ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- הלכות פורים
יש לעמוד על מקור דין זה, האם ישנה זיקה בין פיוט זה לקריאת המגילה, וחייבו לאומרו מיד אחר המגילה בדווקא, או שמא הנהיגו לומר פיוט זה בהאי יומא מחיובי היום, בלא הקשר לקריאת המגילה.
הדברים אומרים דרשני בפרט לאור העובדה שהשו"ע בסי' תרצב סעי' א כתב: 'ולאחריה, נוהגין לברך הרב את ריבנו', והוי רק מנהג, והרמ"א כתב כי הוא נאמר רק בציבור. לעומת דין אמירת פיוט זה שהוא נאמר כחיוב, ואף היחיד אומרו.
במסכת סופרים פי"ד ה"ו הובא פיוט זה, כך: 'ואחר כך מקלס לצדיקים, ברוך מרדכי, ברוכה אסתר, ברוכים כל ישראל. ורב אמר צריך לומר, ארור המן, וארורים בניו. אמר ר' פנחס וצריך לומר חרבונא זכור לטוב... כד הוה מטי ר' יונתן להדין פסוקא אשר הגלה נבוכדנצר, הוה אמר, נבוכדנצר רשיעא, שחיט שמוי... שנאמר זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב'. נראה כי יש בפיוט זה, כדי לקיים מאמר שכתוב בסיפא דהאי הלכה: 'זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב', ומיד בסיום המגילה, אחר שהזכיר את הצדיק ואת הרשע, מקלס למבורך, ושם רשעים ירקב.
כן באר האבודרהם פורים להדיא: 'ואמרינן בירושלמי, שצריך לומר אחר קריאת המגלה ארור המן ברוך מרדכי... ארורים כל העכו"ם ברוכים כל ישראל... משום שנאמר זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב'.
יש בכך ליישב את הערת הערוך השולחן בסי' תרצ ס"ק כב שתיקן לומר כגירסא המובאת בטור בסי' תרצ ובב"י בסי' תרצה: 'ברוכים כל הצדיקים', ולא לומר 'ברוכים כל ישראל' כפי שנזכר במסכת סופרים דלעיל והביאו כן הרא"ש במגילה פ"א סי' ח, המרדכי רמז תתד ובמחזור ויטרי סי' תקכז. וכן הוא מוכרח בתוס' הרא"ש במגילה בדף ז: בניגוד לארור שהוזכר שם: 'ארורים כל הערלים [נ"א: הרשעים], ברוכים כל ישראל', וכן הוא בר' ירוחם נתיב י ח"ג. וכן האבודרהם פורים גרס: 'ארורים כל עכו"ם, ברוכים כל ישראל', וכ"כ הלבוש בסי' תרצ ס"ק טז: 'ארורים כל עובדי ע"ז, ברוכים כל ישראל'. הרי שמבקשים בפיוט זה ליתן זכר טוב לצדיקים, ולכל ישראל יש חלק בכך, ומבטאים זאת בהזכרת שם סגולת ישראל בניגוד לבני הנכר.
איתא בירושלמי במגילה בסוף פ"ג: 'א"ר יוסי בי רבי בון צריך שיהא איש בראש דפא, ואת בסופה... רב אמר צריך לאמר ארור המן ארורים בניו. אמר ר' פינחס צריך לומר חרבונא זכור לטוב'. נראה כי סמיכות דין אמירת 'ארור המן' אחר הלכות המגילה, מורה כי אמרינן את הפיוט בהקשר ישיר של המגילה. וכן נראה שהבין הרא"ש במגילה פ"א סי' ח: 'אמרין בירושלמי, שצ"ל אחר קריאת המגילה ארור המן ברוך מרדכי, ארורה זרש ברוכה אסתר...', וכ"כ המרדכי במגילה רמז תתד, רבינו ירוחם נתיב י ח"ג, הרוקח בהל' פורים סי' רלז ובמנהגי מהרי"ל הל' פורים. אך לא בארו בטעמא דהאי דינא, דיש לאומרו לאחר קריאת המגילה.
בחידושי הגרי"ז סולובצ'יק החדשות מפי השמועה סי' קצט באר על פי שכתב הרמב"ם בסוף מנין המצוות: 'הנביאים עם בית דין תקנו וצוו, לקרות המגלה בעונתה, כדי להזכיר שבחיו של הקב"ה, ותשועות שעשה לנו והיה קרוב לשועינו. כדי לברכו ולהללו, וכדי להודיע לדורות הבאים שאמת מה שהבטיחנו בתורה כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כד' אלהינו בכל קראנו אליו'. הרי לן, שתקנת הנביאים היתה לקרוא את המגילה ולהזכיר שבח הקב"ה, נסיו ונפלאותיו, ובכך מגיעים להכרה בהשגחתו, ומהללים ומברכים את שמו, ומודיעים זאת לדורות הבאים. ולשם כך תיקנו לומר פיוט 'שושנת יעקב', מיד בסיום קריאת המגילה 'כדי להודיע לדורות הבאים'.
בכך מבואר שאומרים שם: 'להודיע שכל קויך לא יבושו ולא יכלמו, כל החוסים בך'. וכן יש להוסיף, כי יש בפיוט זה גם הלל והודאה על נסיו ונפלאותיו, ולהכי חייבו הכל לאומרו בסיום קריאת המגילה, ואינו רק כמנהג.
לדברים אלו יש טעם לשבח בפסקו של השו"ע בסי' תרצ סעי' יז לכרוך המגילה קודם הברכה שאחריה, והפיוט הנאמר עימו, שכן לאחר סיום קריאת המגילה, פונים לקיים חובה נוספת בחיובי היום, הנובעת מכח שקראו זה עתה, ולהכי מסירים את המגילה כמבואר במג"א שם ס"ק יט, להורות שעתה מתחילים את ההלל, ההודאה וההודעה לדורות הבאים. ושמא להכי כיון הלבוש שם ס"ק יז שכתב: 'וכשיגמור אותה, חוזר וכורכה משום כבודה. ואח"כ מברך ברכה אחרונה', שכן אינו מכבוד המגילה, שבעודה פתוחה לפניו, זונחה ועוסק בהלל ושבח, לכן חייבוהו לכורכה בטרם יפנה להודות לד'.
לכשתדייק בדברי המשנ"ב בסי' תרצב סק"ט ראה, שפסק שאין לשוח בין הקריאה לסוף הברכה בדווקא. נמצאנו, שהנאמר אחר הברכה אינו קאי על המגילה כלל, אלא רק מכוחו נאמר.
נפק"מ יהא לכך, בפורים דמוקפין שחל בשבת, האם בעינן לומר פיוט זה לאחר קריאת המגילה, או ביומא דפורים, בשבת. אך אפשר שכשם שמקיים את מצוות היום בקריאת המגילה ביום ששי, כן מקיים חיוב ההלל והודאה ביום זה אף שהוא מחיובי היום, כיון שההלל והשבח נאמר עם סיום הזכרת ניסי השי"ת.
וראה שהשו"ע הביא בהלכות מגילה בסי' תרצ סעי' טז שיש לומר 'ארור המן', ולא הביא זאת בהלכות פורים, ואפשר שאף שהוא מהלכות היום ולא מדיני המגילה, מ"מ נאמר בסיום קריאתה, ולכך כתבה שם.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.










