ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מאמרים אקטואליים
- מלחמת לבנון השניה
- ספריה
- קומי אורי
- י - על התשובה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ציפורה בת דוד
לצערנו הרב לא שמענו מאף אחד מכל הגורמים הרשמיים שיגיד שחבל ארץ זה הוא חלק מארץ-ישראל. יתירה מזו, הם הזדרזו להודיע מראש שאנחנו נכנסים לא על-מנת להישאר, ואין לי ספק שזה נגד תורתנו הקדושה. חבל ארץ זה ודאי שייך לעם ישראל, זוהי נחלת נפתלי. בשו"ת מהרי"ט מסביר אחד מגדולי חכמי ספרד, לפני כ-500 שנה, את המשנה במסכת שביעית, שאומרת עד איזה מקום בארץ אסור לעבד ועד איזה מקום מותר. כתוב שם עד הנהר, והוא אומר: עד הנהר ואדי אל-קאסמייא. אין ספק שעד הליטאני, לפי שיטת המהרי"ט, זה חלק מארץ-ישראל, ואפילו אם נאמר שעדיין לא נכבש, ודאי זה בגבולות פרשת "מסעי" שיש חיוב לכבוש אם יש לנו כוח. הר ההר זה הגבול הצפוני-מערבי, ויש אומנם כמה שיטות בזיהו המקום, כי לא היינו פה קרוב לאלפיים שנה, והמקומות נשתכחו, אבל לפי דעת כל החוקרים המינימום זה ביירות, ויש כאלה אומרים שזה נהר טריפולי - קצת יותר צפונית, או נמל בניאס, לא בניאס של הירדנים. כמובן שלפי שיטת בעל "כפתור ופרח", הגבול הוא כ-200 ק"מ צפונית מראש-הנקרה, אבל אני אומר את המינימום, זאת אומרת עד הליטאני זה התקדש, עד ביירות ודאי שזה שייך לעם ישראל ואם יש לנו כוח אנחנו חייבים לכבוש. חבל שלא מנצלים את הדין הזה כך שמה שאפשר לכבוש יישאר בידי עם ישראל בכל מיני תירוצים, יגידו שזה מקום שמשמש לקן של מרצחים והם פוגעים משם, והאמת שזה שייך לעם ישראל. כלפי חוץ יגידו שיהיו שם 100 שנה עד שיתברר שאפשר לשמור על השקט, אבל כמובן שאף פעם לא יהיה דבר כזה. עשו משגה לפני שנים כאשר הסגירו את זה בחזרה.
האם ניתן להגיד שמלחמה זו באה בגלל דבר מסוים?
זאת שאלה כבדת משקל. אנו מאמינים בהשגחה א-לוהית ובשכר ועונש, וגם כשקורה לאדם פרטי אסון או כאב ודאי שצריך לשאול למה זה בא, אצלנו אין דברים במקרה. כל שכן דברים שקורים לכלל ישראל, ודאי שמי שמאמין צריך לשאול את עצמו למה זה בא. הרמב"ם בהלכות תענית בפרק הראשון כותב כי על כל צרה שלא תבוא על הציבור - יש מצווה לזעוק ולהריע ולגזור תענית ולפשפש במעשים ולחקור למה בא עלינו הדבר הזה.
מדוע לחשוב שזה בא במקרה? אנחנו לא חושבים ששום דבר בא במקרה בעולם. אצל עמלק כתוב "אשר קרך בדרך". "פרשת הכסף אשר קרהו". אלה עניינים מקריים. אצלנו זה נושא של שכר ועונש, כך כתוב בתוכחה בתורה וכך בכל ספרי הנביאים. הנביאים לא באו לחדש מצוות, כל עיקרם של ספרי הנביאים הוא לפקוח את העיניים של הציבור שיבינו מדוע באים האירועים. אין לי ספק שהייסורים הקשים שפוקדים את עמנו במלחמה הזאת, שנמשכה למעלה מחודש, באו בעקבות הפשע החמור לפני כשנה, הגליית היהודים מגוש-קטיף, החרבת ביתם והסגרת חבלי הארץ לידי האויב, ולצערנו הרב הממשלה הזאת מתכננת בהמשך "התכנסות", כפי שהם קוראים לזה. הם רוצים להתחיל לפנות "מאחזים בלתי חוקיים", כלשונם, לאחר מכן יישובים בודדים, ובסופו של דבר אין ספק שיש להם תכנון להרוס את ההתיישבות ביש"ע. עצם הדבר הזה, לתכנן לעשות דבר עבירה, הוא קטגוריה חמורה בידי שמים ולכן בא עלינו הדבר הזה. הגליה מול הגליה. צבא שהתאמן כשנה וחצי להגלות יהודים ולא להתעסק באימון נגד האויב - התוצאות הן מה שאנחנו רואים היום. יש כאן עונש מן השמים לראשי המדינה, שמכריזים בריש גליה, במאבק שלהם נגד קודשי ישראל, שהם רוצים לפגוע בציבור שלנו.
אני חושב שזאת לא רק בעיה של ארץ-ישראל, בשנים האחרונות יש פה מדיניות להלחם על ה' ועל משיחו, והם מנצלים את הכוח השלטוני של מנגנון המדינה, ומפעילים אותו נגד הציבור שלנו. אם בתקופת הלחימה הזאת משטרת ישראל מחלקת צווי פינוי לכל מיני מקומות, כמו ביצהר, זאת אומרת שהאנשים האלה לא תפסו שאנחנו נמצאים במצב של מלחמה, בכלל לא מקשרים מה שהיה בעבר עם המציאות של היום. יתירה מזאת, חלק מהציבור לא מודע לכך שאנחנו נמצאים במצב של מלחמה, יש מעין אופוריה כזאת. והראיה, הוציאו צו הגליה נגד בחור מאחד היישובים בשומרון, זאת אומרת רוצים לסלק אותו מיהודה ושומרון כי הוא מסוכן לציבור.
אני לא יודע לאיזה ציבור הוא מסוכן, אבל ככה אמרו. כעבור זמן מה הוא קיבל צו 8, אז לכאורה יש פה סתירה - אם אסור לו לצאת להסתובב אז איך הוא מקבל צו 8? הוא פנה לצבא, ודובר צה"ל הודיע שבאמת טעו כששלחו לו צו 8. נמצא שהמדינה חושבת שיותר חשוב להגלות יהודי בעקבות עלילה שהוא מסוכן לציבור, מאשר שיהיה ביחידה לוחמת ויגן גם על אלה שהוציאו נגדו את הצו. זאת אומרת, שלא תופסים באיזו מציאות אנחנו נמצאים. לי אין ספק שזה בא כעונש על הדברים האלה, וכל זמן שהנקודה הזאת לא תתוקן, שהנהגת המדינה לא תבין שיש להפסיק את הרדיפה נגד תורת ישראל ולהפסיק את התכנון להסגרת חבלי ארץ לידי האויב, שזאת עבירה נגד תורתנו הקדושה, שזאת עבירה נגד כל הגישה הציונית, כי הגישה של הציונות היתה לגאול את הארץ וליישב יהודים עליה - כל זמן שהם לא ירדו מזה, אינני רואה פתרון, ומי יודע חלילה אילו דברים עוד אמורים לבוא על עם ישראל כל זמן שלא יתוקן החטא הקדום הזה.
מה דעת התורה לגבי מה שקרוי היום "מוסר מלחמה"?
התורה שלנו מקיפה את ההדרכות לאדם מישראל בכל חייו הפרטיים, ויש גם הדרכות בתחום המוסר ששייכים לכלל ישראל. לנקודה הזאת, שנקראת היום "פגיעה בחפים מפשע", יש לנו התייחסות של גדולי ישראל. למרות שבמשך הדורות בגלות עם ישראל אף פעם לא נלחם, ולכן השאלה לא היתה אקטואלית, כמו שאנחנו מוצאים שו"ת בכל ארבעת החלקים של השולחן ערוך, אלה דברים ששייכים להנהגת המדינה, לא היתה לנו ממלכה, ולכן השאלות האלו לא נשאלו.
אבל המהר"ל מפראג בספרו "גור אריה" בפרשת "וישלח" מביא את השאלה שהראשונים שואלים, מה היתה ההצדקה המוסרית ששמעון ולוי החריבו את כל שכם, הרי לכאורה משפט המלוכה דיבר על מי שפגע בבת יעקב, אבל מה השייכות של כל יוצאי שער עירו לדבר הזה? איך זה שהם החריבו כרך שלם? את השאלה הזאת שואלים הרמב"ם והרמב"ן, ולכל אחד יש הסברים אחרים. המהר"ל יוצא מנקודת מוצא אחרת. הוא טוען שפה היתה פגיעה מעם לעם, כלומר שזאת לא פגיעה עבריינית של אדם מעם מסוים, זאת פעולה מלחמתית, היות שהוא היה נשיא וכולם הסכימו אתו. והראיה שיעקב ובניו אומרים - אם תימולו ונהיינו לעם אחד, סימן שעד עכשיו אנחנו שני עמים.
אומר המהר"ל: בנוהג שבעולם, כשעם אחד מתקיף או פוגע בעם אחר - מותר לעם המותקף להגיב גם אם בזמן הפגיעה הוא פוגע גם באנשים שאין להם קשר ישיר עם אלה שפגעו בראשונה, והוא אומר שכך זה בכל המלחמות. המחבלים שפוגעים בעם ישראל, יש להניח שהם מקבלים גיבוי מוסרי ואולי יותר גם מהאוכלוסייה.
ראינו שבבחירות האחרונות בקרב הציבור הפלסטיני, רוב הציבור הצביע בעבור אותו פלג שנקרא "חמאס", והם הרי בריש גליה לא מכירים בישראל ולא רוצים שום הסכם אתם. בקיצור, הם רוצים שיתקיים הפסוק "לכו ונשמידם מגוי ולא שם ישראל עוד", ולכן למעשה אם אנחנו יודעים למשל שבבית מסוים יש מפקדה או שמסתתרים בו מחבלים, למרות שבאותו בית ישנם גם אנשים שאין להם שייכות ישירה למחבלים האלה - אנחנו צריכים לדאוג שלא לסכן את החיילים שלנו ולהרוס את הבית כולו באמצעות הפצצה וכיו"ב, זאת היא הרחמנות האמיתית. לא לפגוע באנשים חפים מפשע אמיתיים, אבל להבין שהאנשים שנמצאים שם הם אשמים בעצמם, הם לא היו צריכים להיות שם. בייחוד היום, שגם מודיעים להם מראש שייצאו משם - "דמו בראשו".
לפי המוסר שלנו, לא לפי מוסר נוצרי, לפי מוסר של תורה אנחנו צריכים לדאוג שחיילים שלנו, שהם באמת חפים מפשע, והאוכלוסייה שלנו, שבאמת חפה מפשע - שהם לא ייפגעו. אם האויב פתח במלחמה והאוכלוסייה שם אוהבת את זה ונותנת לו את החסות - אז אנחנו צריכים לעשות מה שאנחנו יכולים כדי למנוע. מלבד זה, האמירה שאם הם יורים מתוך מבנה ציבורי או מסגד אסור לפגוע בהם, בגלל שזה מקום קדוש, וצריך לאפשר להם לירות על החיילים שלנו וכו' - לדעתי זו שטות, זה נגד המוסר שלנו. האבנים הן לא קדושות, חיי אדם שלנו הם יותר קדושים, ואם הם יורים ואנחנו לא יכולים לנטרל ולהפסיק את הירי על-ידי כינון ישיר ויטש לאפשר את הריסת המבנה, יש להשתמש ביתרון שלנו ולמגר את האויב בעזרת חיל האוויר או בדרכים אחרות. אם המלחמה היתה מתנהלת לאור המוסר של תורת ישראל - היינו חוסכים בדם של הציבור שלנו. שמעתי כבר שכמה מבצעים סיכנו חיילים ולא ניצלו את היתרון שיש לנו על-ידי חיל האוויר. זה נגד המוסר שלנו. אולי זה מוסר גוי, אבל אני חושב שגם הגויים לא חיים לאור המוסר הזה, עובדה שלא נכון לעשות דבר כזה.
הרבה מאוד שואלים - איך ייתכן שאנחנו שולחים את הבנים שלנו בזמן שהפקודות של הצבא מסכנות את החיילים שלנו, בזמן שיש לנו היכולת למנוע את זה? יש אנשים שאומרים שהם לא רוצים לשלוח את הילדים שלהם, ואני לא יכול להתווכח איתם בצורה ריאלית כי מבחינת הרגש ודאי שהם צודקים. מלבד זה, אחרי שראש הממשלה הכריז שהניצחון על המחבלים בלבנון יאפשר לו לקדם את תוכנית ה"התכנסות", כלשונו, אנשים שאלו: האם אנחנו צריכים להקיז את דמנו ולאחר מכן יגרשו את ההורים שלנו ואותנו מהמקומות שבהם אנחנו יושבים?! אמרתי להם שהם מאוד מאוד צודקים בטיעון שלהם, אבל היות שהאויבים מבחוץ לא מתחשבים בוויכוחים שיש לנו בתוך העם שלנו, הם רוצים להשמיד את המדינה על יושביה; היות שהם קמו להשמיד את המדינה מעלינו, זה בחינת מה שהרמב"ם מחלק בכמה מלחמות ואומר שאחת מהמלחמות שנקראות "מלחמת מצווה" היא הצלת ישראל מיד הצר שבא עליהם. לכן, עם כל החישובים הלא נכונים שהנהגת המדינה עושה, ברור שהמצב היום הוא מצב של סכנה, ואם לא הציבור שלנו אז על מי אנחנו יכולים לסמוך? לכן אני אומר שזאת מלחמת מצווה, עם כל ההרגשה הלא טובה שמתלווית לזה. ברור שראש הממשלה טעה טעות גדולה בדברים שאמר, איני יודע מה הסיבה לאמירת הדברים, אולי זאת היתה פליטת פה, ובכל מקרה אמרתי שזאת מלחמת מצווה ואנחנו נאלצים להלחם ולשלם את המחיר של מה שהנהגת המדינה עשתה לפני שנה. גם מי שלא יוצא מתוך נקודה דתית, שזאת ארץ-ישראל ואסור להסגיר אותה לידי האויב, גם מבחינה ריאלית, הרמטכ"ל הקודם אמר שאם יסגירו את החבל הארץ הזה לידי המחבלים זה ייתן להם רוח גבית וכיוון שהם ייווכחו שהם הצליחו במאבק שהם הם ימשיכו גם בשאר המקומות. ולאחר שהסגירו את השטח ראינו שלא רק שלא היתה הפחתה בהפגזות, אלא היתה בהן אף תאוצה, ועד היום זה המצב. רואים שנעשתה טעות, ואיך אפשר להמשיך פעם נוספת עם אותו הדבר?! אלה דברים שאי-אפשר להבין הבנה ריאלית פשוטה. ברור שנקלענו למצב קשה שהנהגת המדינה דרדרה את המצב הביטחוני למה שהגענו אליו, ועם ישראל כולו משלם את המחיר.
איך עלינו להתייחס להסכם הפסקת האש שבו יהיו חיילי אומות העולם בשטח לבנון?
אי-אפשר לסמוך על אומות העולם. בייחוד צרפת, שמנהלת מדיניות עוינת נגד עם ישראל, והיוניפי"ל שהיה שם - הרי כולם יודעים שהם היו מעין "חיילי שוקולדה" ושיתפו פעולה עם המחבלים. עד כמה שאני מכיר את המציאות, לא הייתי סומך בכלל על אומות העולם. מתוך הניסיון בעבר - אין לנו לסמוך עליהם, ואם הקב"ה נותן לנו את הכוח אנחנו צריכים להיכנס ללבנון ולהישאר שם, בין אם יכריזו שזה שייך לנו ובין אם לא יכריזו. למה הם מכריזים שלא?! אנחנו, שמאמינים שזה שייך לעם מישראל, צריכים להכריז בריש גליה; הם, שלא מאמינים - יגידו שמבחינה ביטחונית אנחנו צריכים להישאר עד הליטאני או עד האוואלי - איזה נהר שיגידו - כדי להבטיח את שלום מדינת ישראל.
אנחנו מאמינים שאנחנו מתקדמים בשלבי הגאולה. נתפלל שעם ישראל יתעורר לגאולתו והאומות יעריכו אותו, ואז יתקיים הפסוק שאמר בלעם בנבואה הראשונה: "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". מסביר הנצי"ב בפירושו: הם עם לבדד - אם עם ישראל שומר על ייחודו, שומר על תרבותו - אזי הוא ישכון, יעריכו אותו ויכבדו אותו, אבל בגויים - אם הם רוצים לטשטש את הזהות היהודית שלהם, אם הם רוצים להידמות לגויים - לא יתחשב. זה מה שאנחנו רואים היום. יהי רצון שהדברים האלה יפקחו קצת עיניים, ועם ישראל יתעורר לתשובה, ואם תהיה התעוררות לתשובה ותהיה אחדות אמיתית אז נצליח באמת למגר את כל האויבים וישכון שלום אמת בכל מרחבי ארצנו. והלוואי וזה יהיה בקרוב בימינו.
----------
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: [email protected]
טלפון: 02-9974424
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
