ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- מדינת וממשלת ישראל
אלא שהרב זצ"ל לא נתן למאורע הפרטי הזה לרדת מסדר היום, והוא הוציא תחת ידו מכתב שאת תוכנו ואת התיאור שהוא נושא אנחנו חווים בימינו אלה ממש: "הננו צריכים עכשיו אימוץ גדול, כעת חיה, שזרם החיים בארץ ישראל הולך ומתגבר, לשמחת לב כל אוהב עמו וארצו, אבל לעומת זה, עם פרץ זרם חיים זה עצמו, באים יסודות מקולקלים וחומריים מזיקים להיאסף בארץ הקודש" (אגרות הראיה א, קמד).
הימים ימי העלייה השנייה, שהביאה בסופה ממזרח אירופה ומתימן כ־35 אלף איש, שהיו לשליש מכל היישוב היהודי שהתקבץ בארצו. עלייה זו טבעה חותם עמוק בתולדות היישוב העברי המתפתח ועל תרבותו. חלק ניכר מאנשי העלייה השנייה היו צעירים בשנות העשרים לחייהם, שעלו מתוך ציונות חלוצית ולאומית ומתוך מרד נעורים ואמונה ביצירת עולם חדש ואדם חדש. למרות הערכים החיוביים שאפיינו את החלוצים הללו, פעמים רבות הם הביאו עימם גם גרעין ארסי של שנאה לכל הקדוש והיקר לתורה ולמצוות: "היד הרמה המחומשת בהפקרות ודרכי הגויים, באין זכר לקדושת ישראל באמת, המחפה את חרסיה בסיגים של לאומיות מזויפת, בגרגרים של היסתוריה ושל חיבת השפה, המלבישה את החיים צורה ישראלית מבחוץ, במקום שהפנים כולו הוא אינו יהודי" (שם, שם).
הרב חרד מפני הבאות, וצפה כי בסופו של דבר גם האהבה היוקדת לארץ ישראל ולעם תשתנה לבלי היכר, ועוד עלולה לשלוט בזעם בכל היישוב כולו: "העומד להיות ייהפך למשחית ולמפלצת, ולסוף גם כן לשנאת ישראל וארץ ישראל, כאשר כבר נוכחנו על פי הניסיון - היד הטמאה הזאת תתגבר, אז אין די באר גודל האסון" (שם, שם).
מי בז ליום קטנות
העלייה לארץ אומנם החלה ביוזמת אנשי קודש, תלמידי הבעש"ט והגר"א, וחובבי ציון. גם היוצאים מהחומות, ואף אנשי העלייה הראשונה, שהקימו מושבות ושכונות רבות, רובם היו בעלי אוריינטציה לקודש, ופעולתם נבעה מתוך אמונה במי ששיכן שמו בארץ. אלא שתנועה זו התמעטה, ואת מושכות העגלה הציונית תפס זרם אחר של עולים, כאלו שהמניעים שלהם היו סוציאליסטיים ויחסם לקודש, במילים עדינות, היה לקוי. העובדה הזאת החלה נותנת את אותותיה באקלים היישובי, והרב החל לראות בעיניים כלות איך יישוב ארץ ישראל מקבל תפנית תרבותית, ולא לטובה.
בכמה מקומות, ואף באיגרת זו, הרב קורא בקול להגיע לארץ ישראל, לבנותה על בסיס של ערכי התורה ולא להחמיץ את השעה: "ואתה אדוני אתכבד להודיעך, כי זה לי זמן הגון אשר בחנתי דרכי, ואדע נאמנה שכל תקוות יישוב ארץ ישראל, וכל תקוות הצמחת קרן ישועה לישראל מציון, תלויה היא בנקודה אדירה זאת, שייאספו אלינו כוחות טובים, לעסוק בבניין הרוחני והחומרי של ארץ ישראל... וכל מי שנקודת יראת שמיים אמיתית בוערת בלבבו, לא יוכל להיות שיתעלם מלבוא לעזרת ד' ועמו. אל נא נאחר את המועד! אל נא ניתן את הרומסים לרמוס כל היונקים, שורשי צמח ד' העולים על אדמת הקודש!" (שם, שם).
עוד כשהיה הרב בבויסק בשנת תרס"ב הוא כתב כי זוהי השעה לקום ולבנות, והחובה מוטלת דווקא על שלומי אמוני ישראל לעלות וליישב את מרחבי ארצנו (מאמרי הראיה, אפיקים בנגב). הרב חזר על קריאה זו פעמים רבות, ואף הקים תנועה בשם דגל ירושלים לשם כך (שם, דגל ירושלים א).
בני העלייה השנייה והעלייה השלישית בנו והקימו קיבוצים ויישובים רבים. כ־120 קיבוצים ויישובים השייכים לתנועות השמאל הסוציאליסטי קמו טרם קום המדינה. שיעורם בקרב היישוב המתחדש היה שבעה אחוזים, והם הפכו לאליטה התרבותית השלטת בארץ. זאת מלבד ציבור חילוני בורגני גדול שישב בערים וייסד כלכלה מודרנית לתפארת. הם הנהיגו את המדינה, עבדו קשה מאוד כדי ליישבה וטרחו מאוד על מנת שהיא תהפוך למדינה חזקה ועשירה.
והציבור הדתי והחרדי? ובכן, הוא התעורר קצת מאוחר. הוא לא הקשיב בזמן לקול השופר שקרא בחיל "קומו ועלו ציון" (מאמרי הראיה, עמ' 268). אף שבארבעים השנים האחרונות, הציבור המסורתי והציבור הדתי־חרדי החלו תופסים מקום עיקרי בצבא ובתנועות ההתיישבות ואף הפכו להיות רוב מוצק באוכלוסייה (כ־55 אחוזים), חז"ל כבר אמרו כי "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת" (עבודה זרה ג, א). לא לשווא היה הרב צבי יהודה זצ"ל חוזר פעמים רבות על דברי חז"ל המתארים את ירידת קרנם של הצדיקים לעתיד לבוא: "כדברי חכמינו זכרונם לברכה בסוף מסכת סוטה: 'מי בז ליום קטנות, מי גרם לשולחנם של צדיקים שיתבזה לעתיד לבוא'. באיזו מידה על כל פנים הלוא הננו שייכים ונוגעים אל העתיד לבוא. צדיקים במינוח התורני ההלכתי הלוא הם השייכים לקיומה של תורה, ובכן שולחנם, עמדתם של צדיקים אלה, של היהדות השייכת לקיומה של תורה, היא איננה מכובדת כראוי בכנסת, בעירייה, בממשלה; צועקים על זה, קובלים ומתאוננים על זה. אכן מי גרם לכך, שואלת הגמרא שם? מי בז ליום - מי גרם ששולחנם של צדיקים יתבזה לאותו היום? התשובה על זה בגמרא שם היא ברורה: קטנות, שלא האמינו בהקדוש ברוך הוא" (לנתיבות ישראל א, מאמר חמישים וארבע).
הציבור שנאבק בימים אלה נגד המהפכה המשפטית, לא נלחם רק על חוק זה או אחר. הוא נאבק על מעמדו. הוא מרגיש בפועל ש"גנבו לו את המדינה". "לא אשתוק כי ארצי שינתה את פניה", שורר אהוד מנור, ותנועות השמאל הפכו שורה זו לסיסמת המאבק. והאמת? אפשר להבין את כאבן. והדבר הזה בהחלט מחייב אותנו.
לא לעצור, להסביר!
חז"ל הורונו ברוח קודשם כי ריקנים ואפילו בוגדים שבישראל מלאים מצוות כרימון (סנהדרין לז, א). גם עליהם נאמר כי "לא יידח ממנו נידח, וגם הם עתידין ליתן ריח טוב ולהיתקן" (ר' מנחם עזריה מפאנו, גלגולי נשמות ח; פרי צדיק נשא). על מי מוטלת האחריות לקרב אותם לתורה? מי מחויב לעמול על מנת שאחינו ייתנו ריח טוב של תורה ואמונה?
אפשר לשמוע בציבור טענה שעיקרה "ניצחנו בבחירות, וכמו שהם לא התחשבו בנו גם אנחנו לא צריכים להתחשב בהם". אין זה משנה אם הטענה הזאת נכונה או לא, ואם יש בה צדק. השאלה היא אם הטענה הזאת חכמה ואם היא מובילה אותנו אל המגמה והתכלית. והתכלית היא לא מערכת המשפט, ואפילו לא משטר נכון וצודק, אלא השבת לב ישראל אל אביהם שבשמיים. אי אפשר להכחיש כי מערכת משפטית הוגנת היא תנאי חשוב בכל המהלך של שיבת ישראל לארצם, ומשכך הרפורמה המשפטית היא תהליך מוכרח שאין למנוע או לעכב. אבל מהצד השני: מה עם רגשות אחינו שמעבר? איך נוכל להידבר איתם ולקרבם לתורה אם יראו בנו אויב ומקור כל הרע?
אסור לנו להחמיץ שוב את הרכבת. לא נוכל לשאת את המחשבה שנתנו יד לכך שחלק גדול כל כך באוכלוסייה הוציא את עצמו מהכלל, רק כי לא קיימנו את דברי יוסף: "את אחיי אנוכי מבקש". אנחנו חייבים להבין את כאבם של אחינו, ומתוך כך לצאת להסברה. למתקפת הסברה שמחד גיסא תהדהד את העקרונות הצודקים של המהפכה, אך מאידך גיסא תעסוק בעיקר במהויות. תעסוק בתפקידנו כאן עלי אדמות, תעסוק בצדק וביושר, בתורה ובאמונה, בהיותנו בנים ואחים אוהבים לעם עתיק שעתיד להיות אור לגויים.
הכותב הוא ר"מ בישיבת ההסדר מעלות, וראש פרויקט רבנן דאגדתא
מתוך העיתון ב'שבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
