ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וישלח
זו השאלה שמתמודדים עמה יעקב ועשיו, החל מפרשת תולדות ועד לפרשת וישלח.
גם בניהם מתמודדים עם השאלה לאורך ההיסטוריה של שני העמים. לכאורה, המאבק הוכרע בנבואתו של שם (ע"פ המדרש) כמבואר בתחילת פרשת תולדות: "וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה': וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" (בראשית כה, כב-כג).
כבר הוכחנו בדברינו לפרשת וישלח תשס"ט כי המאבק לא הוכרע בפרשתנו. אחת ההוכחות לכך שהמאבק לא הסתיים בימי יעקב נמצאת בפרק ל"ו, החותם את פרשת וישלח. פרק זה מונה ומפרט את צאצאי עשיו וגם מכריז: "וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (לו, לא) כלומר, קודם מלכו מלכים באדום ורק מאוחר יותר היה מלך לבני ישראל.
הפרק נסגר ברשימת "אַלּוּפֵי עֵשָׂו לְמִשְׁפְּחֹתָם לִמְקֹמֹתָם בִּשְׁמֹתָם" (לו, מ). חשיבותן של ההכרזה והרשימה באות לידי ביטוי גם בחזרה (חלקית) עליה בספר דברי הימים (א' א מג-נד).
בדברינו לפרשת בהר בחוקותי תשפ"ג הוכחנו כי רבי שלמה אלקבץ, בהשראת מו"ר רבי יוסף קארו, כתב את 'לכה דודי' כחמש מאות שנים לפני התקופה שאנו מגדירים "כאתחלתא דגאולה", כשיר גאולה מחתרתי.
בדברינו הבאים נעסוק בשירו המופלא של רבי ישראל נג'ארה, רבה של עזה לפני למעלה מארבע מאות שנים, שחיבר גם הוא שיר גאולה מחתרתי, המבוסס על רשימת אלופי עשיו.
ואלו מילות השיר עם הסבר קצר:
יַעְלָם שָׁבַנִי נֶעְלָם זְמַנִּי
מָתַי שָׁב אָנִי אֶל מוֹשַׁב עִירָם
שני אלופים אדומיים נזכרים בבית זה, הראשון הוא אַלּוּף יַעְלָם (לו, יח) והשני הוא אַלּוּף עִירָם (לו, מג). המילה שָׁבַנִי מופיעה גם כ-שָׁב אָנִי, הראשון מלשון לקחני בשבי, והשני במשמעות של חזרה הביתה לירושלים, כמבואר מיד. עִירָם כאמור הוא אלוף אדומי, אבל הוא גם רומז לשובו של עם ישראל אל עירו – אל עיר בירתו – ירושלים.
שׁוּר צוּר יִשְׂרָאֵל בִּנְךָ עֶבֶד אֶל
אַלּוּף מַגְדִּיאֵל וְאַלּוּף עִירָם
השורה הראשונה בבית זה משמעותה הבט צוּר יִשְׂרָאֵל, בִּנְךָ – עם ישראל הוא עבדך - עֶבֶד אֶל, עבדו של הקב"ה. אבל אם קוראים את השורה הראשונה יחד עם השורה השניה ברצף, הרי שהמשמעות משתנה לחלוטין. שׁוּר צוּר יִשְׂרָאֵל -הקב"ה הבט, בִּנְךָ – עם ישראל הוא עֶבֶד – אֶל – (במשמעות של) אַלּוּף מַגְדִּיאֵל (לו, מג) וְאַלּוּף עִירָם, שניהם אלופי עשיו.
רְאֵה לְחוּצִים בְּיַד לוֹחֲצִים
יִהְיוּ נִקְבָּצִים מַהֵר אֶל עִירָם
פירוש השורה הראשונה הוא כפשוטו, הקב"ה רְאֵה, לְחוּצִים – עם ישראל בְּיַד לוֹחֲצִים – אלופי עשיו. השורה השניה היא תפילה: יִהְיוּ נִקְבָּצִים מַהֵר אֶל עִירָם אל ירושלים, ולא נלחצים תחת אלוף עִירָם האדומי.
אֵל צִיּוֹן הוֹשַׁע וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע
צַדִּיק וְנוֹשָׁע רוֹכֵב עַל עִירָם
גם בית זה הוא תפילה תוך שימוש בקודים, לקב"ה - אֵל צִיּוֹן, הוֹשַׁע את וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע, שהיו עד כה שבויים בידי הפושעים – אלופי עשיו. מי שיושיע אותם יהיה צַדִּיק וְנוֹשָׁע – רוכב על עיר=חמור= עִירָם, כמבואר בנבואת זכריה: "גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת" (ט, ט).
בֶּן דָּוִד שְׁלַח אֵל טוֹב וְסַלָּח
אֶל עַם נֶאְלָח לִהְיוֹת מְזוֹרָם
בית זה יכול להתפרש בשתי משמעויות. הראשונה, פניה לקב"ה שיסלח ויחון את עמו שמצבו קשה מאוד - עַם נֶאְלָח. ויהיה מְזוֹרָם, כלומר ירפאם וישלח להם מזור. השניה תהיה, פניה לקב"ה שיסלח ויחון את עמו, ויצילם על ידי שיפגע בעַם נֶאְלָח הוא העם האדומי – בני עשיו, על ידי שישלח להם פגעים ומחלות – מְזוֹרָם (עיינו במילוג המילון העברי החופשי).
מֹשֶׁה אָז יָשִׁיר וְאָרְחִי יְיֵשִׁיר
אֵל דַּל וְעָשִׁיר יָסִיר מְזוֹרָם
הציטוט מֹשֶׁה אָז יָשִׁיר, רומז לשירת הים, בה נמצא גם הפסוק אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם (שמות טו, טו), כלומר עם ישראל ייוושע, דרכו תהיה ישרה וְאָרְחִי יְיֵשִׁיר ובני עשיו יבהלו ויפלו. אָז לעתיד לבא אֵל – הקב"ה שהוא אלהי כל עם ישראל דַּל וְעָשִׁיר, יָסִיר מעמו את מְזוֹרָם – מחלותיהם.
כשנהיה ערבים זה לזה ונתאחד באמת (כל העם מאלף ועד תו) נזכה גם לנבואתו של עובדיה:
וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה (א, כא),
וגם לזאת של זכריה: וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד (יד, ט).
שני הפסוקים, שחכמים תקנו לומר אחרי אָז יָשִׁיר,
ואז תתקיים במלואה גם נבואתו של שם: וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר.
(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
