ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מאמרים אקטואליים
- מאמרים נוספים
כאשר חלוצים אלו נאחזים באדמות המדינה והם מותקפים, אין ספק כי שמורה להם הזכות להגן על חייהם ועל רכושם. השאלה מתעוררת בנוגע לפעולות יזומות שאין בהן הגנה עצמית ישירה: פעולות בתגובה לפיגועים, פעולות להרחקה של ערבים שחיים באזור מסוים או פעולות שבאות 'סתם' למרר את חייהם. אין מידע אמין ומדויק על היקפן של פעולות מסוג זה. הידיעות המתפרסמות באמצעי התקשורת לוקות באי אמירת אמת. לפעמים זהו שקר גמור, לפעמים דמיונות, ולפעמים חלקי אמת המוצאים מהקשרם. עם זאת, ישנם אירועים שקורים באמת, ובעיקר ישנה תמיכה רחבה בפעולות יזומות מסוג זה. מטרת הדברים אינה לדון במה שנעשה או לא נעשה, אלא בגישה העקרונית למעשים כאלה על פי ההלכה.
"קנאים פוגעים בו" – האומנם?!
אחת הסוגיות שנמצאות ברקע הדיון היא קנאותו של פנחס. על מעשהו של זמרי אין עונש מן התורה, והנהגת העם עמדה חסרת אונים מנגד. על מקרה זה נאמר "קנאים פוגעין בו". אבל אילו היה פנחס שואל אם לנהוג כך, היה מקבל תשובה שלילית, שכן דין זה מוגדר כ"הלכה ואין מורין כן". האם יש מקום למעשי קנאות גם במקרים אחרים שבהם אדם בטוח שהמעשה נדרש למען התורה, העם והארץ? האם ניתן לקחת מכאן השראה לפעולות יזומות נגד ערבים, במטרה להציל את ארץ ישראל, אך בניגוד לעמדתה של הנהגת המדינה?
בהלכה (סנהדרין פב, א; רמב"ם איסורי ביאה יב, ד-ה) מצאנו את דין "קנאים פוגעים בו" רק בהקשר אחד, והוא "הבועל ארמית". הרמב"ם מציב לכך תנאים מספר: (א) שהעבירה תיעשה בפרהסיה. (ב) בשעת מעשה. (ג) שהקנאי מתעורר לכך מעצמו. הראב"ד (לרמב"ם שם) והרמ"א (חושן משפט תכה, ד) מוסיפים עוד תנאי: (ד) שתהיה התראה לפני כן. ריבוי התנאים ההלכתיים הנדרשים במקרה זה לא משאיר מקום לדמות מילתא למילתא ולטעון שהעיקרון הזה נכון בהקשרים אחרים, ועל דין 'מורידין ולא מעלין' (רמב"ם רוצח ד, י; שולחן ערוך יורה דעה קנח, ב) כבר כתב החזון איש (יורה דעה ב, טז) שאין לו שום מקום בדורות אלה.
התייחסות מפורשת לשאלה זו ניתנה על ידי מורי ורבי הגר"א שפירא ('תחומין' ה עמ' 434): "קנאות פנחס היא הלכה מיוחדת במקרה מסוים... יש עבירה מיוחדת במי שבא על גויה... אך אין להסיק מהלכה זו מעשי קנאות אחרים, שכרוכים באיסורים. אומנם קיים מושג של 'גדולה עבירה לשמה', ויש שעבירה נדחית מפני מצווה אחרת, אך אלו מקרים נדירים שמסורים לשיקול דעתם של גדולי האומה. אין לו לאדם לפסוק לעצמו בעניינים מורכבים אלו, ובפרט הנוגעים לכלל ישראל, אלא חייב לשאול דעת רבנים גדולים שמקובלים באומה".
"המחתרת היהודית"
באביב של שנת תשמ"ד עצר השב"כ פעילים בהתיישבות שהואשמו בסדרה של פעולות נגד ערבים: קיצוץ רגליהם של ראשי ערים שהסיתו לטרור, הריגת סטודנטים במכללה האסלאמית בחברון וניסיון לפוצץ אוטובוסים. הגר"א שפירא כינס את תלמידי ישיבת מרכז הרב לשיחה, ואביא כאן כמה נקודות עיקריות ממה שנאמר בה (הסיכום המלא, עם מקורות והערות, פורסם לאחרונה בכתב העת 'המעין', גיליון 254 עמ' 22-17).
המדובר היה בפגיעה בערבים שנעשתה בזמן של מצוקה ביטחונית. על כך אמר הרב שאומנם בנושאים הלכתיים רבים "סומכים על 'אומדנות'; אבל בדיני נפשות יש דין 'ונקי וצדיק אל תהרוג'. אם יש לך איזה פקפוק – אל תהרוג, למרות שבדינים אחרים אפשר היה להתעלם מזה". כוונתו לומר שבהלכות שבת או כשרות, די בכך ששאלת רב מוסמך וקיבלת תשובה כדי שתוכל להקל. לעומת זאת בדיני נפשות, אפילו כשמדובר בחייהם של ערבים, אי אפשר לסמוך על דעת יחיד. בהמשך דבריו הוא הדגיש שתלמידי חכמים צריכים לשבת ולדון ביחד לפני שפוסקים בשאלות חמורות כאלה.
בראשית דבריו הדגיש הגר"א שפירא את חשיבותו של ציות למדינה, ואמר: "יש למדינת ישראל כוח של מלוכה. מה שכלל ישראל מחליט זה מחייב... ולא ייתכן שכל אחד יעשה שבת לעצמו". הוא לא הסתפק בכך, וראה לנכון לחזור עוד פעם על כך ש"על פי ההלכה יש כאן דין מלכות ישראל! ומי שמנהל את המדינה הזאת על פי רצון הציבור – זה מחייב!".
עם זאת אין למדינה סמכויות בלתי מוגבלות. כאשר המדינה אוסרת התיישבות במקום מסוים ללא הצדקה, אין לזה תוקף. על כך אמר הגר"א שפירא בחריפות: "כל מה שצריך למחות – צריך למחות. מן הדין חייבים להתנחל בכל ארץ ישראל, וכל חוק אחר הוא בלתי חוקי!". בתקופה מאוחרת יותר, במאבקים נגד הסכמי אוסלו ונגד הגירוש מגוש קטיף, הוא אף קבע בתוקף שיש לסרב לפקודה הנוגעת לגירוש מתיישבים מבתיהם. אבל עם זאת, גם בזמנים קשים, לא התיר לאיש לנקוט מדיניות ביטחונית עצמאית ולפגוע בערבים בניגוד לדעתם של ראשי מערכת הביטחון.
באותה תקופה ניגשתי גם אל מורי ורבי הגר"ש ישראלי, שזכה להניח את היסודות לפסיקה בהלכות מדינה בדורנו – בכרכי 'התורה והמדינה' שבעריכתו ובספריו הרבים. בתשובה לשאלתי הוא אמר שאכן חלק מן הפעולות של אנשי ה"מחתרת" היה מכוון כלפי אנשים המוחזקים כ'רודפים', אבל גם במצב כזה בפעולות אלה יש משום "מרידה במלכות". בעבר הוא כתב מאמר מכונן (עמוד הימיני סי' טז) שעסק בפעולת התגמול בכפר קיביה שבה נהרגו אזרחים רבים, והכריע שבנסיבות העניין היה הדבר מותר. שם הוא הציג את השאלה על פי הגרסה הרשמית של ממשלת ישראל, שהדבר נעשה על ידי אזרחים שפעלו על דעת עצמם. אולם מתשובתו בעל פה ברור שלא עלה על דעתו להצדיק עשיית מעשים כאלה בניגוד לעמדת הממשלה.
את קביעתם, שבנוגע למדיניות ביטחונית אסור לפעול בניגוד לעמדה של ממשלת ישראל, ניתן לבסס על הדברים הנוקבים של הנצי"ב (העמק שאלה, שאילתא קמב). הוא מסביר את מה שנאמר ליהושע (א, יח) "כל איש אשר ימרה את פיך... יומת", וכותב: "כל זה היה שייך לדבר המלחמה, באשר הוא היה המצביא... ואילו היה מי ממרה את פיו באשר ישלחנו, יירף לבב יהושע. ואין לך כושל לכלל ישראל במלחמתם עם הכנענים יותר מזה; ונמצא הוא 'רודף' וחייב מיתה".
קריאת כיוון
אומנם אפשר לפלפל בסוגיה זו ולהעלות סברות ומקורות לכאן ולכאן, אולם בשביל לחלוק על גדולי רבותינו אלה, הגר"א שפירא והגר"ש ישראלי, נדרשות כתפיים רחבות ביותר. בדיני נפשות לא ניתן להסתמך על דעתם של יחידים, ובמיוחד לא על שמועות בעל פה שלא נכתבו כתשובה הלכתית מסודרת ומנומקת.
המציאות המורכבת שמתמודדים עימה אנשי החוות והגבעות מעלה שאלות רבות נוספות שלא כולן נדונו על ידי גדולי רבותינו בדור הקודם. יש לכנס צוות מגוון של רבנים, המקובל על רוב ציבור המתנחלים ביהודה ובשומרון, שידון ויכריע בשאלות אלה מתוך אחריות ציבורית והנהגה תורנית ראויה. כך, מצד אחד לא כל אחד יעשה דין לעצמו, ומצד שני כך אפשר יהיה להעניק גיבוי ציבורי רחב לאחינו החלוצים.
לחלוצי החוות והגבעות נאמר: אנו מעריצים את מסירות הנפש שלכם ושמחים בגאולת הארץ. עם זאת, אנו עומדים על כך שהמאבק הצודק והמוסרי של עם ישראל על ארצו יתנהל בכלים צודקים ובתוך הגבולות ההלכתיים הנדרשים. בנוגע לחשש שאם נשמור על גבולות הלכתיים במאבק הוא לא יהיה אפקטיבי, אחתום בדברי הרב שפירא: "והפסוק מסיים, 'כי לא אצדיק רשע' - תסמוך על ריבונו של עולם שיעניש את הרשע. אל תעשה חישובים שלו. מזה יש לימוד. כשיש שאלה של דיני נפשות - תסמוך על ריבונו של עולם". שמירת ההלכה היא זו שתזכה אותנו בסייעתא דשמיא לשוב ולנחול את נחלת אבותינו לדורות עולם.
הכותב הוא רב היישוב עטרת במטה בנימין ועומד בראש מחלקת 'אחווה' לחברה ומשפחה במרכז תורה ומדינה
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.
