ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויחי
לשמעון ולוי אומר יעקב (מט, ה-ז): "שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם...כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור, ארור אפס כי עז ועברתם כי קשתה". ופירש רש״י: "אומנות זו של רציחה חמס היא בידכם, מברכת עשיו היא זו. אומנות שלו היא ואתם חמסתם אותה הימנו".
ואחר תוכחה חריפה זו, ממשיך יעקב ומברך את שאר בניו בברכות שיש בהם ביטויי כוח וכיבוש.
כך ביהודה הוא אומר (מט, ח): "יהודה אתה יודוך אחיך, ידך בעורף אויבך". ואונקולוס מתרגם כפשוטו- שיהודה יתקוף את אויביו ושונאיו ויכניעם.
בזבולון נאמר (מט, יג): "זבולון לחוף ימים ישכן, והוא לחוף אנית". ואונקלום מפרש שזבולון יכבוש מחוזות דרך הים בספינות.
ברכה דומה ניתנת גם ליששכר (מט, יד): "יששכר חמור גרם...ויט סכמו לסבול". ורש״י בשם אונקלוס מבאר: "ויט שכמו לסבול מלחמות ולכבוש מחוזות, שהם יושבים על הספר, ויהיה האויב כבוש תחתיו למס עובד".
בדן נאמר (מט, טז): "דן ידין עמו"- וכתב רש״י: "ינקום נקמת עמו מפלשתים".
בגד (מט, יט): "גד גדוד יגודנו והוא יגד עקב". ואונקלוס מבאר שבני גד היו מזוינים כשעברו את הירדן למלחמה לפני אחיהם.
"נפתלי אילה שלחה הנותן אמרי שפר"- פרש״י: "על מלחמת סיסרא נתנבא וכו’".
וכהנה נמצא כמעט בכל השבטים, מלבד זאת שעל פי פשוטו של מקרא יעקב אבינו עצמו אומר (מח, כב): "אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי".
ואם כן צריך ביאור מדוע הוא מאשים ומוכיח את שמעון ולוי ברצח העיר שכם שהיו אשמים בחטיפת דינה, והיו עושים כל רע- עובדי עבודה זרה ומגלי עריות ועושים כל תועבות השם (רמב״ן לד, יג).
אלא ברור שאין כוונת יעקב להאשים את שמעון ולוי על עצם המעשה, אלא בדבר אחר. טענתו הייתה שעשו כן מבלי לשקול כראוי את הסכנה הנשקפת משאר העמים. וכפי שאמר להם בפירוש (לד, ל): "ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי, עכרתם אותי להבאישני בישב הארץ בכנעני ובפרזי, ואני מתי מספר, ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי". שבעבור כן נתכנסו כל סביבותיהם להלחם בהם, כפי שמבאר רש״י (מח, כב).
כלומר שטענת יעקב היתה שעצם השמדת שכם היתה מוצדקת ונכונה, ונעשתה בחוכמה, אך היה צורך בחישוב מוקדם כיצד לנטרל את הסכנה המשתקפת משאר העמים. לעומת זאת, שמעון ולוי השיבו: "הכזונה יעשה את אחותינו"- כלומר אף אם לא ניתן לנטרל את כל הסכנות, אין להתעלם מן החובה המוסרית לנקום את נקמת אחותם, לבל תהיה כזונה.
וכאן יש לעמוד על השאלה מדוע שמעון ולוי נכשלו לדעת אביהם בקריאה נכונה של המציאות והעמידו את כל המשפחה בסכנה קיומית. דבר זה מבאר יעקב בעצמו ואומר (מט, ו-ז): "כי באפם הרגו איש...ארור אפם כי עז" ורש״י מבאר שכוונתו להריגת חמור ואנשי שכם, שנעשתה מתוך כעס. כלומר, שורש הטעות לא היה בעצם המעשה, אלא במניע ואופן הביצוע. מלחמה שנעשית מתוך כעס, אף אם מטרתה צודקת, מאבדת את שיקול הדעת ואת היכולת לחשב נכונה את תוצאותיה. כאשר אדם פועל מתוך חימה, הוא אינו מודד את צעדיו במדויק, אינו שוקל את מכלול ההשלכות, ועלול להביא אסון רחב יותר מן המעשה עצמו.
יעקב מלמד כאן יסוד חשוב: גם כשנאלצים להילחם באויב ולהפעיל כוח, חייב הדבר להיעשות בשיקול הדעת קר, מתוך אחריות, תכנון וראייה רחבה, ולא מתוך התפרצות רגשית.
ומכאן מתבאר היטב ההבדל בין שמעון ולוי לבין שאר השבטים, אותם שיבח יעקב על מלחמות שנעשו מתוך הנהגה מסודרת, אחריות ושיקול דעת, ואילו כאן מדובר בפעולה שנבעה מרגשות, אשר אמנם היתה בה קנאת הצדק, אך בפועל סיכן את הכלל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
