ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- ברכת הטוב והמטיב ושהחיינו
בהלכה ישנן מספר הבחנות בין פירות וירקות:
א. לעניין כלאים – "שדך לא תזרע כלאיים". זרעים וירקות נאכלים בשנת הזריעה, ולכן עליהם חל איסור "לא תזרע", לעומת פירות מאילן שגדילתם רחוקה מהנטיעה, איסור כלאים אינו חל עליהם (ביחס לאילנות ישנה הלכה אחרת המתייחסת להרכבת האילן, אך זה חורג מהדיון שלנו).
ב. לעניין ערלה – "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו" – איסור ערלה חל רק על פירות הצומחים מנטיעה, ולא מירק.
ג. לעניין ברכה – על פירות מברכים 'בורא פרי העץ', ואילו על ירקות מברכים 'בורא פרי האדמה'.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
69 - חמדת הברכות: ברכת 'שהחיינו' על פירות מיובאים
70 - חמדת הברכות: פירות הקיץ המסופקים
71 - חמדת הברכות: בצילו חימדתי וישבתי
טען עוד
בפתח הדברים נזכיר את ההשלכה המשמעותית ביותר לדברינו: אסור לאכול פירות ערלה. כלל. פרי שאנו מכריעים שהוא כלול בקבוצת הפירות, ולא הירקות, יהיה אסור מן התורה לאכול אותו בשלושת שנות הנטיעה הראשונות שלו. פירות אלו בשנים אלה אינם כשרים למאכל.
נתחיל לעיין בהגדרות השונות שנאמרו להבחנה בין פירות וירקות:
הגדרה ראשונה: גזע
בתוספתא כלאיים (פרק ג) מציעים את ההגדרה הבאה: מה שיש לו גזע הוא עץ, מה שאין לו גזע הוא ירק. ומהי ההגדרה של "גזע"? החלק הצומח מהשורשים שאינו מצמיח עלים, אלא מצמיח ענפים, ולאלו יש עלים ופירות. וכך פוסק הרמב"ם (הלכות כלאיים פרק ה הלכה כ).
נפקא מינה מעניינת להגדרה זאת היא ברכת הבננה.
בתשובת הגאונים (מוסאפיה סימן מה) מכריעים שברכת הבננה היא 'האדמה' לאור תוספתא זו. רבי אשתורי הפרחי (חכם ארץ ישראלי מתקופת הראשונים, נפטר בשנת א'קט"ו) מתאר את הבננה באופן הבא:
העלין עולין לו מעיקרו, והוא גבוה מאד וכלו משרשו ולמעלה גלדי גלדי כגלדי בצלים, ולעולם שתול על פלגי מים
הבננה גדלה באופן הבא: השורשים מחוברים לפקעת תת-קרקעית. הפקעת מפתחת עלים, המתלבשים אלו על אלו, בצורה של גבעול (בהתבוננות פשוטה זה עשוי להראות כמו גזע, אבל זה לא גזע, אלא גבעול). כאשר הגבעול מגיעה לשיא גובהו, הוא מפתח עלים, המתפתחים לבננות, ולאחר מכן העלים מתים. בדרך כלל במקביל להתייבשות של העלים הללו מתחילים עלים חדשים להתפתח מהפקעת. על פניו דרך גידול זו נשמעת בדיוק כדבר המתואר בתוספתא – העלים יוצאים מן העיקר, פעם אחר פעם. אמנם אין צורך בזריעה מחודשת (כמו בדגנים או ירקות אחרים), אך כל "עלה" יוצא מן העיקר מחדש ונותן את פריו.
וכך פוסק בשולחן ערוך (אורח חיים סימן רג סעיף ג).
דיון מעניין עלה ביחס לקני סוכר: הרמב"ם (הלכות ברכות פרק ח הלכה ה) מביא מחלוקת גאונים אם לברך 'העץ' או 'האדמה'. למעשה הוא דוחה את שתי האפשרויות, ופוסק שיש לברך על סוכר מקני סוכר 'שהכל', מפני שהוא אינו פרי.
אך לצורך הדיון הבה נבחן מה היה נכון לברך על קנה הסוכר:
כיצד גדל קנה הסוכר: לקני הסוכר יש בסיס, המשלח זרעי דשא לצדדיו, המוביל לצמיחה של גבעולים רבים מהבסיס. הגבעול צומח, ובתוכו הסוכר, עד שהוא נקצר או מתייבש, ולאחר מכן צומחים גבעולים חדשים. רבי אשתורי הפרחי אומר שדינו כדין הבננה.
הגדרה שנייה: הצמחת פירות נוספים
במסכת ברכות (דף מ ע"א) הגמרא אומרת שמברכים 'העץ' על מה שאם לוקחים את הפרי עדיין יש ענף שיצמיח פרי.
רש"י מבאר שהכוונה היא שאותו הענף יוציא פירות בשנה הבאה.
אך הרא"ש והריטב"א אומרים שהכוונה היא שירק הוא דבר שיש לזרוע מחדש בכל עונה.
נפקא מינה גדולה ביניהם: לפי רש"י צמח שענפיו מוציאים פירות פעם אחת הוא ירק. לפי הרא"ש והריטב"א, גם אם כל הענפים מתחלפים, אם אין צורך לזרעו שנית בכדי להוציא פירות, הוא נחשב עץ.
(בהמשך נלמד שיש נפקא מינה, לדוגמא, לתותים, ששורשם נשאר בארץ במשך כל החורף, וחוזר ומוציא ענפים ופירות בקיץ).
בדברי הגאונים מצאנו שילובים שונים בין הקריטריונים:
בספר האשכול (הלכות ברכת מיני מזונות דף מד) אומר כך: גידול חדש מהשורשים אומר שאנו עוסקים בירק; היכולת של ענף להצמיח פירות חדשים היא אינדיקציה לכך שלפנינו פרי העץ. לא ברור איזה מהם הוא הקריטריון העיקרי.
הרא"ה נותן הגדרה מורכבת יותר, הקרובה לדברי הריטב"א (דבר שאינו מפתיע: הרא"ה היה אחד מרבותיו של הריטב"א). הוא אומר שמה שמתייבש בחורף וחוזר ומוציא עלים בענף הוא עץ, ומה שחוזר ומוציא מהשורש הוא ירק.
אחרי שביררנו מעט מהבסיס, בטורים הבאים נחדד את הקריטריונים ונלמד השלכות שונות לדיון.
____________________________________________
1 ולא בכדי – כנראה שהמילה "קיץ" קשורה לקטיף של פירות הקיץ, עי"ש.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
