ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- נצבים
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- ענינו של ראש השנה
באחד מלילות ראש השנה, נכנס לבית המדרש יהודי אחד, שהיה בטוח שבראש השנה צריך להיות בעצבות ובפחד מאימת הדין. היהודי לא האמין למראה המוני היהודים הרוקדים, וחשב לעצמו: הכיצד יכול להיות שהם רוקדים? וודאי נזרקה בהם שמץ כפירה, לא עלינו, והם אינם מאמינים שהקב"ה יושב בדין וספרי חיים ומתים פתוחים לפניו!
החוזה הרגיש במחשבותיו, והניח את ידו הקדושה על עיניו של אותו יהודי, ופתאום אותו יהודי ראה את מה שקורה בבית דין של מעלה, והבחין בכך שכל הרוקדים כבר נחתמו בספר החיים! הוא קלט שאותם יהודים, כבר פתחו שערי שמיים ונכתבו לחיים בתפילת מעריב, ונשמתם מרגישה בכך ולכן הם רוקדים ושמחים.
לאחר מכן, הוא הבחין בכך שיש אחד שיושב ולא רוקד, ובאמת הוא עדיין לא נכתב בספר החיים.
פתאום אותו יהודי, שהחוזה הניח את ידו על עיניו, קולט שגם הוא בעצמו בעצבות, גם הוא לא רוקד, אולי גם הוא לא כתוב בספר החיים? והוא מתחיל לבכות לפני החוזה – רבי, מה איתי? איך נזכה גם אני ומשפחתי להיכתב בספר החיים?
אמר לו החוזה: דע לך, יש שתי דרכים להיכתב בספר החיים. האחת – על ידי מצוות ומעשים טובים. והשנייה – בריקוד של שמחה, מתוך ביטחון גמור בה' שהוא חפץ חסד. אז למה אתה מחכה? תצטרף למעגל הרוקדים, ותיכנס ברגליך לתוך ספר החיים! (לפי – לב השמיים, חגי תשרי, עמ' 94).
סיפור זה וסיפורים דומים לו מבטאים עקרון חשוב בתורת החסידות – "כי בשמחה תצאו", על ידי השמחה יוצאים מכל הצרות.
רובנו חושבים שהתוצאות באות בעקבות המעשים שבדרך לתוצאה, וכך גם השמחה באה בעקבות מאורעות טובים שקרו לנו. אך באמת אפשר גם בדרך ההפוכה, אדם שחי כבר את התוצאות הטובות, ושמח כבר בעקבות ביטחון בה' שהוא חפץ חסד ורוצה להיטיב לנו, הרי זה בעצמו כבר פועל ויכול להביא את התוצאות הטובות.
השמחה היא שלימות, אומר המהר"ל, וכשאדם חי את השלמות, זה עצמו פועל ודוחף את השלימות.
עיקרון זה קיים בעניינים רבים בחיינו. בעולם המעשי, כשאדם ניגש לבנות בית או לממש כל תוכנית מעשית אחרת, הוא קודם כל מתכנן וחי את הבית שברצונו לבנות, ורק לאחר שהוא משרטט את החזון, הוא מוציא אל הפועל את הבנייה והדרך להגשמת החזון.
המאמנים (קאוצ'רים בלעז) מלמדים שאדם אדם רוצה להוציא את חלומותיו לפועל, עליו להתחיל לשוחח על החלום עם עוד אנשים, להתחיל לתכנן אותו, וממילא זה יחייה אצלו את החלום בצורה הרבה יותר רצינית, ובסוף גם יפתחו לפניו הדרכים כיצד ליישם זאת.
וכך מצאנו גם בפרשיית התשובה, (שבפרשת ניצבים), הצמודה תמיד לראש השנה מלפניה או מאחריה. אומרת התורה (דברים ל, ג): "ושב ה' אלוקיך את שבותך... ושב וקבצך מכל העמים...". לשון זו תמוהה היא מאוד – מיהו השב? ה' או ישראל?
כבר רש"י במקום מביא על כך את דברי חז"ל: "היה לו לכתוב והשיב את שבותך, רבותינו למדו מכאן שהשכינה כביכול שרויה עם ישראל בצרת גלותם, וכשנגאלין הכתיב גאולה לעצמו, שהוא ישוב עמהם". אם כן – ה' הוא השב.
אולם תשובה זו מעוררת תמיהה חדשה – אם ה' הוא השב, היה צריך להיות כתוב – ושה ה' אלוקיך את שבותו? אם כתוב את שבותך, משמע שישראל הם השבים, אז מי הוא השב?
גם התשובה לשאלה זו כבר נאמרה בדברי רש"י – ה' גלה איתנו, ולכן כשאנחנו שבים גם הוא שב. ויש לדקדק – "כשנגאלין – הכתיב גאולה לעצמו". והדברים מבוארים, כשיהודי גולה לחוץ לארץ, הרי יחד עם גופו, גולה גם נשמתו האלוקית, חלק אלוק' ממש. נמצא שהשכינה גולה עימנו. וכשיהודי שב ועולה לארצנו הקדושה, הרי נשמתו האלוקית שבה עימו, והשכינה חוזרת עימנו.
וזה בדיוק העניין. כשאנו צועקים לה' – תגאל אותנו. תחזיר שכינה לציון. הוא אומר לנו – בואו! תחיו את החלום! בואו לארצנו הקדושה, וממילא תשוב השכינה לציון! בואו תחיו גאולה גם גשמית וגם רוחנית, שובו אלי בתשובה שלימה, וממילא אתם כבר גאולים ודבוקים בי!
ובחזרה לסיפור בו פתחנו. בימים אלה, אחרי השנה הקשה שעברנו, רבים שואלים – כיצד נשמח? אך זוהי בדיוק התשובה – בואו נשמח בה', ועצם השמחה תביא בעזרת ה' גאולה וישועה לכלל ולפרט.
בימי תחילת השנה, אם נשמח ונאמין כבר שהשנה תהיה שמחה וטובה, בעזרת ה' השנה תהיה שמחה וטובה. ישובו כל החטופים לביתם, וישראל עושה חיל ונפרע מכל צריו בניצחון גדול, והשכינה תשוב ותתגלה במקום בית מקדשנו, בבניין המקדש ובגאולה שלימה! שנה טובה ומתוקה!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
