ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- ציצית ותפילין
שאלה נוספת: כיצד נכון להתייחס לנשים שבהפגנתיות מתעטפות בציצית ומניחות תפילין, ונראה שהן עושות זאת בחוצפה והתרסה כנגד המקובל אצל שומרי התורה והמצוות?
תשובה : נברר סוגיה זו בהרחבה לפי הסדר.
המחלוקת וההלכה אם נשים חייבות בציצית
נחלקו התנאים לגבי חובת נשים בציצית (מנחות מג, א-ב). לדעת תנא קמא, נשים חייבות בציצית, שכן לדעתו מצוות ציצית אינה תלויה בזמן אלא נוהגת ביום ובלילה, וממילא נשים חייבות בה. וכן נהג רב עמרם חסידא שהטיל ציציות בבגדי הנשים שבביתו (סוכה יא, ב). ואילו לדעת רבי שמעון נשים פטורות מציצית, כי היא מצווה שנוהגת ביום ולא בלילה, וממילא תלויה בזמן ונשים פטורות ממנה.
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
776 - שכר אנשי מערכת הביטחון
777 - ציצית ותפילין לנשים
778 - מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל - 90 שנה לפטירתו
טען עוד
נשים שמתעטפות בציצית מקיימות מצווה
להלכה נפסק שמצוות ציצית נוהגת ביום בלבד (שולחן ערוך אורח חיים יח, א), וממילא נשים פטורות ממצוות ציצית. כלומר נשים שלובשות בגד של ארבע כנפות אינן חייבות להטיל בו ציצית, אבל אם יטילו בו ציצית תהיה להן מצווה. ולמנהג השולחן ערוך לא יברכו על הציצית, ולמנהג הרמ"א אף יברכו על הציצית.
וכן כתב בשולחן ערוך לגבי מצוות ציצית: "נשים ועבדים פטורים, מפני שהיא מצוות עשה שהזמן גרמא" (אורח חיים יז, ב). הוסיף הרמ"א: "ומכל מקום אם רוצים לעטפו ולברך עליו הרשות בידן, כמו בשאר מצוות עשה שהזמן גרמא". אך הוסיף הרמ"א: "אך מחזי (נראה) כיוהרא, ולכן אין להן ללבוש ציצית, הואיל ואינו חובת גברא". אולם היו נשים שנהגו לקיים מצוות ציצית, כפי המובא במהרי"ל. כמו כן העיד רבי יוסף משאש (ממרוקו ואלג'יריה) על נשים צדקניות שהיו מתעטפות בציצית ומניחות תפילין (נחלת אבות חלק ה, עמ' רסח).
המנהג שאין מתעטפות וסיבותיו
בפועל, רוב הנשים ככולן לא נהגו להתעטף בציצית. המהרי"ל (רבי יעקב לוי מולין, שו"ת החדשות ז), שהיה אחד מאחרוני הראשונים באשכנז (ה'קכג-ה'קפז, 1427-1363), כתב כמה טעמים לכך: חשש לאיסור כלאיים, הוצאה בשבת, מנהג הדיוטות ויוהרה, ועוד טעם על פי הסוד. עוד כתב בספר מהרי"ל (מנהגים, ציצית ד), שלא היה נראה בעיניו "מה שיש נשים מכניסות עצמן לחיוב ציצית. ושאלו לו: מפני מה אינו מוחה ביד הרבנית מ' ברונא בעירו שהניחה בכל עת טלית קטן. והשיב שמא אינה מקשבת לי, ועל כהאי גוונא אמר מוטב יהו שוגגין ואל יהו מזידין".
אולם רוב הטעמים שהביא אינם אלא חששות רחוקים, והטעם העיקרי שכתב בשמו בעל האגור (הלכות ציצית כז) הוא משום יוהרה: "ונשאל מהר"י מולן, והשיב דנשים הלובשות ציצית שטות הוא ומחזי כיוהרא". בעל האגור הוא רבי יעקב ברוך לנדא, שאביו היה תלמיד של מהרי"ל.
כאמור, כך כתב הרמ"א, שהתעטפות בציצית לנשים "מחזי (נראה) כיוהרא, ולכן אין להן ללבוש ציצית, הואיל ואינו חובת גברא". כלומר, שלא כמו מצוות קריאת שמע, שופר ולולב, שגברים חייבים בהן, וממילא יש מעלה שנשים יקיימו אותן. במצוות ציצית גברים אינם חייבים כל עוד אין להם בגד של ארבע כנפות, ורק אם יתעטפו בבגד ארבע כנפות, תהיה להם מצווה להטיל בבגד ציצית (ערוך השולחן יז, ב-ג).
האם יש חשש "לא ילבש"
מתרגום יונתן בן עוזיאל (דברים כב, ה) משמע שיש איסור לנשים להתעטף בטלית משום "לא ילבש", וכך צריך להיות הדין לגבי תפילין. ויש מהאחרונים שהזכירו חשש זה, ובהם בן איש חי (לך לך יג). אומנם כל הראשונים ורוב ככל האחרונים לא הזכירו בעיה זו. וביאר מהר"ם שיק (יו"ד קעג), על פי הט"ז (קפב, ד), שאיסור "לא ילבש" הוא כאשר לובשים בגד לשם נוי, אבל כאשר לובשים אותו לשם מצווה אין איסור "לא ילבש". בכל אופן אם יוסיפו לבגד צבעים כמקובל בבגדי נשים, גם למחמירים לא יהיה בכך איסור "לא ילבש".
נשים בתפילין
המשנה במסכת ברכות (כ, א-ב) אומרת שנשים פטורות ממצוות תפילין. וביארו חכמים שהסיבה לכך היא שתפילין היא מצוות עשה שהזמן גרמא, שבשבתות וימים טובים אין מניחים תפילין. בתלמוד הבבלי (עירובין צו, א) מסופר על מיכל בת שאול שהייתה מניחה תפילין ולא מיחו בה חכמים. לעומת זאת בתלמוד הירושלמי (ברכות ב, ג) אמרו שמיחו חכמים במיכל בת שאול על שהניחה תפילין.
מחלוקת הראשונים
יש אומרים שההלכה כמבואר בירושלמי, ומוחים ביד אישה שרוצה להניח תפילין. כן כתבו הראב"ד, ריא"ז, כלבו (סימן כא) בשם הר"ם מרוטנבורג, תשב"ץ קטן (ע"ר).
אולם מנגד יש סוברים שהלכה כמבואר בתלמוד הבבלי, שאין למחות ביד אישה שרוצה להניח תפילין. כך כתבו בספר החינוך (תכא), המאירי (עירובין צו, א), וכן עולה מהרמב"ם (הלכות ציצית ג, ט), והרשב"א (א, קכג). וכן אפשר ללמוד מעוד ראשונים שכללו את מצוות התפילין עם שאר מצוות עשה שהזמן גרמן בלא שום חילוק, ומהם: בה"ג, רי"ף, ר"ן וריטב"א. וכן סיפרו על כמה צדקניות בדורות הראשונים והאחרונים שנהגו להניח תפילין, ומהן בנותיו של רש"י ואשתו של רבי חיים בן עטר.
דעת רוב האחרונים שלא יניחו
אולם רוב האחרונים כתבו שיש למחות בנשים שרוצות להניח תפילין. כך כתב רמ"א (לח, ג): "ואם הנשים רוצין להחמיר על עצמן, מוחין בידם (כל בו)". וכן כתבו רבים ובהם: ים של שלמה; מהריק"ש, לבוש ג; מגן אברהם ג; ברכי יוסף לח, א; פרי מגדים א"א ג; יפה ללב ב; משנה ברורה ב, יג.
הסיבה שיש למחות לדעת האחרונים
הראשונים ביארו שטעם הסוברים שיש למחות בנשים שלא יניחו תפילין הוא מפני שצריך להקפיד בעת הנחת תפילין שהגוף יהיה נקי, ולא יפיחו בהן. וכן צריך להיזהר מהיסח הדעת, ונשים שאינן זריזות להיזהר בכך, ובמקום מצווה תהיה בידן עבירה (תוספות עירובין צו, א ד"ה "מיכל", ראב"ד, ר"ן וריטב"א).
אומנם ידוע שיש נשים שיודעות להיזהר כראוי בכל הנצרך בעת הנחת התפילין. וככל שיותר נשים ידעו לקרוא וללמוד, יותר נשים יוכלו להיזהר בכך. לפיכך ביארו האחרונים שאם הנשים היו חייבות בתפילין, לא היה החשש מגוף שאינו נקי והיסח הדעת פוטר אותן מהמצווה. אבל כיוון שהן פטורות ויש חשש נקיות – הורו שלא יניחו (מגן אברהם לח, ג). שכן אף הגברים כעיקרון היו צריכים להניח תפילין במשך כל היממה, וגזרו חכמים שלא יניחו בלילה שמא יירדמו ויפיחו בהן ויתבזו. והוסיפו הראשונים והורו שלא להניחם גם במשך היום, מפני שאמרו חכמים (שבת מט, א) שהתפילין צריכות גוף נקי כאלישע בעל כנפיים. ואם יניחום כל היום מסתבר שרבים יחטאו ויתבזו על ידם. אבל כיוון שגברים חייבים להניחם פעם ביום, הורו להניחם בתפילת שחרית, שאז הגברים מרוכזים בדברים שבקדושה והחשש שלא ישמרו על גוף נקי פוחת. אבל נשים שאינן חייבות בכך, מדוע שיסתכנו בפגיעה בכבוד התפילין (מגן אברהם לח, ג; ערוך השולחן לח, ו).
אומנם גם מהאחרונים יש סוברים שאישה שיודעת לשמור על גופה ומחשבתה בנקיות, רשאית להניח תפילין (עולת תמיד לח, ג, עדותו של רבי יוסף משאש לעיל).
הלכה למעשה
נשים שרוצות להתעטף בטלית בצנעה, רשאיות לעשות כן. וזאת משום שעיקר הטעם שהורו שלא להתעטף הוא משום יוהרה, שלא יתגאו בכך על מנהג כל הנשים הצדקניות שאינן נוהגות להתעטף בציצית, אבל בצנעה אין חשש יוהרה ומותר. למנהג יוצאות אשכנז יברכו על הציצית, ולמנהג יוצאות ספרד לא יברכו (פניני הלכה תפילת נשים ב, ח). ואם נשים רבות ינהגו כך בצנעה לשם שמיים, במשך הזמן גם אם יקיימו בפרהסיה כבר לא ייחשב הדבר כיוהרה. אומנם לגבי תפילין, ההוראה לנשים שלא יניחו. ואישה שלמרות זאת תשתוקק ותרצה להניחן בצנעה, יש לה על מי לסמוך.
משמעות המחאה והביקורת
הדעה הסוברת שחכמים מיחו במיכל בת שאול שהניחה תפילין, הכוונה שהעירו לה שאין נכון לנהוג כך. ומן הסתם עשו זאת רק מפני שהניחה בפרהסיה. אבל אין הכוונה שעשו כנגדה הפגנות או העליבו אותה, כי אחרי הכול היא מקיימת מצווה.
דברי הרב פיינשטיין זצ"ל
אומנם הרב פיינשטיין (אגרות משה אורח חיים ד, מט) כתב לגבי נשים פמיניסטיות שרוצות להתעטף בציצית, שאם מגמתן לשם שמיים, מצווה בידן. אבל כאשר כוונתן מצד תרעומתן על התורה שאינה משווה בין גברים לנשים "אין זה מעשה מצווה כלל, אלא אדרבה מעשה איסור" - איסור הכפירה שחושבת שאפשר לשנות את התורה.
כיצד להתייחס לפמיניזם הדתי
למעשה נראה שאין נכון לערב את המאבק בצדדים השליליים שבתנועה הפמיניסטית כדי לבקר את מי שרוצות לקיים מצוות מתוך הזדהות עם הצדדים החיוביים של התנועה הפמיניסטית. וכפי שביאר מרן הרב קוק שאין לדחות שום תנועה שמבקשת להוסיף טוב, כי בכולן יש ניצוצות אלוקיים, ובדחייתן יש פגם באמונה שגורם למשברים וייסורים, אלא התיקון הוא להרבות עליהן אור ממקור ישראל, כדי שאכן יוסיפו טובה וברכה ("יסורים ממרקים", זרעונים, אורות). ואף כלפי נשים שמזלזלות במצוות שונות ומתעטפות בטלית ומניחות תפילין בפרהסיה בהפגנתיות לא נכון למחות, אלא לבקר באופן מועיל את הראוי לביקורת ולכבד את הראוי לכבוד.
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
