^ 1.
גמ' בבא קמא (קיג ע"ב), "אמר רבא, תדע דקטלי דיקלי וגשרי גשרי... ועברינן עליהו", וכן ברמב"ם הל' גזילה ואבידה (סוף פרק ה), והוסיף שם על לשון הגמרא "והרס בתים". דהיינו שיכול גם להפקיע קרקעות. שו"ע וטור חושן משפט סי' שסט ובב"י שם. אמנם מצינו הסתייגות מסוימת בדברי תוספות בסנהדרין (כ ע"ב ד"ה "מלך מותר"), אך לא נפסקו דבריו להלכה.^ 2.
טור חושן משפט סי' שסט ו"בית יוסף" שם ושו"ע.^ 3.
רמב"ם הל' גזילה ואבידה פרק ה, טור שו"ע חושן משפט סי' שסט סעיף ו. אף שר"ן בשם התוספות (נדרים כח ע"א), "נמוקי יוסף" שם ועוד ראשונים חולקים על זה, וסוברים דבארץ-ישראל אין "דינא דמלכותא דינא", אין הלכה כמותם. ויש עוד שטענו שגם לדבריהם יש "דינא דמלכותא" להלכה גם בא"י, עיין "עמוד הימיני" להגר"ש ישראלי סי' ז, ח, ט, בקובץ "בצומת התורה והמדינה" (ח"א) עוד מאמרים בנושא. לרוב הדעות, מקור הסמכות הוא מהסכמת העם לקבל על עצמו שלטון מסוים, לרבות חוקיו מסיו ותקנותיו.^ 4.
רמב"ם (הל' מלכים פ"ד בעיקר הל' ו) "ונותן דמיהן", וכן מצינו בגמרא בבא קמא (ס ע"ב) שאף שלדוד היה מותר שלא לשלם, מכל מקום שילם. אמנם מהמקרה הנ"ל ניתן להוכיח, לכאורה, שאין חובת תשלום. וזה קשה על דברי הרמב"ם. ברם, יש לתרץ בפשטות, שיש הבדל בין מקרה שבו המלכות לוקחת דברים, ועליה לשלם, לבין מקרה שבו המלכות מכלה דברים. כגון בשריפת השעורים של דוד, שאז אין היא צריכה לשלם. ובמקרה דידן המלכות לוקחת את הקרקע, ועליה לשלם. "חזון איש" (סי' ד ס"ק טו) ו"המשפט העברי בפסיקת בית המשפט בישראל" לנ' רקובר (כרך א עמ' 204-205), אמנם בבבא קמא (קיג ע"ב) לא מפורשת חובת התשלום, ועיין שם בתוספות ד"ה היכי, אך אין להוכיח משם לנדון דידן, מכיוון ששם מדובר בתשלום אגרה מצד העוברים על הגשר. ועוד עיין "כסף הקדשים" (שו"ע חושן משפט סי' שסט ס"ב) בחובת המלכות בתשלום עבור הפקעה.^ 5.
סנהדרין (ח ע"א), רמב"ם הל' סנהדרין (פ"כ הל' י) "שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של אלף מנה". הרי שחז"ל צמצמו כמה שיותר את המושג "תביעה בלתי-סבירה".^ 6.
לפי דעתו של הרב נ"א רבינוביץ יש לראות את המדינה כשותפות גדולה שבה חברים כל האזרחים. לפי זה יש מקום למחילה הדדית כאשר הפגיעה היא מזערית. מהו שיעור הפגיעה שבה שותפים מוחלים זה לזה, צריך להיקבע על-פי המנהג, וחייב להיות מוגדר על-פי כללים. מאידך גיסא, יש מקום לבחון את הטענה שאלה שרכושם הושבח כתוצאה משינוי יעודה של קרקע פרטית, יצטרכו לשלם על כך לבעל קרקע זה, שהרי שינוי יעוד קרקעו הוא שגרם להשבחת חלקם שלהם.^ 7.
סנהדרין (מח ע"ב), "הרוגי מלכות נכסיהם למלך", רמב"ם (פ"א מהל' אבל הל' ט), טור חושן משפט (סי' שסט) "שכן חוק המלך ליקח ממון המורד בו".^ 8.
סנהדרין (מו ע"א), רמב"ם (הל' סנהדרין פ"כד הל' ד), טור ושו"ע חושן משפט (סי' ב), "בית דין מכין ועונשין שלא מן הדין". ועיין "עמוד הימיני" (סי' ט ס"ק יא-יב).^ 9.
בבלי יבמות (פט ע"ב), ירושלמי פאה (פ"ה הל' א) "מנין שהפקר בית דין הפקר... וכל אשר לא יבוא... יוחרם כל רכושו...", ועיין מה שכתב "דבר אברהם" (ח"א סי' א) בעניין זה.