ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- כי תצא
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
א-להיך לשמע אל בלעם ויהפך ד' א-להיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ד' א-להיך. לא תדרש שלמם וטבתם כל ימיך לעולם. מהר"ם – לעולם ב' במסורת מלאים, ואידך וגם בך יאמינו לעולם, וזה נאמר על משה, לפי ששנינו לא קם נביא בישראל כמוהו בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם, וזה היה בלעם, ואותו פסוק אמר בלעם לא תדרוש שלומם, שהרי לפנים כתיב ולא אבה ד' א-להיך לשמוע אל בלעם וגו'.
ב. גיטין נו: - אונקלוס בר קלוניקוס בר אחתיה דטיטוס הוה בעי לאיגיורי.. אזל אסקיה לבלעם בנגידא אמר ליה מאן חשיב בההוא עלמא, א"ל ישראל, מהו לאידבוקי בהו, א"ל לא תדרוש שלומם וטובתם כל הימים.
ג. דברים כה' - זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים.. והיה בהניח ד' א-להיך לך מכל איביך מסביב בארץ אשר ד' א-להיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח.
ד. דברים כא' - כי תצא למלחמה על איביך ונתנו ד' א-להיך בידך ושבית שביו. וראית בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה. רש"י - לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע. שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור. אבל אם נשאה, סופו להיות שונאה, שנאמר אחריו כי תהיין לאיש וגו' וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה, לכך נסמכו פרשיות הללו.
ה. דברים כה' - לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה. לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה. אבן שלמה וצדק יהיה לך איפה שלמה וצדק יהיה לך למען יאריכו ימיך על האדמה אשר ד' א-להיך נתן לך. כי תועבת ד' א-להיך כל עשה אלה כל עשה עול. זכור את עשה לך עמלק.. רש"י - זכור את אשר עשה לך - אם שקרת במדות ובמשקלות הוי דואג מגרוי האויב, שנאמר (משלי יא א) מאזני מרמה תועבת ה', וכתיב בתריה בא זדון ויבא קלון.
ו. משלי יא' - מאזני מרמה תועבת ד' ואבן שלמה רצונו. בא זדון ויבא קלון ואת צנועים חכמה. תנחומא כי תצא ח' - זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים, רבי בנאה פתח מאזני מרמה תועבת ה', אם ראית דור שמדותיו שקר דע שהמלכות מתגרה באותו הדור מה טעם מאזני מרמה תועבת ה' וכתיב אחריו בא זדון ויבא קלון ואת צנועים חכמה.
ז. פנקסי הראי"ה ד' נספחות - טעמי מצוות - ה' - יש לנו ללמוד מענין מצות יפ"ת דרכיו של הקב"ה, והלימוד הזה יביא אותנו להיות שמחים ביסורין.. הנה היתר יפ"ת לא דברה תורה אלא נגד יצה"ר.. עכ"ז צוה הקב"ה "וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה", כדי לנוולה, למען תמאס בעיניו ע"י ניוול, וממילא יכיר אח"כ האמת כשיסור ממנו הבל הדמיון אשר עיור עיני דעתו, ויראה כי היא רבת הנזקין להטריד לבבו, ולהוליד בן סורר ומורה. כמו כן הדבר בענין פגעי עוה"ז, שבאמת מצד השורה הישרה ראוי ללכת אחר השכל הישר אשר עשה אלקים באדם ולהשתמש בהנאות עוה"ז רק כפי הנאות מצד השכל ושלא להתפתות מהדמיון, שהרי כל הערב לשעתו אינו נמשך כלל וגורם רעה רבה וחשכת השכל. והנה הנפתה אחרי הבלי עוה"ז ואינו רואה בעיניו עוצם פחיתותם, אם יטה אחריהם, הנה סיבת הדבר הוא מצד הדמיון, מפני שלא יראה בעין שכלו פחיתת עוה"ז, גם אם יהיה באופן היותר מעולה. והוא דומה למי שאינו מכיר פחיתת לקיחת יפת תואר גם בהיותה מקושטת. ורק בשביל רעת הולדת בן סו"מ ג"כ די לברח ממנה מצד השכל. והנה לזה גדלו רחמיו של הקב"ה ומקיים באותו האיש ככל חוקת התורה אשר צוה הוא יתעלה בדין יפ"ת, הוא מנוול בעיניו עניני עוה"ז, ומסיר מהם תכשיטיהם, ע"י ששולח בלבבו יגונות ומאבד ממנו מחמדי הבל כל אחד כפי מה שהבוחן לבבות יודע סיבת טעות דמיונו. וכיון שרואה בעיניו ניוולו, יכיר אח"כ האמת החסרונות העצמיות של עוה"ז שא"א לתקנם כלל, ובוחר בדרך הטובה שמתקן נשמתו העליונה, ובזה כל אבדותיו חוזרות לו. ויש רמז לזה בתוה"ק מעט מעט אגרשנו מפניך לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה. ומבואר ע"ד רמז מוסר האמיתי, שרצה הקב"ה לישר דרך עמו, לבל יפת לבם בהבלי עולם בבואם אל ארץ טובה ורחבה, בלא יגיעה רבה, ע"כ עיכב גם את הדור הבא אל הארץ י"ד שנה שכבשו וחלקו בלא מנוחה שלמה, כדי שיכירו קוטן ערך עניני עוה"ז. ואם היו מכניסם בארץ הטובה בישובה תומ"י [תיכף ומיד], היו התאוות מתיישבים בלבם מצד הדמיון, שלא הי' לו מקום מראה אור האמת.
ח. אורות הקודש א' הגיון הקודש א' - בטוחים נהיה מכל הזיה, מכל רשעה, מכל שקר, שאפשר להדמיון להעליב אותנו בהם, אם נחזיק בחזקה בעץ החיים של תורת אבות, בנועם מוסרה, במצותיה ופקודיה בכל ארחות החיים.
ט. אורות הקודש ג' טהרת מדות הנפש לב' - ולפעמים בא הרוח הגנוז וחונה על מרכזי המעשה, בודק הוא אז את העובדות בפועל בבקורתו החודרת, אז לפעמים הנפש הלומה מרוב שטף של דקדוק, והעצה המכוונת במהלכי החיים נעשית קשה ועלומה. אז אין עצה כי אם עצת ד', אור התורה, בכל המון גילוייה, למודיה, הלכותיה, דקדוקיה, וגדריה, אז היא הנר המאיר את המחשכים, על ידה הנשמה מתנחמת, לא תאמר חטא לכל אשר יאמר הדמיון חטא הוא, כי אם תגעור בשטן מזה ומזה, אל תרשע הרבה, ואל תהי צדיק הרבה, מאזני צדק ואבני צדק יבואו אז על ככר החיים, וכל שבורי לב מתנחמים.. ודרך החיים נעשית ישרה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
