ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא בתרא
למדנו בסוגיות קודמות הן בפרק ראשון והן בפרקנו על חובות ושעבודים שיש בין שכנים. בסוגיא זו נדון ביצירת חזקה על נזקים או בלשוננו הפרעות לשכן.
אומרת הגמרא (כג, א):
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אין חזקה לנזקין. ולאו איתמר עלה, רב מרי אמר: בקוטרא, ורב זביד אמר: בבית הכסא? אמר ליה: הני לדידי דאנינא דעתאי, כי קוטרא ובית הכסא דמו לי.
על עצם הביטוי 'אין חזקה לנזקין' יש לשאול מהם אותם נזיקין? מדוע אין חזקה עליהם? האם לעולם אין חזקה או שמא יש מצבים בהם אכן נוצרת חזקה? א"כ, מהם אותם התנאים או מצבים?
שיטת ר"ת
תוס' במקום (ד"ה אין) מביא שתי שיטות ומתחיל בשיטת ר"ת:
אומר ר"ת דאפי' הקנה יכול לחזור בו דקנין בטעות הוא דסבור היה שיכול לקבל ועכשיו אין יכול לקבל.
ובמבט ראשון הדברים קשים, מדוע אם עשה קנין – שיש לברר מהו – יוכל להתחרט? מדוע שלא נאמר כן בכל מקח שיתברר לקונה שלא עונה על צרכיו יאמר כסבור הייתי?
בכדי להבין זאת יש להתבונן במקור דבריו. מקורו הוא מדין המצאות מומים ביחס לעילת גירושין בין בני זוג. וכך מובא בכתובות (עז, א):
האיש שנולדו בו מומין - אין כופין אותו להוציא; אמר רשב"ג: בד"א - במומין הקטנים, אבל במומין הגדולים - כופין אותו להוציא. גמ'. רב יהודה תני: נולדו, חייא בר רב תני: היו. מ"ד נולדו, כ"ש היו, דקסברה וקיבלה; מאן דאמר היו, אבל נולדו לא. תנן, אמר רבן שמעון בן גמליאל: בד"א - במומין קטנים, אבל במומין גדולים - כופין אותו להוציא; בשלמא למ"ד נולדו, היינו דשאני בין גדולים לקטנים, אלא למ"ד היו, מה לי גדולים מה לי קטנים? הא סברה וקיבלה! כסבורה היא שיכולה לקבל, ועכשיו אין יכולה לקבל. ואלו הן מומין גדולים? פירש רשב"ג, [כגון] ניסמית עינו, נקטעה ידו, ונשברה רגלו. אתמר, ר' אבא בר יעקב אמר ר' יוחנן: הלכה כרשב"ג.
רואים מגמ' זו שישנם מצבים בהם המקח אכן מתברר כטעות וממילא מתאפשרת חזרה ממנו. ועל כן, נזקים גדולים כקוטרא ובית הכסא, יש לראות כמומים בבעל, המאפשרים חזרה. ונראה לי שיסוד ההשוואה הוא ששניהם עסוקים בנזקי או צער הגוף. נזקים מסוג זה קשה לאמוד את עוצמת נזקם ולכן מתברר שלא היתה מחילה באמת. והסבר זה מבוסס על דברי הרמב"ן ביחס לדין מחילה על היזק ראיה:
ומסתברא כותיה שאני אומר קוטרא ובית הכסא לפי שהן נזקין בגוף אין להם חזקה, לא אמרו חזקה בנזקין אלא בנזקי ממון דאמת המים וסיד וסלעים והשנויין עמהם (י"ז א') שאין נזקן אלא בכותלו של חברו, אדם מוחל על כותלו אפילו יפיל אותו ממש, אבל קוטרא ובית הכסא שהוא עצמו ניזוק ומצטער בהם אין להם חזקה, וזהו טעמו של רב יוסף (כ"ג א') בקורקור, שהאסטניסין ואניני הדעת מצטערין ונזוקין הן בכך... ועוד מי ידע כמה מטי ליה דלמחול...
יש להעיר שהרמב"ן עצמו חולק על ר"ת בסוגית חזקה בנזקין, וכדלקמן.
בכל אופן, לומד ר"ת שאפילו בהתרצות מלאה של הנזיק ועדים - יכול לחזור בו, כמו האשה בסוגיית מומין. אך במכר, לפי הרמב"ן בהסבר ר"ת, לא יכולה לחזור. וכן משמע מרבינו ירוחם (מישרים נתיב לא חלק ו):
וכתב ר"ת דאלו הניזקין שאמרנו אין להם חזקה הקונה בעדים יכול לחזור בו דקנין בטעות הוא אבל מכירה מהניא.
אמנם תוס' מיד מקשה:
ואין נראה [שיטת ר"ת] דמדקאמר אין חזקה לנזקין איכא למידק הא ראיה יש כדדייקינן בחזקת הבתים (לקמן דף מט:) גבי הא דתנן ולא לאיש חזקה בנכסי אשתו.
אך על פי הסבר רבינו ירוחם לא קשה משום שהסוגיא בפרק חזקת הבתים עוסקת במכר ולא במחילה.
לעומת זאת יש בראשונים המבינים בשיטת ר"ת שסובר שאף במכירה יכול לחזור בו. וכך משמע מדברי הרשב"א בכמה מקומות וכן מדברי ה"ה שכתב (שכנים יא, ד):
ויש מי כתב שאפילו מכר וקנו מידו יכול לחזור בו ולומר סבור הייתי לקבל ואיני יכול לקבל והרי זה כקניין במעות וחוזר וכן דעת ר"ת ז"ל:
ומה יעשו עם הדיוק של 'חזקה אין הא ראיה יש'? על כך יאמרו (מובא ברמב"ן ד"ה אין חזקה):
ואחרים אומרים דאפילו במכר לא נעשה כלום ואין בדקדוק לשון חזקה לומר הא ראייה יש, דכיון דהך חזקה לאו חזקה הבאה מחמת טענה הוא, כיון דאמר לית בה חזקה ממילא שמעת דלית בה ראיה דחזקה גופא ראיה היא.
כלומר, המינוח של חזקה שם וכאן אינו דומה, שאילו שם הוא מהווה הוכחה לטענה, אך כאן לא מדובר כלל שיש טענה, אלא כל הטיעון הוא ששתיקה מהווה ראיה למחילה. ולכן כאשר אומרים אין חזקה המשמעות היא שאין ללמוד ביחס לנזקים אלו שום ראיה מעצם השתיקה, שכן האדם לא יכול באמת למחול על נזקים אלו.
בין שתי הדעות הללו, יסוד הדיון הוא במקח טעות – ונחלקו במתיחת הגבול היכן כבר אינו יכול לחזור בו. לדעת רי"ו כל עוד דנים במחילה אזי יש יכולת לחזור אך במצב של מכירה כבר לא שייך, שכן המו"מ ביניהם עבר מצער הגוף ששייך בו לומר לא שערתי כראוי, לדיני ממונות רגילים בו האדם קיבל תמורה ואינו יכול לומר לא שיערתי.
ואילו דעת ה"ה, בהסבר ר"ת, שכיון שיסוד הדין של 'אין חזקה לנזקין' הוא מק"ט אזי אף במכירה של ממש הוא שייך.
בעיה במחילה
שיטת תוס' ורמב"ם
כיוון נוסף בהסבר 'אין חזקה לנזקין' הוא שהבעיה היא בחזקה ולא במק"ט. כלומר, אם האדם עושה קניין על רצונו, וכפי שמשמע מלשון הרמב"ם ותוס' הנ"ל, הרי אינו יכול לומר סבור הייתי. וכך כתב הרמב"ם (שכנים יא, ד):
כל ההרחקות האמורות בפרקים של מעלה אם לא הרחיק וראה חבירו ושתק הרי זה מחל ואינו יכול לחזור ולהצריכו ולהרחיקו... במה דברים אמורים בשהחזיק בשאר נזקין חוץ מארבעה מיני נזקין אלו האמורים בפרק זה שהן העשן וריח בית הכסא והאבק וכיוצא בו ונדנוד הקרקע שכל אחד מאלו אין לו חזקה, ואפילו שתק הניזק כמה שנים הרי זה חוזר וכופהו להרחיק... ולמה שינו נזקים אלו משאר נזקין? לפי שאין דעתו של אדם סובלת נזק מאלו וחזקתו שאינו מוחל שהיזקו היזק קבוע, ואם קנו מידו שמחל בנזקים אלו אינו יכול לחזור בו.
אלא שכל עוד לא עשה קניין, אין מניחים ששתיקתו מהווה ראיה להסכמתו או מחילתו וכפי שכתב הרא"ש (ב, יח):
אבל חזקה לא מהניא ולא אמרינן חזקה במקום שטר עומדת משום דאיבעי ליה למחויי דסבר לא בעינן למחויי דכולי עלמא ידעי דאין אדם מוחל על היזק כזה.
והראיה לכך כותב תוס' (שם) וכפי שהבאנו כבר לעיל:
ואין נראה [שיטת ר"ת] דמדקאמר אין חזקה לנזקין איכא למידק הא ראיה יש כדדייקינן בחזקת הבתים (לקמן דף מט:) גבי הא דתנן ולא לאיש חזקה בנכסי אשתו.
ומה הסברא שהקניין ישנה את תוקף המחילה? נראה שהוא ביטוי לעומק הדעת שיש למוחל בשעה שמקנה, ועל כן כבר לא יוכל לחזור בו.
שיטת רמב"ן
הרמב"ן בסוגיא כאן מסדר את השיטות כולן אך לא מסכים איתן. לפי הרמב"ן, אפילו רק אמר בפירוש שמוחל – כבר אינו יכול לחזור בו בטענת 'כסבור הייתי':
ולעולם 'חזקה אין להם הא ראיה יש להם' - בין במחילה ממש שנתן לו רשות בין במכר! שאלו לא היה להם מכר ומחילה לא הוו אמרי רבנן בגמרא 'אין להם חזקה', ואדרבה היה להם לומר ש'אין מחילתן מחילה ואין ממכרן ממכר', והמכר והמחילה - כלומר שנתן רשות - שוין בכל דבר. ולפי דעתי שאינו צריך קנין, ומה שאמרו בירושלמי יכול לחזור בשקבל עליו בשתיקה אבל נתן רשות לא.
הרמב"ן מחמיר יותר מכולם וסובר שכל מה שאמרו שאפשר לחזור הוא כל עוד לא מחל בפה מלא. אך אם אכן אמר בפירוש שמוחל, אפילו לא עשה קניין על כך – כבר לא יכול לחזור בו. וביחס לגמרת 'מומין', המהווה ראיה לשיטת ר"ת, מבאר הרמב"ן שלא ניתן לדמותה הלכה למעשה לשאר נזקי הגוף שהרי אף הש"ס עצמו מחלק בין סוגיית מומים לשאר נזקים. ועל כן, אין להתחשב בטענת 'כסבור הייתי' אלא במקום בו היתה שתיקה בלבד.
מדוע א"א לחזור ממחילה?
ועוד יש לשאול על עצם העניין של 'אין חזקה' – מדוע אמנם א"א לחזור בו ממחילת הנזק? שאלה זו שואל קצה"ח בשם אחיו ועונה כך (קנה, טז):
והנראה לי בזה דחזקת נזקין אינו משום מחילת הנזק, אלא משום דהכי דינא דנזקי שכנים כיון שאינו מזיק ממש בידים דכל שעמד בהיתר מהני וצריך הניזק להרחיק את עצמו וכמו באילן קדם (ב"ב כה, ב), וה"ה בזה שמחל לו או קנה ממנו הרי עמד ברשות כיון שקנו מיניה להיות עומד כאן. ואף על גב דעמד המזיק אחר שהיה דבר הניזק, כיון שמחל לו או קנו מיניה הרי ברשות עמד שעה אחת ומש"ה כשירצה הניזק שלא יוזק צריך להרחיק את עצמו. ואפילו לדעת התוס' (ב"ב יח, ב ד"ה ואי לא סמיך) דלא מהני בהיתר אלא באילן דוקא, היינו היכא שעמד מאליו בהיתר, אבל היכא דעומד ברשות הניזק במחילה ושתיקה או ע"י קנין ודאי מהני ליה, ואפילו עומד וצווח הניזק אח"כ שלא יזיק אותו יותר צריך הניזק להרחיק עצמו כיון דאינו מזיק בידים, וברשות עדיף טפי מבהיתר.
אמנם, יש לציין שקצה"ח שאל זאת ביחס לנזקים רגילים עליהם אפשר ליצור חזקה, אך נראה שה"ה ביחס לנזקים החמורים בהם יש יצירת חזקה לאחר קנין או עדים או מכר או אמירה מפורשת – כל שיטה כדאית לה.
בכל אופן, תורף דברי קצה"ח הם שמה שאדם יכול להחזיק בשימוש על אף שהוא מזיק לשכנו, אינו משום מחילת הניזק, אלא משום שמותר לאדם ע"י קבלת רשות משכינו לעשות שימוש ברשותו אפילו שמזיק לשכנו. ומשכך, כיון שנתן לו רשות, הוי כסמך בהיתר ואינו יכול לחזר בו.
אך נתה"מ (קנה, ס"ק כ) חולק על כך שסמך בהיתר אינו צריך עוד להרחיק, אלא מצד קוטרא ובית הכסא יצטרך להרחיק אפילו סמך בהיתר משום שהם נזקים המתחדשים בכל שעה ואין במחילת הדבר הקודם מספיק למצב העכשווי.
להערות - [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
