ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא מציעא
הדין של דשב"ל מופיע בתחילת פרק המפקיד, ואינו נידון כעניין בפני עצמו כאן. אך כיון שהיא סוגיה חשובה בש"ס נייחד לה את הדיבור.
הגמרא שואלת כיצד יכול השומר לשלם עבור הבהמה ובזה לקנות את הכפל, הרי הכפל אינו בעולם. וכ' רש"י שאינו בעולם משום שעדיין לא נתחייב הגנב. והוא משום שרק בעמידה מול בית דין וחיוב על ידם מתחייב בכפל.
הגמרא ביבמות (צג, א) מביאה רשימה של אמוראים ותנאים דס"ל דאדם מקנה דשב"ל. אמנם, בפשטות הלכה כדעת חכמים שאין אדם מקנה דשב"ל, וכך פסקו רי"ף (ב"מ ט, א דרי"ף), רמב"ם (מכירה כב, א), בבית יוסף נימק פסיקה זו בכך שכיון שנחלקו בזה רב הונא ורב נחמן כך (ב"מ סו, ב):
המוכר פירות דקל לחבירו, אמר רב הונא: עד שלא באו לעולם - יכול לחזור בו. משבאו לעולם - אין יכול לחזור בו, ורב נחמן אמר: אף משבאו לעולם - יכול לחזור בו. ואמר רב נחמן: מודינא, דאי שמיט ואכיל - לא מפקינן מיניה!
וכתב בית יוסף דקיי"ל דהלכה כרב נחמן בדיני. וכן פסק שו"ע (רט, ד).
אמנם, יש להעיר שרש"י (קידושין סב, ב) כתב שכיון שחד מן האומרים אדם מקנה דשב"ל הוא רבי אליעזר בן יעקב ומשנתו קב ונקי, הרי שהלכה כמותו.
לצורך בירור סוגיה זו אנו צריכים לברר כדרכנו מקרה, דין וטעם. מה בדיוק כלול במצבים של 'לא בא לעולם'? וביחס לדין, האם יש מצבים בהם הדעות השונות יסכימו זו לזו? ומה הטעם של כל צד?
מהו דבר שלא בא לעולם?
הגמרא ביבמות הנ"ל, מביאה בבירור שיטת אדם מקנה דשב"ל את הנושאים הבאים: מכירת פירות, מכירת שדה, מעשרות, קידושין ונדרים. כמו כן, יש הבדל בין המקרים השונים: פירות, קידושין ונדרים הרי הם דברים שאינם קיימים כלל בעולם, ואילו שדה ומעשרות, קיימים בעולם אך עדיין לא ברשות המוכר או פועל החלות.
אם כן, אנו למדים שמושגי דשב"ל אינם שייכים דווקא למקח וממכר, וכן אנו למדים שדבר שאינו ברשותו הרי הוא כמי שאינו בעולם וכן פסקו רמב"ם (מכירה כב, ה) ושו"ע (רט, ה). דבר שישליך על הבנתנו את טעמי דין דשב"ל.
חסרון בגמירות דעת
בטעמי הדין מצאנו בראשונים ואחרונים בעיקר שני צדדים להסברת המחלוקת. א. בדשב"ל יש חסרון בגמירות הדעת. ב. בדשב"ל יש חסרון בעצם מעשה הקניין.
נתחיל בצד הראשון – חסרון בגמירות דעת:
כתב הרשב"א בשם ר"ת (ב"מ סו, א) שהסיבה שיכול לחזור בו מקניין פירות הדקל אפילו לאחר שבאו לעולם הוא משום שעל אף שהיתה מכירה, לא סמכה דעתו של מוכר.
וכך מבואר גם בדברי הרא"ש על דברי הגמרא בבא בתרא (קמב, ב):
אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: המזכה לעובר לא קנה. ואם תאמר: משנתינו! הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו.
והעיר הרא"ש (מובא בשיטה מקובצת בשם תוס' רא"ש):
מכאן נראה טעמא דאין מקנה לדבר שלא בא לעולם משום דלא גמר ומקנה.
מקור נוסף ממנו למדו אחרונים סברא זו הוא מפרק ראשון במסכתנו (טז, א):
מתקיף לה רמי בר חמא: מכדי, האי לוקח במאי קני להאי ארעא - בהאי שטרא, האי שטרא חספא בעלמא הוא! - אמר ליה רבא: תהא במאמינו, בההוא הנאה דלא קאמר ליה מידי, וקא סמיך עליה - טרח ומייתי ליה, גמר ומקני ליה. מתיב רב ששת: מה שאירש מאבא מכור לך מה שתעלה מצודתי מכור לך - לא אמר כלום. מה שאירש מן אבא היום מכור לך, מה שתעלה מצודתי היום מכור לך - דבריו קיימין! אמר רמי בר חמא: הא גברא והא תיובתא! אמר רבא: גברא קא חזינא, ותיובתא לא קא חזינא. הכא - סמכא דעתיה, והכא - לא סמכא דעתיה. הכא סמכא דעתיה - דאזיל טרח ומייתי ליה, כי היכי דלא נקרייה גזלנא, הכא לא סמכא דעתיה.
רב אמר כך: ראובן שגנב משמעון שדה, ומכרה ללוי. ואח"כ חזר ראובן וקנה השדה משמעון. הדין הוא שהשדה קנויה ללוי, ונימוקו: 'מה מכר ראשון לשני? כל זכות שתבוא לידו' (טו, ב). וממילא השדה קנויה עבור הלקוח. ועל זה שואל רמי בר חמא והרי הקניין הראשוני שנעשה אינו כלום, שהרי השדה עוד לא היתה בעולם (של הגזלן), וא"כ כיצד השדה נקנתה? ועונה הגמרא שבמקרה של הגזלן 'סמכא דעתיה' של הלקוח (רש"י), ואילו בירושה וצייד לא סומך על כך שבאמת יקנה.
ומכאן למדו כמה אחרונים (אור החיים על בראשית כה, לג; נודע ביהודה תניינא אבן העזר, נד אות יב. כך סבר שם השואל. וראה כיצד מסביר נוב"י עצמו באופן שונה) שהבעיה בקנין בדשב"ל הוא משום חסרון בגמירות הדעת.
בסברת החסרון הזה ביארו שכל עוד הדבר אינו ממש מול עיני האדם הרי הוא אין לו וודאות, שהרי דברים רבים יכולים לקרות ולמנוע או לכל הפחות לעכב את בא הדבר לעולם, וזאת תהיה סיבה טובה לחוסר ברצון לקניין.
חסרון במעשה הקניין
מאידך יש שכתבו שטעם הדבר שאין קנין בדשב"ל הוא משום חסרון במעשה הקנין. מקור לשיטה זו מביאים האחרונים מגמרא בכתובות (נט, א):
בשלמא אדם אוסר פירות חבירו עליו, שכן אדם אוסר פירותיו על חבירו, יאסר דבר שלא בא לעולם על חבירו, שכן אין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו?
כלומר, כיצד יתכן שאדם יאסר דשב"ל על חבירו, הרי הדבר דומה למי שרוצה לאסור פירות של חבירו על חבירו. עד כאן הגמרא. והרי ודאי שלאסור פירות שאינו שלו על אחרים אינו חסרון בגמירות דעת אלא בעצם המעשה שהדבר אינו ברשות האוסר!
וכך כתב כבר רב האי גאון (מקח וממכר, שער ב):
אין מקח וממכר מתקיים אלא בדבר שהוא נברא וידוע אבל אם מכר דבר שהוא ידוע ועדיין לא נברא כדגרסינן אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
וכן בתשב"ץ (חלק ד [חוט המשולש] טור ב, סימן יג):
שהטעם שאין הקנין חל על דשלב"ל מפני שהדבר ההוא אינו במציאות. ומאחר שאינו במציאות אין כאן מה שימכור המוכר ויקנה הקונה אבל הטעם שאין הקנין חל על דבר שאינו ברשותו של אדם שהטעם שאין הקנין חל עליו לפי דלא סמכא דעתייהו שהקונה אינו סומך עליו מאחר שיודע שאינו ברשותו לא יסמוך עליו וגם המוכר אינו סומך על קניית הקונה לפי שיאמר הקונה אינו סומך עלי באופן דתרוייהו לא סמכא דעתייהו.
ובאחרונים כתב כן החזון איש (דמאי סימן יז, ד"ה ומ"מ).
וסברתם מבוארת בתוך דבריהם. לכל צורה של העברת בעלות או ביטוי לרצון יש את הכללים שלו, למכר, הלואה, מתנה יש כללים שונים על אף שתוצאת כולם היא העברת ממון מאחד לחבירו. והגדרת המעשה משנה את דיניו. ואומרים הנ"ל שלא שייך להגדיר פעולות קנייניות על דברים שאינם במציאות.
נפקא מינה בין השיטות
נביא שתי נפק"מ היוצאות מהבנת המושג: א. סיטומתא. ב. שבועה.
א. סיטומתא
יש מעשים מסוימים אשר נחשבים כמעשים הגומרים קניין כגון הגבהה, משיכה, מסירה וכו'. אך מה הדין אם מנהג הסוחרים הוא לקנות שלא באחד מהאופנים המוזכרים בהלכה? לדוגמא, הגמרא מדברת על מקום בו סיום העיסקה צוין ברישום על חביות. בימינו, עסקאות יהלומים בכל העולם ואף בין אינם יהודים נגמרות בלחיצת יד ואמירת 'מזל וברכה' (בעברית).
לנידון דידן, עיסקאות בדשב"ל הנגמרות באופן של סיטומתא, האם נקנות או לא?
על פי ר' אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד הדבר תלוי במחלוקת ראשונים (קובץ שיעורים בבא בתרא סימן רעו). אמנם מעשה קניין אינו שלם אך ודאי שגמירות דעת יש כאן שהרי כך כולם קונים.
וזה לשונו:
ובתשב"ץ סי' שצ"ח בשם הר"מ מרוטנברג, דאע"ג דאין אדם מקנה דבר שלב"ל, בכאן שהוא מנהג בנ"א וכו' צריך לקיים, כדאמרנן גבי סיטומתא, ב"מ ע"ד באתרא דנהיגי למיקני ממש קני וכו' ומבואר, דסיטומתא מהני גם בדבר שלב"ל, אי נהיגי בה, ונראה טעמו, משום דבכה"ג סמכה דעתיה, אבל בהגהות רבינו פרץ שם כתב בשם רבינו יחיאל מפריז, דלא דמי לסיטומתא, דהתם הוי דבר שבא לעולם, ואתא המנהג להחשיב הסיטומתא כאילו היה קנין גמור, אבל בדבר שאינו מועיל בו קנין כגון דבר שלב"ל לא מצינו שמועיל המנהג עכ"ל, והא דמהני סיטומתא במקום קנין, הוא משום דסמכא דעתיה וגמר ומקני, ומ"מ לא מהני בדבר שלב"ל, אפילו אי ידעינן דגמר ומקני, משום דאין לו כח הקנאה במה שלב"ל.
ב. שבועה
מה יהיה הדין אם הקונה או מוכר נשבעים על רצינותם לקיום המקח? האם יועיל בדבר שלא בא לעולם?
שאלה מעניינת נשאלה על הרא"ש, הובאה בפירוש על התורה לבנו רבינו יעקב בעל הטורים. וז"ל הטור:
תימה, מה מכר שייך בבכורה שאינו דבר הנתפש בקנין ואי משום ירושת פי שנים הא קיי"ל מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום?
וא"א הרא"ש ז"ל מדקדק מכאן מי שמוכר לחבירו דבר שאין הקנין חל עליו כגון מה שאירש מאבא או מי שמוכר מלוה על פה שיש לו על אחרים שאינה נמכרת ונשבע עליו שהמכר חל מכח השבועה לא מיבעיא שכופין אותו לקיימו בשביל שבועתו אלא אפילו שם מכר עליו כדחזינא הכא דקרי ליה מכר בשביל שבועה.
וא"א הרא"ש ז"ל מדקדק מכאן מי שמוכר לחבירו דבר שאין הקנין חל עליו כגון מה שאירש מאבא או מי שמוכר מלוה על פה שיש לו על אחרים שאינה נמכרת ונשבע עליו שהמכר חל מכח השבועה לא מיבעיא שכופין אותו לקיימו בשביל שבועתו אלא אפילו שם מכר עליו כדחזינא הכא דקרי ליה מכר בשביל שבועה.
כלומר, לדעת הרא"ש על ידי שבועה אפשר לקנות דבר שלא בא לעולם.
וכתב על דברים אלו הריב"ש (שכח):
עוד כתבת שראית כתוב בשם הרב רבינו יעקב בן הרא"ש ז"ל שכת' בשם אביו הרא"ש ז"ל דהמקנה דבר שלא בא לעולם אם נשבע על ככה שקנה הקונה ואפילו מת המקנה המקח קיים, וראיתו ממכירת הבכורה שמכר עשו ליעקב, וכתיב השבעה לי. ואמרת שאודיעך דעתי.
תשובה לאו הרא"ש ז"ל ולא הרב רבינו יעקב חתימי עלה, ואיני רואה לתלות בגברי רברבי כותייהו סברא זו שאין לה על מה שתסמוך גם הראיה שהביאו בשמם אין לה עקר, לפי שהי' קודם הדיבור ומאן לימא לן שלא היה אדם מקנה אז דבר שלא בא לעולם והשבועה היתה לרוחא דמלתא שלא יערער עשו בדבר כי הכירו יעקב בזד יהיר ואיש זרוע לפיכך השביעו.
תשובה לאו הרא"ש ז"ל ולא הרב רבינו יעקב חתימי עלה, ואיני רואה לתלות בגברי רברבי כותייהו סברא זו שאין לה על מה שתסמוך גם הראיה שהביאו בשמם אין לה עקר, לפי שהי' קודם הדיבור ומאן לימא לן שלא היה אדם מקנה אז דבר שלא בא לעולם והשבועה היתה לרוחא דמלתא שלא יערער עשו בדבר כי הכירו יעקב בזד יהיר ואיש זרוע לפיכך השביעו.
דהיינו, השבועה אינה משנה כלום ובאמת לא היה בה צורך, שכן יתכן וקודם מתן תורה קנין דשב"ל היה מועיל, אלא השבועה היתה לצורך 'ביטוח' משקריו של עשו. וכל כך לא היה נראה לריב"ש דברים אלו עד שלא קיבל את שיוכם לרא"ש ולטור. אמנם, בדורות האחרונים נמצא שאכן כך כתבו, וכפי שהבאנו. ובמה נחלקו? מבאר ר' אשר וייס שליט"א (מנחת אשר בראשית, ל):
המבואר מכל האמור דפלוגתת הרא"ש והריב"ש לגבי מכירת הבכורה תלויה בפלוגתת האחרונים בהא דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, דלשיטת הריב"ש הוא משום חסרון בגדרי הקנין ולכך לא מהני שבועה. משא"כ לדעת הרא"ש הוא משום חסרון בסמיכות דעת דהלוקח, ושפיר מהני שבועת המוכר לחלות הקנין.
להערות [email protected]
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.











