ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
נסכם בקצרה יסודות מרכזיים שלמדנו:
- ישנם פסוקים וקטעים שחזרה עליהם עשויה חלילה להישמע כתפילה ליישות נוספת חוץ מהקב"ה (לדוגמא: "שמע ישראל", "מודים").
- ישנם פסוקים או קטעים שחזרה עליהם מגונה, מפני שהיא נשמעת כעיסוק לא רציני בתפילה (כך עלה בדברי אביי, האומר שיש לקחת יותר ברצינות עמידה לפני ה' ולמנוע את הצורך בחזרה על מילים, וכך נשמע מרש"י האומר שחזרה על מילים נשמעת כליצנות).
- הריף ורב האי גאון מציעים שיהיה פחות חמור לחזור על מקטע הגיוני שלם. כאמור, דבר זה נתון במחלוקת.
- רוב האיסורים שלמדנו נובעים מכך שחזרה נשמעת בעייתית. מתוך כך חולקים הפוסקים אם מותר לאדם לחזור על הדברים כאשר אחרים אינם שומעים.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
74 - חמדת התפילה: "אנו ליה וליה עינינו" – חזרה על מילים בתפילה
75 - חמדת הברכות: חזרה ותוספת מילים בתפילות השונות
76 - חמדת התפילה: השפעת קו התאריך על חובת התפילה
טען עוד
מצוידים ברקע הזה, נתחיל לברר את ההשלכות המעשיות המובאות בדברי הפוסקים.
כאשר חזן חוזר על מילותיו רק בכדי להתאים את השיר למנגינה, לכאורה אנו נתקלים בבעיה שכתב רש"י, שהמשפט אינו הגיוני. לדוגמא, שליח ציבור האומר: כתר יתנו לך מלאכים המוני מעלה עם עמך ישראל קבוצי מטה יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד יחד כולם קדושה לך ישלשו" – זה לא משפט סביר. היה מקום לומר שמכיוון שהציבור מבין שהדבר נאמר כך עבור המנגינה, אך כפי שראינו מדברי האליה רבה, כאשר החזרה נעשית עבור שיר אין חולק שחזרה זו בעייתית.
לכן ישנה הסכמה רחבה שאסור לחזור על מילים באופן שאינו הגיוני אלא נועד לשרת את המנגינה.
ברם יש לציין שישנם מקורות להתיר חזרה לצורך המנגינה: פרשנים רבים מבארים בתנ"ך במקומות שונים שישנה חזרה וכפילה של מילים בכדי להעצים תחושה. בפרשיות האחרונות יש חזרה על שמות (נח נח, אברהם אברהם). בפרשה האחרונה יש מעין שיר – "וה' פקד את שרה כאשר אמר, ויעש ה' לשרה כאשר דיבר). בהלל עצמו: אנא ה' כי אני עבדך אני עבדך בן אמתך". הריב"ש מבאר את החזרה על קטעים מתוך ההלל בכדי להעצים את השירה.
נראה שיש חילוק פשוט בין הדברים. שירת התפילה מורכבת מהמנגינה ומהמילים. בחירת מילים שאנו מבקשים להעצים את הכוונה והמחשבה עליהם מבורכת. כאשר ייסדו "אני עבדך, אני עבדך בן אמתך" ביקשו להעצים באופן שירי את התודעה של האדם שהוא עבד ה'. השיר והמנגינה נועדו להעצים את החוויה של האדם מול רבש"ע. הבעיה היא כאשר המילים מהוות כלי שרת עבור המנגינה. מבורך הוא שחזנים משקיעים ומוסרים את קולם לחיזוק האווירה ועבודת ה'. אך אל לנו לערבב בין מטרה ובין אמצעי: המטרה היא התפילה, המנגינה היא האמצעי.
דוגמא לדבר מצאנו בהליכות שלמה, שם תלמידי הגרש"ז אומרים שהוא התיר לציבור לחזור על קטעים מתוך שירת ההלל יחד עם שליח הציבור בכדי להעצים את הכבוד וההלל לקב"ה.
נעבור לחזרה על מילים לצורך כוונה יתרה:
ביחס לתוספות בתפילה, השו"ע (אורח חיים סימן קיב סעיף א וסימן קיט סעיף א) מגדיר כך:
שלושת הברכות הראשונות נועדו לברכות כלליות. ולכן מותר להוסיף בהן רק בקשות כלליות, ולא פרטיות.
הברכות האמצעיות (של ימות החול) נועדו לבקשות פרטיות. ולכן מותר להוסיף בהן מעין הברכה (לדוגמא: בברכת חונן הדעת מותר להוסיף בקשה להצלחה באתגר הקשור לדעת, בברכת השנים מותר להוסיף בקשה לפרנסה, בברכת הרפואה מותר להתפלל על חולה מסוים, וכן על זה הדרך).
אצל הראשונים היה מקובל מאוד להוסיף פיוטים מעניין הברכה לא רק לברכה הפרטית, אלא בעיקר לתפילת שליח הציבור.
אם כך, יש לנו תקדימים מקובלים להוספת תוספות מעניין הברכה, הן בברכה הפרטית והן בברכה של שליח הציבור.
לכאורה אם מותר להוסיף תוספות, יש מקום להוסיף מילים המסייעות לכוונה על הדבר.
אך בכך יש להיזהר: חז"ל תיקנו עבורנו נוסח תפילה מדוקדק. עלינו להיזהר לא לשנות את המשפטים שתיקנו במסגרת הברכות השונות. כוונתנו היא להוסיף משפטים שלמים (כפי שמבואר בשו"ע), או לחזור ולחדד את המילים שהם עצמם תיקנו. כמובן שאין לשנות את המשפטים שחז"ל תיקנו, גם לא על ידי תוספת ביאור וחידוד שאנו הוגים.
ובכל זאת, למדנו שני טעמים לא לחזור על המילים עצמם: א. דברי הגמרא, שחזרה על מילים היא דבר מגונה. ב. דברי אביי.
בעל תפארת ישראל בפירוש המשניות כותב שאכן בציבור מגונה לחזור על מילים. אך האדם המתפלל לקב"ה וחוזר על מילים בכדי להעצים את כוונתו זה 'דרך ריצוי', ולכן זה מותר.
נחדד את כוונתו: בטור הקודם למדנו שיש שתי בעיות בחזרה על מילים: א. כפי שחידד הב"ח, הציבור עשויים להבין שכוונתו להתפלל לשתי רשויות (חלילה), או שבפני הציבור הדבר נשמע כתפילה לא רצינית. ב. אביי בגמרא אומר שלא מדברים עם הקב"ה כמו שמדברים עם חבר. נראה שבעל תפארת ישראל בא לענות על שני הדברים: האדם מתפלל בינו ובין עצמו. אך גם בינו ובין עצמו זה עשוי להישמע כפנייה לא רצינית, כדברי אביי. על כך הוא משיב שאם הדברים נעשים בדרך ריצוי, אדרבה, כך יש לדבר לפני מלך.
פוסקים רבים פסקו שמותר לחזור על מילים אם המטרה היא להעצים את הכוונה. חלקם אף מעודדים חזרה על מילים לצורך תוספת כוונה. כאמור, מהפיוטים שתיקנו ראשונים אנו למדים שאף שליח הציבור רשאי להוסיף לנוסח בכדי להעצים את כוונת הציבור.
לסיכומו של דבר נסכם ונאמר שתוספת וחזרה מותרים בתנאים הבאים:
א. החזרה נעשית להעצמת כוונה, ולא עבור המנגינה.
ב. אין שינוי לנוסח הברכה שתיקנו חז"ל.
ג. השומעים מבינים את מהות החזרה (והחזרה לא נשמעת להם כחוכא, או ככלי שרת למנגינות).
ד. בתפילת היחיד, שאחרים אינם שומעים, התנאי הוא דרך ריצוי והעצמת כוונה בלבד.
שימו לב שמן הדברים עלה חילוק מעניין בין ברכות ובין פסוקים:
חזרה על מילים ואף פסוקים בתוך קריאת שמע, שמהותה קבלת עול מלכות שמיים, היא הבעייתית ביותר.
גם חזרה על מילים מתוך ברכות שבח והודאה עשויה להיות בעייתית, שכן נשמע שחלילה האדם מודה לא רק לקב"ה לבדו.
יש להקפיד על נוסח הברכות שתיקנו חז"ל, אך מותר להוסיף להן מילים. לעומת זאת, דווקא בפסוקים ראוי להחמיר יותר, שכן הפסוק זו יחידה מתוך כתבי הקודש אותם אין לשנות. ברם כבר חז"ל תיקנו חזרה על פסוקים שלמים בפסוקי הלל, ואף שם אם הכוונה היא להעצים את הכוונה וברור לציבור שזו מטרת החזרה יהיה מותר (ואף משובח) לחזור על פסוקים.
והעיקר שנכוון להגדיל ולשבח את שמו יתברך באופן ששמו יתגדל אצל אלוקים ואדם.
ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: [email protected]
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
