלה" נועדה לכהן, כדי שיאכל אותה בטהרה. אסור לישראל לאכול "חלה", וכן אסור לכהן טמא לאוכלה. לפיכך כיום, שאין דרך להיטהר, אסור לאכול חלה אלא יש לשרוף אותה או לעטוף אותה ולהניחה דרך כבוד בפח.
למעשה, אם היה בבצק פי מאה כנגד ה"חלה", ה"חלה" בטלה, והבצק או המאפה מותר באכילה. ואם לא היה בבצק פי מאה כנגד ה"חלה", ה"חלה" לא בטלה והבצק או המאפה שנעשה ממנו אסור באכילה.
אבל אם עדיין לא התחילו לאכול מהמאפה, יכול זה שהפריש את החלה ללכת לחכם, שישב יחד עם עוד שני אנשים כבית דין, ויתירו לו את הפרשת החלה מעיקרה. שכן הפרשת חלה כמוה כנדר, וכשם שאפשר להתיר נדר כך אפשר לבטל את הפרשת החלה (רמ"א יו"ד שכג, א).
המבקש התרה יאמר לפניהם שהוא מתחרט על כך שהפריש חלה, ואם היה יודע שהיא תתערב בבצק לא היה מפריש אותה. והם יאמרו לו שלוש פעמים: "מותר לך" או "החלה בטלה", ובכך הבצק או המאפה נעשים מותרים, ועליו לחזור ולהפריש מהם חלה בלא ברכה (פניני הלכה כשרות יא, יג).
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
