ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- שבועות
מפטיר וַיְהִי אִישׁ אֶחָד (שופטים יג)
חג השבועות - פרשת נשא
עלון חידושי תורה ופרפראות על פרשת השבוע בעניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל
בפרשת נשא 176 פסוקים = צוּף
בפרשת נשא 18 מצוות , מתוכן 7 מצוות עשה, ו-11 מצוות לא תעשה (ספר החינוך).
פרשת נשא היא הארוכה ביותר בתורה עם 176 פסוקים. השבת שבה קוראים את פרשת נשא היא תמיד השבת הסמוכה לחג השבועות. בתהילים הפרק הארוך ביותר – פרק קי"ט עם 176 פסוקים וכן מספר הדפים במסכת הארוכה ביותר בתלמוד הבבלי 'בבא בתרא' קע"ו דפים. וזהו רמז לכתוב (איוב יא ט) אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם.
צוּף דְּבַשׁ אִמְרֵי נֹעַם מָתוֹק לַנֶּפֶשׁ וּמַרְפֵּא לָעָצֶם. (משלי טז כד) התורה נקראת צוּף כי היא מכנעת את קליפת צפו ונראה לכן ס"מ [סמאל] נקרא בפי העולם בשם פלוני [176] שהוא מספר צפו ולכן באלופים של אליפז בן עשו יש אלוף ששמו צפו דכתיב אַלּוּף תֵּימָן אַלּוּף אוֹמָר אַלּוּף צְפוֹ אַלּוּף קְנַז (בראשית לו, טו) נמצא זַּרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו נקרא בשם צְפוֹ שהוא שם הקליפה הראשונה של שבעים אומות. ולכן תיקן דוד המלך ע"ה באלפא ביתא של אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ (תהלים קיט, א) קע"ו פסוקים כמנין צפו להכניעה. (בן יהוידע – גיטין נז:)
צוּף דְּבַשׁ- הנה אִמְרֵי נֹעַם שיצאו מפי החכם הם כמו צוּף דְּבַשׁ שהוא מתוק לנפש המרגשת כשיזון האדם ממנו והוא עוד מרפא לאיברים הכתושים בשיושם עליהם ולזולת זה מחלייהם וכן אִמְרֵי נֹעַם החכמים יערבו לנפש המשכלת ובהם עוד הישרה לתקון הגוף ולברר ולהוציא ממנו חליי המדות הפחותות. (רלב"ג)
חג השבועות - טעם שנקרא שבועות כי נשבע הקב"ה שלא ימיר אותנו ואנחנו נשבענו לו שאין אנו ממירים אותו ח"ו.
ועוד לפי שהוא רמז שעל מנת לקבל התורה מנינו ז' שבועות כאשה הנטהרת בז' נקיים ולרמוז שלא ניתנה תורה עד אשר נטהרנו בז' שבועות וע"כ צריך לפרוש מטומאתנו תמיד ואז נקרב לתורה נקרא חג השבועות. (מדבר קדמות)
מנהג נכון לאכול חמץ ומצה בחג השבועות רמז לגוף ונפש שיתעדנו לעתיד, כי בעבור זה היה חמץ ומצה בשתי הלחם ומנחת נסכים, ועוד תרי טעמי דהוא זכר ליציאת מצרים דעל מנת כן פדאנו.
עושין לחם ארוך ובו ארבעה ראשים לרמוז דהתורה נקראת לחם דאֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ (איוב יא ט) ובה פרד"ס.
מי שאינו ישן בלילה הזאת יהיה לו לסימנא טבא דלא ינום ולא ישן מזלו ומובטח לו דישלים שנתו, וזוכה לבנים ובני בנים תלמידי חכמים, ועושה תיקון לשכינה, ומתקן פגם הראות.
ישתדל לחדש חידושי תורה בחג הקדוש הזה כי הוא סימנא טבא לכל השנה, ואם לאו בר הכי הוא נקוט מיהא ללמוד או לשמוע איזה חידוש אשר לא ידעו מקודם.
ערב שבועות - יפריש צ"א (91) פרוטות וישלים עד שיעור שני פעמים ב"ן (104=52*2), ויתנם לתלמיד חכם עני ועניו, והוא תיקון לעון אדם הראשון, ועון העגל, ולפגם הברית, והוא סגולה לחשוכי בנים ומקרב הגאולה. (מועד לכל חי סיון)
וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה. (שמות לד כב)
ארבעה שמות יש לחג הקדוש הזה: חג השבועות, חג מתן תורה, חג הביכורים, חג עצרת.
וכולם רמוזים בשמו : שָׁבֻעֹת ר"ת ש - שבועות, ב - ביכורים, ו - ו' בסיון, ע – עצרת, ת - תורה. ת' בגימטריא קציר – קציר חיטים.
חג השבועות הוא זמן השפעת פרנסה ובני חיי ומזוני, כיון שהעולם נברא בשביל ישראל שנקראו ראשית, ובעת מתן תורה עמודי השמים ירופפון אם לא יקבלו ישראל את התורה יהפך העולם לתוהו ובוהו, על כן מגיע לישראל העולם הזה כדין מציל מזוטו של ים ומשלוליתו של נהר שהרי זה שלו. (שער יששכר מאמר חג הביכורים)
מנהג לימוד תורה בליל שבועות
כתב המגן אברהם (או"ח תצד) – איתא בזוהר שחסידים הראשונים היו נעורים כל הלילה ועוסקים בתורה. וכבר נהגו רוב הלומדים לעשות כן ואפשר לתת טעם ע"פ פשוטו לפי שישראל היו ישנים כל הלילה והוצרך הקדוש ברוך הוא להעיר אותם כדאיתא במדרש לכן אנו צריכים לתקן זה.
מובא במדרש בראשית רבה א יב – ישנו להם ישראל כל אותו הלילה לפי ששינה של עצרת עריבה והלילה קצרה. אמר ר' יודן אפילו פורטענא לא עקץ בם בא הקדוש ברוך הוא ומצאן ישנים התחיל מעמיד עליהם בקלאנין הה"ד (שמות יט) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים והיה משה מעורר לישראל ומוציאן לאפנתי של מלך מלכי המלכים הקב"ה. הה"ד (שם, יז) וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱ-לֹהִים.
שאלה – איך ייתכן שבני ישראל לא יבואו בהכנה רבה למעמד הנשגב הלז כל הלילה ולא עוד אלא שהיו ישנים עד ב' שעות ביום.
תשובה – לפי שאבותינו חשבו שענין מתן תורה הוא בבחינת נבואה, ולכן עלו כולם למטותיהם לקבל חזיון הנבואה בחלום הלילה מתוך שינה, ודימו שמתוך שמחה של מצוה של אכילה ושתיה ושינה עריבה יזכו להשראת שכינה ולחלומות של נבואה. ובאמת בענין הנבואות לא טעו שהרי בכל נביא חוץ ממשה רבינו כתיב (במדבר יב ו) אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְ-הֹוָה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ. ולכן היה משה רבינו צריך לעוררם משינתם להגיד להם כי לא הרי התורה כהרי הנבואה, כי לקבל התורה צריך מח צלול ושכל בהיר. אחרת אי אפשר ללמוד תורה בבינה דעת והשכל. וקבלת התורה עדיפה מנביאות כמאמרם ז"ל (בב"ב יב.) חָכָם עָדִיף מִנָּבִיא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ): וְנָבִא לְבַב חׇכְמָה. וגם היו עומדים על רגליהם בשעת קבלת התורה כדכתיב וַיִּתְיַצְּבוּ, וַיַּעֲמֹד הָעָם, יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ בְּחֹרֵב (במדבר יב ו), וע"כ נקרא בפי כל 'מעמד' הר סיני דייקא. (מעיין בית השואבה) (שערי ימי הפסח)
וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נׇעֳמִי וְשֵׁם שְׁנֵי בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן אֶפְרָתִים מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה. (רות א ב)
מדרש - אמר רבי יוחנן צריך אתה לחוש לשם מחלון [שהוא] לשון מחילה, נזדווגה לו רות המואביה. שהיתה רותחת מן העבירה. כליון שהוא לשון כלייה, נזדווגה לו ערפה שעמד ממנה גלית הפלשתי. (מדרש זוטא (בובר) מגילת רות פרשה א)
שאלה – אמרו רז"ל (בב"ב צא.) אֱלִימֶלֶךְ, מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן בניו, גְּדוֹלֵי הַדּוֹר הָיוּ, וּפַרְנְסֵי הַדּוֹר הָיוּ. איך לא חשש אלימלך שהיה גדול הדור למה שאמרו חז"ל צריך אדם לחוש לשם ואיך קרא לבנו כליון שהוא לשון כלייה.
תשובה – לפי שלפעמים הוא לשון ברכה. כגון שנפלו עליהם שונאים רשעים להורגן וקראו כליון שיכלו השונאים. או שרבו העכברים שמשחיתין את התבואה. כדאיתא בירושלמי דמאי פ"א ה"ג רִבִּי פִינְחָס בֶּן יָאִיר אֲזַל לְחַד אֲתַר אֲתוּן לְגַבֵּיהּ אָמְרוּ לֵיהּ עַכְבָּרָיָא אֲכַל עִיבּוּרָן. עכברים אוכלים התבואה שלנו. שהוא סימן ברכה אז, וקמ"ל דאפילו כשקורא לברכה ואז צריך את זה מ"מ כיון שבעלמא הוא סימן קללה צריך אדם לחוש לשם, כמו שאמר רבי יוחנן מכיון שזה יכול להזיק בפעם אחרת כמו שהיה במחלון וכליון. (טעמא דקרא)
וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן. (במדבר ה כב) שאלה – מה הטעם דכתיב וְלַנְפִּל יָרֵךְ בכתיב חסר ו'.
תשובה – כדי לקרותו לְנֵפֶל שהיו משקין אותה אף כשהיתה מעוברת ולא חיישינן שמא יעשה נפל כדאמרינן (סוטה כו:) מְעוּבֶּרֶת וּמֵינֶקֶת עַצְמוֹ — אוֹ שׁוֹתָה, אוֹ לֹא נוֹטֶלֶת כְּתוּבָּתָהּ. (פענח רזא)
וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה וּטְהֹרָה הִוא וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע. (ה כח) פרש"י - אִם הָיְתָה יוֹלֶדֶת בְּצַעַר, תֵּלֵד בְּרֶוַח; אִם הָיְתָה יוֹלֶדֶת שְׁחוֹרִים, יוֹלֶדֶת לְבָנִים. ובגמרא (סוטה כו.) שֶׁאִם הָיְתָה עֲקָרָה נִפְקֶדֶת, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וכן (שם) נְקֵבוֹת — יוֹלֶדֶת זְכָרִים, קְצָרִים — יוֹלֶדֶת אֲרוּכִּים.
שאלה – האם הסוטה מברכת על שתיית המים, באופן שהיא יודעת בבירור שהיא טהורה שהרי מבטיחה הכתוב פרי בטן.
תשובה – על ברכת הנהנין פשיטא שאינה מברכת כיון שנותן דבר מר לתוך המים אינה נהנית, וברכת המצוה אם היא טמאה בודאי אינה מברכת שאין מברכין על העונש כמש"כ הראשונים על חייבי מיתות בי"ד. אלא אפילו יודעת בבירור שהיא טהורה, כיון שתחילת עניינה בעבירה אין מברכין על דבר שבא בעבירה, כשם שאין מברכין על השבת הַגְּזֵלָה והחזרת הריבית. (טעמא דקרא)
זָרַע בגימטריא אֲרוּכִּים [277] (שפתי כהן) זָרַע בגימטריא זְכָרִים. (ספר גימטריאות)
כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל. (ו ד) מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר בגימטריא הו שמשון בן מנוח (863). (פענח רזא)
על שמשון השופט נאמר (שופטים יז ה-ו) וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן וְאָבִיו וְאִמּוֹ תִּמְנָתָה וַיָּבֹאוּ עַד כַּרְמֵי תִמְנָתָה וְהִנֵּה כְּפִיר אֲרָיוֹת שֹׁאֵג לִקְרָאתוֹ. וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ יְ-הֹוָה וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי וּמְאוּמָה אֵין בְּיָדוֹ וְלֹא הִגִּיד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה.
שאלה – יש להבין כיצד ייתכן שמשון הסתיר מאביו ואמו כי שסע את הארי בגבורתו, הלא הם עצמם הלכו עמו? ועוד למה נאמר וְהִנֵּה כְּפִיר אֲרָיוֹת שֹׁאֵג לִקְרָאתוֹ, ולא נאמר 'לִקְרָאתָם', הרי גם הם היו עמו בדרך?
תשובה – מאחר שנאמר אזהרה מיוחדת לנזיר כי מוטב שיתרחק אפילו מכרם ענבים, ולא יכשל באכילת ענבים. בלשון הגמרא (שבת יג.) 'לָךְ לָךְ אָמְרִי נְזִירָא סְחוֹר סְחוֹר, לְכַרְמָא לָא תִּקְרַב' כלומר, המליצו לו לנזיר: לך לך מכאן, הקף את הדרך סחור סחור, ובלבד שלא תתקרב אל הכרם. שמשון הלא היה נזיר והכתוב אומר וַיָּבֹאוּ עַד כַּרְמֵי תִמְנָתָה, כלומר שאביו ואמו הגיעו עד לכרמים של תמנת. מסבה זו נראה כי ברגע מסויים פרש מהם שמשון ועיקם את הדרך סביב, לבל יתקרב אל הכרמים. כיון שכך מובן מדוע היה כְּפִיר אֲרָיוֹת שֹׁאֵג לִקְרָאתוֹ בלבד, ולא לִקְרָאתָם, מאחר והלכו בדרך אחרת. לכן גם לא ידעו את שארע עמו בהיותו לבדו, ואף הוא לֹא הִגִּיד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה. (פניני הגר"א)
יְבָרֶכְךָ יְ-הֹוָה וְיִשְׁמְרֶךָ. (ו כד)
ובמדרש מובא (מ"ר יב ג) יְבָרֶכְךָ - בממון, וְיִשְׁמְרֶךָ – מן המזיקין.
שאלה – צריך ביאור – מה עניין מזיקין לכאן.
תשובה – איתא בגמרא (תענית ח:) אֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה אֶלָּא בְּדָבָר הַסָּמוּי מִן הָעַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח ח): יְצַו יְ-הֹוָה אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ. והרי ידוע שהמזיקין שולטים גם בדבר הסמוי מן העין. ואם כן מה יועיל לאדם שהקב"ה יברכו בממון, הלא ברכה זו תשרה רק אם תהא סמויה מן העין, וגם בזה הרי ישלטו המזיקין? לכך אמר וְיִשְׁמְרֶךָ – מן המזיקין. (מדרש יהונתן) א"נ אחרי הברכה בממון צריך ברכה על שמירה שלא יבוא להם רע על ידי העושר, לפי שיש עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ (קהלת ה יב). א"נ שלא יביאנו העושר לידי כפירה או גאווה. (אוה"ח)
יְבָרֶכְךָ יְ-הֹוָה בגימטריא בנכסים ובגוף (279 עם הכולל). וְיִשְׁמְרֶךָ בגימטריא יצר הרע. (576 עם הכולל)
יְבָרֶכְךָ יְ-הֹוָה וְיִשְׁמְרֶךָ – בברכה הראשונה ג' תיבות, כנגד ג' אבות, וכנגדן קורא ג' אנשים בתורה שני וחמישי.
יָאֵר יְ-הֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָ – בברכה השניה ה' תיבות, כנגד ה' חומשי תורה, וה' קוראים בתורה ביום טוב.
יִשָּׂא יְ-הֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם – בברכה השלישית ז' תיבות, כנגד מצות הנוהגות ז' ז', שבת ושמיטה, ובשבת קוראים ז' בתורה. והם כ"ה אותיות כנגד משה שקיבל את התורה אחר כ"ה דורות. (הרוקח) כיצד? אברהם היה דור עשרים, [עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם (אבות ה)] יעקב לוי קהת עמרם הרי כ"ה דורות, ומשה קיבל את התורה ועליהם אמר דוד המלך ע"ה כ"ו פעמים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ (תהלים קלו) שהיה העולם תוהו כ"ו דורות בלא תורה וְזָן אוֹתָם בְּחַסְדּוֹ. (פסחים קיח.) ז' ימי נידה ז' ימי לידה ז' ימי מצה ז' ימי סוכה שבע ימים לקרבן וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ (שמות כב כט) (רבינו אפרים)
פרש"י - יַרְאֶה לְךָ פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת, פָּנִים צְהֻבּוֹת, וִיחֻנֶךָּ – יִתֵּן לְךָ חֵן.
שהרי על ידי שהאדם מתעשר ומתברך בממון אנשים מקנאים בו דזה דרך העולם דבני אדם מקנאים בבעלי העושר, וכן אמר הכתוב (תולדות כו יד) וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים. אבל בִּרְכַּת יְ-הֹוָה הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ (משלי י כב), ולכן אף שיברכך בממון ויראה לך פנים צהובות וכל מעשיך מתוקנים ומוצלחים בכל זאת יִתֵּן לְךָ חֵן. (לחם רב על סדור התפילה עמ' קכז)
'כֹּה תְבָרְכוּ' — בְּקוֹל רָם. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּלַחַשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר: 'אָמוֹר לָהֶם' — כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ. (סוטה לח.) רמז לדבר 'אָמוֹר לָהֶם' ס"ת רם בקול רם.
שָׁלוֹם בגימטריא זהו משיח. (376) (שפתי כהן)
שאלה – מה הטעם שנהגו לומר ברכת כהנים סמוך לברכת התורה. (שו"ע או"ח מז ט) ולא פרשה קצרה אחרת מהתורה. ודי היה באמירת פסוק אחד.
תשובה – הטעם בשלושה פסוקים שרצו לסדר כדרך הקורא בתורה, ונקטו אלו משום שיש בהן ברכה. (משנ"ב) שהרי אֵין קוֹרִין עִם כָּל אֶחָד פָּחוֹת מִג' פְּסוּקִים. (שו"ע קלז ב)
א"נ – הטעם שאומרים ברכת כהנים סמוך לברכת התורה לפי שיש בה שישים אותיות, כנגד ששים מסכתות שבתלמוד וכדי להזכיר ברכתם של ישראל לפני התמידים. (ספר 'המנהיג' לרבי אברהם בן נתן הירחי זצ"ל החתום אב"ן, מרבותינו הראשונים נלב"ע ד'תתקע"ו 1215 תלמידו של הראב"ד ור"י הזקן בעל התוספות)
ג' ברכות בברכת כהנים כנגד כהנים לוים וישראלים. ס' אותיות כנגד ס' ריבוא היו ישראל שיתברכו בזכות ג' אבות, דכתיב (ויקרא כו מב) וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר. ויש בפסוק ס' אותיות.
ט"ו תיבות בברכת כהנים – שהיה שלמה מאברהם ט"ו דור. וישב שלמה על כסא ה'. שָׁלוֹם בגימטריא שְׁלֹמֹה. (376 עם הכולל) (הרוקח)
וַיָּבִיאוּ אֶת קׇרְבָּנָם לִפְנֵי יְ-הֹוָה שֵׁשׁ עֶגְלֹת צָב וּשְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר עֲגָלָה עַל שְׁנֵי הַנְּשִׂאִים וְשׁוֹר לְאֶחָד וַיַּקְרִיבוּ אוֹתָם לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן. (ז ג)
שֵׁשׁ עֶגְלֹת צָב שומע אני עגלה על כל אחד ואחד תלמוד לומר עֲגָלָה עַל שְׁנֵי הַנְּשִׂאִים. שומע אני שור על שני הנשיאים תלמוד לומר וְשׁוֹר לְאֶחָד. (ספרא)
כתב הספורנו - לאות אחוה ביניהם אשר בה יהיו ראויים שתשרה שכינה ביניהם כאמרו (דברים לג ה) וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. על הפך חלק לבם עתה יאשמו.
שאלה – למה דווקא שֵׁשׁ עֶגְלֹת צָב. כתיב (במדבר ב ב) אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ כשם שחנייתן למעלה ד' דגלים סביב לכסא הכבוד כך היה למטה ד' דגלים סביב למשכן. אם כן היה ראוי שיקחו ארבע עגלות צב ועל כל עגלה ג' שבטים. והיא יותר אחדות ואחוה ביניהם.
תשובה – כתיב (ז ה) וְנָתַתָּה אוֹתָם בכתיב מלא ו', כנגד ו' עגלות. למה ו' עגלות כמו שירדו אבותינו במצרים בו' עגלות, כי וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת (בראשית מה כז) מלא ו' כנגד ו' עגלות. וד' פעמים כתיב עגלות בפרשה זו [עֶגְלֹת, הָעֲגָלֹת, הָעֲגָלוֹת, הָעֲגָלֹת] כמו שם בפרשה [מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת, וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת, וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת, וְאֶת נְשֵׁיהֶם בָּעֲגָלוֹת] ורומז שהיה אותו מנין. (הרוקח)
א"נ כתיב שֵׁשׁ עֶגְלֹת בכתיב חסר ו', לכפר על ו' פעמים עגל הכתוב בפרשה. צָב לכפר על צ"ב ימים שהיו מיציאת מצרים עד שנשרף העגל, עד שבועות שניתנה תורה חמישים יום, ולאחר מ' יום ירד משה מן ההר, ולמחר דן את החוטאים, הרי צ"ב יום, זהו שנאמר (דברים לב כ) בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם, ולכך אין ט' בעשרת הדברות ראשונות כי טי"ת באתב"ש נמ"א שהם צ"א. (רבינו אפרים)
איתא במדרש (במדבר רבה פי"ב סי"ז) שֵׁשׁ עֶגְלֹת צָב, כְּנֶגֶד שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית. שֵׁשׁ, כְּנֶגֶד שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה. שֵׁשׁ, כְּנֶגֶד אִמָּהוֹת, אֵלּוּ הֵן: שָׂרָה וְרִבְקָה, רָחֵל וְלֵאָה, בִּלְהָה, זִלְפָּה. שֵׁשׁ, אָמַר רַב הוּנָא כְּנֶגֶד שֵׁשׁ מִצְווֹת שֶׁהַמֶּלֶךְ מְצֻוֶּה עֲלֵיהֶם בְּכָל יוֹם. מִפְּנֵי מָה לֹא הֵבִיאוּ חֶצְיָן עֲגָלוֹת וְחֶצְיָן שְׁוָרִים, מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ יְרֵאִים שֶׁמָּא יָמוּת שׁוֹרוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם אוֹ שֶׁמָּא תִּשָּׁבֵר עֲגָלָה שֶׁל אֶחָד מֵהֶם, וְנִמְצָא אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט אֵין לוֹ חֵלֶק בַּמִּשְׁכָּן. ולא הביאו צב שביעי מפני כבוד ה' יתברך ב"ה כי הוא יושב ברקיע השביעי. וזהו וַיָּבִיאוּ אֶת קׇרְבָּנָם לִפְנֵי יְ-הֹוָה רצה לומר עד הרקיע השביעי שהוא לפני ה', והלשון לִפְנֵי יְ-הֹוָה הוא כאילו אומר מפני כבוד ה'. והנה משה רבינו ע"ה הבין בדעתו שהביאו שֵׁשׁ עֶגְלֹת צָב כנגד ששת ימי בראשית לכן לא רצה לקבל בלי רשות המקום ב"ה. מכח שמחוסר יום אחד משבעת ימי בראשית הוא יום השביעי קודש הוא לה'. והיה נחשב כאילו נעשה פרוד בין הימים. משום הכי נאמר לו מפי המקום קַח מֵֽאִתָּם וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד (ז ה), רמז לו המקום שתכלית העגלות הן לעבוד עבודה בהם לשאת הקרשים והיריעות, אם כן מוכח שיפה עשו הנשיאים שלא הביאו כי אם שֵׁשׁ עֶגְלֹת, כי עיקר תכליתם לעבוד עבודה, ויום השבת הוא מנוחה בלא עבודה, לכן לא הביאו עגלה נגד יום השבת. וכוונת הכתוב קַח מֵֽאִתָּם רצה לומר בשבילם, להראותם שילמדו הקל וחומר מהעגלות והפרות שהן קיימות לעולם, כמו שמסיק במדרש שם עַד הֵיכָן הָיוּ קַיָּמִים, רַבִּי יוּדָא בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּרַבִּי נַחְמָן וְרַבִּי חוֹנְיָא בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא אָמַר, עַד (הושע יב, יב): שֶׁבַּגִּלְגָּל שְׁוָרִים זִבֵּחוּ, וְהֵיכָן הִקְרִיבוּם, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר, בְּנוֹב הִקְרִיבוּם. רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר, בְּגִבְעוֹן הִקְרִיבוּם. רַבִּי חָמָא בַּר רַבִּי חֲנִינָא אָמַר בְּבֵית הָעוֹלָמִים הִקְרִיבוּם. קל וחומר ישראל שהם דבוקים בהקב"ה על אחת כמה וכמה, שנאמר (דברים ד ד) וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּי-הֹוָה אֱ-לֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם. וזהו לִפְנֵי יְ-הֹוָה ממש שהם דבוקים בה' לכן יהיה להם השארות נצחי לעלם עלמיא. (אוצרות השל"ה)
וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא וְאַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כׇּל טָמֵא. (שופטים יג ד) וְעַתָּה אַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כׇּל טֻמְאָה כִּי נְזִיר אֱ-לֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבֶּטֶן עַד יוֹם מוֹתוֹ. (שם ז) מפטיר
שאלה – מה הטעם דבציווי המלאך לאשה כתיב ברישא כׇּל טָמֵא לשון זכר, וכתיב וְאַל תֹּאכְלִי כׇּל טֻמְאָה לשון נקבה.
תשובה – לפי שהיו הנשים מייעצות לאשה זו לאכול קיבת ארנבת שהיא טובה להריון, והארנבת פעמים זכר ופעמים נקבה, לכך צוה לה המלאך שלא לאכול זה, ולכך לשון זכר ונקבה.
וַיֹּאמֶר לוֹ מַלְאַךְ יְ-הֹוָה לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶלִאי. (שם יג יח) אני איני מבקש כבוד ותפארת מן האדם, כי מלאך אני. גם שמי פֶלִאי, לא ידעוהו שוכני חומר. וגם כיון כי שם המלאך הוא לפי שליחותו והוא נשלח ברגע זו לעשות פלאות, כמו שאמר: וּמַפְלִא לַעֲשׂוֹת, והיה עתה שמו פלאי. (מלבי"ם)
חידה בהפטרה – מה היה שמו של המלאך שהתגלה לאמו ואביו של שמשון.
תשובה – שם המלאך היה מיכאל. והוא רמוז בשמו – פֶלִאי בגימטריא מיכאל היה. (121) (הרוקח)
שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לע"נ הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
