ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- הלכה פסוקה
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- עסקאות, חוזים והסכמים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
בנימין זאב בן יהודה
תיאור המקרה: התובעת והנתבעת הן שתי עמותות, המשתפות פעולה ביניהן. בהסכם בעל פה שבין שני הצדדים הוסכם, שנציג של התובעת יתן שיעורים שיירשמו לטובת הנתבעת, ובתמורה הנתבעת תעביר חלק מתקציבה לתובעת. מספר השיעורים המועברים בכל עמותה משפיע על התקציבים שהיא מקבלת. לאחר שקיבלה את התקציבים, לא הסכימה הנתבעת להעביר אותם לתובעת.
התביעה: התובעת דורשת לקבל את חלקה בתקציבים על פי ההסכם.
הלכה פסוקה (260)
הרב ש.ב.ורנר
45 - פסק דין: התחייבות לתשלום שכר בעת מחלה
46 - פסק דין: הסכם שותפות בהקצבות
47 - פסק דין: קיפוח פרנסה של שוחט במושב
טען עוד
פסק הדין : בית הדין דחה את התביעה.
הנימוקים: השולחן ערוך (חושן משפט סימן קעו סעיף ג) כותב: "האומנים שנשתתפו באומנות, אף על פי שקנו מידם, אינם שותפים. כיצד, שני חייטין או שני אורגים שהתנו ביניהם שכל שיקח זה וזה במלאכתו יהיה ביניהם בשוה - אין כאן שותפות כלל, שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. הגה: וי"א דיכולין להקנות זה לזה אפילו בדבר שלא בא. וי"א דאפילו קנין אינם צריכין, אלא כל מה שמתנים זה עם זה מתקיים, אפילו באמירה בעלמא, ואינן יכולין לחזור בהן כל זמן השותפות שהתנו. ויש חולקין ואומרים שיכולין לחזור בהן לענין מה שירויחו אחר כך, אבל לא לענין מה שהרויחו כבר, ואינן נאמנין לומר שכבר חזרו בהן".
הדעה שמביא הרמ"א, שאפילו בלא קניין, אם התנו באמירה בעלמא היא דעתו של הרשב"א (שו"ת ח"ב סי' פז), שכאשר שני שותפים סיכמו ביניהם שיחלקו את רווחי עבודתם וכדומה, חל ההסכם בלא קניין, מדין שכירות: "לפי שכל אחד ואחד מהם נעשה שכיר אצל חברו, ויכול אדם להשתכר אצל חברו ללקוט לו מציאות ... ואלו המשתתפים הרי הם משכירים עצמם זה לזה להשתדל ולהרויח ולעשות מלאכות אלו לצורכו ולצורך חברו וקיים. ומכל מקום רשאים הם לחזור בהם כל זמן שירצה אפילו האחד, וכן פועל חוזר בחצי היום...".
לדעת הרשב"א, יש לתת תוקף להסכם שבין שני הצדדים בנדון דידן. אמנם, לדעה הראשונה ברמ"א, שאין השיתוף מתקיים אלא בקניין, בנדון דידן הרי לא נעשה קניין, וגם אילו היה קניין, לדעת המחבר קניין אינו מועיל במקרה זה.
לדעה הראשונה בשו"ע, אן כאן התחייבות בכלל, ולכן הנתבעת נאמנת לומר שחזרה מן ההסכם.
אבל לדעת הרשב"א כאמור, יש להסכם תוקף, אלא שניתן לחזור ממנו. הנתבעת טוענת שחזרה מן ההסכם עוד קודם שהשיעורים התחילו להימסר, ואילו התובעת טוענת, שלא ידעה מהחזרה עד שתבעה את הנתבעת לשלם את חלקה בתקציבים.
המחנה אפרים (שלוחין ושותפים סימן יט), כותב שלדעת הרשב"א שותף אינו נאמן לומר שחזר בו מההסכם בלי להביא על כך ראיה. הטעם הוא, שאם כן כל פועל יאמר כן, וזה לא מסתבר, שהרי סוף סוף המשיך לעבוד בעבודתו, ומניין שאינו עובד עבור בעל הבית? ולכן גם פועל וגם שותף אינם נאמנים לומר שחזרו בהם, כל זמן שלא הביאו עדים על כך. ואם כן, צודקת התובעת בטענתה.
ואמנם, השולחן ערוך (סימן קעו סעיף כח) פוסק, שבמקום שיש הפסד, רשאי שותף אחד לחלוק שלא מדעת חברו, ואם כן יש מקום לומר, כי היות שהנתבעת חששה מבעיות חוקיות, היא רשאית להפסיק את השותפות שלא מדעת התובעת, ואם כן גם לדעת הרשב"א, תהיה הנתבעת נאמנת. אלא שכבר כתבו הראב"ד והרשב"א, שגם במקרה זה צריך השותף להפסיק את השותפות בפני עדים או להודיע לשותפו, ואינו נאמן לומר שחילק את השותפות סתם כך.
מאידך, יש מקום להאמין לנתבעת, מכוח מיגו, שהרי הסכם זה נעשה בעל פה, ומיגו שהייתה יכולה להכחיש את ההסכם, נאמנת גם לומר שהיה הסכם וחזרה בה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
