ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- פרנסה
הרב גדעון פרל שליט"א - אמור לא - לאוברדראפט!
במספר מקומות הורונו חז"ל, שעלינו לנהל את חיינו בעזרת התקציב שקיים ברשותנו בלבד, ולא ליטול חובות לצורך רמת חיים שהיא למעלה מאפשרויותינו הכלכליות - "אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משמיה דרבי יהודה ברבי אילעי: (בתרגום חופשי) אכול בצלים ושב בצל ביתך, ואל תאכל אווזים ותרנגולים כי סופך שתצטרך למכור ביתך ולבך יתאווה בכל שעה לאכול מה שהרגלתו. ועוד - משל משלו בארץ ישראל: מי שרגיל לאכול בשר שמן תדיר, מסתתר בעלייתו מפני נוגשיו. מי שרגיל לאכול ירקות מקום מושבו בין שאר בני אדם, מפני שאין לו נוגשים" (פסחים קיד.). עוד מצאנו - "תנו רבנן: כי ירחיב ה' אלוקיך את גבולך, למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתאבון" (חולין פד.).
עוד מלמדים אותנו חכמינו: "אמר לו רב לרב כהנא (בתרגום חופשי) - אם הבטחת דבר, עמוד בדיבורך ואל תתחרט ותהפוך הבטחתך, אלא פשוט נבילה בשוק כדי לקיים דבריך. אל תאמר זה לא מתאים לי, כי אני אדם חשוב, כהן מיוחס, או מלאכה זו בזויה ומאוסה עלי". ועוד מחנך אותנו רבי יוחנן: "ועשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות" (פסחים קיג.).
ממקורות אלו עולה שאין לחיות על חשבון הבנק (אוברדראפט). בנטילת חובות מהבנק ישנה בעיה הלכתית נוספת - איסור תשלום ריבית ליהודים, שהרי על כל סכום שהנך חייב לבנק אתה משלם ריבית. ה"היתר עיסקא" מועיל לאדם שנוטל את הכסף לצורך קניית דירה, רכישת כלים חשמליים וכדומה, מפני שיש בכך "עיסקא" עם רווחים, והריבית היא חלקו של הבנק ברווחים, וניתן לסמוך על כך. אולם רק בדוחק רב יש להתיר להשתמש בכספי האוברדראפט לצריכה שוטפת או לשמחה וכדומה, מפני שאין בכך כל עסק רווחי, וממילא זוהי ריבית אסורה.
יש להתאים את אורח חיינו לפי מה שקוצב לנו הקב"ה, כי "איזהו עשיר? - השמח בחלקו".
הרב גדעון בנימין - מעשר כספים
מקור החיוב - נחלקו אם החיוב מהתורה, מדרבנן או מתורת מנהג, והאחרונים הכריעו - מתורת מנהג. בכל זאת ראוי מאד להשתדל במצווה זו, שחכמים הפליגו בשבחה ואף אמרו שבמצווה זו מותר לנסות את ה'. מלבד חשיבות המצווה והתועלת המרובה של אותם שמקבלים את כספי המעשר, יש לשים לב שמצווה זו מפְנימה את האמונה והביטחון בה', שהכל ממנו יתברך. יחד עם זאת, כיוון שאין בכך חיוב גמור, יש מקום רב להקל בשעת הצורך ולסמוך על פסיקה מקילה. לכתחילה ראוי לכל אחד להתנות בתחילה, שאין בקיום המצווה קבלת נדר, ואם לא עשה כך יכול להסתמך על התנאי שנוהגים להתנות בערב ראש השנה לאחר התרת נדרים, שאין במעשים הטובים שלנו משום קבלת נדר.
רווחים החייבים במעשר - משכורת חייבת במעשר. עצמאי יכול לנכות את כל הוצאות העסק וכן ארנונה על מקום העסק. כמו כן ניתן לנכות מהמשכורת תשלומי מס הכנסה וביטוח לאומי, אולם אם אדם קיבל החזרי מס מסיבה כל שהיא עליו לעשרם. יש אומרים שאת המעשר מחשבים לאחר ניכוי הוצאות הבית. לדעת רוב הפוסקים אין לנכות הוצאות אלו, בשעת הדחק ניתן להקל כדעה הראשונה.
כסף שהתקבל במתנה חייב במעשר (כולל מתנות חתונה). אבל אם המתנה יועדה ע"י הנותן למטרה מסוימת אין צורך לעשרה. כסף שניתן לבעל משפחה כעזרה כספית מהוריו חייב במעשר. יש מקום לפסוק להקל אם הכסף ניתן במטרה שהמשפחה תוכל להתקיים בהרחבת הדעת. יש אומרים שאם ההורים לא מפרנסים את בניהם בדמי מעשר שלהם אין כלל צורך לעשר כסף זה.
ירושה חייבת במעשר. רווחים מהבנק שאינם הפרשי הצמדה חייבים במעשר. קצבת ילדים אם משתמשים בה חייבת במעשר, אבל אם מפרישים כסף זה לטובת הילדים בעתיד, דהיינו פותחים להם בכסף זה חשבון חיסכון וכדומה, כסף זה פטור ממעשר.
הפטורים ממעשר - מי שמצבו דחוק והכסף ברשותו מספיק למחיה בלבד פטור ממעשר, וכל שכן מי שבסוף החודש חשבונו נמצא ביתרת חובה. בחור ישיבה, סטודנט וכד' שמחייתו ולימודיו ממומנים ע"י הוריו ובנוסף לכך מרוויח כסף, נחלקו אחרונים אם כסף זה חייב במעשר, וראוי להחמיר בכך (לאחר הסכמת הוריו), ויש מקום להקל בכך. קטן שהרוויח פטור מן הדין, וראוי לחנכו אותו במצווה חשובה זו, כדי שימשיך בכך בגדלותו.
יעוד המעשר - ברור שעיקר המצווה לתת לעניים. לבניו הקטנים מתחת לגיל שש שחייב לזונם בתקנת חכמים אי אפשר לתת כסף מעשר. לבניו הגדולים יותר - מדין הגמרא ניתן לתת כסף מעשר, אך רבים אומרים שבזמננו שדרך בני אדם לפרנס את ילדיהם אף לאחר בר המצווה, ובמיוחד שישנה את תקנת הרבנות לפרנס ילדים עד גיל שמונה עשרה, וגם החוק מחייב בכך, לא ניתן להשתמש בכך בכסף מעשר. בשעת הצורך ניתן להקל ולהחשיב את ההוצאות של גידול הילדים ככסף מעשר, ובלבד שחלק משמעותי מן הכסף ייועד למטרות צדקה מחוץ לבית.
נחלקו הפוסקים האם אפשר להשתמש בכסף מעשר למצוות אחרות חוץ מצדקה לעניים. ובשעת הצורך אפשר להקל בכך בתנאים הבאים (ובתנאי שחלק משמעותי מן הכסף ייועד למצוות צדקה):
א. מצווה שחייב בה כמו ציצית, תפילין, מזוזה אי אפשר לקנות בכסף מעשר. ויש אומרים שאם רוצה להדר במצווה יכול להשתמש בכסף לצורך ההידור. ב. מצווה שאינו חייב בה כמו הקמת בית כנסת, ישוב ארץ ישראל וכד' יכול לקיים ממעות מעשר. ג. קניית ספרים לעצמו מכסף מעשר אינה רצויה כלל, אבל ניתן לקנות ספרים ולהשאילם וכל שכן להניחם בבית כנסת.
אלו תמצית ההלכות - בכל מקרה ראוי לשאול תלמיד חכם לגופו של עניין.
הרב נריה גוטל - הוצאת כספים למותרות
שני מסרים, הסותרים לכאורה זה לזה, עולים מסוגיית הבבלי בכתובות (ס"ז ע"ב). מחד, דרשו שם את שהורתה תורה (דברים ט"ו ח') לספק לעני "די מחסורו אשר יחסר לו" כי חובה לתת "אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו". ומהלכה - למעשה: הוסיפו וסיפרו שם על "הלל הזקן שלקח לעני בן טובים אחד סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו. פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו ורץ לפניו שלשה מילין". ועוד סיפרו: "מעשה באנשי גליל העליון שלקחו לעני בן טובים אחד מציפורי ליטרא בשר בכל יום" [רש"י: "הוא היה מעונג"]. ועוד סיפרו על מר עוקבא, שכאשר בנו מיאן לתת צדקה לעני אשר ראה כי מזלפים לו יין ישן, השיבו: אם כדי כך מפונק הוא - יש להכפיל לו את סכום התמיכה. ולמען הסר ספק, דרך זו מוצגת כדרך הראויה, והיא פסוקה (רמב"ם, מתנות עניים ז' ג'. טור ושו"ע יו"ד ר"נ). והרי זה פלא: וכי מדוע נאלצים להיכנע לשגיונות מותרותיו של הלה?! לזונו ולכלכלו כדי חיותו ניחא, אך מדוע הוטלו על שכמנו מותרות - מיותרות אלה?
מאידך, המשך הסוגייה מביע לכאורה מסר מנוגד. אותו שמגיע לרבי נחמיה ואומר לו שדרכו לסעוד "בבשר שמן ויין ישן", רבי נחמיה מציע לו "רק" עדשים, הלה מסכים - "ומת". על אירוע טראומטי זה מגיב רבי נחמיה ואומר: "אוי לו לזה שהרגו נחמיה". כך, ולא "אוי לו לנחמיה שהרגו לזה"! פישרה של ההתנסחות נובע - לדברי הגמרא שם - ממה שאותו אדם לא נהג כהלכה: "איהו הוא דלא איבעי ליה לפנוקי נפשיה כולי האי" [= הוא זה שלא היה ראוי לו להתפנק כדי כך]. ובכן, מה בין שני המעשים? מדוע בסדרה הראשונה חובה לדאוג גם למותרות ואילו במעשה האחרון חובה זו כלל אינה קיימת!
התשובה נסמכת על הכרת ההלכה במימד הסובייקטיבי, האישי, הפסיכולוגי. מה שלאחד נראה "מותרות" לשני הוא "צורך", מה שלאחד נקרא "צורך" לשני הוא "מותרות". יש אדם שבלא עבד הרץ לפניו, בלא בשר ובלא יין, חייו ממש אינם חיים וזהו לו אוויר לנשימה, ולעומתו יש שאין שום הצדקה שלא יסתפק בעדשים. "הכל לפי מה שהוא צריך, כל יחיד ויחיד לפי לימודו" (רש"י, שם). השאלה העיקרית אותה צריך אדם לשאול את עצמו היא אחת: מה לדידו, אליבא דאמת, הוא אכן "צורך", ומה שהוא באמת - אבל באמת! - "צורך", הרי אינו "מותרות". כך כל אחד לעצמו, וכך חברה כלפי ענייה.
נכון שהדבר מצריך יושר וכנות ולא קל לאדם להכריע מהו לו - ודווקא לו - "צורך" ומה אינו אלא רק "מותרות", אך בסופו של דבר "הלב יודע אם לעקל ואם לעקלקלות". "קדש עצמך - במותר לך"!
<
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.









