ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- בראשית
רבים וטובים עמדו על משמעות ההבדלים הרבים בין שני הפרקים הראשונים של ספר בראשית. האדם המתואר בפרק א' נברא ב'צלם א־להים', 'זכר' ו'נקבה', והוא נצטווה 'לפרות ולרבות', 'לכבוש' את העולם ולשלוט ('ורדו') בכל יצורי העולם. עליו נאמר 'טוב מאוד'. לעומתו, האדם המתואר בפרק ב נוצר 'עפר מן האדמה'. משימתו היא 'לעבוד' ו'לשמור' על 'גן עדן', ורק אחרי שהוא היה 'לבדו' וזה היה 'לא טוב', הוא הפך להיות 'איש' אשר בסוף מצא את עצמו ו'דבק' ב'אשתו'.
נשים לב למושגים השונים והמיוחדים המאפיינים כל פרק. בפרק א' האדם נברא, בפרק ב' הוא נוצר. יצירה היא מושג נמוך יותר מבריאה. בריאה זה יש מאין, יצירה - יש מיש. בבית הספר יש שעת יצירה, לא שעת בריאה. משתמשים בחומרים ויוצרים דבר חדש. ככה גם האדם בפרק ב נוצר עפר מן האדמה. מחימר. וה"גולם" הזה היה זקוק לנשמת חיים על מנת שהוא יוכל להפך ל... לנפש חיה. כלומר, האדם של פרק ב הוא נפש חיה. האדם של פרק א' הוא צלם א־להים. ואנחנו תמיד חיים את המתח הזה שבין 'צלם א־להים' ול'נפש חיה'.
האדם של פרק א' נועד לכבוש את העולם ולשלוט בו. הזוגיות שלו גם כן מכוונת למטרה זו - הוא מוגדר בצורה פונקציונלית כ"זכר" ו"נקבה" שנועדו להתרבות. לעומתו, האדם של פרק ב' נועד לעבוד. לשמור על מה שיש לו. הוא בורג במערכת גדולה יותר. יש לו מקום מוגדר בעולם - גן העדן הפרטי שלו. הוא לא שליט העולם ולא נועד לכבוש אותו. הוא נועד לעשות את שלו - לעבוד ולשמור על חלקת א־להים הקטנה שלו.
האדם של פרק א הוא "טוב מאוד". האדם של פרק ב מתחיל "לא טוב". הוא בודד. כל החיות שנוצרו אחריו, כנראה כדי להפיג את בדידותו, אינם ממלאים את החלל. הוא קורא להם שמות ומגדיר אותם כפי שהם - חיות. הוא עצמו אמנם לא ממש שליט עליון שצריך לשלוט על כל יצורי עולם, אך כנראה שהוא גם לא סתם חיה כמו שאר החיות שכמותו גם כן נקראות "נפש חיה". אז מה הוא האדם הזה? הוא אנושי. לא א־להים ולא חיה. הוא "איש". ואיש צריך "אישה". "אישה" שהיא למעשה חלק ממנו. וכשהוא פוגש אותה הוא מתלהב, כי הוא מצא את עצמו! וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי! לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת! בפרק ב' אין מקום למושגים של "זכר" ו"נקבה" שעניינם לקיים "יחסי מין", ('מין' = 'זן', 'סוג', 'כלל'), על מנת להוליד תולדות ולהפוך את בני אדם ל"צלם א־להים" השולטים במציאות. האיש והאישה מקיימים "יחסי אישות", ('איש' = 'פרט'). יש כאן זוגיות 'אישית' ולא 'מינית', והמטרה שלה היא העצמאות האישית - עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד. הבדידות הלא טובה הופכת לאחדות ועצמאות.
כיצד ניתן להסביר את הסתירה שבין פרק א לפרק ב?
לעניות דעתי יש כאן שתי נקודות מבט שונות, מקבילות, שלא מתנגשות:
פרק א עוסק באנושות בכללותה, ואילו פרק ב עוסק באדם הפרטי. פרק א עוסק בסיפור של המין האנושי ואילו פרק ב עוסק בסיפור האישי של האיש הראשון ואשתו. אם תרצו - פרק א מדבר על "האדם" (במלרע), ופרק ב מדבר על "אדם" (במלעיל). על האיש הספציפי ההוא.
פרק א מספר את סיפור הבריאה בכללותה ובסופו מקדיש כמה פסוקים גם לבריאת האדם. כלומר, נקודת המבט היא כללית, עולמית, והיא מתארת את יחסה של האנושות (או 'האדמיות') בכללותה אל העולם. מבחינה זו - האדם הוא צלם א־להים, והוא נועד להנהיג את העולם, וזה 'טוב מאוד'. כן. לפי התורה העולם הוא טוב והאנושות טובה. זה מה שמספר לנו פרק א. פרק ב לעומת זאת, מתמקד בסיפור המסוים של האיש הראשון ואשתו. בדרמה האישית שהיתה שם. בבדידות הלא טובה, במסע החיפוש, ובמציאה - מצא אישה מצא טוב!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
