ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- הלכות פורים
ומי שלא הספיק להתחיל את הסעודה לפני הצהריים, ישתדל להתחיל אותה לפחות שלוש שעות לפני השקיעה (מהרי"ל, רמ"א תרצה, ב).
בדיעבד אפשר להתחיל בה אחרי זמן זה, ולסיימה עד שקיעת החמה, וישתדל למעט באכילתו, כדי שיוכל לאכול סעודת ליל שבת בתיאבון.
מנהג "פורס מפה ומקדש"
מנהג נוסף, לחבר את סעודת פורים עם סעודת ליל שבת. כך הוא המנהג: מתפללים תפילת מנחה לפני הסעודה, ומתחילים בסעודה ביום פורים, וכחצי שעה לפני השקיעה מקבלים את השבת בהדלקת נרות השבת, פורסים מפה על הלחם ומקדשים על היין קידוש של שבת. וכיוון שכבר בירכו על היין בסעודת פורים, מדלגים בקידוש על ברכת "בורא פרי הגפן". לאחר הקידוש ממשיכים בסעודה, ואוכלים כביצה פת, ולכל הפחות כזית, לשם סעודת שבת.
בסיום הסעודה אומרים בברכת המזון "רצה והחליצנו", ו"על הניסים" מוסיפים בתוך "הרחמן" שבסוף ברכת המזון. ואחר הסעודה מתפללים ערבית (פניני הלכה זמנים טז, טו).
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
756 - שמחת הפורים מאירה את כל השנה
757 - זמן הסעודה בפורים שבערב שבת
758 - ברכת מציב גבול אלמנה
טען עוד
יש אומרים שאפשר לנהוג כמנהג "פורס מפה ומקדש" לכתחילה (מאירי כתובות ז, א). ויש שאף מעדיפים לנהוג כך, כי קשה להם להקדים את הסעודה לבוקר, או מפני שבבוקר אין להם תיאבון לסעודה גדולה, ואם ידחו את הסעודה לצהריים לא יהיה להם תיאבון לעוד סעודה בליל שבת. ויש שרוצים לנהוג במנהג זה מפני שהם רוצים להדר במשלוחי מנות במשך כל הבוקר והצהריים כמו בכל השנים.
אולם מנגד יש אומרים שמנהג "פורס מפה ומקדש" אינו לכתחילה, הן מפני שהוא משבש את סדר כניסת השבת (כף החיים רעא, כב, על פי האר"י), והן מפני שמחמת הספק אומרים בברכת המזון "על הניסים" רק בתוך "הרחמן". בנוסף לכך מנהג זה עלול לפגוע בהכנות לקראת שבת ברחצה ובהכנת הבית ומאכלי השבת. נוסף על כך מנהג זה מחבר את סעודת פורים עם סעודת ליל שבת, ועדיף לתת לכל סעודה את המקום המיוחד שלה.
למעשה, הרוצה לקיים את הסעודות כמנהג 'פורס מפה ומקדש' רשאי, אולם למי שאין העדפה, עדיף שיערוך את סעודת הפורים לקראת הצהריים, יתכונן לשבת כראוי, ואחר התפילה בבית הכנסת יערוך את סעודת ליל שבת.
השמחה שהרע יתהפך לטוב
שאלה: איך אפשר לשמוח השנה בפורים, כאשר עוד יש חטופים בשבי? האם לא ראוי שהרבנים יקראו לצמצום שמחת פורים לאות הזדהות עם החטופים ובני משפחותיהם?
תשובה: מצווה לשמוח בפורים, ומצווה זו התקיימה גם כשעם ישראל היה בגלות קשה, וסבל ייסורים גדולים לאין ערוך מהייסורים שלנו. אדרבה, דווקא בשמחת פורים יש מענה לייסורים, שכן בפורים למדנו שגם הרע יתהפך לבסוף לטוב, ולכן שמחת פורים היא השמחה הגדולה ביותר.
ראוי לציין, הדגשת סבלם של החטופים ומשפחותיהם על פני סבל מאות המשפחות השכולות וכל הפצועים קשה, פוגעת מאוד. מעבר לכך הפליה זו מסוכנת, מפני שהיא עלולה לעודד עסקאות חילופי שבויים שיגרמו למותם של חיילים ואזרחים נוספים, כפי שכבר אירע.
נס בדרך הטבע
סיבה נוספת לשמחה המיוחדת שבפורים, שהנס התקיים בדרך הטבע, ונס שבא בדרך הטבע מבטא הארה גדולה יותר לעולם. האור האלוקי מתגלה רק במה שמעל הטבע, אבל במציאות הטבעית ההארה האלוקית לא מתגלה, וכאשר הנס בא בדרך הטבע על ידי אחשוורוש, אסתר ומרדכי, מתברר שה' מנהיג את כל העולם ומסובב את הכול לטובת ישראל וגאולתם. וכפי שביאר האדמו"ר הזקן את דברי חכמים (ירושלמי מגילה א, ה): שהנביאים והכתובים עתידים להיבטל ואילו מגילת אסתר וההלכות של תורה שבעל פה אינם עתידים להיבטל. ופירש שאין הכוונה שיתבטלו אלא שההארה הבאה מהם לא תיחשב לעומת ההארה שמתגלה מההלכות וממגילת אסתר, כי ההארה שמתלבשת בדרך הטבע, על ידי אחשוורוש וכל מעשה המגילה, וכן ההארה המתגלה על ידי ההלכה למעשה, היא הארה "ממדרגות עליונות מאוד" (תורה אור 'יביאו לבוש' צ, ד - צא, א). וכן ביאר שאומנם על ידי ניסים גלויים יש גילוי אלוקי מובהק וברור יותר, אולם מצד המעלה "הניסים שבהתלבשות בטבע - הם ממקום עליון הרבה יותר" (שם 'חייב איניש' ק, א). כי כך מתברר שכל מה שקורה בעולם - בהנהגת ה' הוא, שמסובב את הכול.
הגאולה בדרך הטבע
יש מהמתנגדים לציונות שטוענים שהגאולה, היינו קיבוץ הגלויות ויישוב הארץ, צריכה לבוא מאת ה' באותות ובמופתים. וכן למדו מפשט הפסוקים, שה' הוא שיקבץ את הגלויות ויישב את הארץ, שנאמר: "ושב ה' אלוקיך את שבותך וריחמך, ושב וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה. אם יהיה נידחך בקצה השמיים – משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם ייקחך. והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירישתה, והיטיבך והרבך מאבותיך" (דברים ל, ג-ה). וכן נאמר: "ולקחתי אתכם מן הגויים וקיבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם" (יחזקאל לו, כד). וכן בפסוקים נוספים בתורה ובנביאים.
אולם כוונת התורה שה' יעזור בידי ישראל לקיים את המצווה, שכן בלא עזרת ה' שום מאמץ אנושי לא יישא פרי. וכדרך שאנו מברכים על הלחם "המוציא לחם מן הארץ", והרי האדם הוא שטורח על הלחם בחריש, זריעה, קציר, דישה, זרייה, ברירה, טחינה, לישה ואפייה. אלא שהואיל וה' ברא את האדמה ואת האדם, את החיטים ואת התכונות המאפשרות ליצור מהן לחם, נחשב שה' הוא "המוציא לחם מן הארץ". אם כן על האדם לזכור תמיד שה' הוא שנתן לנו את היכולת להבין ולפעול, ותפקידנו ליישב את הארץ בדרכי הטבע עם הכוחות שנתן לנו.
שלא לבטל מצוות יישוב הארץ
אם לא נבאר כך, נבטל חס ושלום את המצווה שציווה ה' את ישראל ליישב את הארץ, שנאמר: "והורשתם את הארץ וישבתם בה... והתנחלתם את הארץ..." (במדבר לג, נג-נד). ונאמר: "וירישתם אותה וישבתם בה" (דברים יא, לא).
וכן כתב הרב צבי הירש קלישר בספרו 'דרישת ציון' (מאמר א): "גאולת ישראל אשר אנחנו חוכים (מחכים) לה, אל יחשוב החושב כי פתאום יֵרד ה' יתברך שמו משמיים ארץ, לאמר לעמו צאו! או ישלח משיחו כרגע מן השמיים לתקוע בשופר גדול על נדחי ישראל ויקבצם ירושליימה, ויעשה לה חומת אש ומקדש א־ל - ממרומים יֵרד...", אלא הגאולה תבוא על ידי שישראל יתעוררו לעלות לארץ וליישב אותה, ומתוך כך יתקיימו בנו כל דברי הנביאים.
משנכנס אדר מרבים בשמחה
אמרו חכמים: "משנכנס אב ממעטין בשמחה", "משנכנס אדר מרבים בשמחה" (תענית כט, א). לימדונו חכמים בזה שאין מקרה בעולם, ולכול זמן, אופי וטבע משלו. אם הבית הראשון והבית השני נחרבו ביום תשעה באב, סימן שטבעה של תחילת חודש אב שהיא מועד לפורענות. ואם נס הפורים אירע באמצע חודש אדר, סימן שיש לחודש אדר סגולה להפוך את הרע לטוב.
שאלה מאיסור מעונן
לכאורה קשה על הדרכה זו מאיסור 'מעונן', שהוא אחד מאיסורי הכשפים, שנאמר: "לא יימצא בך... מעונן ומנחש" (דברים יח, י). וכן נאמר: "לא תנחשו ולא תעוננו" (ויקרא יט, כו).
מעונן לשון עונָה, זה המאמין לדברי המכשפים שיש זמנים טובים ויש זמנים רעים, וכפי שאמרו חכמים (סנהדרין סה, ב): איזהו מעונן? פירש רבי עקיבא: "זה המחשב עיתים ושעות, ואומר: היום יפה לצאת, למחר יפה ליקח (לקנות סחורה), לימודי ערבי שביעיות חיטין יפות (חיטים שגדלות בערב שביעית דרכן להיות יפות)". והחוטא בכך נוהג על פי אמונה טפלה לפיה זמנים מסוימים טובים וזמנים מסוימים רעים. וכל העושה מעשה על פי זה, כגון שיצא לדרך על פי הדרכות המעוננים, חייב מלקות (רמב"ם עבודה זרה יא, ט).
הדרכות על פי רעיונות תורניים מותרות
אלא שכאשר ההדרכה הנוגעת לזמנים היא על פי חכמים שקבעו את דבריהם על פי ערכים תורניים, כגון אדר שאירע בו פורים, ואב שאירע בו החורבן, אין בכך איסור מעונן. כיוצא בזה המליצו חכמים לאלמנה להינשא ביום חמישי, הואיל ונאמרה בו ברכה לדגים (כתובות ה, א).
אומנם יש סוברים שלפי הרמב"ם אין לנהוג כהדרכות אלו וכיוצא בהן (מהרש"ם ט, לד; ראו שואל ונשאל ח"א יורה דעה נא). אך רוב הפוסקים הסכימו לקיימן. וכפי שביאר הריטב"א (תענית כט, א), שבחודשי אדר ואב יש מזל לישראל, "שכן נגזר עלינו מן השמיים", כלומר אין מדובר בדברי קוסמים ומכשפים אלא בהדרכה תורנית. כעין זה כתבו תוספות ומהרש"א (תענית שם), שאף על פי שאמרו אין מזל לישראל, מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב. ביאר רבי אליהו בן חיים (ראנ"ח), מראשוני האחרונים בטורקיה, שהמעונן מייחס את הצלחתו למזל, אבל חכמים שאמרו "מגלגלים זכות על ידי זכאי" מייחסים את ההצלחה לה', "כי ביום טובה גם ה' ייתן, ומידת הרחמים נוהגת אז, וביום רעה להיפך" ('הנותן אמרי שפר' עמ' תריג).
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
