ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- משנה
- מסכת שביעית
נעיין בשלושה מקורות המובאים בראשונים על סוגייתנו:
א. דיני מעשרות
הגמרא בר"ה (יד, א) דנה בדיני מעשרות בירקות. עצם חובת המעשרות בירקות היא מדרבנן, והגדרת שנת הירק נקבעת עפ"י שנת הלקיטה. חז"ל למדו זאת מהפסוק 'באספך מגרנך ומיקבך'. מובאת שם מח' ר' יוסי הגלילי ורבי עקיבא באופן הלימוד של הפסוק, ונפק"מ ביניהם למסקנת הגמרא היא בדין בצלים סריסים ופול המצרי שנמנע מלהשקותם ל' יום קודם ר"ה של שביעית (שביעית ב, ד).
לדעת ריה"ג כיון שירק שונה מגורן ויקב בכך שהוא ניזון ממי השנה הבאה, כלומר עד הלקיטה הוא גדל, לכן זן גידול שהופסקה השקייתו בשלב כזה, הרי הוא ודאי שייך לשנה שעברה. ואילו לרבי עקיבא ירק שונה בכך שהוא ניזון לא רק ממי גשמים כי אם גם מהשקיית האדם. ולכן אפילו אם בפועל לא השקוהו, סו"ס כיון שהוא מהותית מושקה, אזי דינו נקבע לפי הזמן בו היו עוד אמורים להשקותו.
ב. דיני נדרים
הגמרא דנה או אודות בצל שעקרו בשנת השמיטה ונטעו שנית בשנה השמינית, ותוספת הגידול בשנה השמינית עולה על הגודל הראשוני של הבצל. שאלת הגמרא היא מה דין הבצל, האם דינו כשמינית ומותר או שמא כשביעית ואסור? אומר הר"ש שהשאלה מתחילה דווקא משום שעקרו בשביעית אך אם לא היה עוקר אלא בשמינית, ודאי שלא היתה שאלה כלל, משום שדין הבצל היה כשמינית.
משני מקורות אלו למדנו שדין הירקות נקבע לפי שנת הלקיטה.
לעומת זאת אנו רואים שיש מקורות לכך שדין הירקות נקבע לפי רמת הגידול. וכך אומרת הגמרא (ירושלמי מעשרות ה, ב):
הביאה פחות משליש לפני שביעית ונכנסה שביעית אסורה משום ספיחים ולא חלה עליה קדושת שביעית שכבר היו עשבים ולא חלה עליהן קדושת שביעית. הביאה פחות משליש לפני שמינית ונכנסה שמינית מותרת משום ספיחים וחלה עליהן קדושת שביעית.
שיטות הראשונים
כיצד מסתדרים מקורות שונים אלו?
הרמב"ם פוסק ששישית שנכנס לשביעית דינו כירק שביעית (ד, יב):
הירק בשעת לקיטתו, והאתרוג אפילו היה כפול קודם ר"ה ונעשה כככר בשביעית חייב במעשרות כפירות ששית, ואפילו היה כככר בששית הואיל ונלקט בשביעית הרי הוא כפירות שביעית, ומתעשר כפירות ששית להחמיר.
שיטת הרמב"ם לכאורה פשוטה, אין הבדל בין ירק בהלכות מעשרות לירק בהלכות שביעית, בשניהם הולכים אחר לקיטה שהוא הזמן המשמעותי עבור הירק (כס"מ שם). את המקורות מהם משמע שאזל' בתר לקיטה גם לעניין שביעית, מסביר החזו"א שגם הרמב"ם מודה שאם בפועל הגידול הושלם לחלוטין ורק חסרה הלקיטה אזי גם זה יחשב כפרי שישית.
הסבר נוסף הוא עפ"י הרמב"ם עצמו בפירוש המשנה (ט, א במהדורה קמא) שהירקות שמצאנו שהתירו באכילה הם דווקא אלו שאין דרך בני אדם לזורעם.
לעומת זאת, ר"ש ורא"ש (ט, א) סוברים שפרי שישית הנכנס לשביעית דינו כפרי שישית, אע"פ שהמשיך לגדול בשביעית. כיצד יסביר א"כ את המשניות הקובעות שדין הירק הוא בשעת לקיטתו?
על כך יאמרו שאמנם ירקות אלו הולכים אחר שישית לענין זה שאין בהם איסור ספיחים ומותרים באכילה, אך מאידך כיון שנלקטו בשביעית חלים עליהם דיני קדושת שביעית.
וכל זאת דווקא בנוגע לירקות, שהולכים אחר תחילת הגידול (ולקמן יתבאר מהו) אך בתבואה שנכנסה לשביעית מודה שהולכים אחר שליש גידול ולא אחר תחילת הגידול.
שיטה שלישית היא דעת הרמב"ן (ויקרא כה, ה):
והספיחין האלו האסורים הם הגדלים בזמן האסור, בתבואה כל שהביאה שליש בשביעית, וכן הירקות כל שצמחו בשביעית, אסורין מן התורה לדברי רבי עקיבא, ולדברי חכמים אסורין מדברי סופרים חוץ מן העולים באותן שדות שהזכירו בירושלמי שכתבנו למעלה. אבל הירקות שצמחו בששית ונלקטו בשביעית, יש בהן משום קדושת שביעית לכל דיניה להפסד ולקרבנות ולסחורה ולביעור ואף על פי שגדלו לגמרי בששית, מפני שאנו הולכים אחר לקיטה בירק בין למעשר בין לשביעית, אבל אין בהם משום ספיחים שאינם ספיחי שביעית שהרי בששית צמחו, ואפילו הוסיפו בשביעית אין בהם דין ספיחים.
וביאר הרב זצ"ל (שבת הארץ ד, ג) ש'צמחו' הכוונה לרוב הגידול, ולכן מה שצמח בשישית ונלקט בשביעית מותר משום ספיחים שכן רוב גידולו בשישית. אך מה שצמח בשביעית, היינו רוב גידולו בשביעית, אסור כספיחים. ולפי חילוק זה יוסברו המשניות שהתירו באכילה ירקות בשביעית.
תחילת גידול
ראינו שר"ש התיר ירקות שהתחילו לגדול בשישית באכילה בשביעית ואין בהם איסור ספיחים. אך יש לברר מה נקרא תחילת גידול?
בדבר זה היה פולמוס גדול בין חזו"א ותלמידיו לגרש"ז.
החזו"א התיר לבני מושב מסוים את הירקות שהתחילו להנביט בכמה מקומות בשדה, והחשיב זאת כתחילת הגידול. ודבריו מבוססים בין השאר על פירוש הרא"ש למשנה (ט, א) שסבר כר"ש שגידול שישית הנכנס לשביעית אין בו ספיחים וכתב הרא"ש: ספיחים שיצאו בשישית, דכל גידולים היה בשביעית, מותרים. עכ"ל. והבין החזו"א שעצם היציאה, הנביטה כבר מחשיבה את הירק לשייך לשישית.
גרש"ז תמה על זאת מאד וחילק אחרת: בעלים הולכים אחר תחילת צמיחתם, ואילו בירקות פרי (כגון עגבניה) הולכים אחר תחילת הפרי עצמו. סברתו היא שאליבא דר"ש משאנץ דין זה שמותר הנכנס לשביעית הוא אפילו לר"ע, הסובר שספיחים הוא איסור דאורייתא, ואם כן לא שייך להמציא גדר חדש של נביטה שלא מצינו בשום מקום. ועל כן, הוא מקביל לשליש גידול של תבואה שהוא עונת המעשרות שלה. ולכן בירק הולכים לפי עונת המעשרות. אמנם למעשה סיים כתב: אך אעפ"כ הנני חוזר ומדגיש דכל מה שכתבו הוא לא למעשה הואיל וכבר הורה זקן (ראה באריכות מנחת שלמה א מט-נ).
להערות [email protected]
הרב אלישיב קפקה
בעל כושר רבנות עיר, ר"מ בישיבת "אבינועם" תפוח
פתחי אמונה מהו החידוש הכי גדול שיש בתורה?
תורה היא דבר ה' אלינו. הפלא שבלימוד תורה והחידוש הגדול ביותר של התורה לאנושות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
