ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
מצד אחד, יש בהלכה אמירות חד־משמעיות שתומכות בכפייה על קיום מצוות, כמו "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני", "לאפרושי מאיסורא" ועוד. מצד שני, יש בציבור הדתי סלידה טבעית מכפייה דתית. האם אכן יש לאחינו ממה לפחד ביום שבו שומרי המצוות יהיו הרוב במדינה? כדי לענות על שאלה סבוכה זו ניעזר בין השאר בספרו של אמו"ר הרב יעקב אריאל, 'פרקים בתורת המדינה', שיצא לאחרונה על ידי 'מרכז תורה ומדינה', ונבסס את שיטתו הייחודית למדינה יהודית בדורנו.
תפקידו של המלך בישראל
אחד היסודות שעליהם נשען הספר הוא דבריו המפורסמים של מרן הרב קוק זצ"ל: "בזמן שאין מלך... חוזרים אלה הזכויות של המשפטים ליד האומה בכללה" (משפט כהן סי' קמד). לכן לכל שלטון שעם ישראל בוחר יש דין 'מלך' להרבה עניינים.
האם מלך בישראל מצווה לכפות על קיום המצוות? אמו"ר, במאמרו 'על כפיית הלכה במדינת הלכה' (עמ' 161), דן בדברי הרמב"ם בהל' מלכים (יא, ד). שם הוא כותב על המשיח, ש"יעמוד מלך... הוגה בתורה... ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בִּדקה", דהיינו: כפייה לקיום המצוות. ולעומת זאת הוא כותב עליו בהלכות תשובה: "שאותו המלך... ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה'..." (ט, ב). משמעות הדבר היא שהמשיח אמור רק לכוון את העם לקיום התורה ולא לכפות על כך. אף בהמשך דבריו בהלכות מלכים (יב, ב) כותב הרמב"ם שלפני ביאת המשיח "יעמוד נביא ליישר ישראל ולהכין ליבם, שנאמר 'הנה אנוכי שולח לכם את אליה' וגו', ואינו בא... אלא לשום שלום בעולם, שנאמר: והשיב לב אבות על בנים", ולפיכך המשיח לא יצטרך לכפות דבר על איש. ושם (הערה 5) מוסיף אמו"ר: "פסוק זה מתאר את בואו של אליהו הנביא שדרכו הייתה דרך הכפייה, אולם הוא עלה באש השמיימה על מנת לחזור ולבשר בשורה שונה של דרכי נועם". את ההבנה הזאת הוא מבסס על נבואת ישעיהו (מב, ג) בעניין המשיח: "קנה רצוץ לא ישבור פשתה כהה לא יכבנה... ולו איים ייחלו". האדמו"ר מלובביץ' התייחס לכך וכתב "שהפירוש ד'לכוף' הוא גם בדרכי נועם ודרכי שלום. וראיה לדבר – שהרמב"ם כתב לשון זה ('לכוף') בזמנו, כאשר לא היה מצב ד'יד ישראל תקיפה'... ואם כן בוודאי שנכלל בזה גם בדרכי נועם ושלום" ('ליקוטי שיחות' כרך כה, עמ' 458).
בשאלה אם כפיית המצוות היא מתפקידו של המלך נחלקו גדולי עולם. הרמב"ם כותב בהלכות מלכים (ג, י) שיש למלך סמכות להרוג רוצחים שלא נדונו למוות על ידי הסנהדרין "ולתקן העולם כפי מה שהשעה צריכה". האור שמח (שם) והאבני נזר (ח"ב סי' שיב אות מט) מעירים שהדברים אמורים דווקא במה שנדרש לתיקון החיים החברתיים, אבל לא במצוות שבין אדם למקום. כך נקט גם הריא"ה הרצוג ('תחוקה לישראל על פי התורה', ח"ב עמ' 78) וכך הסיק אמו"ר (עמ' 155). לדעתו, האחריות לקיום המצוות של היחיד מוטלת על "הקהילה, באמצעות בית הדין המקומי... ולא על המדינה".
לעומת זאת בספרו 'משפטי שאול – ארץ ומדינה' (סי' צז) לומד הגר"ש ישראלי מיהושע, שדן את עכן מכוחם של משפטי המלוכה (רמב"ם הלכות סנהדרין יח, ז). המעילה בחרם הייתה עבירה שבין אדם למקום, ומכאן שהמלך אחראי גם לכך.
כפייה בסוגיות לאומיות קיומיות
אמו"ר מתייחס לטענתו של הגר"ש ישראלי בהערה למאמרו 'התשתית ההלכתית למדינה ישראלית' ('תחומין' מ עמ' 176). ועל כך הוא עונה שעבירה זו נעשתה במהלך המלחמה ביריחו ופגעה ביכולתו של עם ישראל לנצח, ו"לעבירה זו יש 'מרידה במלכות' בשל הפרת פקודה בשעת מלחמה".
בהמשך לכך הוא מיישב דוגמאות רבות שמצאנו בתנ"ך, בעיקר אצל מלכי יהודה הכשרים. חזקיהו ויאשיהו ביערו את העבודה הזרה, ויש ביקורת על כל המלכים שלא הסירו את הבמות שבהן הקריבו מחוץ למקדש. נחמיה כפה על הפסקת המסחר בשבת ועל הוצאת הנשים הנוכריות ועוד.
בהמשך לדבריו הקודמים, אמו"ר (עמ' 159-158) עומד על כך שישנן עבירות שמסכנות את קיומה של האומה, בכך שהן מפוררות את אחדות העם סביב המרכז הרוחני האחד, שהוא עבודת ה' בבית המקדש. בדומה לכך כתב הגר"מ פיינשטיין (אורח חיים ח"ה סי' כ אות ח) על חזקיהו, שנעץ חרב בבית המדרש, וקבע שמי שלא יעסוק בתורה יידקר בה (סנהדרין צד, ב). הוא מסביר שאכן באופן עקרוני הכפייה על לימוד התורה אינה רצויה, אולם הייתה זו הוראת שעה שנדרשה כדי לתקן את מה שקלקל אחז, כשסגר את כל בתי המדרש והרחיק את עם ישראל מן התורה.
על פי עיקרון זה נראה לומר שמה שמצאנו אצל נחמיה (פרק יג) שכפה על קיום מצוות, זה היה דווקא בשתי מצוות הקשורות לשמירה על עצם הזהות היהודית: שמירת השבת הציבורית ומניעת נישואי תערובת. ואכן בהקשרים אחרים, כמו מתן המעשרות ללוויים (שם), שמיטת חובותיהם של העניים ושחרור ילדיהם שנמכרו לעבדים (פרק ה), נקט נחמיה אמצעים של הסברה ושכנוע ונמנע מכפייה.
הבעיה המעשית
למרות כל האמור, לא ניתן לשחרר את מנהיגי המדינה מאחריותם האישית לפעול בכל דרך אפשרית למען קיום המצוות בעם. אמו"ר (עמ' 158) מביא את דברי הירושלמי (סוטה פ"ז ה"ד) על הפסוק "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת" (דברים כז, כו), ושם נאמר: "על הדבר הזה קרע יאשיהו ואמר, עליי להקים". ועל כך הוא כותב ש"המלכים לא פעלו שם בהכרח בתפקידם המלכותי, אלא כמנהיגים בכירים שרק בידם היכולת לעשות זאת". בהקשר זה לא ברור אילו אמצעים כלולים ביכולת הזאת.
ואולם דווקא הדוגמה הזאת מצביעה על חוסר התוחלת שיש בכפיית המצוות בידי המלך. יאשיהו אכן פעל נחרצות לבער את העבודה הזרה מישראל (דברי הימים ב' לד, כט-לג), אולם הוא לא השיג את מטרתו. וכך כותב רש"י: "היו צרים צורות של עכו"ם על דלתותיהם מבפנים, חציה על זו וחציה על זו; וכשהיו מבערי עכו"ם בודקים, היה הדלת פתוח ולא היו מכירין בה" (בפירושו על ירמיהו ג, י). המדרש (איכה רבה פר' א, נג) מוסיף שכאשר הפקחים יצאו מן הבית וסגרו את הדלת, הם יצרו מחדש במו ידיהם את צורת העבודה הזרה שביקשו לבער.
הקושי העקרוני
התפיסה הליברלית דוגלת באוטונומיה מלאה של האדם על חייו ומתנגדת לכל התערבות של אדם אחר במעשיו. תפיסה זו הופנמה עמוק בתודעה הציבורית, ואפילו בין רבים משומרי המצוות, ולכן בדורנו כפייה גורמת לתגובת־נגד חריפה ומשיגה את התוצאה ההפוכה.
ייתכן שהבנה זו היא שעמדה לנגד עיניו של הרב צבי יהודה קוק (לנתיבות ישראל מאמר נד), כשסיפר על חברותו ב'ליגה נגד כפייה דתית', ואמר "כי מצד התורה אין מקום במצבנו העכשווי לשום כפייה דתית". הוא הוסיף בריאיון לעיתונות (במערכה הציבורית עמ' לה): "היהדות מתחילה באמונה... האמונה, קבלת הדברים במחשבה, בשכל, בפסיכולוגיה – קודמת, ורק כשיש אמונה יש ערך למצוות... איני רוצה שאפיקורסים יקיימו מצוות". וכך כתב גם הגר"ש ישראלי (עמוד הימיני סי' י).
לדעתם, ככל שמדובר בחייו של הפרט, הדרך היחידה היא ההסברה והשכנוע. ומתוך כך כתב הרצי"ה בחריפות (שם, מאמר פז): "כל מגמה של השתלטות כפייה אנושית בחיי החברה, הרי היא ביטויה של חולשת הנפש ודלות הרוח, של חוסר היכולת להשפיע ולשכנע ולקיים לאמיתתה את מצוות ההוכחה". בחוברת 'דעת הרצי"ה על גיוס בני הישיבות' (סע' 6) הוא אומר: "אין מקום לכפייה אישית פרטית... יחד עם זה, יש להשתדל באמצעות חקיקה בכנסת שסדרי הציבור לא יהיו הפקר, שחיי האומה בפרהסיה לא יהיו הפקר".
הקושי הזה איננו אילוץ טכני, אלא נובע משינוי עמוק בתודעה האנושית, שלא צפוי שתהיה ממנו חזרה. הרב קוק עמד בכמה מקומות על הברכה הגנוזה בשינוי זה, המביא לעשיית הטוב מתוך חירות פנימית ורצון חופשי (אורות הקודש ח"ג עמ' תקמד-תקמו; ח"ג, ראש דבר עמ' לא). על כן, לא נותר לנו אלא להתקדם אל מימוש חזונו של ירמיהו (לא, ל-לג) על ה"ברית החדשה" שתיכרת בין עם ישראל לבין הקב"ה, שלא תהיה ברית של כפייה אלא ברית של הזדהות פנימית עמוקה: "נתתי את תורתי בקרבם ועל ליבם אכתבנה... ולא ילמדו עוד איש את רעהו... לאמור, דעו את ה', כי כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם".
הכותב עומד בראש מחלקת 'אחווה' לחברה ומשפחה ב'מרכז תורה ומדינה'
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
