ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פסח
- חמץ, מצה וכשרות לפסח
וכן השוכר חדר במלון אינו צריך לומר בעת הזמנת החדר שאינו רוצה לזכות בארוחות המוגשות שם, כגון ארוחות בוקר המוצעות בהרבה מקומות ללא תשלום נוסף, או במלונות הפועלים בשיטת ’הכל כלול’.
בספר נטעי גבריאל (פסח פרק נו ה״ט) כתב: "כשקונה כרטיס נסיעה לנסוע בחול המועד, הרי רוכש גם כן מזון הארוחות שמחלקים על הדרך, ובתוך הארוחות יש מאכלי חמץ וכדומה, לכן יזהר בשעה שקונה את הכרטיס שאינו רוצה לרכוש ולקנות זכות הארוחות המגיע לו, או שיזמין מראש רק מאכלי פסח".
ובהערה שם כתב שלמד כן מדברי חכם אחד על פי השו״ע (סימן תמ ס״ג), ואני העני עיינתי שם ולא מצאתי רמז לזה, אלא שבסעיף שלאחריו (סעיף ד’) כתב השו״ע שישראל שהפקיד חמצו אצל ישראל חברו או אצל אינו יהודי עובר עליו המפקיד. ואם כוונתו היתה לסעיף הזה, לעניות דעתי יש חילוק גדול בין המקרים, שבסעיף האמור החמץ שייך לישראל, ואילו בנידון הטיסה אין לנוסע אלא זכות לקבל מנת אוכל, ואינו קונה את האוכל בפועל אלא בשעה שמגיע לידו, ואז יכול הוא לסרב לקבלו.
ועוד, מאכל חמץ זה הוא בכלל דבר שלא בא לעולם בשעת הזמנת הכרטיס, ואין אדם יכול לזכות בדבר שעדיין לא בא לעולם, כנפסק בשולחן ערוך (חו״מ סימן רט ס״ד).
גם יש כאן חסרון נוסף, שהדבר הנקנה עדיין אינו ברשות המקנה, שהרי הטבחים של חברת התעופה רוכשים את האוכל סמוך להכנתו, וכשם שאין אדם יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו (ב״ק סח, ב), כך אינו יכול להקנות דבר שאינו ברשותו (קצות החושן סימן קכג ססק״א).
בנוסף לכך, ברור שכאשר הזמין את הכרטיס אינו קונה מנה מסוימת, אלא זכות למנה שיבחר הדייל ליתן לו מתוך מספר מנות דומות.
ועוד, מאחר שאינו יודע את מין וסוג המאכל, הרי זה בכלל דבר שאינו מסויים, שכתב השולחן ערוך (חו״מ סימן רט) שאינו קונה: "המקנה לחבירו דבר שאינו מסויים, אם היה מינו ידוע אע״פ שאין מדתו ומשקלו ידוע, הרי זה קנה. ואם אין מינו ידוע לא קנה". ואף כאן, המזמין כרטיס אינו יודע איזה מאכל יוגש לו, ולפיכך אינו קונה.
מלבד כל זאת, כיון שאין רצונו באוכל זה מחמת איסורו, ודאי שאינו קונהו. יסוד דבר זה נלמד מן הגמרא (ב״מ צו, ב) דבעל אינו מועל בנכסי אשתו שנפלו לה ממיתת אביה, משום "דלא ניחא ליה דליקני איסורא".
וכן במשנה (ע״ז ה, ז) נאמר: "אומנין של ישראל ששלח להם נכרי חבית של יין נסך בשכרן, מותרים לומר לו תן לנו את דמיה". וביאר התפארת ישראל שטעם הדבר שמן הסתם אמרינן "איסורא לא ניחא ליה דלקני".
וכן פסק המגן אברהם (סימן תמח סק״ב), והמשנה ברורה (שם סק״ה). וכתב השולחן ערוך (שם ס״ב) שנכרי המביא לישראל דורון חמץ בפסח- לא יקבלנו הישראל, וגם לא יהא ניכר מתוך מעשיו שחפץ בו, וטוב שיאמר שאינו רוצה שתקנה לו רשותו. וביאר המשנה ברורה (סק״ו) שאף שמעיקר הדין אפילו בסתמא שרי, מכל מקום לרווחא דמילתא יאמר בפירוש שאינו רוצה.
וכן כתב החק יעקב (סי' תמח ס"ק ה), שאם נכרי נתן או מכר לישראל חיטים וכהאי גוונא וקיבלם הישראל ממנו ואחר פסח נודע לו שהיה בתוכו חמץ, לכאורה נראה דהחמץ מותר לאחר פסח כדין חמצו של עכו"ם. וראיה לזה מהא דאיתא בנדרים דף ל"ה ע"א באומר קונם ככרי עליך מי מעל, למעול מקבל יכול לומר היתירא בעיתי איסורא לא בעיתי. ופירשו שם רש"י ור"ן [ד"ה למעול] והרא"ש [ד"ה איסורא] דמעילה בשוגג הוא, ואילו הייתי יודע שהיא אסורה לא הייתי מקבלה. אבל המוציא מעות של הקדש בשוגג מעל, אף על פי שאילו היה יודע שהיה של הקדש לא היה רוצה לזכות בהם, כיון שהוא עצמו לקחם כדי לזכות בהם. (משא"כ דכיון שניתנה) אבל מה שנתנו לו ע"י אחר יכול לומר אלו הייתי יודע שהוא אסור לא הייתי מקבלה הימנו כי איסורא לא בעינא למקני, ונמצא זכיה בטעות ואינו זכיה, עכ"ל.
ואחר כך מצאתי בשו״ת תשובות והנהגות (ח״ג סימן קיט) שכתב כדברינו, וביאר שאין לנוסע קניין באוכל קודם שיקבלנו. ואף אם נאמר שיש כאן קניין, מכל מקום אינו עובר באיסור, משום דלא ניחא ליה דליקני, ואי אפשר להקנות לאדם בעל כרחו.
אף על פי כן סיים שם, שאף שמעיקר הדין אין החמץ שלו, מכל מקום נכון להחמיר ולהודיע בפירוש בעת הזמנת הטיסה שאין רצונו לקנות או לזכות במאכלי החמץ. ולעניות דעתי זו חומרא יתירה היא, ואין צורך לחשוש לדבר כלל, שכן מה שהזכיר השולחן ערוך דלעיל שטוב שיאמר שאינו רוצה בו- נאמר במקום שהחמץ בא לרשותו, מה שאין כן כאן שאין החמץ בא לרשותו כלל. ובשעה שיציעו לו לאכול יאמר שאינו רוצה, ובזה סגי.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
