ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- פסח
באופן מפתיע נראה כי התלכדו להם אירועים היסטוריים מיוחדים דווקא לחיבור המיוחד הזה שבין שבת לפסח, כלומר לערב פסח שחל בשבת. כך למשל, הקמת המשכן הייתה בשנה השנית לצאת בני ישראל ממצרים, וזו חלה בא' בניסן, יום ראשון בשבת (שבת פז, ב), וכשבועיים לאחר מכן היה ערב פסח בשבת. עובדה מיוחדת נוספת היא שהקרבת קורבן הפסח באותה שנה הייתה ההקרבה היחידה שעשו בני ישראל כל זמן נדודיהם במדבר (רמב"ן לבמדבר ט, א).
עובדה מפתיעה נוספת שמצטרפת לסיפור ההיסטורי היא שלאחר ארבעים שנה, כששבו בני ישראל להקריב קורבן פסח בכניסתם לארץ, אף אז חל ערב פסח בשבת (סדר עולם פרק יא, רא"ש פסחים פרק י, סימן יג), ואת הקרבת הקורבן עשו, שוב, בשבת! אם כן, פסח הקמת המשכן ופסח הכניסה לארץ שניהם היו ערבי פסחים שחלו בשבת. אבל בכך הדבר לא נגמר.
עליית הלל מבבל בערב פסח שחל בשבת
עוברות להן כ־1280 שנה (מב' אלפים תמ"ח עד ג' אלפים תשכ"ח, על פי הגמרא במסכת שבת, דף טו), ועובדה היסטורית מסתורית נוספת נערמת לה: "פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת. שכחו ולא ידעו אם (קורבן) פסח דוחה את השבת אם לאו. אמרו: כלום יש אדם שיודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו? אמרו להם: אדם אחד יש שעלה מבבל והלל הבבלי שמו, ששימש שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון ויודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו" (פסחים סו, א).
הלל אכן מוכיח לבני בתירא, נשיאי ישראל דאז, מאותו פסח שהיה במדבר שנאמר בו "במועדו", שאכן קורבן פסח דוחה את השבת. "מיד הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם והיה דורש כל היום כולו בהלכות הפסח" (שם). בתלמוד הירושלמי (פסחים ו, א) מדגישים שהסיפור הזה, שהגמרא מספרת אותו כבדרך אגב, הוא מאורע שמימי של ממש. שאל שם רבי אבון איך ייתכן שלא ידעו בני בתירא את ההלכה הזאת, הרי לא ייתכן שיעברו שני מחזורי שמיטה בלי שיחול ערב פסח בשבת! על כך עונה הירושלמי שנתעלמה מהם ההלכה הזאת כדי ליתן גדולה להלל.
מדוע? מה כל כך חשוב לתת גדולה להלל הזקן? נכון שהלל היה אדם גדול בתורה, אך גם בני בתירא היו גדולים! את הסוד הזה גילה החתם סופר לקהל בדרשת שבת הגדול בשנת תקפ"ח, שאף בה חל ערב פסח בשבת. לדבריו, התשובה לכך טמונה בייחוסו של הלל הזקן.
הרמב"ן מבאר כי ברכת יעקב אבינו ליהודה, "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו", מחייבת תמיד לחזור להנהגה מבית יהודה. כך הוא מסביר את העובדה ההיסטורית שמכל בית חשמונאי, למרות כל חסידותם והטובות שעשו לישראל, לא נשאר שריד ופליט: "ולפי דעתי היו המלכים המולכים על ישראל משאר השבטים אחרי דוד עוברים על דעת אביהם ומעבירים נחלה... וכאשר האריכו ישראל להמליך עליהם משאר השבטים מלך אחר מלך ולא היו חוזרים אל מלכות יהודה עברו על צוואת הזקן ונענשו בהם... וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסידים המולכים זה אחר זה עם כל גבורתם והצלחתם נפלו ביד אויביהם בחרב והגיע העונש בסוף למה שאמרו רז"ל: כל מאן דאתי ואמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא (בבא בתרא ג, ב), שנכרתו כולם בעוון הזה" (רמב"ן לבראשית מט, י).
הלל הזקן, לעומת זאת, היה צאצא ישיר של דוד המלך. "והלל זה הוא מבני שפטיה בן אביטל בן דוד" (הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה, פרק ג). ואכן, הגמרא בסנהדרין מבארת כי הפסוק התקיים בבני בניו של הלל: "תניא 'לא יסור שבט מיהודה' - אלו ראשי גלויות שבבבל שרודין את ישראל בשבט. 'ומחוקק מבין רגליו' - אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים" (סנהדרין ה, א). אם כן, גם חזרת ההנהגה לידי בית דוד התרחשה בשל ערב פסח שחל להיות בשבת.
ערב פסח שחל בשבת – סגולה לגאולה
החתם סופר חותם את הגילוי שלו באמירה חדה: "מזה נראה שזמן כזה ראוי לגאולה יותר!". אבל האמירה הזאת איננה יתומה. יש לה מקבילה שאף מחדדת את העניין, והחידוד הזה, כמה לא מפתיע, מתבאר אף הוא בערב פסח שחל בשבת.
הגמרא בפסחים (יג, א) מספרת כי נחלקו רבי אלעזר איש ברתותא וחכמים מה דינן של התרומות העשויות חמץ שהן טהורות, בערב פסח שחל בשבת: האם יש לשרוף את הכול ולהשאיר רק שתי סעודות לצורך השבת, או שיש להשאיר הכול – כדי לא לשרוף תרומה טהורה לשווא – ובשבת בבוקר לאחר סיום הסעודה להיפטר משאר החמץ.
חילופי הדברים שבין התנאים מעט מפתיעים. רבי אלעזר טוען שאין טעם להשאיר יותר משתי סעודות, כי כבר אין סיכוי שיימצאו בעיר עוד כהנים שיאכלו מהתרומה הזאת עד שייכנס איסור אכילת חמץ, ואילו חכמים טוענים שייתכן ויש כהנים שישנים בקרבת העיר ואלו ייכנסו ויוכלו לאכול עד שבת בבוקר את כל התרומות.
על טענת חכמים, שנראית מעט דחוקה, שואל רבי אלעזר: מדוע אם כן אתם מסכימים שתרומות טמאות או מסופקות יש לשרוף? אולי יבוא אליהו הנביא לבשר את הגאולה והוא גם יכשיר את התרומות הטמאות?! על כך ענו לו חכמים: "מקובלנו שאליהו לא בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח" – כלומר, משום שיש צורך לעסוק בהכנת סעודות השבת, אליהו הנביא לא יבוא בערבי שבתות וימים טובים.
הסיום של הסיפור מפתיע: "אמרו: לא זזו משם עד שקבעו הלכה כרבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא". איך ייתכן, שלמרות הטענה הדי טובה של חכמים, בכל זאת קבעו הלכה כרבי אלעזר?! ומה היה כל כך חשוב לקבוע את ההלכה הזאת מיד במקום?
התשובה נעוצה בסוד שהתגלה אצל החתם סופר: את הטענה הזאת, שדווקא בערב פסח שחל להיות בשבת לא יבוא אליהו הנביא, אי אפשר היה להשאיר אפילו רגע אחד! הלוא ערב פסח שחל בשבת דווקא הוא המתאים ביותר להיות מוכן לגאולה! דווקא בשבת זו אין שום טורח, ודווקא בה כיום המסוגל לגאולה מתאים שאליהו הנביא יגיע לבשר לישראל: הגיע זמן גאולתכם! (על דיוני הפוסקים היאך יכול לבוא למרות איסור תחומין ועוד, עיינו בילקוט הביאורים מהדורת מתיבתא פסחים יג, א).
קדושת השבת המקדשת לישראל ולזמנים
מה יש בו בחיבור הזה שהופך אותו לכל כך מתאים לגאולה? צריך להבין שההתלכדות הזאת של שבת שממנה צומח פסח היא למעשה החיבור האולטימטיבי בין שלוש הקדושות החורזות את העולם.
הגמרא (ברכות מט, א) מבארת כי אנו מברכים "מקדש השבת וישראל והזמנים", משום שקדושת השבת קבועה וקיימת מימי בראשית. קדושה זו של השבת מקדשת את ישראל, והם אלו שמקדשים את הזמנים. והנה, בערב פסח שחל בשבת מתלכדות שלוש הקדושות הללו לחוט חורז אחד ללא הפסק: ישראל מתקדשים בשבת, ומיד בלי שום הפסק של חולין, שום חוצץ שיכול לעמעם את הקדושה הזאת, שום דבר מפריד שיכול לגרום לעם ישראל לאבד את הקדושה העליונה שהשבת השרתה עליו, הולכים ישראל ומקדשים את הזמנים, והופכים יום חול ליום טוב – ליום שבו ההארה האלוקית מתקנת את המציאות. יום שבו נבקעים שערי החול, נקרעת טומאת מצרים המצרה לעולם ומכניסה אותו למדמנה של רדיפת החומר ולמעגל הטבע הסגור, ומתגלה לכל העולם כולו כי יש גואל לישראל ויש גואל לעולם.
השנה כולנו הרגשנו טלטלה גדולה. מאורעות המלחמה, שכבר כשנה וחצי עוברים על העם, יחד עם שאר המאבקים שבין האור לחושך, גרמו לה לשנה להיות קשה. אך מאידך יש בשנה הזאת גם מתנה גדולה. יש בה מתנה של בירור אמיתות יסוד וחזרה למקורות. ראויה היא השנה שיחול בה ערב פסח בשבת. ראויה היא שנה זו, יותר מכול, לגאולה. לגאולת העם, לגאולת הארץ, לגאולת הנפש והרוח. לשנה הזאת בירושלים הבנויה!
הכותב מכהן כר"ם בישיבת מעלות יעקב, ראש פרויקט רבנן דאגדתא ומחבר הספר 'טעם הפרי' על החגים
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
