ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- מדינת וממשלת ישראל
- ספריה
- קומי אורי
- יט - משפט עברי
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יהודה בן הדסה הינדה מלכה
נאמר בתורה בפרשת המלך (דברים יז, טז-יז) "רק לא ירבה לו סוסים... ולא ירבה לו נשים... וכסף וזהב לא ירבה לו מאד". ויש לעמוד על ההדגשה במילה החוזרת "לו". משמעות הדבר שהסוסים והכסף וזהב שיש למלך הם שלו, כרכוש פרטי, ואינם כספי ציבור או כספי מדינה. וכך מוכרח מזה שהתורה מזכירה סוסים וכסף וזהב באותו משקל של "לא ירבה לו נשים", וכשם שברור שנשיו הן שלו באופן פרטי, כך סוסיו וכספו וזהבו שייכים לו אישית. וכך מסתבר שהרי קשה לאמר שיש איסור להגדיל הרזרבות הכספיות של המדינה! האם התורה מתנגדת שלמדינה יהיו רזרבות גדולות? לא נראה אלא שהקפדת התורה שההון האישי של המלך יהיה מוגבל.
ואכן דבר זה מפורש ברמב"ם מלכים ב, ד:
"ולא ירבה לו כסף וזהב להניח בגנזיו ולהתגאות בו או להתנאות בו, אלא כדי שיתן לחיילות שלו ולעבדיו ולשמשיו. כל כסף וזהב שירבה לאוצר בית ה' ולהיות שם מוכן לצרכי הצבור ולמלחמותם הרי זה מצוה להרבותו, ואין אסור אלא להרבות לעצמו בבית גנזיו שנאמר לא ירבה לו..."
יוצא שיש הבדל בין כספי המדינה שהיו באוצר בית ה' והיו לשירות הציבור, שבזה אין איסור להרבות, ואדרבה מצווה שיהיו רזרבות גדולות לעת חירום וכו', לבין כספי המלך עצמו לצרכיו, שהיו אצל המלך, והיה כסף שלו עצמו ולצרכיו, ולכן היה שייך להתגאות בכסף זה, שהרי הוא שלו. מה שאין כן בכסף שבאוצר ה', לא שייך כלל להתגאות בזה, שאינו שלו.
בנוסף להבחנה זו יש לעיין בשאלה אחרת. האם המלך הוא הכרחי לתפקוד מדינה או ממלכה בישראל?! ואם לא, מה תפקיד המלך ואילו מערכות אחרות קיימות לתפקוד המדינה?! ונראה ברור שמלך אינו הכרחי לתפקוד מדינה בישראל. זה נראה מן המחלוקת בין הראשונים, אם יש מצווה למנות מלך או אינו אלא רשות (עי' רמב"ם מלכים א, א' ועוד מול אבן העזרא יז, טז' ואברבנאל פרשת שופטים שס"ל שגם לרמב"ם אין מצווה). ואם היה דבר הכרחי, אין מקום למחלוקת בזה. ועוד, איך שמואל היה יכול להתנגד לדבר שהוא הכרחי לקיום העם בישראל? ועוד יש עובדה שעם ישראל תפקד בארצו מאות שנים לפני שהעמידו עליהם מלך. יוצא שאפשר לנהל מדינה בלי מלך. נשאלת אפוא השאלה מאיזה כוח גבו מסים ותיקנו כבישים וסעדו העני והעמידו צבא וכו' לפני העמדת מלך בישראל? אלא הדבר פשוט שיש מערכת עצמאית בישראל לתפקוד הצבור בלי להזדקק למלך, והיינו גבייה של הצבור לצרכי צבור. רואים גבייה כזאת בכל תחומי החיים עי' ב"ב ז: במשנה לגבי ענייני ביטחון "כופין אותו לבנות בית שער ודלת לחצר... כופין אותו לבנות לעיר חומה ודלתים ובריח", וע"ש ח. "לשורא לפרשאה ולטרזינא אפילו מיתמי" וע"ש ברש"י שמדובר בשומרי העיר ורואים גם כן כך בתחומי הרווחה (ח:) "תמחוי בכל יום קופה מערב שבת לערב שבת" וגם שם "קופה של צדקה נגבית בשנים... שאין עושים שררה על הצבור פחות משנים". ורואים כך גם לגבי אחזקת תשתיות מים וכבישים ובניתם (ח.) "רב פפא רמא כריא חדתא איתמי" ע"ש ברש"י שמדובר בחפירת באר מים ובתוס' בשם ר"ח בתיקון כבישים. וכן אפשר לכוף זה את זה לבנות בתי-כנסת ולקנות ספרים וכו' ( או"ח ק"נ, א') וכן בתחומי החינוך רבי יהושע בן גמלא תיקן שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בכל עיר ועיר ובכל מדינה ומדינה (ב"ב כא.) וגם לפניו היו כמה תקנות בעניני חינוך ע"ש. ולכן רואים שיש מנגנון לתפקוד הצבור בלי מלך ואפשר לכוף אנשים לשלם לטובת דברים אלו מדין דרכי ציבור. ולא צריך לזה מלך. וכן קהילות ישראל תפקדו מאז ומתמיד ונדמה שכך תפקד העם בישראל בימי שמואל וכו', ולא היה צורך במלך לתפקוד השוטף של המערכות בישראל.
וא"כ נשאלת השאלה: מה התפקיד של המלך אם המערכות יכולות לתפקד בלי מלך? ונראה לפי מה שכתבנו למעלה שאכן המלך היה מערכת נוספת מעבר למערכות הקיימות שטיפלו בתפקוד השוטף בישראל. כל ענייני הרווחה, חינוך, בינוי ותשתיות, שיטור וכו' לא היו צריכים למלך ותפקדו היטב בלי מלך. המלך הקים מנגנון מעבר לכל זה. וכל המנגנון של המשך המלך היה שייך למלך באופן פרטי ולא היה כספי צבור כלל, מה שאין כן מה שנגבו על-ידי הצבור לספק השירותים של הצבור, שהיו כספי צבור.
גבייה עקרה
ונראה שכאשר העמידו מלך בישראל לא בוטלו המערכות הקיימות שסיפקו שירותים וצרכים לצבור. אלא קמה מערכת נוספת מעבר לכך, והתפקיד של המלך היה מוגדר מאוד על-ידי רמב"ם (ד, י') "שאין ממליכים מלך תחלה אלא לעשות משפט ומלחמה שנאמר ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו". לא נאמר שהמלך הוא במקום המערכות הקיימות, אלא שהמלך בא בנוסף לעשות התפקיד של משפט ומלחמה.
ועיין מחלוקת בגמרא סנהדרין (כ:) אם כל מה שכתוב בפרשת המלך בספר שמואל מלך מותר בו או לא. ועי' רמב"ם סנהדרין (ד, א') שפוסקים שמלך מותר בו. ולכן הרמב"ם כותב שם "רשות יש למלך ליתן מס על העם לצרכיו או לצורך מלחמותיו..." זאת אומרת שהיתה מערכת גביית מסים של המלך "לצרכיו או לצורך מלחמותיו" ומעבר למערכת גביית מסים לצורכי צבור. ותפקיד שתי הגביות האלו ומהותן היה שונה. הגבייה לצורכי צבור היו כספי צבור לשירותים הניתנים לעם, וכספי המלך היו גבייה לו באופן פרטי והכסף היה שייך לו ושימש לצרכיו ולמלחמותיו. העם לא נהנה ממסי המלך באופן ישיר, שהרי באו לשרת אותו. והיו בבית גנזיו והיו שלו, מה שאין כן כספי צבור שגבו היו שייכים לעם לצרכיו. ועל מסי המלך אלו נאמר שאסור להרבות כסף וזהב מאוד רק לצורך "חיילות שלו ולעבדיו ולשמשיו" (כלשון הרמב"ם סנהדרין ג, ד') ולולא דמסתפינא הייתי אומר שהמושג "מס" שייך רק למה שהמלך מטיל על העם, שהרי זו גבייה "עקרה" מבחינת הצבור ועול על צווארו, שאינו בא לשרת אותו אלא לגנזי המלך, ולכן רק גבייה כזו נקראת "מס" מה שאין כן גבייה לצורכי צבור אינו כלל נקרא "מס" , שהרי אינו לעול על העם אלא לרווחתו ולצורכו.
והבדל זה במהות הגבייה של מלך וגבייה לצורכי צבור הוליד הבדל בקריטריונים שבהם גובים כסף זה. עי' ב"ב ז: שהגמ' הסתפקה כאשר גובים לצורך מרכיבי ביטחון לעיר כגון בריח ושורה וכו' האם גובים לפי קירוב בתים או לפי ממון. יסוד השאלה היא מי נהנה יותר מגבייה זו. בעל הממון, שהרי בא להגן על ממונו, א"ד מי שגר יותר קרוב לחומה הוא נהנה יותר בגלל קרבתו לסכנה. רואים מכאן שהקריטריון לגביית כסף לצורכי צבור הוא לפי התועלת שיש מן השירות שמשלמים בעבורו. אם התועלת יותר, כך התשלום הוא יותר. מי שנהנה יותר ייתן יותר. וזה מתאים למה שכתבנו, שיסוד גביית כסף זה הוא לצורכי צבור ומדין צבור, שכל מי שנמצא בצבור צריך ליתן כסף לספק שירותים לצבור מכוח אחריות כוללת. ולפי זה הגבייה היא לפי התועלת שמקבלים מן הכסף. לעומת זה הגבייה למסי המלך היתה שוויונית לגמרי לפי מס גולגולת או מס על הקרקעות. אין הבחנה בתשלום לפי התועלת שמקבלים על השירותים שניתנים. וזה מסיבה פשוטה שמס המלך אינו מס לצורך שירותים, אלא כסף שהמלך גובה לצורכו הפרטי כאמור למעלה. ואין לתושב תועלת ישירה ממנו, ואינו מיועד לשרת הצבור ולכן אינו נגבה לפי קריטריון של תועלת, ובנוסף על כך המלך אינו חייב לתושב שום הסברים איך הוא הוציא את הכסף הזה!
רואים שגביית המלך היא שוויונית ממה שכתוב לדוגמא ב"ב ח. על הפסוק "מנדה בלו והלך לא שליט למעמד עליהם" (עזרא ז'). וההסבר בגמ' לפסוק זה "א"ר יהודה מנדה זו מנת המלך, בלו זה כסף גולגולת, והלך זו ארנונא" וכסף גולגולת וארנונה הם תשלומים שוויוניים לפי גולגולת או לפי תבואה וראשי בהמות, ונדמה שגם מנת המלך כך כמו שכתב רש"י שם "ד"ה מנת המלך מגבת מסים שהן מטילים תמיד על בני המדינה".
וזה מבואר ברמב"ם גזילה (ה, יא'):
"אבל מכס שפסקו המלך ואמר שילקח שליש או רביע או דבר קצוב... וכן מלך שהשים מס על בני העיר או על כל איש ואיש דבר קצוב משנה לשנה או על כל שדה ושדה דבר קצוב או שגזר שכל מי שיעבור על דבר זה ילקחו כל נכסיו לבית המלך או כל מי שימצא בשדה בשעת הגורן..."
רואים שכל הגדרים של מס של המלך הם שוויוניים ואינם קשורים לרמת התועלת שהתושב מקבל מן הכסף. וזה כאמור בגלל שהכסף שניתן למלך אינו ניתן על סמך שירותים שהמלך חייב לאזרח, אלא זו זכות המלך לקחת כסף מן האזרחים לצרכיו שלו והכסף הזה שייך למלך ויכול לעשות כטוב בעיניו ואינו חייב לאזרח שום תמורה מול הכסף הזה. ועי' אנציקלופדיה תלמודית ערך דינא דמלכותא דינא ז, עמוד ש"ב עוד דעות שגבית המלך צ"ל שויוני דוקא (וע"ש הערה 83 בשם הרמ"ה שס"ל שהמלך אינו גובה לעצמו אלא למלכות. ושיטתו חולקת על מה שכתבנו למעלה).
צבא הגנה, לא צבא מלך
לפי זה יוצא שכל המסים שמדינת ישראל גובה היום אינם נובעים מדין המלך כלל, אלא מדין צרכי צבור! שהרי כל הגבייה היא בעבור שירותים שהמדינה נותנת לאזרחיה, וכל הכסף הוא כספי צבור ואין היום מושג של גבייה למלך כלל. וגם הגבייה לצורכי ביטחון הם גם כן מדין צורכי צבור, על סמך ב"ב ח. הנ"ל שיש לכוף אותו ליתן כסף לשורה ובריח ושומר העיר וכו'. שהרי הצבא היום הוא צבא הגנה גרידא, ואין לו תפקיד לחולל מלחמות יזומות. וכל פעם שיש איזה סימן שלא צריכים צבא כזה גדול מיד עולים רעיונות וחוקים לקצץ ימי שירות חובה ומילואים כידוע. זאת אומרת אין כאן החזקת צבא לשם צבא, אלא לשם הגנה בלבד, וזה עיקר ההבדל בין חילות המלך, לצבא כאשר אין מלך. שהרי גם לפני המלכת המלך על ישראל היה לעם ישראל צבא. אלא היה צבא מילואים שהיו מזעיקים אותו כל פעם שהיה איום של פלישה וכו' לארץ. ואני מניח שהיו גם כן אימונים והיו הוצאות כדי להחזיק צבא זה. והוצאות אלו נגבו מדיני צורכי צבור כאמור. אבל כאשר קם מלך לישראל הקים לעצמו צבא סדיר וחילות שהיו עסוקים לא רק בהגנה על עם ישראל, אלא גם במלחמות יזומות כגון מלחמה נגד עמלק ושבעת העממים ואחר כך גם כן במלחמת רשות של כיבוש. וזה מש"כ ברמב"ם (מלכים ה, א') "אין המלך נלחם תחילה אלא על מלחמת מצוה ואיזו היא מלחמת מצוה? זו מלחמת שבעת עממים ומלחמת עמלק ועזרת ישראל מצר שבא עליהם ואחר כך נלחם מלחמת הרשות והיא מלחמה שנלחם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל להרבות בגדולתו ושמעו". והרי לפני שבא מלך לא היה צבא למלחמות יזומות אלא צבא להדוף האויב שבא לכבוש אותנו. וברור שכיום הצבא הוא צבא הגנה בלבד ואינו עומד למלחמה יזומה, ולכן הגבייה להחזקתו אינה אלא מכוח גבייה לצורכי צבור.
ויוצא מהבחנה זו חומרא וקולא. חומרא שגם לפי שיטת הר"ן שאין דינא דמלכותא דינא נוהג בארץ-ישראל בגלל שאין כוח ביד המלך לגרש יהודי מארצו, מכל מקום יש חובה גמורה לשלם מסים היום, שאין החובה לשלם מסים נובע מדין המלך אלא מצורכי צבור, והביטוי "מסים" לעניין זה אינו אלא שיתוף השם בלבד כמ"ש. ומאידך יש קולא, הואיל וכל גביית המסים של היום אינו אלא מדין צורכי צבור, אם יש הסכמה כללית להתייחס בסלחנות לצורות שונות של העלמת מס, יהיה מותר להעלים מס בכהאי גוונא, שהרי יש מחילה מצד הצבור וכל הגבייה היא רק מכוח הצבור. ולכן נדמה לי שמי שעובד לאחר שעות העבודה שלו, אינו חייב להצהיר על עבודות אלו, אם הוא דבר מועט, שרוב רובו של הצבור יתייחס בצורה סלחנית לתופעה כזו ועוד דברים כעין אלו. וכן מי שהזמין טכנאי הביתה ואינו נותן קבלה היה נ"ל שמותר להתעסק אתו אם הוא משלם בדרך כלל ורק מדי פעם אינו נותן קבלה וכו'.
ונדמה לי, לאור הנ"ל, שכאשר יקום מלך בישראל, בקרוב, לא תתבטל הכנסת ולא יתבטלו הבחירות לכנסת, ולא תתבטל הממשלה כמו שאנו מכירים אותם היום. יהיה עדיין צורך לנהל המדינה כמו שאנו מכירים אותה, ויהיה צורך בשר אוצר ושר חינוך ובריאות וביטחון פנים, ותשתיות וכו'. המלך לא יתעסק בדברים אלו. ואולי יהיה צורך עדיין במשרד ביטחון וצבא כמו שאנו מכירים אותם לטפל בביטחון שוטף. הכול יתנהל כמו שאנו מכירים כעת. אבל תהיה רשות נוספת, היינו רשות המלך שיגבה מסים באופן עצמאי ויהיה לו צבא עצמאי ליעדים לאומיים כלליים מעבר למה שאנו מכירים היום, כגון לערוך מלחמות יזומות נגד עמלק ולצורך הגדלת הגבולות של המדינה ובניין בית המקדש וכו'. דברים שאינם נצרכים לתפקוד השוטף של המדינה, שהם מעבר לחזון והסמכות של המדינה שמנוהלת רק על-פי הכוח של צורכי צבור, ויש לעיין בכל זה בעזרת ה'.
__________________________________
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: [email protected]
טלפון: 02-9974424
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
