אחריות המזמין או הקבלן על הפסקת העבודה? | רבנים שונים | בית המדרש

מדורים
הלכה פסוקה

קטגוריה משנית

4 דק' קריאה

בגליון שעבר עסקו במקרה זה - הנתבעים שכרו את התובע, שהוא קבלן בנייה, לבנות את ביתם. במהלך העבודות התגלעו כמה וכמה מחלוקות בין הצדדים על נושאים שונים.
בגליון זה נעסוק בשאלה נוספת שהתעוררה באותו מקרה:

טענות התובע-הקבלן: הקבלן הודה שהוא עזב את אתר העבודה לפני שהעבודה הסתיימה. אלא שלטענתו תהליך העבודה כולו היה קשה מאוד בגלל ההתנהלות של הנתבע ושל המפקח. לטענתו לא הוגשו תוכניות מעודכנות בזמן, נעשו שינויים והתבקשו תוספות שגרמו לעבודה להיות מסורבלת וקשה ליישום. כתוצאה מכך נוצר קושי בתזמון בעלי המקצוע וממילא נגרמו לו נזקים רבים.
לדברי הקבלן, האירוע שהוביל בסופו של דבר לעזיבת התובע את האתר ולהפסקת העבודה היה בבוקר אחד, בו התגלע סכסוך בין הצדדים. לטענת התובע, מנהל עבודות הגמר שהיה נוכח בבית באותו בוקר, קיבל הוראה מהמפקח לעזוב את הבית. כשעזב את הבית נשאר פחות מאחוז להשלמת הבניה. לכן לטענתו, האשמה על הפסקת העבודה מוטלת על המזמין, והוא (הקבלן) זכאי לשכר מלא על העבודה שביצע.

הלכה פסוקה (260)

הרב עקיבא כהנא

279 - בעל דירה ששיפץ את דירתו ופגע בשלד של הבניין

280 - אחריות המזמין או הקבלן על הפסקת העבודה?

טען עוד

טענות הנתבע-המזמין: לטענת המזמין מדובר בבית גדול מאוד, וכמות השינויים הייתה סבירה יחסית לגודל הפרויקט. לטענתו, כל התוכניות ניתנו בזמן, ובבוקרו של כל יום עבודה היו בידי התובע כל התוכניות הנדרשות לאותו יום עבודה. הסיבה לפיצוץ ביחסים באירוע העזיבה הייתה דרישה לא מוצדקת של הקבלן לתוספת כספים, כשבדרך כלל המצב הרצוי הוא שיישאר סכום הגון בידי המזמין עד לסיום מלא של העבודה, אף אם הוא לא משקף את עלות העבודה שנשארה. זאת, על מנת שלקבלן יהיה משתלם לסיים את העבודה עד הסוף. לתובע נוצרה בעיה בתזרים, ולכן הוא סרב להמשיך לעבוד כל עוד הוא לא מקבל עוד כסף. כך נוצר מצב באותו בוקר, שלטענת המפקח, התובע סרב לעבוד בלי שהוא מקבל תשלום נוסף. משסרב המפקח, התובע וצוות פועליו קמו והלכו.

בבית הדין נקבע כך:
א. המשמעות של האחריות על הפסקת העבודה היא כך: אם הקבלן צודק, והמזמין אחראי על הפסקת העבודה, אזי הקבלן יהיה זכאי לקבל תשלום מלא על כל העבודה שהוא ביצע. למרות שייתכן שכדי לסיים את העבודה שנשארה יאלץ המזמין לשלם כסף רב לקבלן חדש, יותר משנדרש היה לשלם לקבלן הראשון (התובע) אילו סיים את העבודה.
ב. לעומת זאת, אם המזמין צודק, והקבלן אחראי על הפסקת העבודה, אזי הקבלן יקבל תשלום כפי שסוכם עמו, בהפחתת עלות השלמת העבודה. כך, יתכן שהקבלן יקבל תשלום מופחת על עבודה שהוא ביצע, כי עלות השלמת העבודה ע"י קבלן אחר יקרה יותר מאשר אילו הקבלן הראשון היה מסיים אותה.
ג. בעניין הטלת האחריות נחלקו דייני בית הדין:
ד. לדעת רוב הדיינים, המזמין אחראי על כך שהעבודה הופסקה. על פי עדויות של שלושה בעלי מקצוע שעבדו בבית, השינויים שנדרשו היו מעל ומעבר לסביר. לפי עדותו של אחד מהם: "הבית הזה, כל מי שנכנס אליו, פשיטת רגל. זה לא בית עם תוכניות פשוטות. מי שניהל זה בעל הבית. קבלני המשנה שהבאנו ברחו משם. המפקח מצפה ממך שתגיע בשביל כל בורג". כאשר משנים את הגדרת התפקיד של עובד או של קבלן, הדבר נחשב כהפרת ההסכם. אי אפשר לדרוש מעובד לבצע עבודה אחרת מזו עליה הוא התחייב בשעת ההתקשרות איתו, אם הדרישה היא לבצע עבודה קשה יותר מזו אליה הוא התחייב בתחילה. במקרה דנן, אמנם לא התייחסו במפורש לכמות השינויים הסבירים, אך זה דבר שנקבע לפי "מנהג המדינה" באותו מקום ובאותו זמן. יתר על כן, בשעה שהמזמין והמפקח דרשו מהקבלן להתגמש ולאפשר שינויים מהתוכנית, הם סרבו להתגמש איתו באשר למועדי התשלום כאשר ביקש תשלום עבור תוספות. דבר זה הוא "הקש ששבר את גב הגמל", והאחריות על כך מוטלת על המזמין. לסיכום הדברים כתבו דייני הרוב כי "חשוב לציין, אין לנו, כבית דין, טענה כלפי הנתבעים. אדם הבונה את ביתו, ובפרט בית בסדר גודל כזה, צפוי שירצה שהתוצאה תהיה מושלמת, לשביעות רצונו. הטענה היא, לחוסר הבנה שבסדר גודל כזה של עבודה, וברמת הדרישות שעלתה על ידי הנתבעים, יד בעל הבית היא על התחתונה. משכך, מוצדקת תרעומתו של התובע. בהינתן כך, היה על הנתבעים להתנהל בכל הקשור לעמידה בזמנים ובתזמון התשלומים".
ה. לדעת דיין המיעוט, כמו בכל תביעה, נטל הראיה מוטל על התובע – במקרה זה הקבלן, והקבלן לא הצליח להוכיח את טענותיו. כלומר, הקבלן לא הצליח להוכיח שהאחריות להפסקת העבודה מוטלת על המזמין. זאת משום שאחת הסיבות לפיצוץ היחסים הייתה סברתו של הקבלן שחייבים לו כספים רבים. אך בבית הדין התברר שהייתה לו טעות בכך, והמזמין שילם לו כמעט את כל הנדרש. מסתבר שאלמלא טעות זו היחסים לא היו עולים על שרטון. בנוסף, אף אם הטרידו את הקבלן בבקשות שינויים ותוספות – העבודה במהותה נשארה זהה, ולכן לא לא היה מוצדק שהקבלן יפסיק את העבודה. לסיכומים של דברים כתב דיין המיעוט, "התובע מחויב על פי החוזה להשלמת העבודה, ואי מילוי חובתו מטיל עליו את נטל הראיה לכך שהוא נהג כראוי על פי החוזה. במידה ואין בידו את הראיות הנדרשות, אין די באומדנות כדי להכריע בסוגיה זו. משכך, הפרישה מקיום החוזה נזקפת גם לחובתו של התובע... בהצטרף טענות אלו אני סבור שהטלת האחריות הבלעדית להפסקת העבודה על הנתבעים איננה נכונה... על כן יש לפשר באופן כזה שחצי מהעלויות הנוספות של השלמת העבודה על ידי קבלן חיצוני יושתו על התובע".

הוכרע כדעת הרוב.

ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: [email protected]

הלכה פסוקה