ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- פרנסה
הרב גדעון פרל שליט"א - אמור לא - לאוברדראפט!
במספר מקומות הורונו חז"ל, שעלינו לנהל את חיינו בעזרת התקציב שקיים ברשותנו בלבד, ולא ליטול חובות לצורך רמת חיים שהיא למעלה מאפשרויותינו הכלכליות - "אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משמיה דרבי יהודה ברבי אילעי: (בתרגום חופשי) אכול בצלים ושב בצל ביתך, ואל תאכל אווזים ותרנגולים כי סופך שתצטרך למכור ביתך ולבך יתאווה בכל שעה לאכול מה שהרגלתו. ועוד - משל משלו בארץ ישראל: מי שרגיל לאכול בשר שמן תדיר, מסתתר בעלייתו מפני נוגשיו. מי שרגיל לאכול ירקות מקום מושבו בין שאר בני אדם, מפני שאין לו נוגשים" (פסחים קיד.). עוד מצאנו - "תנו רבנן: כי ירחיב ה' אלוקיך את גבולך, למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתאבון" (חולין פד.).
עוד מלמדים אותנו חכמינו: "אמר לו רב לרב כהנא (בתרגום חופשי) - אם הבטחת דבר, עמוד בדיבורך ואל תתחרט ותהפוך הבטחתך, אלא פשוט נבילה בשוק כדי לקיים דבריך. אל תאמר זה לא מתאים לי, כי אני אדם חשוב, כהן מיוחס, או מלאכה זו בזויה ומאוסה עלי". ועוד מחנך אותנו רבי יוחנן: "ועשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות" (פסחים קיג.).
ממקורות אלו עולה שאין לחיות על חשבון הבנק (אוברדראפט). בנטילת חובות מהבנק ישנה בעיה הלכתית נוספת - איסור תשלום ריבית ליהודים, שהרי על כל סכום שהנך חייב לבנק אתה משלם ריבית. ה"היתר עיסקא" מועיל לאדם שנוטל את הכסף לצורך קניית דירה, רכישת כלים חשמליים וכדומה, מפני שיש בכך "עיסקא" עם רווחים, והריבית היא חלקו של הבנק ברווחים, וניתן לסמוך על כך. אולם רק בדוחק רב יש להתיר להשתמש בכספי האוברדראפט לצריכה שוטפת או לשמחה וכדומה, מפני שאין בכך כל עסק רווחי, וממילא זוהי ריבית אסורה.
יש להתאים את אורח חיינו לפי מה שקוצב לנו הקב"ה, כי "איזהו עשיר? - השמח בחלקו".
הרב גדעון בנימין - מעשר כספים
מקור החיוב - נחלקו אם החיוב מהתורה, מדרבנן או מתורת מנהג, והאחרונים הכריעו - מתורת מנהג. בכל זאת ראוי מאד להשתדל במצווה זו, שחכמים הפליגו בשבחה ואף אמרו שבמצווה זו מותר לנסות את ה'. מלבד חשיבות המצווה והתועלת המרובה של אותם שמקבלים את כספי המעשר, יש לשים לב שמצווה זו מפְנימה את האמונה והביטחון בה', שהכל ממנו יתברך. יחד עם זאת, כיוון שאין בכך חיוב גמור, יש מקום רב להקל בשעת הצורך ולסמוך על פסיקה מקילה. לכתחילה ראוי לכל אחד להתנות בתחילה, שאין בקיום המצווה קבלת נדר, ואם לא עשה כך יכול להסתמך על התנאי שנוהגים להתנות בערב ראש השנה לאחר התרת נדרים, שאין במעשים הטובים שלנו משום קבלת נדר.
רווחים החייבים במעשר - משכורת חייבת במעשר. עצמאי יכול לנכות את כל הוצאות העסק וכן ארנונה על מקום העסק. כמו כן ניתן לנכות מהמשכורת תשלומי מס הכנסה וביטוח לאומי, אולם אם אדם קיבל החזרי מס מסיבה כל שהיא עליו לעשרם. יש אומרים שאת המעשר מחשבים לאחר ניכוי הוצאות הבית. לדעת רוב הפוסקים אין לנכות הוצאות אלו, בשעת הדחק ניתן להקל כדעה הראשונה.
כסף שהתקבל במתנה חייב במעשר (כולל מתנות חתונה). אבל אם המתנה יועדה ע"י הנותן למטרה מסוימת אין צורך לעשרה. כסף שניתן לבעל משפחה כעזרה כספית מהוריו חייב במעשר. יש מקום לפסוק להקל אם הכסף ניתן במטרה שהמשפחה תוכל להתקיים בהרחבת הדעת. יש אומרים שאם ההורים לא מפרנסים את בניהם בדמי מעשר שלהם אין כלל צורך לעשר כסף זה.
ירושה חייבת במעשר. רווחים מהבנק שאינם הפרשי הצמדה חייבים במעשר. קצבת ילדים אם משתמשים בה חייבת במעשר, אבל אם מפרישים כסף זה לטובת הילדים בעתיד, דהיינו פותחים להם בכסף זה חשבון חיסכון וכדומה, כסף זה פטור ממעשר.
הפטורים ממעשר - מי שמצבו דחוק והכסף ברשותו מספיק למחיה בלבד פטור ממעשר, וכל שכן מי שבסוף החודש חשבונו נמצא ביתרת חובה. בחור ישיבה, סטודנט וכד' שמחייתו ולימודיו ממומנים ע"י הוריו ובנוסף לכך מרוויח כסף, נחלקו אחרונים אם כסף זה חייב במעשר, וראוי להחמיר בכך (לאחר הסכמת הוריו), ויש מקום להקל בכך. קטן שהרוויח פטור מן הדין, וראוי לחנכו אותו במצווה חשובה זו, כדי שימשיך בכך בגדלותו.
יעוד המעשר - ברור שעיקר המצווה לתת לעניים. לבניו הקטנים מתחת לגיל שש שחייב לזונם בתקנת חכמים אי אפשר לתת כסף מעשר. לבניו הגדולים יותר - מדין הגמרא ניתן לתת כסף מעשר, אך רבים אומרים שבזמננו שדרך בני אדם לפרנס את ילדיהם אף לאחר בר המצווה, ובמיוחד שישנה את תקנת הרבנות לפרנס ילדים עד גיל שמונה עשרה, וגם החוק מחייב בכך, לא ניתן להשתמש בכך בכסף מעשר. בשעת הצורך ניתן להקל ולהחשיב את ההוצאות של גידול הילדים ככסף מעשר, ובלבד שחלק משמעותי מן הכסף ייועד למטרות צדקה מחוץ לבית.
נחלקו הפוסקים האם אפשר להשתמש בכסף מעשר למצוות אחרות חוץ מצדקה לעניים. ובשעת הצורך אפשר להקל בכך בתנאים הבאים (ובתנאי שחלק משמעותי מן הכסף ייועד למצוות צדקה):
א. מצווה שחייב בה כמו ציצית, תפילין, מזוזה אי אפשר לקנות בכסף מעשר. ויש אומרים שאם רוצה להדר במצווה יכול להשתמש בכסף לצורך ההידור. ב. מצווה שאינו חייב בה כמו הקמת בית כנסת, ישוב ארץ ישראל וכד' יכול לקיים ממעות מעשר. ג. קניית ספרים לעצמו מכסף מעשר אינה רצויה כלל, אבל ניתן לקנות ספרים ולהשאילם וכל שכן להניחם בבית כנסת.
אלו תמצית ההלכות - בכל מקרה ראוי לשאול תלמיד חכם לגופו של עניין.
הרב נריה גוטל - הוצאת כספים למותרות
שני מסרים, הסותרים לכאורה זה לזה, עולים מסוגיית הבבלי בכתובות (ס"ז ע"ב). מחד, דרשו שם את שהורתה תורה (דברים ט"ו ח') לספק לעני "די מחסורו אשר יחסר לו" כי חובה לתת "אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו". ומהלכה - למעשה: הוסיפו וסיפרו שם על "הלל הזקן שלקח לעני בן טובים אחד סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו. פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו ורץ לפניו שלשה מילין". ועוד סיפרו: "מעשה באנשי גליל העליון שלקחו לעני בן טובים אחד מציפורי ליטרא בשר בכל יום" [רש"י: "הוא היה מעונג"]. ועוד סיפרו על מר עוקבא, שכאשר בנו מיאן לתת צדקה לעני אשר ראה כי מזלפים לו יין ישן, השיבו: אם כדי כך מפונק הוא - יש להכפיל לו את סכום התמיכה. ולמען הסר ספק, דרך זו מוצגת כדרך הראויה, והיא פסוקה (רמב"ם, מתנות עניים ז' ג'. טור ושו"ע יו"ד ר"נ). והרי זה פלא: וכי מדוע נאלצים להיכנע לשגיונות מותרותיו של הלה?! לזונו ולכלכלו כדי חיותו ניחא, אך מדוע הוטלו על שכמנו מותרות - מיותרות אלה?
מאידך, המשך הסוגייה מביע לכאורה מסר מנוגד. אותו שמגיע לרבי נחמיה ואומר לו שדרכו לסעוד "בבשר שמן ויין ישן", רבי נחמיה מציע לו "רק" עדשים, הלה מסכים - "ומת". על אירוע טראומטי זה מגיב רבי נחמיה ואומר: "אוי לו לזה שהרגו נחמיה". כך, ולא "אוי לו לנחמיה שהרגו לזה"! פישרה של ההתנסחות נובע - לדברי הגמרא שם - ממה שאותו אדם לא נהג כהלכה: "איהו הוא דלא איבעי ליה לפנוקי נפשיה כולי האי" [= הוא זה שלא היה ראוי לו להתפנק כדי כך]. ובכן, מה בין שני המעשים? מדוע בסדרה הראשונה חובה לדאוג גם למותרות ואילו במעשה האחרון חובה זו כלל אינה קיימת!
התשובה נסמכת על הכרת ההלכה במימד הסובייקטיבי, האישי, הפסיכולוגי. מה שלאחד נראה "מותרות" לשני הוא "צורך", מה שלאחד נקרא "צורך" לשני הוא "מותרות". יש אדם שבלא עבד הרץ לפניו, בלא בשר ובלא יין, חייו ממש אינם חיים וזהו לו אוויר לנשימה, ולעומתו יש שאין שום הצדקה שלא יסתפק בעדשים. "הכל לפי מה שהוא צריך, כל יחיד ויחיד לפי לימודו" (רש"י, שם). השאלה העיקרית אותה צריך אדם לשאול את עצמו היא אחת: מה לדידו, אליבא דאמת, הוא אכן "צורך", ומה שהוא באמת - אבל באמת! - "צורך", הרי אינו "מותרות". כך כל אחד לעצמו, וכך חברה כלפי ענייה.
נכון שהדבר מצריך יושר וכנות ולא קל לאדם להכריע מהו לו - ודווקא לו - "צורך" ומה אינו אלא רק "מותרות", אך בסופו של דבר "הלב יודע אם לעקל ואם לעקלקלות". "קדש עצמך - במותר לך"!
<
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
