ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- משנה
- מסכת שביעית
נעיין בשלושה מקורות המובאים בראשונים על סוגייתנו:
א. דיני מעשרות
הגמרא בר"ה (יד, א) דנה בדיני מעשרות בירקות. עצם חובת המעשרות בירקות היא מדרבנן, והגדרת שנת הירק נקבעת עפ"י שנת הלקיטה. חז"ל למדו זאת מהפסוק 'באספך מגרנך ומיקבך'. מובאת שם מח' ר' יוסי הגלילי ורבי עקיבא באופן הלימוד של הפסוק, ונפק"מ ביניהם למסקנת הגמרא היא בדין בצלים סריסים ופול המצרי שנמנע מלהשקותם ל' יום קודם ר"ה של שביעית (שביעית ב, ד).
לדעת ריה"ג כיון שירק שונה מגורן ויקב בכך שהוא ניזון ממי השנה הבאה, כלומר עד הלקיטה הוא גדל, לכן זן גידול שהופסקה השקייתו בשלב כזה, הרי הוא ודאי שייך לשנה שעברה. ואילו לרבי עקיבא ירק שונה בכך שהוא ניזון לא רק ממי גשמים כי אם גם מהשקיית האדם. ולכן אפילו אם בפועל לא השקוהו, סו"ס כיון שהוא מהותית מושקה, אזי דינו נקבע לפי הזמן בו היו עוד אמורים להשקותו.
ב. דיני נדרים
הגמרא דנה או אודות בצל שעקרו בשנת השמיטה ונטעו שנית בשנה השמינית, ותוספת הגידול בשנה השמינית עולה על הגודל הראשוני של הבצל. שאלת הגמרא היא מה דין הבצל, האם דינו כשמינית ומותר או שמא כשביעית ואסור? אומר הר"ש שהשאלה מתחילה דווקא משום שעקרו בשביעית אך אם לא היה עוקר אלא בשמינית, ודאי שלא היתה שאלה כלל, משום שדין הבצל היה כשמינית.
משני מקורות אלו למדנו שדין הירקות נקבע לפי שנת הלקיטה.
לעומת זאת אנו רואים שיש מקורות לכך שדין הירקות נקבע לפי רמת הגידול. וכך אומרת הגמרא (ירושלמי מעשרות ה, ב):
הביאה פחות משליש לפני שביעית ונכנסה שביעית אסורה משום ספיחים ולא חלה עליה קדושת שביעית שכבר היו עשבים ולא חלה עליהן קדושת שביעית. הביאה פחות משליש לפני שמינית ונכנסה שמינית מותרת משום ספיחים וחלה עליהן קדושת שביעית.
שיטות הראשונים
כיצד מסתדרים מקורות שונים אלו?
הרמב"ם פוסק ששישית שנכנס לשביעית דינו כירק שביעית (ד, יב):
הירק בשעת לקיטתו, והאתרוג אפילו היה כפול קודם ר"ה ונעשה כככר בשביעית חייב במעשרות כפירות ששית, ואפילו היה כככר בששית הואיל ונלקט בשביעית הרי הוא כפירות שביעית, ומתעשר כפירות ששית להחמיר.
שיטת הרמב"ם לכאורה פשוטה, אין הבדל בין ירק בהלכות מעשרות לירק בהלכות שביעית, בשניהם הולכים אחר לקיטה שהוא הזמן המשמעותי עבור הירק (כס"מ שם). את המקורות מהם משמע שאזל' בתר לקיטה גם לעניין שביעית, מסביר החזו"א שגם הרמב"ם מודה שאם בפועל הגידול הושלם לחלוטין ורק חסרה הלקיטה אזי גם זה יחשב כפרי שישית.
הסבר נוסף הוא עפ"י הרמב"ם עצמו בפירוש המשנה (ט, א במהדורה קמא) שהירקות שמצאנו שהתירו באכילה הם דווקא אלו שאין דרך בני אדם לזורעם.
לעומת זאת, ר"ש ורא"ש (ט, א) סוברים שפרי שישית הנכנס לשביעית דינו כפרי שישית, אע"פ שהמשיך לגדול בשביעית. כיצד יסביר א"כ את המשניות הקובעות שדין הירק הוא בשעת לקיטתו?
על כך יאמרו שאמנם ירקות אלו הולכים אחר שישית לענין זה שאין בהם איסור ספיחים ומותרים באכילה, אך מאידך כיון שנלקטו בשביעית חלים עליהם דיני קדושת שביעית.
וכל זאת דווקא בנוגע לירקות, שהולכים אחר תחילת הגידול (ולקמן יתבאר מהו) אך בתבואה שנכנסה לשביעית מודה שהולכים אחר שליש גידול ולא אחר תחילת הגידול.
שיטה שלישית היא דעת הרמב"ן (ויקרא כה, ה):
והספיחין האלו האסורים הם הגדלים בזמן האסור, בתבואה כל שהביאה שליש בשביעית, וכן הירקות כל שצמחו בשביעית, אסורין מן התורה לדברי רבי עקיבא, ולדברי חכמים אסורין מדברי סופרים חוץ מן העולים באותן שדות שהזכירו בירושלמי שכתבנו למעלה. אבל הירקות שצמחו בששית ונלקטו בשביעית, יש בהן משום קדושת שביעית לכל דיניה להפסד ולקרבנות ולסחורה ולביעור ואף על פי שגדלו לגמרי בששית, מפני שאנו הולכים אחר לקיטה בירק בין למעשר בין לשביעית, אבל אין בהם משום ספיחים שאינם ספיחי שביעית שהרי בששית צמחו, ואפילו הוסיפו בשביעית אין בהם דין ספיחים.
וביאר הרב זצ"ל (שבת הארץ ד, ג) ש'צמחו' הכוונה לרוב הגידול, ולכן מה שצמח בשישית ונלקט בשביעית מותר משום ספיחים שכן רוב גידולו בשישית. אך מה שצמח בשביעית, היינו רוב גידולו בשביעית, אסור כספיחים. ולפי חילוק זה יוסברו המשניות שהתירו באכילה ירקות בשביעית.
תחילת גידול
ראינו שר"ש התיר ירקות שהתחילו לגדול בשישית באכילה בשביעית ואין בהם איסור ספיחים. אך יש לברר מה נקרא תחילת גידול?
בדבר זה היה פולמוס גדול בין חזו"א ותלמידיו לגרש"ז.
החזו"א התיר לבני מושב מסוים את הירקות שהתחילו להנביט בכמה מקומות בשדה, והחשיב זאת כתחילת הגידול. ודבריו מבוססים בין השאר על פירוש הרא"ש למשנה (ט, א) שסבר כר"ש שגידול שישית הנכנס לשביעית אין בו ספיחים וכתב הרא"ש: ספיחים שיצאו בשישית, דכל גידולים היה בשביעית, מותרים. עכ"ל. והבין החזו"א שעצם היציאה, הנביטה כבר מחשיבה את הירק לשייך לשישית.
גרש"ז תמה על זאת מאד וחילק אחרת: בעלים הולכים אחר תחילת צמיחתם, ואילו בירקות פרי (כגון עגבניה) הולכים אחר תחילת הפרי עצמו. סברתו היא שאליבא דר"ש משאנץ דין זה שמותר הנכנס לשביעית הוא אפילו לר"ע, הסובר שספיחים הוא איסור דאורייתא, ואם כן לא שייך להמציא גדר חדש של נביטה שלא מצינו בשום מקום. ועל כן, הוא מקביל לשליש גידול של תבואה שהוא עונת המעשרות שלה. ולכן בירק הולכים לפי עונת המעשרות. אמנם למעשה סיים כתב: אך אעפ"כ הנני חוזר ומדגיש דכל מה שכתבו הוא לא למעשה הואיל וכבר הורה זקן (ראה באריכות מנחת שלמה א מט-נ).
להערות [email protected]
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.








