ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- שבת ומועדים
- בין המצרים
- הלכות תשעה באב
יוצא אם כן שמשקיעת החמה ועד זמן צאת השבת הוא זמן משותף לשבת ולצום. במשך זמן זה אסור לעשות דבר שייראה כמנהג אבלות, שאין אבלות בשבת. מנגד, משקיעת החמה צריך להימנע מדברים שאינם הכרחיים מצד השבת, כגון אכילה, שתייה, רחיצה וסיכה. נפרט את הדינים.
בין סעודה מפסקת לסעודה שלישית
כאשר ערב תשעה באב חל ביום חול, כבר בסעודה המפסקת מתחילים לנהוג מנהגי אבלות. ברם, כאשר ערב תשעה באב חל בשבת אין שום סממן של אבלות בשבת, אלא אוכלים ושותים כל מה שרוצים בלא הגבלה, וכן שרים שירי שבת כרגיל.
ואולם מפסיקים לאכול ולשתות לפני השקיעה, ואין בזה חשש פגיעה בשבת, מפני שאין חובה מצד השבת להמשיך לאכול סעודה שלישית אחר שקיעת החמה. כן ראוי שלא לשיר שירי שמחה אחר שקיעת החמה, ואין בזה סימן אבלות, הואיל וממילא אין רגילים לשיר בכל שעה משעות השבת שירי שמחה.
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
773 - מנהגי תשעת הימים
774 - דיני תשעה באב שחל במוצאי שבת
775 - מקום הנחת התפילין
טען עוד
זמן שקיעת החמה
בירושלים: 19:39, בתל אביב: 19:37, בחיפה: 19:40, בבאר שבע: 19:38.
רחצה בזמן הביניים
כמו כן נמנעים מרחיצה וסיכה משקיעת החמה ועד צאת השבת, שכן ממילא אין רוחצים כל השבת. אבל מי שיצא משירותים בבין השמשות, ישטוף ידיו כרגיל, שאם לא יעשה כן נמצא שהוא מתאבל בשבת.
החלפת בגדים ונעליים
נשארים לבושים בבגדי השבת ובנעליים, וממשיכים לשבת על כיסאות ולומר שלום זה לזה, עד זמן צאת השבת (כ־35 דקות אחר השקיעה). ואז צריך לומר "ברוך המבדיל בין קודש לחול", ובזה נפרדים מהשבת. אחר כך יחלצו את הנעליים, יפשטו את בגדי השבת וילבשו בגדי חול.
יש נוהגים לחלוץ את הנעליים כבר בשקיעת החמה, מפני שנעילת הסנדל היא אחד מהדברים האסורים בתשעה באב, וכיוון שממילא אין חיוב ללכת בנעליים כל השבת, אין פגיעה בכבוד השבת אם חולצים אותן בשקיעת החמה. אבל אם יהיו שם אנשים שירגישו שחלץ את מנעליו לשם אבלות, יהיה בכך איסור. לכן המנהג הרווח להסיר את הנעליים לאחר צאת השבת. כאשר מחליפים את בגדי השבת בבגדי חול, יש ללבוש בגדים שכבר לבשום בשבוע שעבר, מפני שאסור ללבוש בגדים מכובסים בתשעה באב.
תפילת ערבית
נוהגים לאחר את תפילת ערבית שבצאת השבת ברבע שעה אחר זמן צאת השבת שכתוב בלוחות, כדי שהמתפללים יספיקו להיפרד מן השבת בביתם, לחלוץ את מנעליהם, להחליף את בגדיהם ולבוא לבית הכנסת לתפילת ערבית וקריאת איכה בבגדי חול.
הבדלה בדיבור ועל יין
בכל שבת אנו מקיימים את מצוות ההבדלה גם בדיבור וגם על כוס יין. ההבדלה בדיבור מתקיימת על ידי אמירת 'אתה חוננתנו' בתפילת ערבית או באמירת 'המבדיל בין קודש לחול', והיא זו שמתירה עשיית מלאכה. ההבדלה על הכוס מתירה אכילה ושתייה.
כיוון שבמוצאי שבת מתחיל הצום, לא ניתן להבדיל על היין. לפיכך ההבדלה על הכוס נדחית עד לאחר סיום צום תשעה באב, ובמוצאי שבת בעת כניסת הצום, מקיימים את ההבדלה בדיבור על ידי אמירת 'ברוך המבדיל בין קודש לחול', ולאחר מכן מותר לעשות מלאכה (פניני הלכה זמנים ט, ה).
ברכה על הנר
מברכים על הנר במוצאי שבת, מפני שברכת הנר אינה תלויה בכוס היין, אלא היא הודאה על בריאת האש שנתגלתה לאדם במוצאי שבת. נוהגים לברך על הנר אחר סיום תפילת ערבית לפני קריאת איכה, שאז מדליקים נרות. גם נשים מברכות על הנר. אם הן בבית הכנסת - ישמעו את הברכה מהחזן וייהנו מאור הנר שידליקו לידן. ואם הן בבית, ידליקו נר ויברכו עליו (עיין פניני הלכה שבת ח, א, 1).
הבדלה על כוס בסיום הצום
בסיום הצום צריך להבדיל על הכוס, ומברכים שתי ברכות, 'על הגפן' ו'המבדיל'. אבל אין מברכים על הבשמים ועל הנר. בצאת הצום אסור לאכול לפני אמירת ההבדלה על הכוס.
הבדלה לחולה שצריך לאכול בתשעה באב
חולה שצריך לאכול בתשעה באב, לפני שיאכל חובה עליו להבדיל על הכוס. אם אפשר, עדיף שיבדיל על 'משקה מדינה', כלומר על בירה לבנה שיש בה אלכוהול. ואם אין בירה לבנה אפשר להבדיל על קפה, שלדעת רבים גם הוא נחשב 'משקה מדינה' (פניני הלכה שבת ח, ד). ואם אין לו 'משקה מדינה' יבדיל על מיץ ענבים, שאינו משמח. ובדיעבד יבדיל על יין וישתה מלא לוגמיו (בערך 40 מ"ל).
קטן שאוכל בתענית, אינו צריך להבדיל לפני אכילתו.
מדיני צום תשעה באב
רחיצה: כל רחיצה של תענוג אסורה בתשעה באב, אפילו מקצת גופו, ובכלל זה התזת בושם לתוספת ריח טוב. אבל רחיצה שאינה לשם תענוג מותרת. לכן מותר לשטוף מאכלים וכלים לשם הכנת הסעודה שלאחר הצום או בעבור הילדים. וכן מי שנתלכלך או הזיע מאוד, רשאי לרחוץ את המקום. אם הלכלוך או הריח הרע אינם עוברים במים, ישתמש בסבון. וכן מי שדעתו אינה מתיישבת עליו בלא שישטוף את פניו בבוקר, רשאי לשוטפם. וכן מי שמצטער מאוד בלא לשטוף את פיו בבוקר, רשאי לשטוף את חלל פיו במים, וישתדל מאוד שלא לבלוע מים (ביום כיפור אסור).
מותר להעביר על הפנים מגבת לחה, ובתנאי שאין בה לחות כזו שיכולה ללחלח את ידו באופן שידו תוכל ללחלח דבר אחר, מפני שבלחות מועטה שכזו אין איסור רחיצה.
רחיצה לצורך מצווה
רחיצה לצורך מצווה מותרת כפי ההכרח הנדרש. לפיכך, לאחר הקימה מהשינה או יציאה מהשירותים, נוטלים רק את האצבעות וקשרי האצבעות. וכך ייטול הנוגע במקום מכוסה שבגופו או בנעליו לפני התפילה.
הנוגע במקומות אלה לפני לימוד תורה, ינהג כדרכו בכל השנה - יש ששוטפים את שתי הידיים, ויש ששוטפים רק יד אחת, ויש שמסתפקים בשפשוף היד בבגד. ובכל אופן הנוהגים לשטוף, ישטפו בתשעה באב את האצבעות וקשרי האצבעות בלבד.
סיכה, בשמים ועישון
אסור לסוך אפילו מקום קטן שבגוף בשמן או במשחה לתענוג, וכן אסור להשתמש במוצרי קוסמטיקה כאבקות ומשחות לייפוי העור או לריח טוב. אבל מותר למרוח וזלין לסדקים בשפתיים, ומשחה נגד גירוד או נגד יתושים. אין מריחים בשמים בתשעה באב, מפני שיש למעט בתענוג ביום זה. המכור לעישון ונצרך לכך מאוד, רשאי לעשן בצנעה.
נעילת הסנדל
אחד מחמשת העינויים האסורים ביום הכיפורים ובתשעה באב הוא נעילת נעל או סנדל. בעבר היה מקובל לעשותם מעור, מפני שמחומרים אחרים לא ידעו להכין נעליים וסנדלים טובים, שיהיו חזקים, עמידים וגמישים כאחד. נחלקו הראשונים אם מותר ללכת בסנדלים שאינם מעור, ורבים מהאחרונים הורו להקל (שולחן ערוך אורח חיים תריד, ב). ואולם נראה שהקלו בנעליים וסנדלים שהיו גרועים, ולכן פסקו כדעת הסוברים שאין עליהם דין נעל וסנדל. אבל כיום, שרגילים לעשות נעליים וסנדלים טובים מחומרים שונים שאינם עור, כל סוגי הנעליים והסנדלים שרגילים ללכת בהם במשך השנה בחוץ במקום שיש בו אבנים, אסורים בתשעה באב, ואין זה משנה מאיזה חומר הם עשויים.
לפיכך אסור ללכת בתשעה באב בנעליים וסנדלים שרגילים ללכת בהם כל השנה, אף אם אינם עשויים מעור. אבל מותר ללכת בנעלי בית פשוטות מבד או מגומי. אולם אין למחות ביד המקילים בלבישת נעליים או סנדלים שאינם מעור. ההולך במקום שיש בו חשש סכנה מנחשים ועקרבים, או במקום רפש ובוץ, מותר לנעול נעליים מעור, וכן חייל בשירות מבצעי יכול לנעול נעלי צבא. הנצרך למדרסים כדי למנוע כאבים, מותר ללכת בהם.
ישיבה על הארץ
נוהגים לשבת על הארץ מתחילת הצום ועד חצות היום, ויש מחמירים עד תפילת מנחה. מי שקשה לו רשאי לשבת על שרפרף נמוך. ומי שגם זה קשה לו, כגון החושש לגבו, וכן מעוברת, זקן וחולה, רשאים לשבת על כיסא רגיל. רבים נוהגים להדר ולבטא את האבלות בשינה על מזרן שמונח על הארץ. בשעות אחר הצהריים ישנים על המיטה כרגיל.
קטנים
כמו בכל המצוות, מצווה לחנך את הקטנים למצוות הקשורות לתשעה באב ולאבלות על החורבן, אלא שמפני חולשת הקטנים אי אפשר לחנכם לצום. רק מגיל תשע ומעלה נוהגים לחנכם לצום כמה שעות ביום כפי כוחם, אבל לא יתענו כל היום. רבים נוהגים להדר לחנך קטנים שהגיעו לגיל שש, שלא לאכול ולשתות בליל התענית. כשמאכילים קטנים, נותנים להם מאכלים פשוטים, כדי לחנכם להתאבל עם הציבור.
בשאר מנהגי האבלות מחנכים קטנים בכל הצום כבר מגיל שש. יש נוהגים להחמיר בנעילת הסנדל מגיל שלוש, כדי לבטא את עוגמת הנפש שלנו על החורבן (נעזרתי בניסוחיו של הרב אורן מצא שליט"א בספרו 'קיצור הלכה', קיצור ההלכות שבפניני הלכה).
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
