ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא בתרא
במשנה בראש המסכת מוזכר עניין המנהג המדינה:
השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר - בונין את הכותל באמצע. מקום שנהגו לבנות גויל, גזית, כפיסין, לבינין - בונין, הכל כמנהג המדינה. גויל - זה נותן ג' טפחים וזה נותן ג' טפחים; בגזית - זה נותן טפחיים ומחצה וזה נותן טפחיים ומחצה; בכפיסין - זה נותן טפחיים וזה נותן טפחיים; בלבינין - זה נותן טפח ומחצה וזה נותן טפח ומחצה.
עניין המנהג מוזכר פעמיים: ראשית 'מקום שנהגו', ושנית בסיכום הדין של המשנה – 'הכל כמנהג המדינה'. ויש לברר את עניין המנהג מכמה זוויות שונות. כיצד הוא נקבע? מדוע הוא מחייב? האם יש דרכים לעקוף אותו?
שאלות אלו הינן רחבות מאד, ונוגעות לסוגיות רבות בש"ס. ראה תשובת רשב"א חלק ב סימן רסח שמרחיב בהסברת עניין זה. בסוגיא זו נתרכז במנהג בהקשר למניעת היזק הראיה בחצר.
מנהג על סוג אבן או עובי כותל
כאשר המשנה כותבת הכל כמנהג המדינה יש להבין מהו 'הכל'. ניתן להשליך זאת על סוג החומר ממנו בונים את הכותל, ואפשר להבין זאת על עובי הכותל, ואפשר לפרש ביחס לשניהם.
הגמרא (ד, א) שואלת מה עניינה של הסיומת 'הכל כמנהג המדינה'? ועונה, שהתווסף כאן המנהג לגדור ב'הוצא ודפנא' (להלן הו"ד).
שני חידושי דין לומדים התוס' מגמרא זו: א. מותר להפחית מעובי הכותל. ב. לא פחות מהו"ד.
א. שיעורי המשנה ניתנו על מנת לתת גבול עליון לעובי הכותל, שלמעלה ממנו לא יכולים השותפים לכפות זא"ז. וראייתו מעצם ההיתר הנ"ל של המשנה לגדור בהו"ד והוא ודאי פחות חזק מאשר בניין אבנים, אפילו חלשות.
הרא"ש (א, א) מסכים עם התוס' בענין הגבול העליון אך חולק עליו בגבול תחתון. הוא כותב שמנהג המדינה המדובר במשנה הוא רק ביחס לחומר הבנין אך כלל לא בשיעור עובי הכתלים, והראיה שישנו דיון בגמ' האם השיעור המוזכר כולל את הסיד או לא. משמע – שהשיעור מכוון וכנראה ברור לחז"ל שזהו השיעור המדויק והיעיל לעניין העמדת הכותל.
מנהג שטות – שיטת ר"ת
ב. שואל ר"ת (תוס' ב, א ד"ה בגויל) מדוע ריבתה הגמ' דווקא הו"ד? הרי היה צריך לרבות כפשט המשנה כמנהג כל המקומות? ועונה על כך :
ונראה לר"ת דדוקא בהוצא ודפנא אבל פחות מכאן אפילו נהגו מנהג הדיוט הוא ומוכיח מכאן דיש מנהגים שאין לסמוך עליהם אפילו היכא דתנן הכל כמנהג המדינה.
בנקודה זו של אי הליכה אחר מנהג שטות, מסכים הרא"ש (א, ה) עם ר"ת, וכ"פ ג"כ הרמ"א (קנז, ד). הסברא שאין ללכת אחר המנהג כאן הוא שא"א לבנות כל הזמן מחדש, אין כאן פתרון לבעיה של היזק הראיה משום שכל הזמן הכותל נופל, או אפילו עלול ליפול, וזה גורם לשותף חוסר נוחות השווה לנזק.
מנהג שטות – שיטת רמב"ן
לעומת התוס' אומר הרמב"ן (ב, א ד"ה מתני'):
ותנא בתר הכי הכל כמנהג המדינה לאתויי הוצא ודפנא והוא הדין למחצלת הקנים או מחיצה פחותה ממנה אם נהגו בכך, אלא אורח ארעא נקט.
הרמב"ן חולק על דברי ר"ת וכותב כמו הרא"ש שהמנהג נוגע אך ורק לסוג חומר הבניה אך לא לרוחב, שהוא תלוי במנהג המקום. ואפילו במקום שיש מנהג נגד מה שמובא במפורש במשנה, יעשו כמנהג ובתנאי שהוא מנהג כל הקהל:
אבל בודאי אם היה שם מנהג ידוע לשותפין כגון שהתנו עליו אנשי העיר במעמד כלן, כופין זה את זה לבנות כמנהגם הידוע ואפי' נהגו לבנות גויל רחב ארבע אמות.
אך מה טעמו של הרמב"ן, הרי הוא מנהג שטות, והנזק עדיין קיים כמ"ש? נראה את ביאור העניין באור זרוע (ב"ב, אות ג):
ונראה בעיני דאפי' פחות מיכן הוי מנהג דהולכין בממון אחר המנהג כדפרישי' בבבא מציעא בפ' השוכר את הפועלי' ובפ' המקבל גבי אריס אומר למחצה ירדתי והכא קמ"ל שאם נהגו לבנות ולחוץ בהוצא ודפנא שאינו יכול [לכוף] את חבירו לבנות כפסים וליבני. כשם דהיכא שנהגו לבנות כפסים שאינו יכול לכופו לבנות גזית וגויל ואם הוצא ודפנא עדיפי מכפסים וליבני קמ"ל שאינו יכול לכופו לבנות הוצא ודפנא היכא דנהגו לבנות כפסים וליבני.
כלומר, שמנהג הנוגע לדבר שבממון אינו נחשב למנהג טעות ועל כן הוא מחייב. וראה במקום אליו שולח האו"ז (ב"מ פו, א. סימן רעט ד"ה הכל לאתויי) שם מוכיח באריכות ממקורות רבים שמנהג שבממון יש לו תוקף.
מקומות בהם הולכים אחר מנהג טעות
אך עדיין קשה, מדוע יש ללכת אחר מנהג שכזה, סוף סוף הנזק עדיין קיים?
ונראה לומר שבדברי ממון יש מקום גדול לשיקול האישי של כל אחד ואחד. יתכן ולאדם פלוני הוצאה ממונית מסוימת תהיה מאד חשובה, ואילו עבור השני היא תהיה מאד מיותרת. ומשם נעלה לציבור. אם לציבור מסוים יש העדפה מסיבות שונות, לאופן גידור כזה או אחר, אזי המנהג מחייב. ואפשר לומר לאדם שבטלה דעתו אצל הציבור, לא במובן שמבטלים את דעת היחיד בממון, אלא במובן שכותל פשוט מאד גם כן נחשב במקום זה למונע ה"ר. ומי שמשנה ורוצה להחמיר ולהוסיף ידו על התחתונה. ואדם יודע שכאשר נכנס למקום אזי התנהלותו הכלכלית אף היא מושפעת מזה, ולכן אין לו טענה על מנהג שטות.
ומה יאמר ר"ת? מדוע לא הולכים כאן אחר מנהג שבממון?
כתב החזו"א (ב"ב סימן ה, ס"ק ד):
הא דהולכין אחר המנהג יש לו ב' גוונין, אחד, מפני שזה נכנס לחצר זו על דעת המנהג נכנס, וכאשר זכה בחלקו נשתעבד להתחייב בכל הדברים ששותף כופהו לחבירו. והשני, מפני שהסכמת הציבור הוי ככח בי"ד. ונראה, דמנהג גרוע – אין הולכין אחריו, אף אם הסכימו עליו כל הציבור, דאדם זוכה בדבר שהוא זכות לו אבל אינו זוכה בדבר שהוא חובה עליו.
וכנראה שכפיה על הצד הראשון, שעל דעת כן נכנס, כ"ש שאין אומרים משום שפשוט שלא נכנס על דעת כן, והראיה שמבקש אחרת.
כפיה על מיסים לא הגונים
נקודה חשובה מוסיף שם החזו"א מדברי תה"ד (סימן שמב) על ההבדל בין כפיה על מס אפילו שאינו הגון, לבין כפיה בין שני יחידים במנהג לא הגון של הציבור.
במנהג הנוגע להתנהלות של הרבים כציבור, בכדי לשמור על הסדר הטוב ולהמנע ממריבות תמידיות יש כח לכפות על המס, אפילו אינו כדין תורה. ויסוד הדבר בנוי על כך שמראש התנו לוותר על זכותם הממונית עפ"י תורה וללכת לפי הסדר המקומי. אך בין שני יחידים, אין הדבר מחייב שיבואו מכאן לקטטות תמידיות, ולכן מנהג שטות אינו תקף, ומהטעם דלעיל.
להערות - [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
