ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא בתרא
למדנו בסוגיות קודמות הן בפרק ראשון והן בפרקנו על חובות ושעבודים שיש בין שכנים. בסוגיא זו נדון ביצירת חזקה על נזקים או בלשוננו הפרעות לשכן.
אומרת הגמרא (כג, א):
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אין חזקה לנזקין. ולאו איתמר עלה, רב מרי אמר: בקוטרא, ורב זביד אמר: בבית הכסא? אמר ליה: הני לדידי דאנינא דעתאי, כי קוטרא ובית הכסא דמו לי.
על עצם הביטוי 'אין חזקה לנזקין' יש לשאול מהם אותם נזיקין? מדוע אין חזקה עליהם? האם לעולם אין חזקה או שמא יש מצבים בהם אכן נוצרת חזקה? א"כ, מהם אותם התנאים או מצבים?
שיטת ר"ת
תוס' במקום (ד"ה אין) מביא שתי שיטות ומתחיל בשיטת ר"ת:
אומר ר"ת דאפי' הקנה יכול לחזור בו דקנין בטעות הוא דסבור היה שיכול לקבל ועכשיו אין יכול לקבל.
ובמבט ראשון הדברים קשים, מדוע אם עשה קנין – שיש לברר מהו – יוכל להתחרט? מדוע שלא נאמר כן בכל מקח שיתברר לקונה שלא עונה על צרכיו יאמר כסבור הייתי?
בכדי להבין זאת יש להתבונן במקור דבריו. מקורו הוא מדין המצאות מומים ביחס לעילת גירושין בין בני זוג. וכך מובא בכתובות (עז, א):
האיש שנולדו בו מומין - אין כופין אותו להוציא; אמר רשב"ג: בד"א - במומין הקטנים, אבל במומין הגדולים - כופין אותו להוציא. גמ'. רב יהודה תני: נולדו, חייא בר רב תני: היו. מ"ד נולדו, כ"ש היו, דקסברה וקיבלה; מאן דאמר היו, אבל נולדו לא. תנן, אמר רבן שמעון בן גמליאל: בד"א - במומין קטנים, אבל במומין גדולים - כופין אותו להוציא; בשלמא למ"ד נולדו, היינו דשאני בין גדולים לקטנים, אלא למ"ד היו, מה לי גדולים מה לי קטנים? הא סברה וקיבלה! כסבורה היא שיכולה לקבל, ועכשיו אין יכולה לקבל. ואלו הן מומין גדולים? פירש רשב"ג, [כגון] ניסמית עינו, נקטעה ידו, ונשברה רגלו. אתמר, ר' אבא בר יעקב אמר ר' יוחנן: הלכה כרשב"ג.
רואים מגמ' זו שישנם מצבים בהם המקח אכן מתברר כטעות וממילא מתאפשרת חזרה ממנו. ועל כן, נזקים גדולים כקוטרא ובית הכסא, יש לראות כמומים בבעל, המאפשרים חזרה. ונראה לי שיסוד ההשוואה הוא ששניהם עסוקים בנזקי או צער הגוף. נזקים מסוג זה קשה לאמוד את עוצמת נזקם ולכן מתברר שלא היתה מחילה באמת. והסבר זה מבוסס על דברי הרמב"ן ביחס לדין מחילה על היזק ראיה:
ומסתברא כותיה שאני אומר קוטרא ובית הכסא לפי שהן נזקין בגוף אין להם חזקה, לא אמרו חזקה בנזקין אלא בנזקי ממון דאמת המים וסיד וסלעים והשנויין עמהם (י"ז א') שאין נזקן אלא בכותלו של חברו, אדם מוחל על כותלו אפילו יפיל אותו ממש, אבל קוטרא ובית הכסא שהוא עצמו ניזוק ומצטער בהם אין להם חזקה, וזהו טעמו של רב יוסף (כ"ג א') בקורקור, שהאסטניסין ואניני הדעת מצטערין ונזוקין הן בכך... ועוד מי ידע כמה מטי ליה דלמחול...
יש להעיר שהרמב"ן עצמו חולק על ר"ת בסוגית חזקה בנזקין, וכדלקמן.
בכל אופן, לומד ר"ת שאפילו בהתרצות מלאה של הנזיק ועדים - יכול לחזור בו, כמו האשה בסוגיית מומין. אך במכר, לפי הרמב"ן בהסבר ר"ת, לא יכולה לחזור. וכן משמע מרבינו ירוחם (מישרים נתיב לא חלק ו):
וכתב ר"ת דאלו הניזקין שאמרנו אין להם חזקה הקונה בעדים יכול לחזור בו דקנין בטעות הוא אבל מכירה מהניא.
אמנם תוס' מיד מקשה:
ואין נראה [שיטת ר"ת] דמדקאמר אין חזקה לנזקין איכא למידק הא ראיה יש כדדייקינן בחזקת הבתים (לקמן דף מט:) גבי הא דתנן ולא לאיש חזקה בנכסי אשתו.
אך על פי הסבר רבינו ירוחם לא קשה משום שהסוגיא בפרק חזקת הבתים עוסקת במכר ולא במחילה.
לעומת זאת יש בראשונים המבינים בשיטת ר"ת שסובר שאף במכירה יכול לחזור בו. וכך משמע מדברי הרשב"א בכמה מקומות וכן מדברי ה"ה שכתב (שכנים יא, ד):
ויש מי כתב שאפילו מכר וקנו מידו יכול לחזור בו ולומר סבור הייתי לקבל ואיני יכול לקבל והרי זה כקניין במעות וחוזר וכן דעת ר"ת ז"ל:
ומה יעשו עם הדיוק של 'חזקה אין הא ראיה יש'? על כך יאמרו (מובא ברמב"ן ד"ה אין חזקה):
ואחרים אומרים דאפילו במכר לא נעשה כלום ואין בדקדוק לשון חזקה לומר הא ראייה יש, דכיון דהך חזקה לאו חזקה הבאה מחמת טענה הוא, כיון דאמר לית בה חזקה ממילא שמעת דלית בה ראיה דחזקה גופא ראיה היא.
כלומר, המינוח של חזקה שם וכאן אינו דומה, שאילו שם הוא מהווה הוכחה לטענה, אך כאן לא מדובר כלל שיש טענה, אלא כל הטיעון הוא ששתיקה מהווה ראיה למחילה. ולכן כאשר אומרים אין חזקה המשמעות היא שאין ללמוד ביחס לנזקים אלו שום ראיה מעצם השתיקה, שכן האדם לא יכול באמת למחול על נזקים אלו.
בין שתי הדעות הללו, יסוד הדיון הוא במקח טעות – ונחלקו במתיחת הגבול היכן כבר אינו יכול לחזור בו. לדעת רי"ו כל עוד דנים במחילה אזי יש יכולת לחזור אך במצב של מכירה כבר לא שייך, שכן המו"מ ביניהם עבר מצער הגוף ששייך בו לומר לא שערתי כראוי, לדיני ממונות רגילים בו האדם קיבל תמורה ואינו יכול לומר לא שיערתי.
ואילו דעת ה"ה, בהסבר ר"ת, שכיון שיסוד הדין של 'אין חזקה לנזקין' הוא מק"ט אזי אף במכירה של ממש הוא שייך.
בעיה במחילה
שיטת תוס' ורמב"ם
כיוון נוסף בהסבר 'אין חזקה לנזקין' הוא שהבעיה היא בחזקה ולא במק"ט. כלומר, אם האדם עושה קניין על רצונו, וכפי שמשמע מלשון הרמב"ם ותוס' הנ"ל, הרי אינו יכול לומר סבור הייתי. וכך כתב הרמב"ם (שכנים יא, ד):
כל ההרחקות האמורות בפרקים של מעלה אם לא הרחיק וראה חבירו ושתק הרי זה מחל ואינו יכול לחזור ולהצריכו ולהרחיקו... במה דברים אמורים בשהחזיק בשאר נזקין חוץ מארבעה מיני נזקין אלו האמורים בפרק זה שהן העשן וריח בית הכסא והאבק וכיוצא בו ונדנוד הקרקע שכל אחד מאלו אין לו חזקה, ואפילו שתק הניזק כמה שנים הרי זה חוזר וכופהו להרחיק... ולמה שינו נזקים אלו משאר נזקין? לפי שאין דעתו של אדם סובלת נזק מאלו וחזקתו שאינו מוחל שהיזקו היזק קבוע, ואם קנו מידו שמחל בנזקים אלו אינו יכול לחזור בו.
אלא שכל עוד לא עשה קניין, אין מניחים ששתיקתו מהווה ראיה להסכמתו או מחילתו וכפי שכתב הרא"ש (ב, יח):
אבל חזקה לא מהניא ולא אמרינן חזקה במקום שטר עומדת משום דאיבעי ליה למחויי דסבר לא בעינן למחויי דכולי עלמא ידעי דאין אדם מוחל על היזק כזה.
והראיה לכך כותב תוס' (שם) וכפי שהבאנו כבר לעיל:
ואין נראה [שיטת ר"ת] דמדקאמר אין חזקה לנזקין איכא למידק הא ראיה יש כדדייקינן בחזקת הבתים (לקמן דף מט:) גבי הא דתנן ולא לאיש חזקה בנכסי אשתו.
ומה הסברא שהקניין ישנה את תוקף המחילה? נראה שהוא ביטוי לעומק הדעת שיש למוחל בשעה שמקנה, ועל כן כבר לא יוכל לחזור בו.
שיטת רמב"ן
הרמב"ן בסוגיא כאן מסדר את השיטות כולן אך לא מסכים איתן. לפי הרמב"ן, אפילו רק אמר בפירוש שמוחל – כבר אינו יכול לחזור בו בטענת 'כסבור הייתי':
ולעולם 'חזקה אין להם הא ראיה יש להם' - בין במחילה ממש שנתן לו רשות בין במכר! שאלו לא היה להם מכר ומחילה לא הוו אמרי רבנן בגמרא 'אין להם חזקה', ואדרבה היה להם לומר ש'אין מחילתן מחילה ואין ממכרן ממכר', והמכר והמחילה - כלומר שנתן רשות - שוין בכל דבר. ולפי דעתי שאינו צריך קנין, ומה שאמרו בירושלמי יכול לחזור בשקבל עליו בשתיקה אבל נתן רשות לא.
הרמב"ן מחמיר יותר מכולם וסובר שכל מה שאמרו שאפשר לחזור הוא כל עוד לא מחל בפה מלא. אך אם אכן אמר בפירוש שמוחל, אפילו לא עשה קניין על כך – כבר לא יכול לחזור בו. וביחס לגמרת 'מומין', המהווה ראיה לשיטת ר"ת, מבאר הרמב"ן שלא ניתן לדמותה הלכה למעשה לשאר נזקי הגוף שהרי אף הש"ס עצמו מחלק בין סוגיית מומים לשאר נזקים. ועל כן, אין להתחשב בטענת 'כסבור הייתי' אלא במקום בו היתה שתיקה בלבד.
מדוע א"א לחזור ממחילה?
ועוד יש לשאול על עצם העניין של 'אין חזקה' – מדוע אמנם א"א לחזור בו ממחילת הנזק? שאלה זו שואל קצה"ח בשם אחיו ועונה כך (קנה, טז):
והנראה לי בזה דחזקת נזקין אינו משום מחילת הנזק, אלא משום דהכי דינא דנזקי שכנים כיון שאינו מזיק ממש בידים דכל שעמד בהיתר מהני וצריך הניזק להרחיק את עצמו וכמו באילן קדם (ב"ב כה, ב), וה"ה בזה שמחל לו או קנה ממנו הרי עמד ברשות כיון שקנו מיניה להיות עומד כאן. ואף על גב דעמד המזיק אחר שהיה דבר הניזק, כיון שמחל לו או קנו מיניה הרי ברשות עמד שעה אחת ומש"ה כשירצה הניזק שלא יוזק צריך להרחיק את עצמו. ואפילו לדעת התוס' (ב"ב יח, ב ד"ה ואי לא סמיך) דלא מהני בהיתר אלא באילן דוקא, היינו היכא שעמד מאליו בהיתר, אבל היכא דעומד ברשות הניזק במחילה ושתיקה או ע"י קנין ודאי מהני ליה, ואפילו עומד וצווח הניזק אח"כ שלא יזיק אותו יותר צריך הניזק להרחיק עצמו כיון דאינו מזיק בידים, וברשות עדיף טפי מבהיתר.
אמנם, יש לציין שקצה"ח שאל זאת ביחס לנזקים רגילים עליהם אפשר ליצור חזקה, אך נראה שה"ה ביחס לנזקים החמורים בהם יש יצירת חזקה לאחר קנין או עדים או מכר או אמירה מפורשת – כל שיטה כדאית לה.
בכל אופן, תורף דברי קצה"ח הם שמה שאדם יכול להחזיק בשימוש על אף שהוא מזיק לשכנו, אינו משום מחילת הניזק, אלא משום שמותר לאדם ע"י קבלת רשות משכינו לעשות שימוש ברשותו אפילו שמזיק לשכנו. ומשכך, כיון שנתן לו רשות, הוי כסמך בהיתר ואינו יכול לחזר בו.
אך נתה"מ (קנה, ס"ק כ) חולק על כך שסמך בהיתר אינו צריך עוד להרחיק, אלא מצד קוטרא ובית הכסא יצטרך להרחיק אפילו סמך בהיתר משום שהם נזקים המתחדשים בכל שעה ואין במחילת הדבר הקודם מספיק למצב העכשווי.
להערות - [email protected]
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.











