ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- ציצית ותפילין
שאלה: כידוע מצווה להניח תפילין כל היום, וכן נהגו בעבר. מדוע אין מעודדים את הציבור להניח תפילין כל היום, ובמיוחד את בחורי הישיבות?
תשובה: לדעת רבים חובת המצווה לגברים מהתורה להניח תפילין בכל יום למשך רגע אחד, ונכון לעשות זאת בעת קריאת שמע, שבה כתובה מצוות התפילין, ואמרו חכמים: "כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין - כאילו מעיד עדות שקר בעצמו" (ברכות יד, ב). פרט לכך, המניח תפילין מקיים מצווה, ולכן אם חלץ תפיליו ורצה לחזור להניחם, חוזר ומברך על התפילין, אבל אין בכך חובה, כי ברגע אחד יוצאים ידי חובה (ריטב"א שבת מט, א; קל, א; כלבו; כסף משנה ולחם משנה על יסודי התורה ה, א; מגן גיבורים סימן מג א"א לז, ב; ערוך השולחן ג; אשל אברהם בוטשאטש כה, א). מנגד, יש אומרים שחובה להניח תפילין כל היום, כשם שמצווה ללמוד תורה כל היום. אולם המניח רגע אחד כבר נחשב כמי שקיים את המצווה (רבנו יונה, לבוש לז, ב; של"ה, פר"ח; גר"א לח, י; ישועות יעקב או"ח לז, א).
המנהג בעבר
בימי המשנה והגמרא רבים נהגו להניח תפילין כל היום, ולכן פירטו חכמים דינים שונים בנוגע לחליצת התפילין לפני כניסה לבית הכיסא ולסעודה (ברכות כג, א-ב), ושיבחו תנאים ואמוראים שונים שלא הלכו ד' אמות בלא תפילין (סוכה כח, א; תענית כ, ב; מגילה כח, א).
מנגד, מתקופת המשנה ועד הראשונים היו רבים שלא הניחו תפילין כלל או שרק לעיתים רחוקות הניחו תפילין. ואמרו חכמים שעם הארץ הוא זה שאינו מניח תפילין (ברכות מז, ב; סוטה כב, א). וכן אמרו חכמים: "כל מצווה שלא מסרו ישראל עצמם עליה למיתה בשעת גזירת המלכות, כגון תפילין, עדיין היא מרופה בידם" (שבת קל, א). וכן עולה מדברי גאונים וראשונים, שהיו מקומות שבמשך דורות כמעט לא קיימו בהם את מצוות התפילין. ורבי משה מקוצי בעל הסמ"ג (עשין ג) יצא למסע התעוררות מצרפת לספרד כדי לעורר את הרבים לקיום המצווה.
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
782 - רשמי מסע לארצות הברית: חולמים על עלייה!
783 - מצוות הנחת תפילין: למה רק בבוקר?
784 - חובת הגיוס של שבט לוי ותלמידי ישיבות
טען עוד
רבים נימקו את התרשלותם מהנחת תפילין בחשש שלא יצליחו לשמור על קדושת התפילין, הדורשת שמירה על גוף נקי וזהירות מהיסח הדעת. וסמכו דבריהם על הגמרא: "אמר רבי ינאי: תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים (שנעשה לו נס). מאי היא (מה משמעות גוף נקי)? אביי אמר: שלא יפיח בהן. רבא אמר: שלא יישן בהן" (שבת מט, א). (פירש רש"י: כדי שלא יפיח בהן או יראה קרי מתוך שנתו). ראוי לציין שבעבר לא היו שירותים צמודים כמקובל היום, ואנשים היו צריכים להתאפק שעות ארוכות, ולכן התקשו יותר לשמור על גופם מהפחה.
אומנם כתבו הראשונים שחשש מגוף נקי והיסח הדעת אינו מצדיק השתמטות מהנחת תפילין, שכן בעת שאדם אינו מסוגל לשמור עצמו כראוי יחלוץ את התפילין, ובשאר הזמן יניחם. אולם הנמנעים מהנחת תפילין טענו שהואיל ואינם יכולים לשמור את דעתם וגופם כראוי, וקשה להם לחלוץ בכל פעם את התפילין, עדיף שלא יניחו תפילין ויפגעו בקדושתם.
מהו היסח הדעת?
היסח הדעת האסור בעת הנחת התפילין הוא מחשבות איסור בענייני עריות או ליצנות אסורה (שולחן ערוך אורח חיים לח, ד). כמו כן מי שהוא טרוד מאוד במחשבות גופניות או בצערו עד שלבבו פונה לגמרי מענייני התורה נחשב מסיח דעתו מהתפילין (רמ"א לח, א).
יש מחמירים וסוברים שהמניח תפילין חייב לזכור בכל עת שהתפילין עליו, ושלא יעבור יותר משיעור מהלך מאה אמה (בערך דקה) בלא שיזכור שהתפילין עליו (שאגת אריה לט). אולם דעת רוב הפוסקים אינה כן, שכן עובדה היא שהניחו תפילין במשך העבודה, ולא החשיבו זאת כהסחת דעת. הרי שאין ניגוד בין הנחת התפילין ועיסוק ביישובו של עולם. אולם המשתמטים מהנחת תפילין יכלו לטעון שנכון להחמיר לחשוב תמיד על התפילין, והואיל והם אינם מסוגלים לעשות כן, אינם מניחים תפילין כלל.
הוראת הראשונים להניח תפילין בתפילת שחרית
כתגובה למנהג רבים שלא הניחו תפילין כלל, כתבו הראשונים שאומנם תפילין צריכים גוף נקי וזהירות רבה מהיסח הדעת, אבל הזהירות היתרה נדרשת מאדם שמניח תפילין כל היום. אולם במשך זמן תפילת שחרית יכול אדם לשמור על גוף נקי ולזכור שהתפילין עליו ולא להסיח מהן את הדעת, ולכן חובה על כל אדם להניחן בתפילת שחרית (רא"ש תפילין כח; סמ"ק קנג; שולחן ערוך לז, ב).
הסוברים שאין להניח כל היום מפני הרמאים
יתר על כן, יש אומרים שאין להניח תפילין כל היום, כדי שלא לתת מקום לרמאים לרמות ולעשות את עצמם כצדיקים על ידי הנחת תפילין במשך כל היום. וכפי שאמרו בירושלמי: "מפני מה לא החזיקו בהן? - מפני הרמאים" (ברכות ב, ג), ושם מובא בקיצור סיפור שהורחב בפסיקתא רבתי (איש שלום פיסקא כב): מעשה באדם שהיה בדרכו עם ממון. כיוון שעמדה השבת להיכנס, הוצרך להפקידו בידי אדם נאמן מבני המקום. ראה אדם שמניח תפילין על ראשו, הבין שהוא ירא שמיים והפקיד אצלו את הממון. בא אצלו במוצאי השבת לקבל את כספו והלה הכחיש שקיבל ממנו ממון בפיקדון. אמר ההלך: לא לאדם זה האמנתי אלא לתפילין שעל ראשו, שבעטיים סברתי שהוא ירא שמיים. ברוב צערו עמד והתעטף בטליתו, אמר: "ריבונו של עולם, לא האמנתי אלא לשמך הקדוש שהיה על ראשו". בתוך כך התנמנם, נגלה לו אליהו זכור לטוב, אמר לו: לך לאשתו של אותו האיש, ואמור לה שבעלה ביקש שתחזיר לו את הממון ממקום מסוים, וסימן לכך, שאכלו בליל פסח חמץ, ואכלו מאכל מסוים בליל יום הכיפורים. הביאה לו אשתו את הממון. כשחזר הרמאי לביתו ושמע מאשתו שהחזירה להלך את כספו, כעס עליה והיכה אותה. אמרה לו: מה אתה מכה אותי, סימנים שביני לבינך נתן לי.
וכך כתבו רבנו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב יט, ה), מגן אברהם, ואליה רבה (לז, ב), שאף מי שיודע שיכול לשמור בנקיות על גופו, לא יניחם כל היום, שלא תהיה לרמאים דרך להתחזות כצדיקים ולרמות את הבריות.
אומנם רוב הפוסקים סוברים שכוונת חכמים שאין לסמוך על מי שמניח תפילין כל היום שהוא צדיק, מפני הרמאים, אך לא התכוונו לומר שאין להניח הנחת תפילין כל היום (התרומה, רא"ש, בית יוסף לז, ב).
המנהג למעשה
למעשה מנהג רוב ככל ישראל, מתקופת הראשונים ועד ימינו, להניח תפילין בתפילת שחרית בלבד. וכך נוהגים רוב ככל הרבנים ותלמידי הישיבות. והרוצה להניח כל היום רשאי, אבל אין מקום לעודד לכך את הציבור. ניתן לומר שעד תקופת הראשונים היו שנהגו להניח תפילין כל היום והיו שלא הניחו תפילין כלל. והנהיגו הראשונים שיניחו כל ישראל תפילין בתפילת שחרית בלבד. ומאז כל שומרי המצוות מקפידים להניח תפילין בכל יום בתפילת שחרית בהידור גדול.
בחורי ישיבה
אגב, לגבי בחורי ישיבה, יש סוברים שהלומד תורה אינו צריך להניח תפילין מעבר לפעם ביום, שכן מגמת הנחת התפילין היא "למען תהיה תורת ה' בפיך" (שמות יג, ט), והלומד תורה מקיים זאת בפועל. כך כתבו רבנו יונה, מרדכי והשולחן ערוך (לח, י). אולם בפסיקתא זוטרתא (פרשת בא יג) מבואר שגם הלומד תורה חייב להניח תפילין. וכך כתב הגאון רב שמואל בר חופני, האגור והטור (לח, י).
פושעי ישראל בגופם
אמרו חכמים שאדם בינוני שזכויותיו וחובותיו שוות נידון לכף זכות. אבל אם בין עוונותיו היה עוון שבכלל "פושע ישראל בגופו", כגון "קרקפתא דלא מנח תפילין" (ראש שלא מניח תפילין), אין מטים את דינו לכף זכות אלא נידונים לגיהינום (ראש השנה יז, א). יש סוברים שפושע ישראל בגופו הוא רק מי שלא הניח תפילין כל ימיו (רי"ף, רמב"ם, רמב"ן ועוד), ויש אומרים אף אם לא הניח יום אחד תפילין הוא נחשב פושע ישראל בגופו, ובתנאי שהיה יכול להניח ובחר שלא להניח מחמת שאט נפש וזלזול במצווה (רבנו תם, יראים, מנהיג, רשב"א, ריטב"א, ר"ן ועוד).
החיילים הקרביים צדיקי ישראל בגופם
כשם שהעובר ולא מניח תפילין נחשב כמי שפשע במצווה שמתקיימת בגופו, כך – ואף יותר מכך - חיילים שמחרפים נפשם על הגנת העם והארץ, כיוון שהם מסכנים את גופם, נחשבים כצדיקי ישראל בגופם. וגדולה מידה טובה ממידת פורענות, ויש בכוחה של המצווה להטותם לכף זכות ולזכותם לחיי עולם בגן עדן.
פרט לכך, בשירות הצבאי הם מקיימים שתי מצוות שאמרו עליהן חכמים שהן שקולות כנגד כל המצוות: הצלת ישראל ויישוב הארץ.
וראו כל עמי הארץ
בשנים הללו, שבהן אנחנו נמצאים במלחמה קשה עם אויבינו, עלינו להתאזר בגבורה פנימית הנובעת מאמונה עמוקה בה' ובייעודו של עם ישראל להביא צדק וברכה לעולם. על ידי מצוות תפילין נוכל להתקשר אל יסוד האמונה, ועל ידי כך שם ה' ייקרא עלינו, ואויבינו ייראו מפנינו, שנאמר: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח, י), אמר רבי אליעזר הגדול: "אלו תפילין שבראש" (ברכות נז, א). ומתוך כך גם על ידי מצוות תפילין של יד נזכה שתחזקנה ידינו להכריע את אויבינו ולבנות את ארצנו.
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
