ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
זאת ועוד, בני העיר רשאים – מרצונם – להטיל פיקוח גם על מוצרים שאינם חיוניים: "רשאין בני העיר לקוץ להם שער לכל דבר שירצו, ואפילו לבשר וללחם, ולהתנות ביניהם כל מי שיעבור יענשו אותו כך וכך" (רמב"ם שם, הלכה ט). ואכן במשך הדורות קהילות רבות פעלו מכוח סמכות זו והטילו פיקוח על שירותים ומוצרים שונים (ראו למשל: משטר ומדינה בישראל על פי התורה (תשע"ג) ג, פרק נא, סעיף רנט), וכן ננקטו צעדים למניעת היווצרות מונופולים וקרטלים (משטר ומדינה שם סעיף רנח).
שולחן מלכים
הדעת נותנת שהצעדים למניעת יוקר המחייה מוטלים לא רק על בית הדין והקהילה אלא גם על השלטון. כך ניתן ללמוד מפירושו של רבי סעדיה גאון למשמעות שולחן לחם הפנים שמוזכר בפרשתנו (פירושי רב סעדיה גאון לספר שמות, רצהבי, עמ' קלו-קמ). לדידו, חמשת הכלים העיקריים שבמשכן - ארון הברית, שולחן לחם הפנים, מנורה, מזבח הקטורת ומזבח העולה - הם משל לחמש קבוצות בעם ישראל: עובדי ה' הצדיקים, מלכי ישראל, חכמי ישראל, כוהנים ושאר העם (בהתאמה). לענייננו, השולחן נמשל למלכי ישראל. שטח גגו הוא שתי אמות (2×1) כנגד שני תפקידים עיקריים למלך: משפט ומלחמה (ראה שמואל א' ח, כ ורמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ד, י). שטח הדפנות הוא תשע אמות (2×1.5×2 + 1×1.5×2), כנגד תשע המצוות והאיסורים שהמלך מצווה לקיים (דברים יז, טז-כ). לשולחן הייתה מסגרת מקיפה וזר, משום שהמלך צריך לשמוע לדברי הכוהנים והנביאים שמקיפים אותו, וכן משום שהמלוכה עוברת בירושה.
השולחן נמשל למלוכה לא רק מצד מידתו וצורתו אלא גם מצד ייעודו. השולחן הוא בסיס לאכילת המזון, וכך גם המלך - "כי המלך הוא ראש הטובה בעולם הזה ועל כלכלתו המכונה שולחן נשענים רבים מבני אדם". דברים מעין אלו מופיעים גם בפירושו של רבי עובדיה ספורנו (שמות כה, כג). שני הכתרים של השולחן – המסגרת והזר - מבטאים את הכפילות שבתפקידי המלך: כלפי חוץ וכלפי פנים. מסגרת השולחן מבטאת את תפקידו כלפי חוץ - "המלך סוגר בעדה (המדינה) מכל מזיק והשבית אויב ומתנקם", והזר, הכתר העצמי של השולחן, מבטא את תפקידו כלפי פנים - "פרנסת המדינה וסידור ענייניה" (בהם גם המשפט).
נראה שברוח דברים אלו יש לדייק את ביאורו על מזמור ע"ב בספר תהילים. מזמור זה מתאר את דמותו של המלך האידיאלי, ובין היתר, מופיע שהמלך "יחוס על דל ואביון ונפשות אביונים יושיע" (שם, יג). רבי עובדיה ספורנו מבאר שהעוני נגרם בגלל "עשירי העם המשימים יוקר בתבואות", ומדבריו משתמע שהמלך יפעל לטובת האביונים (ועיינו גם בפירושו על במדבר כז, יד וישעיהו לב, א). ייתכן שחובתו של המלך לדאוג לפרנסת העם היא העומדת ברקע דברי חכמי ישראל לדוד המלך: "אדוננו המלך, עמך ישראל צריכין פרנסה" (ברכות ג, ב) (ראו בפירושו של הרב יעקב בן חביב - פירוש הכותב על עין יעקב שם. לדיון דומה ראו: 'חסד שבמלכות', בהוצאת מרכז תורה ומדינה, עמ' 196-190).
אך אין כאן רק הטלת חובה כללית על המלך לדאוג לפרנסת עמו, אלא גם צעדים קונקרטיים. הפסוק הפותח של מגילת רות הוא: "ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב הוא ואשתו ושני בניו". בפירושו אגרת שמואל (רות שם ד"ה "ואפשר עוד", ה ע"א), מסביר הרב שמואל די אוזידה, תלמידו של האר"י ז"ל, שהמילים "שפוט השופטים" לא נועדו רק להציג את זמן התרחשות המגילה, אלא גם לענות על השאלה מדוע הרעב היה כה גדול! לשיטתו אם הרעב היה קורה בתקופה שהשלטון היה מלוכני, אזי המלך היה נוקט צעדים ממתנים של קושי הרעב. הוא היה "מכריח לבעלי האוצרות האוצרים חמשת מיני דגן וכל אוכל בשנים הטובות, שיפתחו את אוצרותיהם וישגרו לכל עם הארץ. והמלך היה משים וקוצב להם את השער ושלא יהיו רשאים להפקיע שערים". לדבריו, המלך אף היה מונע מאלימלך לצאת מהארץ והיה מטיל עליו לפרנס את בני עירו.
אחריותה של מדינת ישראל
הרב אלימלך בר שאול הוסיף נופך לעיקרי הדברים (מצפה, עמ' קסו-קסט). לדעתו, ההלכות שנועדו להבטיח מחיר הוגן לא נקבעו רק לטובתם של ישראל אלא משום יישוב ארץ ישראל (ראו בספר מאירת עיניים, שולחן ערוך שם ס"ק מב וס"ק מד - חלק ניכר מהלכות אלו נוהגות רק בארץ ישראל). מצוות יישוב הארץ אינה מתקיימת רק על ידי כיבוש, נטיעה, בניין ומגורים בה, אלא שגם "כל דבר המבסס ומייצב ומרבה ישיבתם של ישראל בארץ, יש בו שפיר משום יישוב הארץ". מן האמור עולה כי "סידור קבוע שדברים שיש בהם חיי נפש יהיו מצויים בזול ליושבי הארץ, יש בו לא פחות מאשר בבניין ונטיעה משום יישוב ארץ ישראל". לדידו זהו עומק כוונת הרמב"ן באומרו: "שציוונו לרשת הארץ, ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה" (הוספות לספר המצוות לרמב"ם, עשה ד). בהתאם לכך הוא מיישב את התמיהה המתבקשת, שהרמב"ם השמיט – לכאורה – את מצוות יישוב הארץ. לדעתו, מצווה זו כלולה במצוות מינוי מלך, שכן תפקידו של המלך הוא "לעשות משפט ומלחמות" (הלכות מלכים שם), וגם "משפט" שייך ליישוב הארץ, שמובנו הרחב הוא "התקנת סדרי מדינה ומלכות בתור רשות מבצעת".
כאשר נחיל על השלטון הנהוג כיום במדינת ישראל את דיני מלכות ישראל, לכל הפחות בהנהגת הכלל (ראו שולחן מלכים, מרכז תורה ומדינה פרק א, הלכה ג, אות ח), עולה שבסמכותם - ואף מחובתם - של ראשי השלטון לפעול להורדת מחירים ולצמצום יוקר המחייה. אף שכיום לא שייך להחיל את מכלול הצעדים המוזכרים במקורות - לא מבחינה הלכתית, לא מבחינה מעשית, ואף אין זה בהכרח נכון מבחינת מדיניות כלכלית־חברתית - הקו המנחה ברור: מוטלת על הציבור והשלטון החובה להבטיח תנאי מחייה בסיסיים בעלות סבירה.
הכותב הוא חוקר במרכז תורה ומדינה
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
