ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- בין המצרים
- תלתא דפורענותא
ועדיין מפעמת התקווה בלבו של ירמיהו, כי יזכה לנבא טוב על עמו. הן שליחותו היא הן לישראל והן לאומות העולם, גם "לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס", וגם "לבנות ולנטוע". ושמא יהיו נבואות החורבן לאומות העולם הפוגעות בישראל, ונבואות הבנין והנטיעה לעמו שלו! אולם לא כך היה. ומשל קשה מביאים לנו חז"ל:
משל לסוטה שנכנסה לעזרה לשתות מי סוטה. בא כוהן להשקותה והיה מסתכל בה – והיא אמו! כך ירמיה, כשמאר לו הקב"ה, השקה את ירושלים, אמר לפניו: ריבונו של עלם, לא כך אמרת לי: "נביא לגויים נתתיך"? עכשיו תחילת נבואתי באומה שלי?!...
גם לא קל ללכת נגד הזרם, לנבא נבואות זעם שאיש אינו מוכן לשמוע, להסתכסך עם כל בני המשפחה, השכנים והידידים, להיות ל"אויב העם", להיות מושלך אל הבור כבוגד, לשבת עצור בחצר המטרה כמשתף פעולה עם האויב ולהינצל בנס מנסיון התנקשות בחייו מצד שכניו, תושבי ענתות. כה קשים הם חייו של ירמיהו, עד שהוא קץ בהם וזועק: "אוי לי אמי כי ילדתיני, אי ש ריב ואיש מדון לכל הארץ. לא נשיתי ולא נשו בי, (ואף על פי כן - ) כולו מקללני". וחוזר ופונה לקב"ה: "לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוז, מפני ידך בדד ישבתי, כי זעם מילאתני. למה היה כאבי נצח ומכי אנושה, מֵאנה הֵרפא?...". אך תשובתו של הקב"ה מוסיפה מכה על מכתו: "לא תיקח לך אישה ולא יהיו לך בנים ובנות במקום הזה". אין לך עתיד אישי. ולא זו בלבד, אלא שאף ממשיך רוחני לא יהיה לך. ברוך בן נריה, תלמידך הנאמן, לא יזכה להינבא ולהמשיך את מפעלך.
המציאות – הן האישית והן הלאומית – קשה היתה אף יותר מן הנבואה. לדאבון לבו של ירמיהו, דבר מדבריו לא שב ריקם. כל נבואות החורבן, ההרס וההרג, התגשמו במלואן. ועדיין פיעמה בלבו התקווה, כי שארית הפליטה תישאר בארץ, עד שבא רצח גדליה. למרות מחאותיו הנמרצות, ירדו הנותרים למצרים והורידו אותו עמם לגלות. ועדיין היה מקום לקוות כי החורבן והגלות יביאו להפקת לקחים ולחזרה בתשובה, אך גם זה לא קורה, והעם נאחז בעבודת האלילים ביתר אדיקות. ירמיהו מת בודד בנכר, בגלות, בחורבן. סיום טרגי לחיים טרגיים.
אולם בתורת ישראל אין טרגדיה. אין סיפור שסופו רע. הכול מוביל בסופו של דבר לטובה, אף אם ארוכה הדרך עד מאוד, וקשה מנשוא. וירמיהו לא ראה את עצמו מעולם ולא היה מעולם אישיות טרגית. ברגעים הקשים ביותר של החורבן, של הייאוש, יוצאות מפיו נבואות הנחמה הגדולות ביותר. בשעה בה רואות עיניו כי "הנה הסוללות באו העיר ללוכדה והעיר ניתנה ביד הכשדים הנלחמים עליה מפני החרב והרעב והדבר", קונה ירמיהו את שדהו של חנמאל בן דודו בענתות, תוך שהוא מבטיח: "שדות בכסף יקנו... בארץ בנימין ובסביבי ירושלים ובערי יהודה... כי אשיב את שבותם, נאום ה'". ותוך שהוא מנבא על השבתה מוחלטת מערי יהודה ומחוצות ירושלים, "קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה", מבטיח הוא כי "עוד יישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים, קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה"; ואין חתונה יהודית בה לא נשמעת הבטחה חגיגית זו. ודווקא קולה של רחל המבכה על בניה, כשהיא "מאנה להינחם על בניה כי איננו", הוא הוא המקור להבטחה: "יש שכר לפעולתך נאום ה', ושבו מארץ אויב, ויש תקוה לאחריתך נאום ה', ושבו בנים לגבולם".
דווקא עומק הכאב על החורבן הוא המנביע את היכולת לראות את הגאולה בעיניים בהירות: "והיה כאשר שקדתי עליהם לנתוש ולנתוץ ולהרוס ולהאביד ולהרע, כן אשקוד עליהם לבנות ולנטוע, נאום ה'".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
