ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- כי תשא
- משפחה חברה ומדינה
- שמיטה
- התבוננות אמונית
"שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת" (שמות ל"ד כא).
נחלקו גדולי עולם בביאורו. הרישא בודאי עוסקת בשבת בראשית ובחיוב לשבות בה, השאלה הגדולה היא מה משמעות הסיפא.
כבר במשנה מצינו מחלוקת תנאים:
"בחריש ובקציר תשבות אין צריך לומר חריש וקציר של שביעית אלא חריש של ערב שביעית שהוא נכנס בשביעית וקציר של שביעית שהוא יוצא למוצאי שביעית ר' ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר" (מסכת שביעית פרק א משנה ד).
לדעת תנא קמא (הוא רבי עקיבא עיין ראש השנה ט' ע"א ומו"ק ג' ע"ב), הסיפא של הפסוק עוסקת ב"שבת הארץ" ומלמדת אותנו שדיני שביעית חלים עלינו למעלה משנה בגלל התוספות בתחילה ובסוף (מפאת קוצר היריעה לא נדון במשמעות ההלכתית של התוספת). לעומת זה, לדעת רבי ישמעאל, הפסוק בא ללמדנו רק הלכות "שבת בראשית" והסיפא מתירה לנו לקצור בשבת את החיטין הדרושות למצוות קציר העומר בט"ז בניסן שחל בשבת. רש"י כדרכו מביא את שתי הדעות כשני פירושים על הפסוק. לעומתו, נכדו הרשב"ם, מסביר את כל הפסוק לעניין "שבת בראשית" והחידוש הוא "שהיא חשובה וצריכה לבריות וכל שכן שאר מלאכות". הפשט לדעתו בא להוציא מהווא אמינא שלא רק פיקוח נפש דוחה שבת, אלא כל צורך קיומי והמסקנה היא, ש"וחי בהם" הכוונה רק לפיקוח נפש וסכנת חיים ולא לצרכים אחרים, יהיו בסיסים ככל שיהיו.
זה גם פירוש הפסוק על פי הפשט לשיטות אבן עזרא והרמב"ן. כמאתיים שנה אחריהם מצא רבי עובדיה "ספורנו" באיטליה דרך אחרת לחבר את שני חלקי הפסוק, וז"ל:
"ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות" "גם כן תהיה הצלחתך כשתעבוד ששת ימים כאשר תשבות בשביעי. "בחריש ובקציר תשבות" וכן כשתשבות אחת לשבע שנים בחריש ובקציר...תצליח" (עיינו גם בפירושו לפס' יח).
לשיטתו, הפסוק עוסק גם בשבת בראשית וגם בשבת הארץ תוך כדי הקבלה. ההצלחה בימי השבוע תלויה בשביתה בשבת וההצלחה בשש השנים הרגילות, תלויה בשביתה בשנה השביעית.
אנו עומדים היום בפתחה של שנת שמיטה חדשה שתחל בא' בתשרי הקרוב. כפי שהבאנו בפתיחה לדברינו, יש מן ההלכות שיחולו עלינו עוד קודם לתאריך זה. אם כך, חובה עלינו להתכונן לבאות, הן מבחינה רוחנית והן מבחינה מעשית.
הנסיון של השמיטה עבור החקלאי, הינו נסיון גדול. לכן, התורה הבטיחה ל"שובת" שיקבל את שכרו מושלם, הן ברמז לשיטת ה"ספורנו" בפסוקנו והן בפירוש בפסוקים:
"וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ: וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים" (ויקרא כ"ה כ-כא).
גם חז"ל שבחו ועודדו את המאמינים שהשביתו את שדותיהם:
"גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ (תהלים ק"ג כ) במה הכתוב מדבר, אמר ר' יצחק בשומרי שביעית הכתוב מדבר" (ויקרא רבה פרשה א ד"ה ויקרא אל).
דא עקא, שמיטה בזמן הזה, לרוב הפוסקים מדרבנן והברכה הובטחה רק לזמן ששמיטה מחייבת מדאורייתא (עיינו בסמ"ע על שו"ע חושן משפט סי' סז ס"ק ב על פי תוס' בגיטין). ועוד, בדורות האחרונים אנו מחוייבים לחפש פתרון הלכתי לכלל הציבור ולמדינת ישראל כמדינה יהודית. על כן, יש להשתדל בשלשה תחומים:
א. לשכלל עוד יותר את הפתרון של "היתר המכירה" ולנפותו מבעיות הלכתיות שהפוסקים התריעו עליהן. (דרך שזכתה לעידוד הלכתי של הגרש"ז אוירבך זצ"ל. עבודה רבה כבר נעשתה בתחום זה בעשרות השנים האחרונות, גם בהדרכתו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל. הדברים הובאו לעיון הציבור גם בספרו המצוין של הרב זאב וייטמן "לקראת שמיטה ממלכתית").
ב. עידוד חקלאים וצרכנים שומרי מצוות, להצטרף למסגרת של "אוצר בית דין", שיש לה מעלות רבות מבחינה הלכתית.
ג. השלישי, עידוד פתרונות הלכה טכניים, כמו גידול על גבי מצע מנותק. (לעיון נוסף בנושא נמליץ על תשובתנו המצ"ב מתוך שו"ת במראה הבזק ח"ג שנחתמה על ידי מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל).
הבה נתפלל כי נזכה בקרוב לקיים מצוות השמיטה מן התורה בהידור ונהיה סוף סוף במצב ש"שבת הארץ הולכת ונקבעת בכל קדושתה על אדמת הקודש" (הראי"ה)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
