ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- נושאים שונים
כיצד לנהוג, כשיש מספר דעות בשאלות תורניות?
שבת אחרי הסעודה. יום של שלווה אחרי שבוע של מרוץ מטורף. אני נוטל כוס תה מהביל, מתרווח על הספה בנחת, ומעיין מעט בעלוני השבת. השאלה בעלון "קוממיות" צדה את עיני. זו שאלה חשובה, שנוגעת לחיי היומיום שלי. כבר זמן רב אני מתכנן לחפש תשובה לשאלה זו, והנה יש לפני מן המוכן. סוף סוף אדע כיצד לנהוג. אני מעיין בתשובות השונות, ומגלה שהרבנים חולקים זה על זה. כעת מה אעשה? כיצד אנהג?
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רפאל בן יוסף
הרב מרדכי נגארי - רבנים הכפופים לגדולי הדור
הפתרון נעוץ ב"עשה לך רב", שנחלק לעניות דעתי לארבעה מצבים :
א. שאלה פשוטה של מותר ואסור, אשר לה מקור פשוט בשולחן ערוך ובפוסקים, כגון - משנה ברורה, בן איש חי ועוד, יכול אדם לשאול את הרב בקהילתו, או את ראש הישיבה והר"מ, אם הם בעלי סמכות פסיקה הלכתית. (למשל - נושאי שבת, כשרות, טהרת המשפחה ועוד).
ב. עצה כללית הקשורה לחייו הפרטיים של איש ישראל - ראוי להתייעץ עם רב המכיר את השואל, הרקע שלו, משפחתו וכדומה. בשאלות קריטיות (שידוכין, ניתוח רפואי וכד') ראוי להיוועץ ברב "גדול", שהינו זקן ובעל סייעתא דשמיא בעצותיו.
ג.בשאלות הלכתיות הנוגעות לחידושי החיים של זמנינו (חשמל, טכנולוגיה, רפואה וכו'), יש להיוועץ ברב המומחה לנושא. כשם שבדיני ממונות והלכות אבן העזר יש להיוועץ בדיין מומחה, כן גם בנושא הלכתי רפואי או הלכות שבת - יש להיוועץ במומחים הלכתיים, אשר דנו בנושאים אלו עם אנשי מקצוע (רופאים, מדענים, טכנאים ומהנדסים). כמובן גם המומחה ההלכתי צריך להביא את הספיקות לפסיקת גדולי הדור - אשר להם הכוח בראיה כוללת של כל חלקי התורה.
ד. בנושאים כלל-ישראלים הקשורים לעם ישראל בארצו ובתפוצות או לארץ ישראל ולמצבה הרוחני - יש להיוועץ אך ורק בגדולי הדור, שמרחבי התלמוד והפוסקים פרוסים לפניהם ואשר ינקו מגדולי הדורות שלפניהם.
בנוסף, חשוב לזכור - בשעה שיעקב אבינו בנה את הקהילה הראשונה בתולדות עם ישראל, הוא הקדים ושלח את יהודה להורות לפניו גושנה, מכאן למדנו שהקהילה בנויה על "החכם". התורה כינתה את ה"חכם" - "זקן", מפני שכשם שהזקן ראה הרבה בחייו ואף הכיר את הדורות שלפניו, כך גם החכם - גם אם הוא צעיר עליו לינוק מדורות קודמים, לשמש תלמידי חכמים (זקני הדור וגדולי מורי ההוראה) ולחוש מעבר ללימודו ולידיעותיו בתורה את חכמת התורה כתורת חיים, ויישומה הלכה למעשה בחיי היום-יום. וכך מצאנו בשמות רבה (ג' ח'): "לך ואספת את זקני ישראל... לעולם זקנים מעמידים את ישראל... שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל". ועוד שם (ה' י"ב): "אמר רבי עקיבא למה נמשלו ישראל לעוף? מה העוף אינו פורח אלא בכנפיים, אף ישראל אינם יכולים לעמוד אלא בזקנים".
אין להתפעל מאדם מוכשר וגאון בעל לשון חריפה ושנונה או המפרסם תשובותיו (הנשלפות) באינטרנט ובספרים! "מורה הוראה" זכאי לתואר זה רק אם קִיֵים "שימוש תלמידי חכמים", וממשיך לינוק ולהתייעץ עם גדולי הדור. יש להדגיש את מאמר חז"ל (תענית ז'.) המתאים לימים אלו - ימי ט"ו בשבט ראש השנה לאילנות: "כי האדם עץ השדה..." אם תלמיד חכם הגון הוא - ממנו תאכל, ואם לאו - אותו תשחית וכרת". יהי רצון שנזכה לשמוע ולקיים את הנאמר: "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך", ובזכות תלמידי החכמים המרבים שלום בעולם נזכה לשלום בארץ.
הרב אברהם וסרמן - לברר ברצינות
לעתים נדמה לנו, שפעם היו החיים קלים יותר, הכל היה ברור הרבנים אמרו דברים ברורים וחד משמעיים ומי שרצה לדעת את הדרך הנכונה ללכת בה - יכול היה למצאה בקלות. מסתבר שאף בנדון זה נאמרו דברי החכם מכל אדם "אין חדש תחת השמש", וכבר היה לעולמים שנחלקו ולא הגיעו להכרעה.
חכמי התלמוד הכירו את הבעיה, וכך אמרו (חגיגה ג:): "בעלי אסופות - אלו תלמידי חכמים שיושבים אסופות אסופות ועוסקין בתורה. הללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלים והללו מכשירין. שמא יאמר אדם היאך אני למד תורה מעתה?"
הם לא הסתפקו בהצגת הבעיה אלא אף הציעו דרך לפתרון: "תלמוד לומר כולם נתנו מרועה אחד, אל אחד נתנן פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, דכתיב וידבר אלהים את כל הדברים האלה. אף אתה עשה אוזנך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים את דברי האוסרין ואת דברי המתירין, את דברי הפוסלים ואת דברי המכשירין". חשוב היה להם לציין שהכל ניתן מרועה אחד. אף אחד מהצדדים במחלוקת אינו מחוץ למסגרת הלגיטימית. אלא שבסופו של דבר עלינו להחליט מה לעשות, ולכן ההדרכה היא להקשיב היטב ו"לקנות לב מבין". כלומר, מי שמסוגל צריך לברר כל סוגיא ממקורותיה הראשונים, עד לדברי הפוסקים שאת מימיהם אנו שותים, אחר כך עליו להחליט בשכלו מה נראה לו יותר. אין כאן יומרה או גאווה - שכלו של אדם הוא כלי בסיסי שנתן לו בוראו, כדי שידע לכוון דרכו בנבכי החיים. אך גם מי שאינו מסוגל לעיין בעומקה של הלכה יוכל להטות אזנו כאפרכסת, ולהבין ככל יכולתו את הדברים ואז יחליט כיצד עליו לנהוג.
שמא ישאל השואל - מה זכותי להחליט בנושא שאיני מבין בו? תשובתו בצדו - אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו. מאז שאין לנו סנהדרין שיוציאו החלטה אחת ופסיקה אחת לכלל ישראל אנו הולכים במדבר המבוכה, והרי עלינו להחליט כשאנו מגיעים לפרשת דרכים מעשית. כיצד נחליט אם נניח מראש את אי יכולתנו ואזלת ידנו? לכן נאמרה הנחייה זו בפי חז"ל והיא המצילה אותנו ממבוכה. מכאן שאם דרך הבירור הינה אמיתית ומקשיבה ואינה נעשית באופן מזלזל וכלאחר יד, עשינו את המוטל עלינו, ואין עלינו טענה או תלונה.
יתרה מזו, לעתים במצבי ספק, סמכו חכמים על מנהג העולם ואמרו על עם ישראל בכללו "אם לא נביאים הם בני נביאים הם", כך סמכו בזמנו של הלל הזקן על העם במנהג הבאת הסכינים לבית המקדש בשבת על ידי תחיבתה בצמר הכבש! לעומת אוירה מסוימת של חוסר בטחון בעצמנו וביכולתנו להחליט, משדרים לנו חז"ל מסר חשוב ויסודי של בטחון ואמונה שאנו הולכים בדרך ישרה, וה' יהיה בעזרנו.
הרב ישי באב"ד - מוכרחים סנהדרין
ריבוי דעות במחלוקות הלכתיות הוא חיובי, כשאין חולקים על הנחת היסוד היהודית של מעמד הר סיני.
זוהי הגישה של "שבעים פנים לתורה", "ואלו ואלו דברי אלוקים חיים", המתבצעת ע"י ישיבה ביחד של שבעים זקנים בסנהדרין, על כך אומר הרמב"ן: "כי המספר הזה יכלול כל הדעות". מעלתה של הסנהדרין בכך, שהחכמים דנים ביניהם, ומקבלים בסוף הכרעה הלכתית אחת. כך ריבוי הדעות הוא חיובי בבררו את האמת לכל צדדיה, לעומת ריבוי דעות הגורם לפירוד בציבור שהוא שלילי, שעליו כותב בעל ספר 'החינוך': "ויצא מזה חורבן שתעשה התורה ככמה תורות".
עלינו לזכור - התורה וההלכה חוקה לישראל. ההלכה היהודית הייתה חוקתה של מלכות ישראל בעבר, ועתידה להיות גם חוקת מדינתנו, שהרי רבים מבין חכמי האומות המחברים את החוקות המודרניות של מדינות הדמוקרטיה הליברלית שאבו, לפי עדותם, את השראתם מחוקת המדינה הישראלית - התורה.
הסנהדרין היא למעשה "דמוקרטיה ייצוגית", הכיצד? רבנים הם המנהיגים הרוחניים. כל אחד מאיתנו מכריע הלכה בעצם בחירתו של רב להיות מנהיגו בבחינת "עשה לך רב". אל הסנהדרין מתכנסים ובאים גדולי הרבנים, כך שלמעשה זוהי בעצם בחירה של נציגות רוחנית חברתית, כשם שהיום ישנה "דמוקרטיה ייצוגית" ולא ישירה, מפני שחיי חברה אינם בנויים להחלטת כולם ביחד אלא על ידי נציגים. בחירתך ברב מסויים כרבך והליכתך על פי פסקיו, הופכת את דבריו להיות חלק "מהאמת הכללית", והקבוצה שמקבלת אותו כמנהיגה הרוחני גורמת לייצוג גוון האמת שאותו רב מייצג.
בתקופה זו של התפוררות מסגרות השלטון הגיע הזמן לאיחוד הנהגת עולם התורה, כדי שהמדינה תלך בסוף לפי חוקת התורה, ולכן חשוב שתבקש מרבך לשבת עם חבריו בבית דין ולהכריע. או אז נזכה ללשונו הקדוש של הרמב"ם בפירוש המשנה (סנהדרין א' ג'): "ואני סבור שהסנהדרין תשוב לפני התגלות המשיח וזה יהיה בסימניו אמר 'ואשיבה שופטיך כבראשונה... אחרי כן יקרא לך עיר הצדק' (ישעיהו א
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.

תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.

רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו

תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?

אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.

אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.

תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.

הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.

עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.

תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.

בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.

מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.

אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.










