ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- משפחה חברה ומדינה
- צבא ומלחמה
- מצוות השירות
בטור הקודם למדנו שבני שבט לוי השתתפו במלחמות ישראל להגנת העם והארץ, כפי המבואר במקרא, בדברי חכמים ובדברי ראשונים ואחרונים. לכן, כאשר מנו את החיילים מבני שבט לוי בימי דוד, מספרם לא נפל ממספר החיילים משאר השבטים (דברי הימים א' יב, כד-לט), ומהם שאף שימשו כשרי הצבא, כדוגמת בניהו בן יהוידע.
בטור זה נמשיך ללמוד שעל פי הדרכת התורה, תפקידם הראשון של בני שבט לוי הוא להוביל את הצבא מבחינה רוחנית ומשמעתית. כלומר, בתחילה היו צריכים לבחור מבני לוי את כל המתאימים לתפקידים אלה, ולאחר מכן היו הנותרים מתגייסים לצבא ככל ישראל. וכפי שלמדנו בשבוע שעבר, לדעת רוב הפוסקים במלחמת מצווה להצלת ישראל היו חייבים להתגייס, ולדעת חלק מהפוסקים הייתה להם מצווה להתגייס אבל לא חובה.
כהן משוח מלחמה
בנוסף לכהן הגדול שהיה אחראי על עבודת המקדש, משחו בשמן המשחה כהן נוסף, שנקרא "כהן משוח מלחמה", שתפקידו היה לעודד את לוחמי ישראל בדברי אמונה כגון: "שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם – אל ירך לבבכם, אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם. כי ה' אלוקיכם ההולך עימכם להילחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם" (דברים כ, ב-ד; רמב"ם הלכות מלכים ז, א-ג). מסתבר שכשם שהכהן הגדול עמד בראש מערכת הכהנים שעבדו במקדש, כך הכהן משוח המלחמה עמד בראש מערך של כהנים שתמך בלוחמים ביחידותיהם השונות.
מלבד חיזוק רוחם של הלוחמים לקראת הקרב, הכהן משוח המלחמה היה שותף בהחלטות המטכ"ל, עד שאמרו חכמים (נזיר מז, ב) שרבים תלויים בו, כי "כל ערך (מערך) המלחמה - נעשה על פיו" (רא"ש שם, וכן רש"י ותוספות שם).
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
784 - חובת הגיוס של שבט לוי ותלמידי ישיבות
785 - הכוח הרוחני שבחזית: תפקיד שבט לוי במלחמות ישראל
786 - תורת הלחימה: הלוויים הם דווקא ההוכחה לחובת הגיוס
טען עוד
תפקיד נוסף היה לכהנים במלחמה, ואף הוא מצווה מהתורה, להריע בחצוצרות כדי לעודד את הלוחמים לגבורה ולביטחון בה', וכדי להזכיר את ישראל לפני ה' לטובה (במדבר י, ח-ט). וכן עשו במלחמת מדיין, כאשר פינחס הכהן תקע בחצוצרות (במדבר לא, ו). וכן במלחמת יריחו, הכהנים תקעו בשופרות לפני ארון ה' במשך שבעת הימים שהקיפו לוחמי ישראל את העיר, ובכך הובילו את המלחמה מבחינה רוחנית (יהושע ו, ד).
נושאי הארון שיצא עם הלוחמים
בנוסף לכך, היו הכהנים נושאים את הארון שליווה את ישראל במלחמותיהם, ועל ידי כך השכינה שרתה במחנה ישראל וזכו לעזרה משמיים. שנאמר: "כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפניך" (דברים כג, טו).
מסתבר שמשמר הכהנים שנשאו את הארון הורכב מלוחמים עזי נפש, שיכלו להגן על הארון מפני האויב שהיה מתאמץ ללוקחו בשבי ולהכריע בכך את המערכה. וכפי שהיה מקובל בכל הצבאות, שהעמידו חיילים מובחרים לשמירת הדגל שהיה צמוד למפקדי המערכה. וכן מצינו שבמלחמה שעשו הפלשתים נגד ישראל באבן העזר, משמר הכהנים כשל, והפלשתים הרגו את חופני ופינחס בני עלי הכהן הגדול ששמרו על הארון, ולקחו בשבי את ארון ה' שהובא למלחמה. עקב כך חרבה שילה ועלי הכהן הגדול מת (שמואל א' ז, ב-יד).
בני לוי שוטרים שקובעים מי פטור מהמלחמה
בנוסף להיות הלוויים מורי הלכה ומחנכים ושופטים, הם היו גם השוטרים, וכפי שאמרו חכמים: "בתחילה (בימי בית המקדש הראשון) לא היו מעמידים שוטרים אלא מן הלוויים" (יבמות פו, ב), שנאמר: "ושוטרים הלוויים לפניכם" (דברי הימים ב' יט, יא). (וכן בדברי הימים א' כג, א-ד; כו, כט; לד, יג, וראו באר שבע סוטה מב, א; עשה לך רב ג, מח).
השוטרים הם שאכפו את החוק, שנאמר: "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך" (דברים טז, יח). בכלל תפקידם כשוטרים היו הלוויים אחראים על מתן פטור ממלחמת רשות לחיילים שזה עתה בנו בית או נטעו כרם או נשאו אישה, וכן לחיילים שליבם רך ועלולים לאבד את עשתונותיהם במלחמה, כפי שנאמר: "ודיברו השוטרים אל העם לאמור: מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו – ילך וישוב לביתו... והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם" (דברים כ, ה-ט). במלחמת מצווה, שאליה היו הכול חייבים להתגייס, השוטרים היו אחראים לקבוע מי פטור מהמלחמה בעקבות אונס של פציעה או מחלה.
מענישים את הבורחים מהמערכה
לאחר תחילת המלחמה תפקידם של השוטרים היה לדרבן את הלוחמים ולהעניש את הבורחים מהמערכה. וכפי שאמרו חכמים (משנה סוטה ח, ו), שהיו מעמידים אחרי הלוחמים זקיפים, היינו "שוטרים חזקים ועזים" (רמב"ם הלכות מלכים ז, ד), כדי להעניש את הבורחים, על מנת למנוע תבוסה. וכפי שאמרו חכמים: "וכשילין (קרדומות) של ברזל בידיהן, וכל המבקש לחזור (לברוח) - הרשות בידו לקפח את שוקיו, שתחילת נפילה - ניסה" (עיינו ירושלמי סוטה ח, י).
שירה ותפילה
תפקיד נוסף היה ללוויים במלחמה, שקבוצה מהם עמדה בעת המלחמה בשירה ובתפילה למען החיילים. כפי שנאמר בימי יהושפט: "ויקומו הלוויים מן בני הקהתים ומן בני הקרחים להלל לה' אלוקי ישראל בקול גדול למעלה... ובעת החלו ברינה ותהילה, נתן ה' מארבים על בני עמון מואב והר שעיר הבאים ליהודה - ויינגפו" (דברי הימים ב' כ, יט-כב). ויש אומרים שמזמור "יענך ה' ביום צרה" שבתהילים (פרק כ'), נכתב בעבור הלויים המתפללים על הלוחמים בקרב (מאירי סוטה מב, ב). מסתבר שלתפקיד זה לקחו לוויים שהיו משוררים בפיהם ובכלי נגינה במקדש.
מהיכן זכו לתפקידם
זכו הלוויים לשמש לתפקידים אלו אחר שהתנדבו לכך בעת חטא העגל, כאשר משה קרא: "מי לה' - אליי!", ונאספו אליו "כל בני לוי" (שמות לב, כו). יחד עימהם לחם בחוטאים ועורר את ישראל לתהליך של תשובה (ראו שמות לב, כט; דברים י, ח).
גם כשחטאו ישראל בבעל פעור והתעורר קטרוג גדול על ישראל עד שאסון נורא עמד להגיע אליהם, פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן נטל רומח בידו, הכה את החוטאים ובכך עצר את הסחף אחר המדיינים ואליליהם, "ותיעצר המגפה מעל בני ישראל" (במדבר כה, א-ט). בעקבות זאת זכה לברכת השלום ולכהונה גדולה לו ולבניו (במדבר כה, יג).
אמרו חכמים, שכאשר מת אהרן והסתלקו ענני הכבוד שהגנו על ישראל, באו הכנענים להילחם בהם. בעקבות זאת היו משפחות מישראל שפחדו וביקשו לשוב למצרים, וחזרו לאחוריהם מהלך שמונה תחנות שחנו במסעם לארץ. אולם בני לוי רדפו אחריהם להחזירם שלא ינוסו במלחמה, והתפתח ביניהם קרב שבו נפלו שבע משפחות מבני בנימין, שמעון וגד, וארבע משפחות מבני לוי (רש"י במדבר כו, יג). כהמשך לכך התמנו הלוויים לשוטרים, שבכלל תפקידם לשמור על הלוחמים שלא ינוסו משדה הקרב.
בני לוי - סיירת מובחרת
כאשר ציווה ה' את משה לפקוד את כל יוצאי הצבא בישראל, ציווה שלא למנות עימהם את בני שבט לוי, כי לא ניתנה להם נחלה בארץ ישראל (במדבר א, מה-מז; מט; ב, לג; כו, סב).
אמרו חכמים (במדבר רבה א, יא-יב) שחלשה דעתו של משה רבנו, וחשש: "שמא יש פסול בשבטי, שאין הקדוש ברוך הוא חפץ שאמננו!". אמר לו הקדוש ברוך הוא: "לא אמרתי לך כן, אלא להוציאן מן הגזרה, שלא ימותו עימהם". שכן כאשר חיילי ישראל שמעו את דיבת הארץ וחטאו בחטא המרגלים, וביקשו לשוב למצרים במקום לכבוש את הארץ, נגזר עליהם שימותו במדבר. אך בני שבט לוי לא היו שותפים לבגידתם, ולכן לא נגזרה עליהם הגזרה שימותו במדבר. אך אם היו נמנים עם שאר השבטים, היו נתפסים עימהם בעוונם והמלאך המשחית היה פוגע גם בהם.
כיוצא בזה אמרו חכמים שאחר שהקריבו נשיאי ישראל את קורבנות חנוכת המזבח, חלשה דעתו של אהרן הכהן, לפי ששבטו לא היה מהשותפים בחנוכת המזבח. אמר לו הקדוש ברוך הוא: "אל תתיירא, לגדולה מזו אתה מתוקן". שכן "הקורבנות - כל זמן שבית המקדש קיים הם נוהגים, אבל הנרות - לעולם אל מול פני המנורה יאירו" (במדבר רבה טו, ו; תנחומא בהעלותך ה). ביאר הרמב"ן (במדבר ח, ב) שהכוונה לנרות שתיקנו חכמים להדליק בעקבות נס החנוכה שנעשה לחשמונאים מזרע אהרן, שאותם מדליקים גם בימים שבהם בית המקדש חרב ואין מקריבים קורבנות על המזבח.
החשמונאים
בכך המשיכו החשמונאים את משה רבנו, שלאחר חטא העגל, כשהיו ישראל בסכנה עצומה, קרא "מי לה' אליי". וכך בימי גזרות השמד של מלכות יוון, קמו הכהנים החשמונאים והניפו את נס המרד, וקראו "מי לה' אליי". לאחר קרבות גבורה רבים ניצחו את היוונים וביטלו את גזרותיהם, והשיבו את מלכות ישראל למקומה למשך יותר ממאתיים שנה (רמב"ם הלכות חנוכה ג, א; פניני הלכה זמנים יא, א-ו).
הרי שכאשר עם ישראל כושל, והעם והארץ נמצאים בסכנה, שבט לוי, ובתוכם הכהנים, מהווים מעין סיירת מובחרת שבשעה קשה נכנסת ללחימה העזה נגד אויבי ישראל ומכריעה את המערכה ומסייעת לישראל לחזור אל ייעודם המקודש.
מסקנה ושאלות נוספות
הרי שהרוצים להיחשב כשבט לוי, צריכים להיות המסורים ביותר לעם ישראל ומלחמתו, ובנוסף להיותם חיילים, לעודד את הגיוס לצבא ולרומם את רוח גבורת החיילים.
שאלה: האם אפשר לדמות את צה"ל במדינת ישראל של היום לצבא המקודש של מלכות ישראל בעבר, כשהיה מלך, מקדש וכהנים?
תשובה: בעזרת ה' בטור הבא נעסוק בכך.
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
