ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מבט על התקופה
- מאמרים אקטואליים
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- ויקהל
סיפור צדיקים, סיפור חז"ל או סיפור של משל שבא להבהיר את הרעיון שנכתב במאמר.
הפעם לא אפתח בסיפור, כי אנחנו בעצמנו הסיפור.
בימים אלה, חיים כולנו בתוך סיפור מדהים של מלחמת פלאות וישועות, כשעם ישראל עומד בראש כוחות הטוב בעולם, ומשמיד את הרוע, והכל עטוף בשרשרת מדהימה של ניסים וגבורה.
דווקא בגלל זה, חשוב שכולנו ניקח חלק בסיפור הגדול, וכיוון שרובינו אזרחים מן השורה, הרי שהחלק שאותו יכולים אנו לתרום מבחינה מעשית במאמץ הגדול הוא להתפלל, וכן להגן על עצמנו מפגיעה במקלט או בדרך אחרת לפי הכלל שטבע פיקוד העורף: 'הכי מוגן שיש'.
על התפילה המיוחדת לעת מלחמה, ידועים דברי הרמב"ן (בהשגותיו לספר המצוות, עשה ה) שיש מצווה מיוחדת "שנלמוד תורה ושנתפלל אליו בעת הצרות, ותהיינה עינינו ולבנו אליו לבדו כעיני עבדים אל יד אדוניהם. וזה כעניין שכתוב (בהעלותך י) וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה'...". (כדאי לשים לב שהרמב"ן מציין שיש גם מצווה מיוחדת ללמוד תורה בזמן הזה).
על ההליכה למקלט או למקום מוגן, אפשר לשאול – האם יש בכך מצווה?
בפשטות, אכן יש בכך מצווה, מצוות "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", שחייב אדם לשמור את גופו מפגיעה.
לא ניכנס לכל הדיון על מצווה זו, אך האמת היא, שלמרות שכך מקובל בפי האנשים, אין בתרי"ג מצוות את מצוות "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", ובכל זאת פוסקים הרמב"ם (רוצח ושה"נ יא, ד) והשולחן ערוך (חו"מ תכז) שהאדם מצווה לשמור על עצמו שלא יפגע, מפסוק אחר: "הישמר לך ושמור נפשך".
נמצאנו למדים, שחיוב גמור הוא על האדם לשמור את עצמו מסכנות. לאור זאת, בפשטות, יש מצווה מהתורה גם ללכת למקלט וכדומה.
אך האמת היא, שזה לא כל כך פשוט מבחינה הלכתית. הרי כולנו מסתכנים בסכנות מסויימות כל הזמן. כל פעם, שאדם נוסע או הולך בכביש, הוא מסתכן מעט בתאונת דרכים ח"ו. כל פעם שילד עולה על המגלשה, הוא מסתכן מעט וכן הלאה.
אז האם נאמר שאסור לנסוע או לעלות למגלשה?
התשובה שכתבו הפוסקים, שמותר להסתכן סיכון מעט. המדד לסיכון מועט הוא שאנשים מסתכנים סיכון כזה בשביל להרוויח כסף. אנשים נוסעים בשביל להרוויח כסף, וגם מטפסים על עצים בשביל להרוויח כסף, לכן מותר לנסוע ולטפס גם סתם כך.
ובחזרה לטילים שמתעופפים לכיוונינו. האמת היא, שהסיכון לכל אחד, באופן אישי, הוא אפסי. מתוך המרחב האדיר, יכול כל אחד לומר לעצמו – מה הסיכוי שזה יפגע דווקא כאן ח"ו? סטטיסטית זה סיכוי אפסי. נמצא, לכאורה, שמצד המצווה לשמור את הנפש, אין חיוב להתמגן מהטילים.
אבל האמת היא, שצריך להסתכל על הנושא באופן רחב יותר.
הבה נשאל את עצמנו – אם הסיכון כל כך אפסי, למה פיקוד העורף מפציר בכולם להתמגן?
התשובה היא, שאמנם הסיכוי באופן אישי של כל אחד להיפגע הוא אפסי, אך אם כלל האזרחים לא יתמגנו, יהיו אנשים מסויימים מכלל הציבור שיפגעו ח"ו, ולכן בחשיבה ציבורית עלינו להתמגן. ובאמת מצאנו בפוסקים (הגרי"פ על סהמ"צ לרס"ג ל"ת נג) את האמירה, שאת הסכנות של רשות הרבים מוטל על ראשי הציבור למנוע, לכן יש מקום לומר שעלינו להתמגן כחלק מהציבור, מדין המצווה לשמור על הנפש.
יתר על כן, אם חלילה יפגעו אזרחים ח"ו, הרי שהדבר ילחיץ את ההנהגה, יקצר את המלחמה, וימנע מהם לסיים את המלחמה בניצחון האפשרי הגדול ביותר.
זאת ועוד, בימינו, שהמלחמה קשורה מאוד גם לתודעה ולדעת הקהל, ככל שבצד שלנו יפגעו פחות אנשים, ואילו אצל האוייב תהיה פגיעה גדולה, הרי הניצחון של עם ישראל במלחמה יהיה ברור וגדול יותר. והרי כולנו רואים, שככל שאנו מנצחים, גדל קידוש ה' בעולם, ואומרים בקצווי ארץ, שאלוקי ישראל מנחיל ישועות גדולות לעמו, ומתקיימת בכך המצווה לקדש שם ה' בעולם, כדברי הרמב"ם: "כל בית ישראל מצווים על קידוש ה' הגדול הזה...".
נמצא, שכל מי שמתמגן, הוא שותף לקידוש ה' ולמצוות נוספות שמתקיימות במלחמה זו.
אכן, לאור כל מה שכתבנו, חשוב לא לפחד, לפעול בשיקול דעת ולא מתוך פאניקה, שהרי מלבד הביטחון בה', גם מבחינה מעשית אין לכל אדם סיכון גדול. ובנוסף – זו הסיבה שגם לפי פיקוד העורף הדברים לא חתוכים בסכין חד, אלא יש להמשיך לשמור על השגרה במידת האפשר, דבר שהוא חשוב לבריאות הנפש, ולהתמגן לפי הכלל של 'הכי מוגן שיש', ואם אדם בנסיעה, הרי שאין באפשרותו ללכת למקלט, אלא יוצא ונמצא בצד הדרך.
ויהי רצון, שיתגדל ויתקדש שם ה' בעמים רבים, בראות כל גויי הארץ, שאלוקי ישראל מוחץ ראש אויביו, ומגן על עם הקודש בארץ הקודש, ומתוך כך לגאולה שלימה במהרה!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
