ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- הלכות פורים
הגמרא ממשיכה ומספרת שרבן שמעון בן גמליאל סעד בפני שני גדולי עולם הללו, רבי יהודה ורבי יוסי, בדיוק במצב כזה, בצהרי יום הששי עם כניסת השבת. הציע רבן שמעון בן גמליאל שיעצרו את הסעודה בכדי לחוש לשיטת רבי יהודה. רבי יוסי הגיב: ממתי אתה מעדיף את שיטת רבי יהודה על פני שיטתי? הגם לכבוש את המלכה עמי בבית?
לכאורה הסיפור תמוה, משתי בחינות: ראשית, ממתי גדולי ישראל יושבים וסועדים ביום ששי בצהריים עד כניסת השבת? שנית, ההתבטאות של רבי יוסי נשמעת חריגה ביותר.
בצעירותי אבי מורי הציע (ולאחר מכן מצאתי באחרונים נוספים) שישבו חכמי ישראל בסעודת פורים שחל בערב שבת. באופן זה מובן מדוע ישבו גדולי ישראל בסעודה ביום ששי: מדובר בסעודת חובה. יתכן וחובת "לבסומי בפוריא" השפיעה על אופי הדיבור. וכמובן שדברי רבי יוסי נלקחו ישירות ממגילת אסתר.
כאשר פורים יוצא בפרזות ביום ששי, עולה השאלה מתי הזמן הנכון לקיים את סעודת הפורים.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
45 - חמדת השבת: שלג כמוקצה בשבת
46 - חמדת השבת: שילוב שמחת הפורים וקדושת השבת
47 - חמדת השבת: קדימת ברכות מיני הדגן
טען עוד
אך מהסוגיה לעיל עולה שיש אפשרות אחרת שחכמי ישראל נהגו בה: לקיים את הסעודה בצהרי היום, כרגיל, ולהיכנס לשבת דווקא מתוכה. המאירי (כתובות דף ז ע"ב) מספר שכך נהגו הוא ואבותיו. יתכן שאדרבה, חכמי ישראל דווקא ראו מעלה להיכנס לשבת מתוך התרוממות הנפש שבסעודת הפורים.
עלינו לברר כיצד יש לקיים את הסעודה באופן חריג זה.
ראשית נגדיר את זמן הסעודה:
לפי המנהגים שהביא הרמ"א לעיל, יש לסעוד בבוקר. ערוך השלחן (סימן רמט ז) אומר שהכוונה היא להתחיל לפני חצות. אך המהרי"ל פוסק שכל עוד מתחיל לפני שעה עשירית (כלומר, שעתיים זמניות לפני השקיעה. בפורים השנה זה יוצא בערך בשעה 15:10, כדאי לבדוק את הלוחות במקומות השונים) מותר, שכן מאפשר זמן להפריד בין חלק הסעודה של פורים וחלק הסעודה של השבת. כמובן שאם לא הספיקו להתחיל את הסעודה בזמן, יתחילו בהקדם האפשרי.
בהגיע שעת הדלקת נרות השבת, הגיע הזמן לקבל שבת, ומאותה עת אסור לאכול ולשתות עד שיקדש. כך עולה מדברי שמואל שהובאו לעיל, וכך פסק השולחן ערוך (אורח חיים סימן רעא סעיף ד). משעה זו יביא את הלחם משנה המיועד לשבת ויפרוס עליו את המפה בכדי שיוכל לקדש.
עדיף לא לקדש עד צאת הכוכבים. אם כך, נוצרת יותר מחצי שעה בה אין אכילה ושתייה. בשעה זו יש לקבל שבת. כדאי ומומלץ לקבל את השבת בשעה זו באמירת קבלת שבת מושקעת וחגיגית. מותר גם להתפלל ערבית בזמן זה. אך אם אין מניין במקום, עדיף לקבוע שעה מיועדת מראש לתפילת ערבית במניין מאוחר יותר, ולא לצאת מהמקום בין סעודת הפורים וסעודת השבת.
(מבחינה עקרונית ניתן לקבל שבת החל מפלג המנחה באיזו שעה שרוצים. אך בדרך כלל אנשים מעדיפים להמשיך בסעודת הפורים ולקבל שבת ולהימנע ממלאכה רק בסמוך לשקיעה, עת בה חייבים לקבל שבת).
האם יש לברך על היין והפת? נברר את שיטות הראשונים ולאחר מכן נבאר הלכה למעשה.
רבנו ירוחם פוסק שאכן יש לברך 'בורא פרי הגפן' וכן ברכת 'המוציא'.
אך מהירושלמי (ברכות פרק א הלכה ה) משמע שאין חובה לברך את ברכת 'הגפן'.
למרות זאת, הרי"ף פוסק שיש לברך 'המוציא'.
בעל המאור תמה על כך מאוד: ברכת 'המוציא', משמעה תחילת סעודה חדשה. כיצד יתכן שמתחיל סעודה חדשה אם עדיין לא בירך ברכת המזון על הסעודה שהוא נמצא בה?
רבינו יונה משיב לבעל המאור: אדם שהחליט שהוא מפסיק לאכול, ונמלך והחליט להמשיך לאכול, נדרש לברך 'המוציא' שנית, למרות שהוא טרם בירך ברכת המזון. הוא הדין כאן, שסעודתו נפסקה אבל מבקש להמשיך לסעוד עכשיו.
הרא"ש מחדד: אם כוונתו שאיסור האכילה מחייב ברכת 'המוציא' חדשה, הייתה חובה לברך גם 'בורא פרי הגפן', שהרי גם אסור לשתות עד שיקדש על היין. לכן הוא מסביר שהכוונה שונה: חובת הקידוש אוסרת את האכילה והשתייה. הקידוש מתיר את השתייה, ולכן אין בברכה זו הפסק ביחס לשתייה. אך ביחס לאכילה ברכת הקידוש נחשבת הפסק ועיסוק בדברים אחרים שאינם מאפשרים אכילה. לכן אכילה זו נחשבת אכילה חדשה, ויש לברך עליה 'המוציא' מחדש.
בלשון הרמב"ם לא הזכיר את ברכת היין או הפת, ומפשטות דבריו משמע שפוסק שאין לברך, לא 'בורא פרי הגפן' ולא 'המוציא'. המשנה ברורה (סימן רעא ס"ק יח) אומר שמכיוון שספק ברכות להקל, נכון לא לברך קידוש או 'המוציא'.
הרחבה נוספת על הדברים ניתן לקבל בתשובת במראה הבזק.
המשמעות המעשית של דברינו, בקצרה:
- נכון להתחיל את סעודת פורים לפני תחילת שעה עשירית (בערך 15:10). מי שלא התחיל בשעה זו יתחיל בהקדם האפשרי.
- בשעת הדלקת נרות יש להפסיק את הסעודה, להביא לחם משנה ולכסות את הלחמים שעל השלחן, ולהדליק נרות שבת.
- יאמרו את קבלת השבת עד צאת הכוכבים. (מותר גם להתפלל ערבית אם יש מניין באותו מקום).
- בצאת הכוכבים ימלא כוס יין, יאמר "ויכולו" ואת ברכת "אשר קדשנו במצוותיו ורצה בנו .... מקדש השבת", ללא ברכת "הגפן".
- ייקח את לחם המשנה שהיה מכוסה בכל העת, יכריז שזהו לחם משנה ללא ברכת המוציא, יבצע ויחלק לסועדים. מן הראוי לאכול כביצה, ולכל הפחות כזית, מן הפת בכדי לקיים את מצוות סעודת השבת.
- ימשיכו בסעודה עד שיברכו ברכת המזון (בה יזכירו גם 'על הניסים' וגם 'רצה').
- נכון לקבוע שעה ייעודית בה יתקבצו אנשים לתפילת ערבית בתום הסעודה.
- מי שלא הספיק לברך ברכת המזון לפני שעה זו רשאי לבקש מבני הבית שאינם הולכים לתפילה להישאר במקום הסעודה, ללכת ולהצטרף לתפילת הציבור ולאחר מכן לשוב ולברך ברכת המזון.
שנזכה לרומם את קדושת השבת על ידי שמחה אמיתית של פורים, שתביא שמחה וגאולה כבימי מרדכי ואסתר.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
