- מדורים
- פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- ויחי
24
טבת התשפ"ה
מפטיר וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד (מלכים א ב)
פרשת ויחי
עלון פרפראות בפרשה וחידושי תורה מ א' ועד ת' על פ רשת הש בוע עניינא דיומא מפרשי ומדרשי חז"ל
התשובות מסודרות לפי סדר א-ב
בפרשה 85 פסוקים = גביע , מילה
בשנת 3336 לבריאת העולם, בעשרה בטבת, נְבוּכַדְנֶצַאר מלך בבל, הטיל מצור על ירושלים במטרה לכובשה. היה זה זמן קצר לאחר שהכריע את פרעה נְכֹה מלך מצרים בקרב והוא ביקש להשלים את כיבוש המזרח התיכון. המצור נמשך כשנתיים וחצי, בט' בתמוז של שנת 3338 לבריאת העולם נפרצו חומות העיר. בתשעה באב של אותה שנה נחרב בית המקדש הראשון בירושלים, והיהודים הוגלו לבבל בעינויים אכזריים. זכר למאורע זה נקבע עשרה בטבת כיום צום – תענית ציבור. ואף שבימי הבית השני החל המצור בתאריך אחר, מכל מקום עיקר הצומות נתקנו על החורבן הראשון, שמכמה בחינות הוא חמור יותר, ועליו אנו צמים. וכיוון שכבר נקבע צום בעשרה בטבת, נצטרפו לעניינו של הצום עוד שני מאורעות מצערים שחלו סמוך לאותו יום: מיתת עזרא הסופר ונְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה בט' טבת, ותרגום התורה ליוונית בח' טבת. כיוון שלגזור שלושה ימי אבל רצופים זה בלתי אפשרי. צום זה הוא צום חמוּר ולכן אינו נדחה גם כשחל ביום שישי. הבית יוסף) או"ח תקנ (הביא את דברי האבודרהם שעשרה בטבת הוא משונה משאר תעניות, שאם היה חל בשבת לא היו יכולים לדחותו ליום אחר, מפני שנאמר בו (יחזקאל כד, ב) בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כמו ביום הכפורים.
כתב רבי חיים פלאג'י זצ"ל - תענית עשרה בטבת, מאת ה' היתה זאת לטובת ישראל דהוא זמן ירידת השמש ותחילת עלייתו, והתענית מגן על ישראל שלא תאונה עליהם רעה, ומאהבת ה' את עמו עשה כן, הרב עמודי שמים דף ק"נ ע"א, ובכן אל תהי קלה בעיניך תענית זה, ומה גם דהיום קצר והזמן קר, ועל מורה צדק בעירו מוטל ליתן דעתו על מוכרי מיני מאכל ומוכרי יין, שלא ימכרו כלל ביום הזה וכן בשאר תעניות ציבור, וגם על מי שהוא חולה שלא יאכל בפרהסיא לעיני בני עמי. ביום התענית טוב שיאמר כלשון הזה , 'גלוי וידוע לפניך ה' אלקי ואלקי אבותי, שהקרבתי לפניך חלבי ודמי והרתחתי אותם בחמימות חולשת גופי, יהי רצון מלפניך שיהא הריח העולה מפי בשעה זו כריח העולה מהקרבן באש המזבח ותרצני כשם שהקשבת לתפילת רבי אלעזר אמן סלה'. (מועד לכל חי סימן כט)
וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה .(מז כח) פרש"י - לָמָּה פָרָשָׁה זוֹ סְתוּמָה? לְפִי שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּפְטַר יַעֲקֹב אָבִינוּ, נִסְתְּמוּ עֵינֵיהֶם וְלִבָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִצָּרַת הַשִּׁעְבּוּד שֶׁהִתְחִילוּ לְשַׁעְבְּדָם. דָּבָר אַחֵר: שֶׁבִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת אֶת הַקֵּץ לְבָנָיו, וְנִסְתַּם מִמֶּנּוּ. (בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה צו,א). מה הטעם שרצונו יתברך הוא להסתיר את קץ גלותנו ? אלא לפי שחפץ בנו ה' שהיה אבלנו וצער גלותנו באחרית ימי הגלות כבימים הראשונים, עת שהגלה את יהודה, שלא יהיה נגרע הדבר. וכמאמר הנביא (ישעיה ס כ) וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ , יען כי היגון והצער המה עיקריים לכפר על חטאתינו. לכך חייבה רצון חכמתו יתברך שלא לגלות את הקץ, כי לו ידענו זמנו, היה האבל וצער הגלות הולך ומתמעט אצלנו כל יום, וכל זמן שנתקרב אליו, יהיה מורגש מהשמחה, כפי רוב הגעת ימי הגאולה, עד שלא נרגיש בסוף ימי הגלות האחרונים מאומה מהיגון וצער הגלות. (הג"ר שמעון אגסי זצ"ל המכונה מהרש"א. הודפס במלאך הברית) מובא בזוה"ק שהטעם שזמן קץ הגלות נסתם מעם ישראל ולא נתנבאו הנביאים עליו – כדי שכאשר יבואו צרות על עם ישראל יחשבו שהנה בא הקץ והגאולה, שהרי עֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ (ירמיה ל ז) וינחמו בצרתם. ואם היו יודעים הקץ – היו מתייאשים מהצרות שיבואו עליהם, משום שידעו שאין צרה זו הצרה האחרונה. לכן לא נראה לנביאים הקץ במראה שלם כדי שלא יצטרכו להודיע את הקץ. וכן בצרת מצרים לפי שאינה האחרונה מצרות עם ישראל ואין אחריה מיד גאולה, לכך נסתמו עיניהם ולבם של ישראל. (תפארת יהונתן) נִסְתְּמוּ עֵינֵיהֶם לִבָּם גימטריא אור הגאולה 257. (אהבת ישראל)
איתא בזהר חדש דגלות מצרים היה בעבור מכירת יוסף. לכאורה אם בעבור מכירת יוסף אמאי לא נשתעבדו שבט לוי דהוא ושמעון היו עיקר במכירתו של יוסף. ועוד אמאי נשתעבדו שבט אפרים ומנשה ובנימין דליתנהו במכירת יוסף.
זרע אברהם נתחייבו גזירת בין הבתרים [לברר ניצוצי הקדושה שנפלו מאדה"ר], ואח"כ נתחייבו השבטים על מכירת יוסף הם וזרעם. והקב"ה ברוב רחמיו ריחם עליהם שיהא גלות מצרים עולה לכאן ולכאן לקיים גזירת בין הבתרים ובשביל מכירת יוסף. בעבור יצחק אע"ה שנתן אות שי"ן ולקח אות צד"י נתכפרו רד"ו שנה של גלות ונשארו בשביל גזרת בין הבתרים [ק"ץ]. אמנם על מכירת יוסף חייבים גלות רד"ו שנה. לכן אף דמשום גזרת בין הבתרים הגיע זמנם בק"ץ שנה לכבוד יצחק אע"ה. לא יצאו דמשום מכירת יוסף חייבים רד"ו שנה לכן השלימו רד"ו שנה ומכללם הק"ץ של גזרת בין הבתרים ויצאו ברד"ו. ושבט לוי לגיון של מלך לא נשתעבדו בגזרת בין הבתרים ואהניא להו גם למכירת יוסף דהקדש מפקיע מידי שעבוד. ובנימין מנשה ואפרים נשתעבדו בגזרת בין הבתרים. ואם לא נעשה העגל היה חירות גמור כי כבר יצאו י"ח גזירת בין הבתרים. (חומת אנך – יחזקאל טז ו)
הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע (מח טז) אֹתִי ר"ת ת ורה י ראה א הבה, שיהיה נקי מכל רע אלא ללמוד תורה ביראה ואהבה באמת לשמה, שלא יתערב בהם שום פניה ופסולת ח"ו. (אמרי חיים)
נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר .(מט כא) נַפְתָּלִי אותיות 'תפלין'. על ידי מצוה זו זוכין לגאולה (מגלה עמוקות - וארא), וזהו אַיָּלָה אותיות 'אליה'. ככתוב (מלאכי ג כג) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא. הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר – שָׁפֶר בגימטריא 'תפילין'.(580). מכאן רמז לבר המצוה שמניח תפילין, שנושא דרשה ונותן אִמְרֵי שָׁפֶר לפני הקהל. (ויאמר אברהם)
בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר .(מט כב) פרש"י - וְעוֹד דְּרָשׁוּהוּ לְעִנְיָן שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט בְּזַרְעוֹ עַיִן הָרָע; וְאַף כְּשֶׁבֵּרֵךְ מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם, בֵּרְכָם כַּדָּגִים, שֶׁאֵין עַיִן הָרָע שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם) ברכות כ' א) וכ"כ רבינו בחיי - אל תקרי עֲלֵי עָיִן אלא עולי עין שעולים עלי עין, זה זרעו של יוסף שאין עין הרע שולטת בהם. איתא בגמרא - כתיב 'וְהֵסִיר ה׳ מִמְּךָ כׇּל חֹלִי', (דברים ז, טו), אמר רב: 'כל חולי' זו עין הרע. רב לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שרב סליק לבי קברי [הלך לבית הקברות], עבד מאי דעבד [עשה מה שעשה] כדי לברר מה אירע לאנשים שמתו, פירש בערוך שנטע אילנות על הקברים והשביען שלא יוציאו פרח אלא אותן שנטועין על אותן שמתו בזמנן. (שטמ"ק בשם הרא"ש) אמר: תשעין ותשעה מאלה מתו בעין רעה, ורק אחד בדרך ארץ, כלומר, כדרך הטבע לגמרי.(בב"מ קז:) לכאורה קשה בני יוסף שלא שלטה עליהם עין הרע איך מתו, היה להם לחיות יותר מאחרים. אלא י"ל שמתו בדרך ארץ יותר מאחרים כשהקב"ה היה רוצה להמיתן היה שולח להם חלאים אחרים. (תוספות שם) א"נ - אלו הצ"ט המתים בעין הרע יש כמה וכמה שהגיע קיצם. ברם המתים לפני זמנם בעין הרע הם מועטים. ושבט יוסף בהגיע קיצם מתים כדרך כל הארץ בחלאים אחרים אך אינם מתים לפני זמנם בעין הרע דלא שלטא בהו. ואותו מעט שחיים שבט יוסף משאר שבטים אינו ניכר כל כך. ס"מ גימטריא עין עם הכולל ועל ידו מתים, ואחד בנשיקה הצדיק אשר אינו שולט עליו.
(פתח עינים בשם האר"י זצ"ל)
שאלות
א. וַיַּעַבְרוּ יְמֵי בְכִיתוֹ וַיְדַבֵּר יוֹסֵף אֶל בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵיכֶם דַּבְּרוּ נָא בְּאָזְנֵי פַרְעֹה לֵאמֹר .(נ ד) מה הטעם שלא דיבר יוסף בעצמו אל
פרעה.
א. וַיְדַבֵּר יוֹסֵף אֶל בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵיכֶם דַּבְּרוּ נָא בְּאָזְנֵי פַרְעֹה לֵאמֹר .(נ ד) כתב הרד"ק - אֶל בֵּית פַּרְעֹה אל זקני ביתו, כי הוא
בוש לדבר לו על דברי עצמו. וכתיב (נ ו) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה עֲלֵה וּקְבֹר אֶת אָבִיךָ כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ . לכאורה איך דיבר עימו פרעה בלשון נוכח. ואמרינן נמי
שאין אָבֵל נכנס לפלטין של מלך.
ב. וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱ-לֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱ-לֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה. הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ
אֶת הַנְּעָרִים וגו' (מח טו טז) יעקב מברך את הנערים מנשה ואפרים, ולא מצינו שבירך את יוסף, מהו דכתיב וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף .
ג. פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת (נ כד) מה הטעם דכתיב פָּקֹד יִפְקֹד בכפל לשון.
ד. וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת (מח י) לכאורה קשה דהא כתיב (מח ח) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף .
ד. לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו (מט י) תרגום אונקלוס - לָא יִעְדֵּי עָבֵיד שׁוּלְטָן מִדְּבֵית יְהוּדָה. בנוסח התפילה ביום הכיפורים נאמר לָא יִעְדֵּי
עָבֵיד שׁוּלְטָן מִדְּבֵית יְהוּדָה, וְלֹא יִהְיוּ עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְפַרְנָסָה זֶה מִזֶּה, וְלֹא תִּכָּנֵס לְפָנֶיךָ תְּפִלַּת עוֹבְרֵי דְּרָכִים. (יומא נג:) מה הטעם שחלק מהתפילה
הינה בלשון הקודש וחלק בארמית. הול"ל בלשון המקרא לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה .
ה. וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם .(נ כו) לכאורה הפסוק מיותר, שהרי כבר כתוב לעיל (נ כב) וַיְחִי יוֹסֵף מֵאָה וָעֶשֶׂר
שָׁנִים . באיזה יום נולד ונפטר יוסף הצדיק.
ה. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱ-לֹהִים בָּזֶה וַיֹּאמַר קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם .(מח ט) פרש"י - הֶרְאָה לוֹ שְׁטַר אֵרוּסִין וּשְׁטַר כְּתֻבָּה) כלה רבתי פ"ג(
וּבִקֵּשׁ יוֹסֵף רַחֲמִים עַל הַדָּבָר, וְנָחָה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. כיצד הועילו הקידושין ולא היו במצרים עדים כשרים לעדות.
ו. ראיה בהפטרה למה דתנינן (קידושין לא:) תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ מוֹרָא? לֹא עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא סוֹתֵר אֶת דְּבָרָיו, וְלֹא מַכְרִיעוֹ. דזהו דווקא
בחייו.
ז. וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ . (מח טז) לכאורה לא מצינו שהתרבו בני יוסף משאר השבטים כאשר נמנו במדבר ובערבות מואב.
ח. וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר .(נ טז) פרש"י - שִׁנּוּ בַּדָּבָר מִפְּנֵי הַשָּׁלוֹם; כִּי לֹא צִוָּה יַעֲקֹב כֵּן, שֶׁלֹּא נֶחֱשַׁד יוֹסֵף בְּעֵינָיו.(יבמות סה:)
מה הטעם שמותר וי"א מצוה לשנות מפני השלום.
ט. וַיִּפֹּל יוֹסֵף עַל פְּנֵי אָבִיו וַיֵּבְךְּ עָלָיו וַיִּשַּׁק לוֹ .(נ א) . כתב בספר חסידים (ס' רלו) אדם שמת לו בנו או בתו לא ינשק אותם, ולא יניח אשתו לנשק אותם.
מה הטעם שאין לנשק את המת. כיצד יוסף נישק את אביו יעקב.
י. וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי .(מח ה) לכאורה איך יעקב אבינו סילק
את הבכורה מראובן ונתנה ליוסף, היאך הועיל הדבר, והלא העברת נחלת פי שנים מן הבכור אל אח אחר אינה מועילה, משום שהתנה על מה שכתוב
בתורה (דברים כא טז) לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר . ועוד דהא קי"ל 'אין אדם יכול ליתן דבר שלא בא לעולם'. ויעקב אבינו
לא זכה באותה שעה בירושת הארץ, ואיך היה יכול להקנות פי שנים מירושתה ליוסף בנו.
כ. בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן (מט כב) מה הטעם דלא פתח ברכתו בשמו תחלה כמו בשאר השבטים, הול"ל ' יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת '.
כ. הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.(מח טז) בני כמה היו מנשה ואפרים בעת
שיעקב ברכם. אמאי קורא אותם נערים, וקי"ל דרק עד בן כ' נקרא אדם נער.
ל. איתא במדרש (פרקי דר"א נב) שבעה מופתים נעשו בעולם שלא נראו כמותן וכו' מיום שנברא העולם לא היה אדם חולה אלא בכל מקום שהיה אדם אם
בדרך אם בשוק ועטש היתה נפשו יוצאה מנחיריו ומת עד שבא יעקב אבינו ובקש רחמים על זאת ואמר לפני הקב"ה ריבונו של עולם אל תיקח את נפשי
ממני עד אשר אני מצוה את בני ובני ביתי ונעתר לו שנאמר (מח א) וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה ושמעו כל מלכי הארץ
ותמהו שלא היה כמוהו מיום שנבראו שמים וארץ לפיכך חייב אדם לומר לחבירו בשעת עטישותיו 'חיים' שנהפך מות העולם לאור שנאמר (איוב מא י)
עֲטִישֹׁתָיו תָּהֶל אוֹר . פסוק בפרשתנו אותו נוהגים לומר כשמתעטשים.
מ. וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי .(מח כב) לכאורה קשה דהלא מטיל קנאה ביניהם, והוא היה יודע שבשביל
משקל שני סלעים מלת שהוסיף לו על אחיו נתגלגל הדבר וירדו למצרים (שבת י:).
נ. יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר .(מט יז) מה ההבדל בין עֲלֵי דֶרֶךְ לבין עֲלֵי אֹרַח .
ע. שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם .(מז כט) לכאורה קשה כיון שהבטיחו הקב"ה (מו ד) וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה לשם
מה הוצרך להשביע את יוסף על כך.
פ. וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי .(מח ה) מה הטעם שהבטיח יעקב
ליוסף שיזכה לשני שבטים מה שלא עשה לאף שבט אחר.
צ. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי סִימַאי: שְׁלֹשָׁה הָיוּ בְּאוֹתָהּ עֵצָה: בִּלְעָם, וְאִיּוֹב, וְיִתְרוֹ. בִּלְעָם שֶׁיָּעַץ - נֶהֱרַג, אִיּוֹב שֶׁשָּׁתַק - נִידּוֹן בְּיִסּוּרִין. יִתְרוֹ שֶׁבָּרַח –
זָכוּ מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁיָּשְׁבוּ בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית. (סוטה יא.). באיזה גיל היה איוב בזמן קבלת היסורים, על חלקו בגזרת השעבוד.
ק. כתב האברבנאל – לפי שבמצרים חטאו, שמכרוהו להיות עבד שם, היה ראוי שילקו במצרים ויהיו עבדים שמה, הם ובניהם וזרעם, שנים רבות. למה
לא מהני מחילתו של יוסף לאחיו, שהרי אמר (מה ח) לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱ-לֹהִים , ובזה הראה שמחל להם.
ר. ביעקב כתיב (בראשית לז לה) כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה , בקרח כתיב (במדבר טז לג) וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה , ביואב כתיב (מ"א ב ו) וְלֹא תוֹרֵד
שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל . מה הטעם שאצל כולם כתיב חסר ואילו באומות העולם כתיב מלא. (תהלים ט יח) יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה כָּל גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱ-לֹהִים.
ר. אֲשֶׁר עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַבְנֵר בֶּן נֵר וְלַעֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר וַיַּהַרְגֵם וַיָּשֶׂם דְּמֵי מִלְחָמָה בְּשָׁלֹם (מ"א ב ה מפטיר)
מה הטעם שלא הזכיר את אבשלום שהרגו. דכתיב (ש"א יח יד) וַיֹּאמֶר יוֹאָב לֹא כֵן אֹחִילָה לְפָנֶיךָ וַיִּקַּח שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים בְּכַפּוֹ וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם עוֹדֶנּוּ
חַי בְּלֵב הָאֵלָה .
ש. מה הטעם שאצל יעקב נאמר (מז כט) וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וכן אצל דוד נאמר (מ"א ב) וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת , ואילו אצל משה לא נאמר 'ויקרבו ימי
משה למות' כמו ביעקב ודוד.
ש. מנין התיבות בשירת אשת לפידות (שופטים ה) וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה , כמנין הגימטריא של שמות הקודש בשירתה.
ת. וַיַּעַבְרוּ יְמֵי בְכִיתוֹ (נ ד) מה הטעם שלא נאמר אצל יעקב אבינו 'וַיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִיתוֹ' כמו שנאמר אצל משה רבינו (דברים לד ח) וַיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה .
ת. מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ .(מט כ) כתב החיד"א - אמרו בשם האריז"ל כי אשר עומד בפתח גיהנם וכל מי שהוא יודע משנה הוא מצילו
וזהו מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ 'שְׁמֵנָה' אותיות 'משנה'. מנין פרקי המשניות שיש בידינו.
תשובות
א. אָבֵל הוא על אביו, והיה לבוש בגדי אבלות כִּי אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק. (פענח רזא, ספורנו) והפסוק מדבר כשבעים יום לאחר פטירת יעקב
ועדיין לא הובא לקבורה כדכתיב (נ ג) וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם , ואָבֵל אסור בתספורת.(בית ישראל) א"נ מנימוסי המלכים שעל צרכיו הפרטיים לא
יבקש אלא ע"י שר משרת המלך. (ר"א בן הרמב"ם) וכתב הרד"ק - אֶל בֵּית פַּרְעֹה אל זקני ביתו, כי הוא בוש לדבר לו על דברי עצמו.*
א. אגרת שלח לו בזה הלשון, כמו שדרשו חז"ל (שמות יח ו) וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ שלח לו הדבר באגרת כתוב בה כן. א"נ פרעה בא
אליו לנחמו ודיבר באזניו את הדברים בלשון נוכח. (אזנים לתורה) וראיה לדבר דכתיב כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ פרש"י - אֲבָל יָרֵא לוֹמַר עֲבֹר עַל הַשְּׁבוּעָה, שֶׁלֹּא
יֹאמַר אִם כֵּן, אֶעֱבֹר עַל הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתִי לְךָ שֶׁלֹּא אֲגַלֶּה עַל לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שֶׁאֲנִי מַכִּיר עוֹדֵף עַל שִׁבְעִים לָשׁוֹן וְאַתָּה אֵינְךָ מַכִּיר בּוֹ. ומסתבר שלא אמר
את זה לשליח.
ב. ברכה גדולה היא ליוסף שיהיו בניו צדיקים כמו זקניהם, ואין ברכה גדולה יותר לאב מאשר שיהיו בניו טובים וצדיקים. (השל"ה בשם הרמב"ם) א"נ בירך
ליוסף שיהיה תמיד מבורך. ועוד שאמרו חז"ל (ב"ר פל"ט) שמפתח הברכות היה ביד אברהם ומסרו ליצחק ויצחק מסרו ליעקב, ויעקב מסרו ליוסף וזהו
וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף שמסר בידו את מפתח הברכות. (אוה"ח) *
ג. גלות וגאולה – דלא רק בעת הגאולה יזכור השם בכם וכל זמן הגלות ח"ו ישכח מכם, אלא אף בשעת הגלות גם כן יזכור בכם לכך כתיב בכפל לשון.
ועוד לפי שמרמז על שאר הגלויות שיפקוד השם לגאלנו כמו שפרש"י (שמות ג יד) אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה - אֶהְיֶה עִמָּם בְּצָרָה זֹאת, אֲשֶׁר אֶהְיֶה עַמָּם בְּשִׁעְבּוּד
שְׁאָר מַלְכֻיוֹת. (פרדס שמאי)
ד. דמות אנשים ראה, אבל לא הכיר מי הם. וזהו ענין כבדות עינים לא שהיה סומא לגמרי. (פענח רזא) דלא היה לו כח לראות מרחוק אבל בסמוך לו היה
רואה. (ר"ח פלטיאל) *
ד. 'דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בעל פה'. (גיטין ס:) ובקודש הקדשים אין לכהן ספר לקרוא בו, לכן אמר זאת בלשון התרגום. (פניני הגר"א)
ה. הושענא רבה הוא יום לידתו ופטירתו של יוסף הצדיק. ואמרו חז"ל (קידושין לח.) מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וּמְמַלֵּא שְׁנוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מִיּוֹם לְיוֹם
וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג כו): אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא . ויוסף נולד בכ"א תשרי הוא יום הושענא רבה. לפיכך חזרה התורה לפרט את שנותיו של
יוסף הצדיק כדי להודיעו מתי הוא יום פטירתו. מֵאָה וָעֶשֶׂ ר ס"ת הם ה"ר . שהם ר"ת של ה ושענא ר בה. (טעמא דקרא)
ה. 'הודאת בעל דין כמאה עדים דמי'. מבואר בגמרא (קידושין סה:) דהמקדש בעד אחד אין חוששין כלל לקידושיו ואפילו כששניהם מודים משום דחייב
לאחריני. פרש"י – שקרובותיה נאסרו בו וקרוביו נאסרין בה. מאחר ולא היו במצרים ישראלים מלבד יוסף, לא היה חב בנישואיו לאחרים ושפיר מהני
הודאת שניהם. (יציב פתגם). א"נ מצאנו לענין גט שמועיל כתב ידו כמו שני עדים, כמו"כ מועיל בקידושין כתב ידו כשני עדים, וי"ל דקידש יוסף את
אשתו בשטר שכתב בכתב ידו וחתימתו, ומועיל כשני עדים. (מקרי דרדקי)
ו. וּשְׁלֹמֹה יָשַׁב עַל כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו (מ"א ב יב) כיצד ישב שלמה על כסא דוד אביו, והא אמרינן לֹא עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ. אלא זהו דווקא בחייו,
ואדרבא לפעמים יש שזהו כבוד לאב כשהבן ממלא את מקומו כדכתיב (תהלים מה יז) תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ . (טעמא דקרא)
ז. זמן כניסתם לארץ חלה ברכת יעקב כמו שאמר בְּקֶרֶב הָאָרֶץ , ותמצא שבשבע שנים שכבשו התרבו כברכת יעקב לכן כתיב ביהושע (יז יד) וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי
יוֹסֵף אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר מַדּוּעַ נָתַתָּה לִּי נַחֲלָה גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל אֶחָד וַאֲנִי עַם רָב עַד אֲשֶׁר עַד כֹּה בֵּרְכַנִי י-ְהוָה . כלומר עד שנכבשה הארץ, והשיבם
יהושע לְךָ הַיַּעְרָה וּבֵרֵאתָ לְךָ שָׁם בְּאֶרֶץ הַפְּרִזִּי וְהָרְפָאִים, וכמו שאמרו (בב"ב קיח.) משום טפלא או עין הרע, כי בזמן מועט נתרבו מאוד. (אדרת אליהו)
ח. חותמו של הקב"ה אמת, ושלום הוא שמו של הקב"ה, לפיכך מותר ומצוה לשנות את האמת – החותם לצורך השלום, לצורך שמו יתברך.(אזנים לתורה)*
ט. טומאת המת גדושה ובוקעת ועולה עד לרקיע, ותיפגם הנפש הנושקת. איתא בגמרא (תענית ה:) רבי יצחק אומר בשם רבי יוחנן: 'יעקב אבינו לא מת',
אלא כתרדמה קראתו כישן ונרדם, לפיכך שפיר נישק אותו יוסף. (אוה"ח). א"נ דווקא לבנו ולבתו אסור, אבל לשאר מתים מותר ובכללם לאביו. (באר היטב)*
י. ירושה לא יוכל לבכר, אבל בלשון מתנה יכול. וכ"כ הרמב"ם (הלכות נחלות ו ה), 'יכול האב לעשות הבכור פשוט והפשוט בכור, ודוקא בלשון מתנה, אבל
בלשון ירושה לא'.(רבינו אפרים, ילקוט האזובי) והוא מדוייק וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ לשון מתנה הוא. דקי"ל (בב"ב קכו :) דאם אמר משום מתנה אפילו למי שאין ראוי
ליורשו דבריו קיימין, וכל שכן למי שראוי ליורשו,(יד רמ"ה). ואיתא בחו"מ (סימן ר"ט ס"ד) דבנותן דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם קנה שתיהן,
לכן נתן לו שכם ממש, שכבר כבש אותו - והוא ברשותו, ועל ידי זה נתן לו כל חלק הבכורה.(פנים יפות) א"נ מוחזקת הארץ לנו מאבותינו, אם כן היה
ליעקב חלק בה עוד בחייו ולכן יכול היה להוריש להם נחלה בארץ. (בב"ב קיט, ברכה משולשת)*
כ. כבודו הוא כנהוג למלכים וחשובים שאין להתחיל בשמם תחלה, כמו אדוני המלך וכיוצא. (פענח רזא)
כ. כ"ב שנים היו מנשה ואפרים בעת שיעקב ברכם. שהרי יוסף היה בן שלושים כשיצא על ארץ מצרים וכשילדם היה בן ל"ד כדאיתא בספר הישר, ויעקב
בא אחרי ה' שנים (ג' שנה משנות השובע ועוד ב' שנים משני הרעב) והיה במצרים י"ז שנה, אם כן היו בני כ"ב. וקרי להו נערים ע"ש זריזותם. (טעמא דקרא)*
ל. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְ-הוָה . (בראשית מט יח) כתב השל"ה הק' - ושמעתי במה שאומרים בעיטושם לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְ-הוָה , ויפה הוא. והכוונה בזה ההילול
לה', כשם שהושעתני עתה, כן אני מקוה לישועתך. כעין ברכת הגומל שאומרים מי שגמלך טוב, הוא יגמלך טוב סלה. (של"ה שער האותיות אות ה')*
מ. מלך היה ולא היו מתקנאים בו כי אמרו שהדין לכבדו מפני כבוד המלכות, וגם שנתקיימו החלומות והיו צריכים לו. ומה שנתן יעקב ליוסף בעודו הדיוט
וקטן בזה היו מתקנאים בו, כי היה נראה להם שלא היה לו לכבדו יותר מדאי מפני שהם גדולים ממנו. (דעת זקנים)*
נ. נתיב קטן וצר הוא עֲלֵי אֹרַח , עֲלֵי דֶרֶךְ הוא רחב לפי שרבים דרכו בו. (פרדס שמאי בשם הגר"א במשלי)
ע. עצמותיו שיעלו לארץ חשש שהבטיחו. והוא לא רצה להיקבר שם כלל. (פענח רזא)
פ. פטר רחם היה יוסף לרחל והיא היתה ראשית ועיקר מחשבתו. מה שאין כן בדן וגד ושאר השבטים. א"נ לכבודה של רחל נתכוין כדי שהיא תהיה יתרה
שבט אחד על כל אחת מן הפילגשים . וכן לפי שכלכל אותו ואת כל משפחתו בשנות הרעב. (החזקוני)
צ. צ"ג שנים היה איוב בזמן קבלת היסורים, איוב נולד כשיעקב ירד למצרים, וחי 210 שנים, ומת כשבני ישראל יצאו ממנה. (פניני הגר"א ע"פ סדר הדורות)
ק. קב"ה תבע ביקריה דצורבא מרבנן - יוסף שהיה צורבא מרבנן אעפ"י שהוא מחל הקב"ה תבע ביקריה. ומשום הכי מיד שנסתלק יעקב התחיל צרת
השעבוד, לא שעבוד ממש דהרי יוסף הצדיק מלך כמה שנים ואז"ל שכל זמן שאחד מן השבטים קיים לא התחיל השעבוד. אך בצר להם שנכנסה יראה
ופחד בלבם ומזלייהו חזי שיהיו בשעבוד וגם נצנצה בהם רוח הקדש וידעו מהשעבוד. (פתח עינים – יבמות סה:) *
ר. רשעי ישראל אינם נדונים בגיהנם ממש לכך כתיב שְׁאֹל חסר, ואילו רשעי הגויים נידונים בדיוטא התחתונה שבשאול, לכך כתיב שְׁאוֹלָה מלא.(הרוקח)
ר. רודף היה אבשלום את דוד אביו והיה רשאי להרגו, וכנראה בזה הסכים דוד לדבריו של יואב (בדיעבד לאחר מעשה). (טעמא דקרא)
ש. שליחותם הושלמה – יעקב אב י"ב שבטי י-ה ונולד לחבר האלוקים דאינון עלמא תתאי עם עלמא עילאה וכשנשלם שליחותו המוטל עליו להכין צרכי
הבנין קדישא ב"ה (חיבור עולם התחתון עם עולם העליון) קרבו ימיו. וכן גבי דוד קרבו ימיו ואמרו כבר נשלם שליחותו. (שהשלים את שנותיו של
אדם הראשון, וזכה להיות רגל רביעי למרכבה) הה"ד וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת , אבל משה רבינו ע"ה עדיין לא נשלם שליחותו עד שיכניס צאן
מרעיתו של הקב"ה לארץ ישראל. (ילקוט ראובני – ויחי)
ש. שס"ד תיבות בשירתה, כמנין י"ד שמות שבשירתה (364=14/26). וכנגד מספר ימי השנה מלבד יום הכיפורים. ודוד אמר שס"ה, וכנגד יום
הכיפורים. נַפְתָּלִי אַ יָּלָה שְׁ לֻחָה הַ נֹּתֵן אִמְרֵי שָׁ פֶר. ר"ת וס"ת אשה רנה – רמז לאשת לפידות, רינה - וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה . (רבינו יהודה החסיד)
ת. תכפו הצרות ואבלות בישראל אחרי מיתת יעקב לפי שהתחיל השעבוד, לפיכך נאמר וַיַּעַבְרוּ יְמֵי בְכִיתוֹ אבל לא תמו ימי הבכי והאבל כי עברו מֵאֵבֶל
לְאֵבֶל, והיו אומרים שאילו יעקב היה חי היה מגן עליהם ולא היו משתעבדים בהם והיו תולים כל הצרות במיתת יעקב, והבכי עליו לא תם. משא"כ
אחרי פטירת משה רבינו נכנסו ישראל לארץ זבת חלב ודבש לפיכך לא היו בוכים, ממילא וַיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה . (אזנים לתורה)
ת. תקכ"ח פרקי משניות יש בידינו – בששה סדרי משנה יש בסך הכלל תקכ"ג פרקי משניות ועליהם נתווספו עוד חמש בריתות שמקורם מהתוספתא.
בגימטריא 'מפתח' להורות שלימוד משניות הוא מפתח לגאולה בב"א. (בני יששכר מאמרי תמוז אב)*
מקורות / חידודון *
א. מכאן יש להביא ראיה לדעת היש אומרים שהביא הרמ"א (יו"ד שמא ס"ה) שאף אונן אסור בתגלחת. (פנים יפות)
ב. כתב רבינו בחיי - וע"ד הקבלה יש בברכה הזאת רמז לכלל עשר ספירות, כי הא-להים הגדולה והגבורה, מקבלים מלמעלה, וקראם אברהם ויצחק כי לפי הפשט היה ראוי הכתוב שיאמר 'הא-להים אשר התהלכו לפניו אברהם ויצחק', אבל אמר הָאֱ-לֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק , וזהו (בראשית לה) כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱ-לֹהִים . ואמר אח"כ הָאֱ-לֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי , הוא אביר יעקב, וזהו שכתוב (תהלים פ) רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף . ולשון רועה מלשון ריע כי במדה ההיא יש בה שלום ורעות. ואחר כן חתם דבריו באחרונה, שקרא הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל , ואמר בְּקֶרֶב הָאָרֶץ כלשון כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ . וצריך אתה לדעת כי אילו התחיל יעקב תפלתו מן המלאך היה בזה קצוץ נטיעות, אבל התחיל במלת הָאֱ-לֹהִים שהם המידות המקבלות מן העליון, וסיים במלאך הגואל לחתום תפלתו בו ואז ייחד את הכל יחוד שלם. ואם תשכיל היטב תמצא הברכה הזאת שברך את הנערים בכאן, הנה היא כדמיון הברכה שברך את יוסף למטה הוא שאמר (בראשית מט) מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל . כי לשון ידי הוא שתי ידות שבכסא שלמה, הגדולה והגבורה שכנגדם הזכיר כאן אברהם ויצחק, אֲבִיר יַעֲקֹב הוא תפארת ישראל. ולא תמצא בכל התורה כלה אביר אברהם ולא אביר יצחק אלא אביר יעקב, וזהו שכתוב (תהלים קלב) נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב , ואנו אומרים בתפלה עננו אביר יעקב, והכונה על תפארת ישראל, ועל כן לא תמצא הלשון הזה רק ביעקב אביר יעקב, או אביר ישראל שהוא יעקב. וכנגדו הזכיר כאן הָאֱ-לֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי , מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל . ביאורו שמשם, מיד אביר יעקב שהוא תפארת ישראל מקבל כח ואצילות אבן ישראל היא כנסת ישראל, והיא האבן הראשה החותמת, ולשון אבן שהוא בבנין משלים הכל, כנגדו הזכיר בכאן המלאך הגואל אותי.
ד. וכ"כ החזקוני – לא שהיה רואה שיוכל להכיר ולהבחין צורתם, שהרי כתוב וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן , ומה שכתוב וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף , רואה ואינו רואה. אבל את יוסף הכיר לקולו, שהיה מדבר עמו. (החזקוני) ורבי אברהם סבע זצ"ל כתב - לֹא יוּכַל לִרְאוֹת כלומר לא יוכל לראותם בטוב עין בעין, כדי שתחול הברכה עליהם. ולכן וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם כדי להדביק מחשבתו בהם ולברכם. (צרור המור) כדי שתדבק נפשו בהם ותחול עליהם ברכתו. (ספורנו)
ז. אִם עַם רַב אַתָּה, עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה אֲמַר לְהוּ, לְכוּ וְהַחְבִּאוּ עַצְמְכֶם בִּיעָרִים, שֶׁלֹּא תִּשְׁלוֹט בָּכֶם עַיִן רַע . יש לפרש עֲלֵה מלשון עולי עין דמייתי לקמן ופי' רש"י פרק מי שמתו מלשון סילוק שתסלק עין רע ממך כשתחבא ביער שהוא מקום מחבא ואותיות היע"ר לסימן נוטריקון ה יע"ר י סלק ע ין ר ע וא"ל אנן מזרעא דיוסף כו' הוא ממה שאמרו לא ימצא לנו ההר כלומר כי אף בהר שהוא מקום מגולה לא ימצא לנו עין רע להזיק דכתיב בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף . (חידושי אגדות בב"ב קיח .)
ח. מֻתָּר לוֹ לָאָדָם לְשַׁנּוֹת בִּדְבַר הַשָּׁלוֹם , שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית נ, טז) 'אָבִיךָ צִוָּה' . מספר ' שקר ' [600] עולה מספר ' דרך שלום ' [600] ללמד אם הוא דרך שלום מותר לומר שקר. והרב עיון יעקב הקשה למה לא יליף מן פסוק וְאָחִיו מֵת (בראשית מד, כ) שכתב רש"י מפני היראה הוציאו דבר שקר עיין שם. ותירץ בני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו דהתם אין זה נקרא שינוי דיש לומר כיון דנמכר למצרים אשר משם אין יציאה לעבד, חשיב כמו מת ואין זה שינוי עד כאן דבריו נר"ו. ועוד נראה לי דכתיב (תהלים לא, יג) נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב , ונמצא הנשכח לגמרי גם כן נקרא מת. ועוד דלשון מיתה נקרא גם על אדם חי שירד ממעלתו כדאיתא באדרא על וַיָּמָת דכתיב בפרשת וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים (בראשית לו, לא). (בן יהוידע – יבמות סה :)
ואין להקשות דא"כ למה היה נחשד בעיני אחיו , די"ל דלאחר מיתת אביו נעשה חשוד ע"י שלא זימנן לסעודה או ע"י שהציץ בבור והוא לש"ש נתכוין והם חשבו לוּ יִשְׂטְמֵנוּ כמפורש בב"ר והכי מסתבר שלא חשדוהו אלא עד אחר מיתת אביהם דאל"כ אמאי לא בקשו מאביהם שיצווהו לפני מותו ולא הוצרכו אז לשנות. ועוד נראה לפי תלמודינו דהמקרא מוכיח כן מדכתיב וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ גו' וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף דמשמע מפני חשש השטימה א"ל כן שצוה ולא שצוה לפי האמת. (חידושי אגדות שם)
ואע"ג דיוסף הצדיק מחל להם ופייסם . עם כל זה מה שחטאו לה' במכירת יוסף שפגמו ח"ו ביסוד עליון נשאר וגם מה שגרמו צער ליעקב אע"ה אע"ג שגם הוא מסתמא מחל להם חלק גבוה נשאר ומשו"ה אמרו בז"ח שהיה שעבוד מצרים ואחרי צאתם מידת הדין קטרגה שיחזרו בגלות שבע על חטאתם והקב"ה נתן להם השבת דההוא צדיקא בשביעאה אחיד ונסלח להם. (מראית העין שם)
ט. כתב רבינו אפרים – קבלה מפי ר' אליעזר בן ר' יהודה זצק"ל שסכנה לישק את המת, לפי שכשהוא מנשקו המת מחבבו ומוליכו לבית עולמו, חוץ מן אב ואם, וכל אדם הנושק לבנו לאחר מותו בידוע שכל בניו ימותו לו בחייו, לכך היה יכול יוסף לישק את אביו, ועוד שהרי יעקב אבינו לא מת כדאיתא בפ"ק דתענית.
י. כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי - כמו שיעקב קנה הבכורה ע"פ דין, כן מקנה יעקב בכורתו ליוסף לקנות פי שנים בעבור הטורח להתעסק בקבורתו. (פענח רזא – רזא דמאיר)
כ. הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים – פירוש אפילו את המנוערים מן המצוות, כמו שדרשו חז"ל (סוטה מו:) בנערים דאלישע. (דמשק אליעזר).
ל. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְ-הוָה – תיבות אלו מתחסרות והולכות, ישׁוּעָתְךָ ו' אותיות, קִוִּיתִי ה' אותיות, יְ-הוָה ד' אותיות, ראה שמשון שכוחו מתגבר והולך וכאשר גולח סר כוחו עד שנקרו פלשתים את עיניו, ופסוק זה טוב לאמרו כנגד המזיקין. (רבינו אפרים)
מ. שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ . על דרך הפשט יאמר כבר נתתי לך בארץ ההיא החלק האחד אשר בידי לתתו, הוא חלק הבכורה שתהיה בו יתר על אחיך, לפי שלקחתי אותו מיד האמורי בחרבי ובקשתי. וחלק הבכורה הזה הוא מה שברכו שיהיו בניו נעשים שני שבטים בגדלים ובחנוכת הנשיאים. ועוד יכלול חלק אחר והוא החלק אשר יש לו בארץ, כי אין בידו שיתן רק חלק אחד בלבד, כי אי אפשר לו שיגזול מאחד מבניו, אבל חלק הבכורה נתן לו שהיה בידו ליתנו למי שירצה מבניו.(ר' בחיי)
ק. כתב רבינו בחיי - והנה אחיו בקשו ממנו מחילה, ולא באר הכתוב שמחל להם, וכבר בארו רז"ל שכל מי שחטא לחברו ועשה תשובה אינו נמחל לעולם עד שירצה את חברו, ואע"פ שהזכיר הכתוב וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם שנראה בזה שהיה להם רצוי מיוסף, מכל מקום לא ראינו שיזכיר הכתוב מחילה ביוסף ולא שיודה להם שישא פשעם וחטאתם, ואם כן מתו בענשם בלא מחילת יוסף ואי אפשר להתכפר עוונם רק במחילתו, ועל כן הוצרך העונש להיותו כמוס וחתום להיפקד אחר זמן בענין עשרה הרוגי מלכות. (בראשית נ כא)
ת. פרק ד' במסכת ביכורים. פרק ו' במסכת אבות. תוספתא במסכתות פסחים (נו.) סוטה (מט .) וקידושין (פב.).
שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש וירא
רבנים שונים | י"ג חשוון תשפ"ה

עלון שבת מברכים א-ת פ"ש, פרשת יתרו תשפ"ד
מנחם רחמים | שבט תשפ"ד

עלון פרשת וישלח א-ת פ"ש
רבנים שונים | כסליו תשפ"ד

עלון א-ת פ-ש ראה תשפ"ד
רבנים שונים | אב תשפ"ד
מה כבד לך?
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
למה ללמוד גמרא?
למה משווים את העצים לצדיקים?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
סוד ההתחדשות של יצחק
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
האם מותר לאכול לפני התקיעות?
איך מותר לנקות בגדים בשבת?
האם הניסים שקרו במצרים יכולים לקרות גם היום?