ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
רבנו הרב צבי יהודה היה המשכו הישיר של אביו - מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל. בהיות רבנו כבן שבע עשרה כתב עליו אביו: "בני שיחיה הוא כמעט האחד עמי, המתרגל לעמוד על דעתי ולהקשיב את שיח נשמתי. נפשו ב"ה טהורה היא ועדינה, והוא מבוסם ב"ה בהמון רעיונות טובים ומאירים, שיהא בעז"ה לברכה לו ולעולם" (אגרות הראי"ה, א, ק"ב).
ואכן התקיימה ברכת הרב, ורבנו היה לאחד מגדולי הדור. רבנו זכה ללמוד פעמיים את הש"ס עם אביו, ובהיותו צמוד אליו - היה לומד ממנו את דרכי הלימוד וההנהגה הציבורית. גם לנו היה חוזר ומשנן: "יהודי - הוא יהודי של הגמרא" - יש ללמוד בעיון רוב היום ופוסקים.
החל מגיל 19 - הוציא רבנו לאור את כל ספרי התשובות של הרב בהלכה, כשהם מעוטרים בהערות רבות משלו. מרוב ענותנותו, הודפסו ההערות באותיות קטנות בסוף הספרים (בעז"ה יופיעו בעוד זמן בלנ"ד, דברי רבנו בהלכה מתוך ההערות הללו ועוד).גם רוב ספרי האמונה של הרב יצאו לאור ע"י רבנו, והכל בעבודת יחיד עצומה, הרבה לפני עידן המחשב.
אחד המשפיעים הגדולים של עיצוב דמותו של רבנו - היה החפץ חיים אותו כינה: "הגאון הכהן הגדול". הוא היה אומר שמפגישה עם החפץ חיים אפשר ללמוד בכל רגע הנהגות טובות וישרות, ואכן יש דברים מקבילים בהתנהגויותיהם של שני האנשים הגדולים הללו, ונביא כאן מספר דוגמאות:
בספר "אור לנתיבתי" כתב רבנו (סימן קל) - "הרגשת הצער והבושה המתעוררת בחדרי הנפש כלפי כל ענן של כבוד". יש שם גם פרק הנקרא " מעמסת הכבוד". ועל החפץ חיים כתב בנו הרב רבי לייב - כשנדחקו פעם כל בני העיר לכבודו של החפץ חיים, אמר לנכדתו: כל הרעש בשבילי הוא לי לגועל נפש ולבזיון (בספר - כל כתבי החפץ חיים).
רבנו דחה את החלטת מרכז הפרסים להעניק לו פרס ישראל, וכתב לשר החינוך: "הנני חוזר ומודיע למעלת כבודו... בשום אופן אין לי כל אפשרות לקבל את זה, ולפיכך, בהחלט, לא יזכירו שום דבר מזה ביחס אלי...".
רבנו לא הרגיל עצמו במותרות. לא טייל ולא נסע לנוח. וכדוגמת כך מצינו אצל החפץ חיים, וכפי שכתב רבי לייב: " לא הרגיל עצמו בשום מותרות, לא ריח טבק, ולא עישן לא הלך במקל ולא בבתי עיניים (משקפיים) ומעולם לא טייל...ולא למקומות מעייני הרחצה" - וממש כך נהג רבנו.
אנו תלמידיו, היינו כמו בניו ממש. יכולנו לדבר עימו בכל שעות היממה, ותמיד התייחס בסבר פנים יפות. בלי להסתכל בשעון, וכך נהג גם עם אנשים זרים רבים שבאו להתייעץ עימו. פעמים שחיכינו שעות, כי רבנו עסק בשיחה עם מאן דהו שאפילו לא הכיר.
וכתב רבי לייב - בביתי לא נהג (אביו) במורא... התהלך עמנו כרע, כאח... ועוד כתב - "לא נהג סלסול בעצמו, להשתמש במישהו..." וכך גם רבנו לא היה מוכן שבשום אופן נשרת אותו במשהו. כשהבאנו לו כסא - היה יושב עליו כמה שניות - ושיבח אותנו שטרחנו בשבילו - אבל מיד אח"כ קם כדי שלא נחזור שוב על אותו מעשה.
פעם הבחין אחד מהתלמידים שרבנו לובש בגדי חול בשבת. כשנשאל על כך - השיב שכאשר הביאו לו את בגד השבת מהמכבסה, לא היה בידו כסף מזומן לשלם, וסרב לקבל את הבגד אע"פ שהפצירו בו. ומספר רבי לייב, שאביו העיר פעם את בתו בחצות הלילה כדי שתלך איתו בליל חורף קר לקצה השני של העיר לפרוע לחייט את חובו כדי שלא יעבור על 'בל תלין'.
רבנו הרבה לצטט את אשר כתב רבי לייב: "מר אבא האמין בכל חום ליבו הטהור, כי הימים ימי עקבתא דמשיחא הם, ובזמנים לא רחוקים יפקוד ה' את עמו וישיב את שבותם לארצם". ועל התרחבות המושבות אמר החפץ חיים: "הנה המעשה מתחיל כבר". והורה למעשה לשואליו לעלות לארץ ישראל. עד כאן קצת מהנהגותיו.
ודווקא מתוך הצניעות והענווה שלו - זכה להיות מלא חוסן ותוקף, כפי שכתב במאמרו 'לצניעות ולטהרה בישראל': "הצניעות והטהרה הן הן בסיסי החוסן והתוקף, הגבורה והחיל". מתוך עוצמת התורה, הצניעות והענווה - זכה לשנות את כל מפת ארץ ישראל, ומתוך ביתו יצאו ההתנחלויות הראשונות ביש"ע ובגולן: תלמידיו ותלמידי תלמידיו הקימו את רוב ההתישבות החדשה, והכל מתוך בסיס של תורה, יראת שמיים ואהבת ארץ ישראל, המובאים בעשרות מאמרים ודברים של רבנו, שהשתתף בעצמו ובגופו במפעל אדירים זה. חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו, ולאורו נמשיך ונלך.
הרב חיים ירוחם סמוטריץ - דבר ה' שבדור
מה לנו אזובי הקיר, כי נבקש לעמוד אל מול ארז הלבנון, ולבאר את סודו, ואך מדבריו זצ"ל ניקח מעט. ברוב ככל הקדמות רבנו לספרי מרן הרב קוק זצ"ל, רבנו מדגיש את שנת הוצאת הספר והמאורעות שבה, ומבאר שדברי הקודש יוצאים לאור בזמן מסוים כדי להאירו ולהחיותו, ובפרט דברי הרב זצ"ל שהוא שליחא דרחמנא לדורינו - להנהגתו מתוך התורה. אף השנים נדרשות על ידי רבנו באותיותיהם: "תסדר"- שנת עליית הרב לארץ הקודש, "תרעד"- שנת פרוץ מלחמת העולם הראשונה, "הצרת"- "שנת גניזת ארון ברית הקדש, רבן של ישראל וארץ חייו... אשר מאז תכפה עלינו, נפתחו ונמשכו לנו ימי הרעה" (הקדמה ל'אורות ישראל') ועוד, כי כמובן אינן ב"מקרה" אלא מוכוונות ההשגחה העליונה.
כדברים האלה נאמר גם ביחס לרבנו. רבנו הוא בראש ובראשונה שליח ההשגחה העומדת ושותלת את הצדיקים לדור, ומראש, מעת יצירתם, נוטעת בהם נשמה העתידה להופיע ולמלא את תפקידה. "אבל הנברא לצורך הדור, להיות ראש הדור, מאלו הנשמות שנבראו בעת היוולדן בקדושה ובטהרה... שזכות הרבים תלויה בו ומשפטיו עם ישראל ומעשיהם של כל ישראל שלו הם" (קהילות שלמה, מובא בדברי רבנו ביחס לרב זצ"ל בהקדמתו לאגרות).
רבנו חי את מאורעות הזמן והמקום כשהם כולם בחינת דבר ד' המתגלה דרכם - ועוסק היה להאירם ולחיותם מאור התורה הנצחית, הנשלחת מתורת אמת לבחינת חיי עולם הנטועים בתוכנו - ממש - זו תורה שבע"פ - תורת תלמידי חכמים שלוחי דרחמנא לפרנסת הדור. אמת זו כמובן מחייבת, וחובת השליחות מעצימה כוחות "ועתה בהיותינו מצווים, בגזירת שמים, להמשיך פרנסת הדור והדורות..." - דברי רבנו ביחס לעצמו בהקדמה לאורות התורה.
בהקדמה לאגרות מואר פן נוסף לאותה השגחה של שליחות, הבאה לידי ביטוי בשמו של התלמיד חכם: "יש לנו הוראת קדש מיוחדת בתלמודה של ארץ ישראל (קידושין א', ז') "גידול אומר, כל האומר שמועה משם אומרה יראה בעצמו כאילו בעל שמועה עומד לפניו..." הוראה גדולה זו... כשם שהיא משלימה את ערך הקשר האישיי של הדברים עם שמו של בעליה... כן מתאימה היא... אל הנאמר מאת רב גידל בתלמודה של בבל (יומא ס"ט:) על "ד' האלוקים הגדול" - ש"גידלו בשם המפורש"." (הקדמת רבנו ל'אגרות הראיה').
ועל פי דרכו ז"ל נאמר שרבנו היה 'צבי ליהודה', מורה הדרך לפני יהודה ההולך ומתנשא כארי למלוך. מנהיגותו האירה את דרכינו בבניין התורה לקראת ועם שובנו, בחסד ד', למרחבי ארצנו הקדושה, שאז יצא רבנו מחדרו בו היה ספון ועוסק בהוצאת תורת מרן הרב - להקים עולה של תורה גואלת ומדריכה דור חי ופועל, כפי שהיו הדור והשעה צריכים.
כמובן שאל עיקר זה - של השגחה ושליחות - נתלוותה עבודה אדירה שעיקריה היו: כלליות מחשבית עמוקה, חזרות אין קץ על אמיתות היסוד - "מתוך נצח ישראל אשר לא ישקר ולא ינחם... אנו באים אל כל מערכות ממשלתיותינו וצבאיותינו...", תקיפות של תורה ודביקות בלתי מתפשרת באמת, אומר ועושה, כדרכם של צדיקי אמת, צדיק בעצמו ומתוך כך מחנך לאחרים.
גדלות וגבורה, גדלות- להקיף את מלוא האמת, וגבורה- ליישמה במציאות. אהבה ואמונה, אהבה- לכל, ואמונה- שהכרחי, אך גם אפשרי, להוציא לפועל את שההשגחה מועידה לדורנו, יחד עם חיות מתמדת עם חיי הדור והשעה - הם שעשאוהו דבּר לדור. זי"ע.
הרב חיים אביהוא שוורץ - מפסח לפורים
מורנו ורבנו, הרב צבי יהודה הכהן קוק זצוק"ל, נולד בליל הסדר ונפטר כעבור צ"א שנים בפורים דפרזים. ניתן לראות את המיוחדות שבו, בשני ציוני זמן אלו - נשמתו הכלל ישראלית הופיעה ביום יציאת מצרים, ביום התגלותנו בעולם כעם - כצבאות ה'. "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו", זהו הפסוק המאפיין את היום הגדול הזה, והוא גם אחד הפסוקים השגורים ביותר על לשונו של רבנו. יציאת מצרים היא יסוד אמונתנו בה' יתברך ויתעלה. "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". רצף הניסים והנפלאות הגלויים לעיני כל, הם המגלים לעינינו, כי הקב"ה הוא הבורא, הוא היודע את הנבראים, הוא המשגיח והוא בעל היכולת הבלתי מוגבלת, עד שינוי סדרי הבריאה לעינינו. מתוך כך מתבררת ומתגלית הסגולה האלוקית של עם ישראל, המייחדת אותנו מכל עם ולשון וקובעת את אהבת ה' הנצחית אלינו. זהו יסוד בנין האמונה שהיה מורנו ורבנו מלמדינו בכל שיעוריו ובמיוחד בשיעוריו הנפלאים בספר הכוזרי לרבנו יהודה הלוי.
נשמתו עלתה בחזרה לגנזי מרומים, בעיצומו של יום הפורים. ביום זה, מזדקרת לעינינו דמותו הנפלאה של מרדכי היהודי. כל מהותו של מרדכי, היא האחריות הכלל ישראלית. בדור רדוד, דור ש"נהנה מסעודתו של אחשוורוש הרשע", מרדכי "לא יכרע ולא ישתחווה" - לא יעשה פעולה כל שהיא שמשמעותה התכופפות לפני אומות העולם. אישיותו של הרב צבי יהודה זצ"ל משתלבת באופן נפלא, באישיותו של מרדכי היהודי, כזה בדיוק הוא היה. מורנו ורבנו, היה שקוע כל ימיו, בשקידה עצומה יומם ולילה בלימוד תורתינו הקדושה. הוא היה שותה בצימאון אדיר, את כל הנגלה ואת כל הנסתר שבה, באחדות, בהתאמה. ועם כל זה, "ומרדכי יושב בשער המלך", רבנו לא הסתתר בחדרו, אלא ישב בשער הממלכתיות הישראלית המתחדשת בדורנו, עם הקמת "מדינת ישראל" - ישמרה צורנו ויפרוש כנפיו עליה, מפני הקמים עליה מבית ומחוץ - וברר וביאר את תוקף קדושתה, והגן עליה מפני המבטלים את ערכה מחד, ומפני המסלפים את דמותה ויעודה מאידך.
ספריו "לנתיבות ישראל" ושיעוריו הרבים, הם בבחינת "מגילת אסתר" של דורנו. בכתביו ובדבריו הוא חושף ומגלה, שבתוך כל סדר ההתנהלות הפוליטית הגלויה והמלחמות שבדרך הטבע עם אויבי ישראל וארצו, מתגלה זרוע ה' וידו. הוא עסק יום יום ב"פרסומי ניסא" של גאולתנו, ההולכת ומתקדמת לקראת שלמותה, במלכות משיח בן דוד והסנהדרין, במהרה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
